ספרדים: יתד נאמן מנצלים אותכם

הייתי שם.

המחזה היה מרהיב, הגרי"ל טרופר והנדיב מר קפלן הצליחו לרכז תחת קורת גג אחת את כל שבטי ישראל, ללא הבדלי מגזר או השתייכות בטאונית כלשהי. כולם כאיש אחד היו סביב השולחנות העגולים והקשיבו לדברי גדולי ישראל ובראשם מרן מאור ישראל שליט"א. נפלא.

לאור הצללים העמום שהבליח באולם הגדול נדמה היה לרגע שעם ישראל כולו עומד שוב בקבלת התורה למרגלות הר סיני וזועק יחדיו כאיש אחד בלבד אחד את אחדותו. מרנין.

אבל אופס, ברגע שהודלקו האורות תם החזיון והמציאות טפחה על הפנים: הלוואי והרב טרופר בכנות לכלל ישראל ע"פ דעתם של כל גדולי ישראל היה היחידי שלצלילי חלילו הכל רוקדים. בחכמתו הוא נאלץ לחבק גם כאלו שאינם רוצים ואינם יודעים לרקוד, חריקותיהם התערבו בצלילי האחדות הענוגים פרי בית מדרשה של נצח ישראל ואין מושיע. נדמה כי הללו כופים את ישותם הפרועה על הכלל הבוגר, המגיב בסלחנות. כי הפעם השוטה הוא שלנו.

דא עקא כי בדורנו אנו, ראינו קפה ללא קפאין וממתיקים לא סוכר. כבר אין מן התימה לראות ועידה שלימה שכולה גיור והתמודדות עימו ואילו הגאון הראשון לציון שליט"א האחראי על הכל והמתפעל את הכל אינו שם, רק רוחו חופפת.

אכן נפל דבר בישראל, הגאון הראשון לציון שליט"א שנלחם ללא חת בכל הקמים לרעה כל דת ישראל. הוא האיש אשר בחכמתו ידע לגזול החנית מיד המצרי ובתוך תוכה של חקיקה ללחום נגד עיקוליה פשריה ומשבתיה, והכל בהשקט ובלחש פן יקומו אותם שונאי ישראל ויפרו עמלו, הוא האיש שכה הזיע וטרח לתקנת הענין, הוא אשר יעדר ממנו?

אין זאת אלא כי גמדים שונים חיפשו לדרוך על כתפו של זולתם בכדי להראות קומתם כי רבה היא, בערמימותם חישבו לטפס דווקא על כתפו של הארז בלבנון למען יכירו הכל וידעו מעל ארזים גובהם. זאת הייתה מחשבתם, ואילו אנו בושנו, שמענו את עלילות הדברים שיצקו הללו בכדי לפלס נתיבותם העקלקלות, ונצבט לבנו לשמע הסילופים. עד מתי יהיו הללו לנו למוקש בעבור אינטרסיהם הצרים.

מחויבים אנו וגאים אנו למחות על חוצפתם וכוחם של אלו שכפו עצמם על באי הועידה ומארגניה בראשם להרכין קדקוד בפני גחמותיהם. כולנו העדפנו לנהוג כך ולהרכין. כולנו , מקטון ועד הראשון לציון שליט"א. כי האחדות היהודית והפעילות האמיתית חשובה לנו יותר מכל. והיא הרי זורמת בבטחה בדרך ישראל סבא, כמימים ימימה. כפי שהייתה תדיר אמונה בידיו הבוטחות של הראשון לציון הגרש"מ עמאר שליט"א.

