שלא ישאר שריד, פליט ופרקליט - שילכו שולמית על ישראל

כתבנו כבר מאמר על יוסי שריד, האביר על הסוס הלבן, האיש שרוממות הצדק והמוסר בגרונו – שהתגלה במערומיו בפרשת פרס ספיר השנה, כאשר כיו"ר חבר השופטים חילק שלא כדין, סכומים נכבדים מכספי הציבור.

על כגון דא, היו כבר מזמן מגישים כתב אישום, אם המדובר היה באיש ש"ס למשל, או אחר מאלה שממסד האליטות כל כך אוהב לשנוא. שריד – שאני. הוא משלנו. אונזערע. לגביו החליט הרועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שאין מקום לפתוח בחקירה פלילית.

"צופר" מביא בכתבה זו גילויים נוספים על פרשה זו, ועל הדרך בה מתנהל אביר הסוס הלבן, שריד, בקשר לכספי ציבור, כאשר הדברים נוגעים לכיסו וכיסם של מקורביו.

ראשית, נסביר בקצרה על פרס ספיר לשנת 2009, שמכאן התחיל העניין.

כבר ביום 19.5.09, כותב מגיב בשם "נדב", באתר וואללה:

"יוסי שריד סידר את הפרס לחברו הטוב אלון חילו! אין שום ספק, שיו"ר ועדת הפרס, יוסי שריד, מבשל את הפרס השמן ביותר בתעשיית הספרות בארץ לחברו מהוצאת "ידיעות אחרונות", אלון חילו. שניהם הוציאו ספר בידיעות אחרונות, שניהם הופיעו יחד על בימה אחת כמה פעמים במסגרת יריד הספר בירושלים במסגרת ידיעות אחרונות, הם מיודדים ביניהם. ´אחוזת דג´אני´ הוא לא רק אחד הספרים הגרועים של השנה החולפת...אלא גם אחד הספרים השקריים של השנים האחרונות. ספר שנכתב כדי למצוא חן בעיני מבקרים שמאלניים ובעיקר הוצאות ספרים במערב אירופה, שמחפשות סופר ישראלי צעיר שירצח את שמה הטוב של ישראל...כדי לקבל עוד עשרת אלפים יורו וכרטיס טיסה לפסטיבל הספרים של פריס או של מילנו. אני לא הייתי בוחר בספר כזה, שכל כולו זיוף וקריצת עין, כדי לקבל פרס...ולכן יוסי שריד - שותפו של חילו - עושה מאמץ עליון שהספר יזכה בפרס".

ביום 25/5/2009 כותב ב-nrg דני זאק, על הפרס הצפוי:

"... ´פרס ספיר לספרות 2009´. הסופר שיזכה בפרס הגדול יזכה לא רק בכבוד ובחשיפה תקשורתית אלא בהרבה מאוד כסף, לא פחות מ-150 אלף ש"ח, לא כולל 25 אלף ש"ח מענק לעולים לגמר ותרגום לשפה זרה שהזוכה יבחר בה – עלות שנאמדת בסכום של בין 50 ל-90 אלף שקלים". כלומר מדובר כאן במשהו בסביבות 250,000 שקלים.

ממשיך זאק: "אנשי ספרות טוענים כי השנה – אף יותר מבעבר -  מדובר במשחק מכור. המבקרים מצביעים על קירבה בין יו"ר ועדת הפרס, יוסי שריד, לבין צעיר המתמודדים, אלון חילו. אלון חילו ויוסי שריד הוציאו ספרים לאחרונה בהוצאת ידיעות אחרונות ואף קיימו במשותף מפגש בהנחיית העורכת הראשית של ידיעות אחרונות, רנה ורבין, תחת הכותרת "הסטוריה מדומיינת - הסטוריה אלטרנטיבית". במשאל של עכבר העיר לקראת שבוע הספר בשנה שעברה, התבקשו מספר סופרים להמליץ על הספרים המועדפים עליהם שראו אור בשנה החולפת. יוסי שריד, שכאמור מונה על-ידי מפעל הפיס להיות יו"ר אובייקטיבי של הוועדה הבוחרת, פרסם בהזדמנות זו המלצה חד משמעית בזכות ספרו של אלון חילו. כותב יוסי שריד בהמלצתו: ´בין הספרים שראו אור השנה, הייתי בוחר בספרו של אלון חילו ´אחוזת דג´אני´...במלים אחרות, יו"ר ועדת השיפוט של פרס ספיר לספרות כבר הביע דעתו במפורש עוד לפני התחרות, שהספר החביב עליו מכל הספרים שיצאו בתקופה הרלבנטית לתחרות הוא ספרו של אלון חילו.

