לך דומיה תהילה (פילוסופיה)

בתוך הדת מצוי פרדוקס ללא פתרון. הנושא המרכזי שלה, הא-ל, הוא נושא שאי אפשר לדבר עליו. אי אפשר לומר עליו שום דבר משמעותי. הלא כל מה שננסה להביע אינו מדוייק, אפילו מטעה. "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, נאום ה'" (ישעיהו נה ח).
ובכל זאת, אנו יודעים כי הקב"ה ארך אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה. אנו חוזרים ואומרים, בכל תפילה ותפילה, כי הוא רחום וחנון, מלך אוהב צדקה ומשפט, ושומע תפילה.
זה כתוב בתורה ובספרי הנבואה, כך אמרו חז"ל, וכך אנו משתמשים במלים בתפילותינו.
כמו שאמרנו, זה פרדוקס. מצד אחד, כפי שהנביא עצמו מעיד, אי אפשר לומר מאומה על הקב"ה. מצד שני, אנו כן מדברים עליו, ואנו כן מדברים איתו, כלומר מתפללים אליו.
האם עלינו להישאר עם הפרדוקס, או שניתן להציע לו פתרון?

כדי להבין את הפתרונות האפשריים, כדאי לסקור איך הבעיה מתעוררת. נסקור כמה דוגמאות.
אם נאמר על האלקים שהוא רחום, כיצד נפרש את התואר הזה? כאשר אנו מעניקים את התואר הזה לבשר ודם, להבדיל, אנו יודעים, פחות או יותר, למה הכוונה. שהוא אדם שנוטה לרחמנות. שליבו נכמר בקרבו. שהוא אדם רגיש, שינהג בצורה רחמנית במקומות ובזמנים שבהם יש לתכונה זו מקום להתעורר. בין אם מדובר בחסד לזולת, בצדקה לעניים, ברחמים על מי שיש לכעוס עליו. תכונה יפה זו של רחמים שייכת לפסיכולוגיה של האדם.
מעל לכל, אנו מבינים את תוכן המילה מתוך חיי הנפש שלנו. אנו מכירים את עצמנו, ויודעים מתי אנו מרגישים אותה נקיפה קלה באותו מקום שבו אנו חשים את כל התחושות שלנו וחושבים את כל המחשבות שלנו. זוהי אותה נטיה לרחמים שפועלת בנו בשעה שאנו חושבים על חסד, או עושים אותו, וכן בצדקה וברחמים על מי שיש לכעוס עליו.
עד כמה ניתן להשתמש בתואר זה כלפי האלקים?
לקב"ה אין פסיכולוגיה, חלילה. הוא אינו מגיב בצורה רגשית על אירועים בזמן. תיאורים פסיכולוגיים כלפיו הם טעות, בדיוק כפי שתהיה זו טעות – סמנטית, לוגית – לשאול מה הצבע של השעה שש.
אז איך אפשר לומר עליו שהוא "רחום"?
אותה שאלה ניתן להציג לגבי שני התארים האחרים שהבאנו כדוגמא. האם אפשר לומר שהקב"ה אוהב צדק כפי שאנו מרגישים אהבה כלפי המושג המופשט והנעלה הזה? האם הקב"ה שומע תפילה – וכי יש לו אזנים לשמוע? וכי יש לו תודעה שבה הוא ישקול אם לקבל את הבקשה ואם לאו?
ומצד שני –
מצד שני, אם נחליט שאין משמעות להשתמש במלים כאלו, שזו טעות לוגית או סמנטית, אזי אנו סוגרים דלת בפני האפשרות היחידה כמעט שיש לנו לדבר על הקב"ה, וגם לדבר איתו. שהרי אם אין ה' שומע תפילה, חלילה, אז מדוע אנו מתפללים? והלא התפילה היא מרכיב יסודי, אולי המרכיב היסודי הראשי, בחיינו?


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תוקן על ידי נמדשיר ב- 26/11/2018 11:40:04