פירוש הגר"א לספרא דצניעותא פרק חמישי
וביום ו' תוצא הארץ כו' עולם הבריאה. ואח"כ שנשלם הכסא נעשה האדם תיקוני נוקבא ונסירתה. ואח"כ זו"נ דבריאה וזיווג זו"נ כמש"ל
ודע שכל אלו הימים הן רמז לששת אלפים שנה שהן ו' ימים כמש"ל פ"א שתא אלפין שנין תליין בשתא קדמאי. וכל הפרטים שהן בו' ימים אלו הן מתנהגין בו' אלפים כל א' ביומו ובשעתו. ומכאן תדע קץ הגאולה שהוא בעתה ח"ו כשלא יהיו זכאין שהוא קץ האחרון ומשביע אני את הקורא בה' אלקי ישראל שלא יגלה זה
בבלי סנהדרין לח עמוד ב
ביעית נזדווגה לו חוה
פי השיטה המובאת בקול התור, אנחנו בתוך השעה השביעית עכשיו:
5500 + 6*(500/12) = 5750
5500 + 7*(500/12) = 5792
ספרא דצניעותא סוף פרק ראשון
ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים שליט דכר בנוקבא (בנ"י שליט דכר בנוק' שלימו דכר ונוק' דכתיב) דכתיב (משלי י') וצדיק יסוד עולם. נהיר יו"ד בתרין ונהרי ומעבר לנוקבא. אתייחד יו"ד בלחודוי ובתר כן סליק בדרגוי לעילא לעילא. אתחשכת נוקבא ואתנהירת אמא ומתפתחא בתרעוי. אתא מפתחא דכליל בשית ומכסייא פט פתחהא. ואחיד לתתא להאי ולהאי ווי למאן דגלי פתחהא:
פירוש הגר"א שםאתחשכת נוקבא ואתנהירת אימא ומתפתחא בתרעוי - הוא כנ"ל על ידי הסתלקותו של יו"ד למעלה אתחשכת נוקבא שבניינה הוא על ידי היו"ד ובהסתלקותו לעילא מביא חו"ג יותר מאירים כידוע שזה סיבת עלייתו למעלה ואתנהירת אימא עי"ז בזיווגא לתת מוחין ולכך עלה למעלה שהמוחין הוא מלמעלה למעלה עד א"ס כידוע וכשמביא מוחין מזדווג באימא ואתנהירת אימא והוא עיבור שני עיבור המוחין כידוע כמ"ש בתר דינקת הדר אתעברת מנייהו וזהו ויבדל בין האור ובין החשך ר"ל בין ז"א שבו אימא דאתנהירת ובין נוקבא דאתחשכת ואז ננסרו כי זה אור וזה חשך. ואח"כ יולדת המוחין וז"ש ומתפתחת בתרעוי שהן נ' תרעין דבינה שהן עשר דיו"ד של חכמה שכולל ה"ח וה"ג שלכן נהיר בו"ד שהן חו"ג כנ"ל ונכללין בה בה' שלה ה"פ י' הוא חמשים:
יש קצת הסבר לעיתוי של זה בדברי האריז"ל בשער מאמרי רשב"י לפרשת וארא לגבי תק"ו ופלגא מכל צד. כנראה, משמעות דבריו שסילוק מוחין דחכמה יסתיים בעוד כשנתיים וחצי. כתוצאה מכך, תהיה התגברות הס"א. וההארה של חכמה כלפי בינה תהיה רק בשנת היובל הבאה.
כנראה עוד מדבריו שפב"פ הוא עם לידת המוחין דגדלות ב' בזמן ימות המשיח בתשפ"ג.