לפיכך חייב היה שריד לפסול את עצמו מלשמש יו"ר ועדת שיפוט. ´זה לא רק לתת לחתול לשמור על השמנת´, אומרים אנשי ספרות, ´אלא לתת לחתול לתת לחבריו לזלול חבית של שמנת על חשבון מפעל הפיס ועל חשבון הספרות העברית. זוהי יריקה בפרצוף, ואסור לעבור על כך לסדר היום´."

שריד כמובן לא פסל את עצמו. מוסר והגינות באשר לכספי ציבור הוא דורש רק מאחרים. לא מעצמו. יתירה מזאת. שריד עבר על החוק, כאשר לא דיווח מה שהיה צריך לדווח על פי חוק. השופטים, ובוודאי שריד שהוא יו"ר חבר השופטים, חייבים למלא את הטופס הבא:

"אני הח"מ, מסכים לשמש כשופט בפרס ספיר לספרות לשנת _________.

משעיינתי ברשימת הספרים שהוגשו לתחרות הנני מצהיר כי:

* אין לי ניגוד עניינים בהשתתפותי בחבר השופטים עם מי מן הסופרים או הוצאות הספרים בתחרות.

* רצוף בזה קשריי העסקיים (בחמש השנים האחרונות) ו/או המשפחתיים עם מי מן הסופרים או הוצאות הספרים:

* רצוף בזה נקודות הראויות ליידע את יו"ר חבר השופטים ואת הנהלת הפרס:"

שריד לא דיווח על כך שהוא דודה של עורכת אחד הספרים המועמדים – "אחוזת דג´אני" של רוני חילו שזכה בסופו של דבר בפרס הנכסף – רנה ורבין.

הסבר אחד, מדוע לא דיווח שריד על קשריו המשפחתיים עם רנה ורבין, מספק יוסי דר, בכתבה באתר news1:

"הטענות כלפי יוסי שריד, יו"ר ועדת פרס ספיר לספרות, הן שהוא לא נקט גילוי נאות ולא מילא כנדרש טופס מתאים המצהיר על קשריו עם הוצאת ידיעות אחרונות שהוציאה לאור את ספרו של אלון חילו, וכן באשר לקשר המשפחתי שלו עם רנה ורבין ששימשה עורכת ספרו של חילו. מדוע זה נמנע יוסי שריד למלא טופס מתאים בעניין קשריו המשפחתיים עם רנה ורבין כדרך שמילא טופס בעניין קשריו עם ידיעות אחרונות?...אבל יכול להיות גם דבר אחר: יוסי שריד ידע היטב שקיים הבדל רב ומשמעותי בין מצב שבו קשריו המשפחתיים עם רנה ורבין מרחפים להם בחלל האוויר, לבין מצב שבו הוא מצהיר על כך, שחור על גבי לבן, בטופס מתאים בחתימת ידו. יוסי שריד ידע היטב שהצהרה, שחור על גבי לבן, על קשריו המשפחתיים עם רנה ורבין תעגן באופן רשמי מצב בלתי נסבל של ניגוד עניינים, תהפוך את תפקידו כיו"ר ועדת הפרס לבלתי אפשרי,  ותאלץ אותו להתפטר מהוועדה.

ועל התענוג לכהן בתפקיד המכובד של יו"ר ועדת פרס ספיר לספרות – יוסי שריד לא יכול היה בשום אופן לוותר".

כבר בכך, די כדי לפחות לפתוח בחקירה פלילית נגד שריד. אבל יש הרבה מעבר לזה. זה לא רק קשרים עם קרובת משפחתו, רנה ורבין. והדברים לא אמורים בפגישה סתמית על כוס קפה ועוגה אצל הדוד. שגם על זה היה צריך לדווח. מדובר בעניינים משותפים הנוגעים לעצם העיסוק הספרותי שהוא מושא הפרשה שלנו.

למשל, ביום 20.10.05 , במסגרת "יריד הספרים הבינלאומי בירושלים", מתקיים "קפה ספרותי - מפגשי קוראים וסופרים בבית הקפה במרכז היריד".  בשעה 21:00, יש מושב מיוחד המוקדש לספרו של יוסי שריד: " ´לפיכך נתכנסנו´ – עם יוסי שריד.

