המהפכן הצרפתי: מהנצרות ליהדות. הרב בנימין קלוגר

בנימין קלוגר (37) הוא גר צדק, פעיל ביד לאחים, ואולי הלוחם העיקרי בארץ נגד כתות. מבט אל קלוגר לא מאפשר לדמיין את מסכת חייו הארוכה והמפותלת. הוא לבוש היום חולצה לבנה ומכנסיים שחורים, ציצית, כיפה שחורה וגדולה, "ישיבה בוחער". אולי רק משקפיו הצהובים שחורים רומזים על צבעוניותו המיוחדת.

הוא גדל בצרפת בעיר טרואה למשפחה צרפתית שורשית וקתולית אדוקה. אמו היא נצר לדוכס אציל, מה שהשאיר במשפחה רשמים של אצילות ואריסטוקראטיות. המנהג שעבר במשפחה מדור לדור הוא שהבנים הולכים לצבא ולכמורה. אחיו הגדול בחר בצבא, בקומנדו הימי הצרפתי, ואילו בנימין בחר בצבא השמים. מגיל 13 הוא זוכר את עצמו מתעניין בנצרות הקתולית. הוא החל ללכת לשיעורים, להרצאות, לקרוא ספרים ולהתפלל בקביעות בכנסייה. "רציתי להיות נוצרי טוב", הוא משחזר את ילדותו, אבל הרומן עם הקתוליות התפוגג במהרה. העולם האלילי שבא לידי ביטוי בדת הנוצרית על כל צעד ושעל הפריע לו. הפסלים, הפולחנים, הסגידה לאלוהים הכלוא בתוך אדם חנקו את אמונתו הקתולית. גם העובדה שהכמרים לא מתחתנים לעולם הטרידה את מנוחתו. "אם כמרים הם לעולמי עד רווקים כיצד יוכלו להדריך אותי בזוגיות ובחיי משפחה?" פקפק בינו לבין לעצמו. השאלות, הספקות וחוסר הרצון של הכמרים להשיב על שאלותיו דחפוהו לעזוב את הכנסייה.

אבל הרומן עם הנצרות עדיין לא נגמר. אם השידוך עם האחות הגדולה, הקתולית, לא צלח, אולי האחות האחרת, הנוחה יותר - זו הפרוטסטנטית תביא את "הישועה". בצאתו מבית ספרו ניגשו אליו אנשים עם ספרים של הברית החדשה. אלו היו נוצרים אוונגליסטים. קלוגר היה המום שיש עוד זרם בנצרות. הקתוליות מילאה את כל עולמו והנה יש נוצרים שחושבים אחרת וגם קרובים מאוד לתפיסתו הדתית. כאן החל הסיפור שלו עם הפרוטסטנטיות, סיפור שיימשך עד לבחרותו.

בכנסייה החדשה הכל היה טוב ואפילו טוב מאוד. קלוגר קיבל קידום: עמד בראש תא נוער והחל ללמוד קורס במיסיונריות (לא ליהודים שלזה יש קורס מיוחד ועל כך בהמשך). אלא שהאידיליה נגמרה כאשר יהודי נכנס לתמונה.

בימי ראשון נהוג היה, כפי שקלוגר אומר - "להציל את האנושות". הכוונה לחלק פליירים ולשכנע אנשים להכיר את הדת האמיתית ולבוא לשמוע את דרשתו של הכומר הראשי. קלוגר יצא עם חבריו לעשות נפשות. במרחק כמה מטרים ממנו הוא רואה את אחד מכמרי הכנסייה מחבק ומנשק מישהו בהתלהבות עצומה. אחרי שהאיש הלך הכומר הרים את ידיו אל על והחל למלמל בהתלהבות. קלוגר עזב את הכל ורץ אל הכומר כדי להבין על מה ההתלהטות של מורו.

הכומר סיים את תפילתו, הישיר מבט אל קלוגר ואמר: "מצאתי את היהלום שבכתר". קלוגר לא הבין כלום. "יהלום, בני. מצאתי יהודי והוא הסכים לבוא לדרשה הראשית!". קלוגר מעולם לא ייחס חשיבות ליהודים. הוא לא הכיר אותם. הוא שמע פה ושם על ההיסטוריה היהודית ועל כך ש"היהודים היו בעבר העם הנבחר אבל ברשעותם זנחו את הטוב" אבל לא מעבר. קלוגר ביקש הסבר. הכומר השיב "תחשוב מה חשוב בעיני אלוהים. עם ישראל הוא בנו בכורו, עם סגולה, בבת עינו. אבל יהודים הם עם קשה עורף. אלפיים שנה מסרבים לקבל את הנצרות. יהודי ברגע שהוא מקבל את הנצרות זו הישועה הגדולה מכולם".