 •     •     •

אגב בשולי הגליון, מרתק היה לקרוא את הסיקורים השונים בעיתונות לפלגיה. למרבה הצער כיום לתריסר שבטי ישראל יש תריסר עיתונים וכל אחד מדווח ברצינות תהומית על החלק הלוקה בחסר כפי שהוא הוא מדמיין אותו בעיתונו שלו, כך יכולתם לקרוא במה שנקרא יתד נאמן על האחדות הנפלאה כשהיא מדווחת בלקוניות אחידה ומוזרה. הכתבים המוכשרים של העיתון הזה נאלצים לנצל את כישרונם הברוך לעריכת מסע דילוגים בין עובדות ואידיאלים, בין דמיונות וחלומות פז ולכותבם כאילו ממש היו. כאשר הגרי"ל טרופר התארח אצל מרן מאור ישראל שליט"א בהכנעה החיננית השמורה לו ומשם יצאה קריאת החיבה מפיו של גאון הפוסקים למאות הנוכחים בכנס שרבים מהם תלמידיו הם, כבר אז ידעתי כי העת נדירה היא, הנצחתי אותה בעדשתי כי ידעתי שהמחזה הנפלא הוא מהסוג שלא הכול זכאים לראותו. ואכן הנאמנים למיניהם [כמו עוד צהובונים שדרכו בעקבותיהם] התעלמו מאז ועד עתה מכל החיזיון הנשגב הזה והעלימוהו תחת משאות שווא ומדוחים. כאילו חלום היה.

תמהתי, כיצד הם מחברים את הפאזל של העם היהודי כאשר לדידם חסרים החלקים, היאך לדידם מדווחת התמונה כאשר הם מכחשים לקוראיהם את חלקיה החסרים בשנאה תהומית. היכן אמינותם ויושרתם? האם לא הגיעה העת בה יעצרו וישאלו עצמם עד מתי? האם גם בתחזית מזג האוויר הם מרשים לעצמם לדלג על אלו פסיקים, שמא כך הם עושים בתעריפי המטבעות והיציגים? אולי כך גם בתעריפי המחירים למנויים?

מוזר, כנראה רק בכל החלק הספרדי עלינו הם סומכים. לנו הם מותירים את היריעה החסרה למלאת. בינו נא זאת, אם מנויים תועים אתם בעיתונים אחרים להיות. לדידם אתם אינם שם, רק כספכם הוא המניע את גלגלי בזיון כבוד התורה הזה. לדידם אתם וכבודכם אינם אלא כאן, בשבילכם אם תהיתם אנו מדפיסים וכותבים תדיר את החלקים המשלימים את העם והאומה, את מה שכולם צריכים בעצם לקרוא. כדאי לחשוב על זה.

(פורסם היום במוסף התורני "עונג שבת" של "יום ליום")

הייתי שם.

המחזה היה מרהיב, הגרי"ל טרופר והנדיב מר קפלן הצליחו לרכז תחת קורת גג אחת את כל שבטי ישראל, ללא הבדלי מגזר או השתייכות בטאונית כלשהי. כולם כאיש אחד היו סביב השולחנות העגולים והקשיבו לדברי גדולי ישראל ובראשם מרן מאור ישראל שליט"א. נפלא.

לאור הצללים העמום שהבליח באולם הגדול נדמה היה לרגע שעם ישראל כולו עומד שוב בקבלת התורה למרגלות הר סיני וזועק יחדיו כאיש אחד בלבד אחד את אחדותו. מרנין.

אבל אופס, ברגע שהודלקו האורות תם החזיון והמציאות טפחה על הפנים: הלוואי והרב טרופר בכנות לכלל ישראל ע"פ דעתם של כל גדולי ישראל היה היחידי שלצלילי חלילו הכל רוקדים. בחכמתו הוא נאלץ לחבק גם כאלו שאינם רוצים ואינם יודעים לרקוד, חריקותיהם התערבו בצלילי האחדות הענוגים פרי בית מדרשה של נצח ישראל ואין מושיע. נדמה כי הללו כופים את ישותם הפרועה על הכלל הבוגר, המגיב בסלחנות. כי הפעם השוטה הוא שלנו.

דא עקא כי בדורנו אנו, ראינו קפה ללא קפאין וממתיקים לא סוכר. כבר אין מן התימה לראות ועידה שלימה שכולה גיור והתמודדות עימו ואילו הגאון הראשון לציון שליט"א האחראי על הכל והמתפעל את הכל אינו שם, רק רוחו חופפת.

אכן נפל דבר בישראל, הגאון הראשון לציון שליט"א שנלחם ללא חת בכל הקמים לרעה כל דת ישראל. הוא האיש אשר בחכמתו ידע לגזול החנית מיד המצרי ובתוך תוכה של חקיקה ללחום נגד עיקוליה פשריה ומשבתיה, והכל בהשקט ובלחש פן יקומו אותם שונאי ישראל ויפרו עמלו, הוא האיש שכה הזיע וטרח לתקנת הענין, הוא אשר יעדר ממנו?