אחר-כך, בדרשת הכומר, ראה קלוגר שכל השיחה מדברת על עם ישראל. כל האנשים שקלוגר וחבריו עמלו לשכנע לבוא לדרשה החלו לצאת בזה אחר זה כיוון שהכומר דיבר רק על היהודים. קלוגר כעס, "הכומר הבריח את כל מי שהבאנו". בסוף הדרשה ניגש אל הכומר ורטן בפניו כי הוא פגע בכל מה שהם השקיעו. הכומר הראשי הסתכל עליו בעיניים תמהות ואמר "על מה אתה מדבר? ראית את היהודי איך הוא ישב והקשיב הוא הבטיח שיבוא גם שבוע הבא. בני, זו הצלחה גדולה".

זה היה מהפכה בעולמו של נער הכמורה הצעיר. החשיבות העצומה שייחסו מוריו הרוחניים של קלוגר להמרת דתם של יהודים הייתה פלא בעיניו. הוא שאל בתמימות אם יהודים כל-כך חשובים למה אנחנו לא משקיעים "ומחזירים אותם בתשובה". הכומר הרצין ואמר "אנחנו משקיעים המון ביהודים".

עולם חדש נגלה לקלוגר: מיסיונריות ליהודים בלבד. יש קורסים מיוחדים למיסיונרים שאמורים לפעול על יהודים. שם למד קלוגר איך לדבר: "לא לדבר על נצרות, לדבר על יהדות מזווית שונה. לא להתמקד בברית החדשה, אלא לדבר על התנ"ך ולהראות כיצד התנ"ך מדבר על החלק השני - הברית החדשה. שום מילה על הטבלה לנצרות אלא על מקווה, חזרה בתשובה והתקדמות רוחנית. לא למשוך לכנסייה אלא לקהילה. ועוד כהנה וכהנה מכבסות של מילים".

אלא שעם הזמן והלמידה ספקות חלחלו לנער. "מלמדים אותי לשים תחפושת ולשקר כי המטרה מקדשת את האמצעים", מתאר קלוגר את כעסו, "אני לא רציתי לשקר, רציתי למכור נצרות כמו שהיא. טוב לך - מצוין! לא טוב - לך לכל הרוחות". בנוסף, ספקות רעיוניים חדרו למבצרו. "גיליתי סתירות בברית החדשה. פסוקים שנכתבו בתנ"ך וכביכול מעידים על הברית החדשה הוצאו מהקשרם. גיליתי סתירות וטעויות מגוחכות". קלוגר ביקש תשובות.

אבל הוא לא קיבל תשובות אלא תפילות. הבטיחו לו שיתפללו על נשמתו ושעליו לעזוב את הדרישה והחקירה כי "האות הורגת" - הלימוד הוא פתח לכפירה. לקלוגר לא נראה כל העניין, מיום ליום השאלות רק גדלו, הקושיות התעצמו, אבל ישועה – אין. הוא קיבל שדרים שהוא לא הולך ב"דרך הישרה".

עד שפעם אחת, כאשר שאל שאלה, עורר את חמתו של הכומר הראשי. "הוא דרש ממני להפסיק להתרועע עם חברי כדי שלא אקלקל אותם" מספר קלוגר. בתפילה שנערכה לזיקוק נשמתו של "המקלקל", קלוגר החל לצחוק, אבל זה ממש לא הצחיק את הכומר. האחרון צעק עליו לפני כולם, נידה אותו וגירש אותו מהכנסייה. בנימין קלוגר הבין באותו רגע שבמקום הזה את אלוקים הוא לא ימצא והוא שחרר עצמו מכבלי האמונה הנוצרית לתמיד.

כאן המסע רק התחיל. אתיאיסט הוא סירב להיות בתוקף: "צריך להיות מאמין גדול כדי להיות אתיאיסט. האמנתי שיש בורא לעולם". דתות המזרח לא דיברו אל מוחו וליבו, אלילים ופסלים דחוהו מאז ילדותו. בחודש הרמדאן הוא הלך לסדרת הרצאות על האיסלאם, שם, לדבריו, הוא לא למד דבר אלא רק "נגד נגד נגד". כשהוא שמע הרצאות על הכחשת השואה הוא אמר "שלום ולא להתראות".