אין זאת אלא כי גמדים שונים חיפשו לדרוך על כתפו של זולתם בכדי להראות קומתם כי רבה היא, בערמימותם חישבו לטפס דווקא על כתפו של הארז בלבנון למען יכירו הכל וידעו מעל ארזים גובהם. זאת הייתה מחשבתם, ואילו אנו בושנו, שמענו את עלילות הדברים שיצקו הללו בכדי לפלס נתיבותם העקלקלות, ונצבט לבנו לשמע הסילופים. עד מתי יהיו הללו לנו למוקש בעבור אינטרסיהם הצרים.

מחויבים אנו וגאים אנו למחות על חוצפתם וכוחם של אלו שכפו עצמם על באי הועידה ומארגניה בראשם להרכין קדקוד בפני גחמותיהם. כולנו העדפנו לנהוג כך ולהרכין. כולנו , מקטון ועד הראשון לציון שליט"א. כי האחדות היהודית והפעילות האמיתית חשובה לנו יותר מכל. והיא הרי זורמת בבטחה בדרך ישראל סבא, כמימים ימימה. כפי שהייתה תדיר אמונה בידיו הבוטחות של הראשון לציון הגרש"מ עמאר שליט"א.

 •     •     •

אגב בשולי הגליון, מרתק היה לקרוא את הסיקורים השונים בעיתונות לפלגיה. למרבה הצער כיום לתריסר שבטי ישראל יש תריסר עיתונים וכל אחד מדווח ברצינות תהומית על החלק הלוקה בחסר כפי שהוא הוא מדמיין אותו בעיתונו שלו, כך יכולתם לקרוא במה שנקרא יתד נאמן על האחדות הנפלאה כשהיא מדווחת בלקוניות אחידה ומוזרה. הכתבים המוכשרים של העיתון הזה נאלצים לנצל את כישרונם הברוך לעריכת מסע דילוגים בין עובדות ואידיאלים, בין דמיונות וחלומות פז ולכותבם כאילו ממש היו. כאשר הגרי"ל טרופר התארח אצל מרן מאור ישראל שליט"א בהכנעה החיננית השמורה לו ומשם יצאה קריאת החיבה מפיו של גאון הפוסקים למאות הנוכחים בכנס שרבים מהם תלמידיו הם, כבר אז ידעתי כי העת נדירה היא, הנצחתי אותה בעדשתי כי ידעתי שהמחזה הנפלא הוא מהסוג שלא הכול זכאים לראותו. ואכן הנאמנים למיניהם [כמו עוד צהובונים שדרכו בעקבותיהם] התעלמו מאז ועד עתה מכל החיזיון הנשגב הזה והעלימוהו תחת משאות שווא ומדוחים. כאילו חלום היה.

תמהתי, כיצד הם מחברים את הפאזל של העם היהודי כאשר לדידם חסרים החלקים, היאך לדידם מדווחת התמונה כאשר הם מכחשים לקוראיהם את חלקיה החסרים בשנאה תהומית. היכן אמינותם ויושרתם? האם לא הגיעה העת בה יעצרו וישאלו עצמם עד מתי? האם גם בתחזית מזג האוויר הם מרשים לעצמם לדלג על אלו פסיקים, שמא כך הם עושים בתעריפי המטבעות והיציגים? אולי כך גם בתעריפי המחירים למנויים?

מוזר, כנראה רק בכל החלק הספרדי עלינו הם סומכים. לנו הם מותירים את היריעה החסרה למלאת. בינו נא זאת, אם מנויים תועים אתם בעיתונים אחרים להיות. לדידם אתם אינם שם, רק כספכם הוא המניע את גלגלי בזיון כבוד התורה הזה. לדידם אתם וכבודכם אינם אלא כאן, בשבילכם אם תהיתם אנו מדפיסים וכותבים תדיר את החלקים המשלימים את העם והאומה, את מה שכולם צריכים בעצם לקרוא. כדאי לחשוב על זה.

(פורסם היום במוסף התורני "עונג שבת" של "יום ליום")