נשארו היהודים. תחילה הוא קרא בתנ"ך לבדו קריאה פשוטה. הפליאה אותו העובדה שהתורה נמסרה לעם שלם בניגוד לדתות האחרות בה יש אדם אחד המתאר חוויה. הוא טלפן לרב של צפון צרפת, הרב אליהו דהן, ומאז הוא לא הרפה ממנו, שאלות, דיונים ארוכים ובירורים עד שמשהו תפס אותו. הוא ביקש להצטרף ליהדות אבל נדחה בשתי ידיו של הרב. קלוגר היה המום "ממתי דוחים אנשים שרוצים להצטרף לדת?". הרב דהן ראה כי מתאמץ הוא ושלח אותו לישיבה בישראל. מכאן קלוגר רק עלה מעלה מעלה עד שהרב גץ הורה להכניס אותו בקהל ישראל.

בישראל החל קלוגר ללמוד בישיבה עד שמפגש אקראי עם יהודי משיחי שינה את מסלולו חייו, שוב. ניגש אליו בכותל יהודי שהחל לדבר איתו על מה שהוא היה רגיל להטיף בצרפת. קלוגר הכיר את הטרמינולוגיה, הוא תפס את הבחור והחל לנהל איתו ויכוח עד שהבחור התבלבל לגמרי. אחרי שנשבר הוא סיפר שיש עשרות ארגונים נוצריים בארץ שפועלים להמיר יהודים לנצרות והם פועלים באין מפריע. קלוגר סיפר זאת לרבו והחליט להתגייס ולהילחם נגד המיסיונריות. הוא החל בפעילות בערבים עד שהיום הוא עובד במשרה מלאה ביד לאחים נגד ארגונים מיסיונריים וכתות.

בנימיו קלוגר, מה מניע אותך במלחמה במיסיון ובכתות?
"כשהגעתי לארץ ראיתי יהודים שפשוט ניצלו את חוסר הידיעות שלהם. מנצלים אותם ואת המצוקות שלהם. הפעילות המיסיונרית מתמקדת באנשים עם מצוקות. וראיתי לנכון לפעול בעניין".

אולי יש בך קצת נקמה בגלל אותו יחס של הכנסייה כלפיך?
קלוגר צוחק עד השמיים. "לאאאא, אין לי שום נקמה. אין לי דבר נגד נוצרים, הבעיה שלי עם הנצרות. אני פועל איפה שיש יהודים שהולכו שולל. דווקא רבים מידידיי הם נוצרים".

מה הבעיה עם כתות? אנשים מאמינים במשהו, זכותם, לא?

"הם פועלים בשיטה של ניצול, תרמית ורמייה. אנשים הולכים לייעוץ עיסקי או לסדנה של תקשורת בין אישית והופכים להיות סיינטלוגים. אנשים שהולכים ליהודים המשיחיים משוכנעים שמציגים להם את היהדות וזו תרמית. אחר כך מתנתקים מהמשפחה, מהארנק, מהבחירה. אינני נלחם נגד דתות אבל כשיש רמייה ושקר, פה חייבים להתערב".

על מה אתה עובד עכשיו?

"אני פועל כרגע על שמונה כתות שפועלות באין מפריע. ברוך ה' קם גוף חילוני שפועל נגד כתות ('המרכז הישראלי לנפגעי כתות'). עכשיו אני פועל נגד כתות שמארגנות סדנאות של קואוצ'ינג או שיעורי פסיכותרפיה אבל הם למעשה משתלטים על חיים של אנשים".

אתה הרצית בסין כנגד הפאלון גונג, לא הרחקת לכת יותר מדי הרי הסינים רודפים אותם באכזריות?

"הכתות שאנחנו פועלים נגדן זה לא ש'יד לאחים' קובע שהן כתות אלא המדינה, הכנסת, המשטרה. אנחנו פועלים על-פי מחקרים שהתבצעו במקומות בעולם החופשי המודרני. כת זה משטר טוטליטארי קטן שמשתלט לך על החיים והחברה והוא מנצל את הדמוקרטיה לצרכים שלו. שאיפתו בסופו של דבר שאתה תשתוק והוא ידבר. וכך הפאלון גונג פועלים".

יש רבנים שתומכים במאבק שלהם...
"נכון, ואני אמרתי לרבנים שכאשר הם מצדיקים את המאבק של הפאלון גונג - כלפי חוץ זה מצטייר כאילו דרכם כשרה. מדובר בכת סגורה ששואבת את האנשים פנימה. צריך לבקר את השלטון הסיני אבל לא להכשיר את הכת".

מה המצב היום מבחינת כתות בישראל?

"המצב לא טוב. יש כתות שפועלות באין מפריע ויש חוסר ידיעה בציבור. הכתות פועלות בתרמית, הם מציגים מסך כוזב אבל בסוף האדם משתעבד. צריך להיות מאוד ערני, לשאול שאלות, להתעניין, להתייעץ עם רבנים או אנשים מוסמכים, והכי חשוב - לחשוב ביקורתי".

מקור: http://www.news1.co.il/Archive/003-D-38928-00.html?tag=08-04-21