מנחה את המושב הזה, לא אחרת מאשר רנה ורבין.

כך מוגדר נושא המפגש בתכנית: "ערב בו דרים המציאות לצד הפנטזיה בתערובת המכילה הומור מיוחד. האנשים שהיו מעורבים במציאות ההיסטורית לצד סופר שהופך את המציאות לדמיון ואת הדמיון למציאותי כל כך".

מה השאלה...מציאותי כל כך כמו הרבה כסף המשולשל מכיסי משלם הציבור לכיסי מקורביו של יוסי שריד.

על כל אלה, שריד לא מדווח, בטופס המובא לעיל – עבירה פלילית בעליל. אבל יש יותר מאשר הקשרים עם קרובת המשפחה, רנה ורבין. יש קשרים של שריד עם הסופר עצמו, אלון חילו, שלכיסו שלשל שריד את הכסף.

ביום 16.6.08, נכתב באתר וואלה:

"מיטב אושיות התרבות הגבוהה הגיעו להשקת ספריהם של יוסי שריד ואלון חילו". כמובן שניהם פרסמו את ספריה בהוצאת הספרים של "ידיעות אחרונות", שהיא גם הוצאת הספרים שהוציאה את הספר שזכה בפרס ספיר בשנת 2009.

צילום של שריד, חילו ואלוני במעמד זה:

ביום 19.2.09 נפגשים חברי השלישייה המקודשת בדם הברית של אבירי הצדק של האליטה השמאלנית – שגם משליחת ידם עמוק לכיסי הציבור אינם בוחלים עבור המטרה הקדושה - שריד, ורבין וחילו בכנס שאחד המושבים בו, בין השעות 11:00 – 12:00, מוגדר כך: "רנה ורבין - היסטוריה מדומינת, היסטוריה אלטרנטיבית, שיחה עם הסופר אלון חילו  על ספריו ´מות הנזיר´, ו´אחוזת דג´אני´; שיחה עם יוסי  שריד על  ספרו ´לפיכך נתכנסנו´."

אנו רואים איפה קשרים הדוקים בין יו"ר חבר השופטים של פרס ספיר, בין קרובת משפחתו רנה ורבין שערכה את ספרו של חילו, ובין אלון חילו, שעל ספר זה העניק שריד סכום עתק מכספי הציבור.

ולא, לא מדובר במעידה חד פעמית. מדובר בשיטה. למשל, ביום 8.6.09, אנו מוצאים כתבה של אריק בורשטיין, על "כנס ´הולכים לעיבוד בקולנוע´ שייערך מחר, יום שישי ה-19 ליוני בשעה 10:00 בסינמטק הרצליה החדש".

זהו "אירוע הפיצ´ינג הראשון בארץ לזכויות הסרטה של ספרים. הכנס הוא פרי יוזמתם של איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה בישראל, קרן הקולנוע הישראלי, סינמטק הרצליה, התאחדות הוצאות ספרים בישראל ומרכז ההדרכה לספריות בישראל...קרן הקולנוע הישראלי הודיעה שמבין הספרים שיוצגו בכנס, ייבחרו ע"י המפיקים והיוצרים לעיבוד לתסריט וייחתמו בהסכמי התקשרות, תבחר הקרן 2 פרויקטים ותשקיע בפיתוח ובעיבוד הספר לתסריט... ועדת המיון של הכנס בחרה בעשרה ספרים שיוצגו בכנס במטרה להיות מעובדים ומופקים לסרטי קולנוע עלילתיים".

אחד מן הספרים הוא של ישי שריד: "לימסול". ישי שריד הוא כמובן בנו של מיודענו, יוסי שריד. הוא נשוי לרחל, בתה של יעל דיין.

ממשיך הכתב להסביר: "ועדת המיון של הכנס כללה את הלקטורים נפתלי אלטר, עדנה מזי"א ועליזה ציגלר. היועצת האמנותית של הכנס היא רונית ויס-ברקוביץ".

מדובר בהרבה מאד כסף. מי שיזכה להיות בין שני הנבחרים, ישלשל לכיסו בסופו של יום, הרבה יותר כסף, מאשר היה משלשל לכיסו אלון חילו, אילו צלחה מזימתו של יוסי שריד.

מה פתאום ישי שריד? מילא, שאנחנו ב"צופר" לא שמענו על הסופר המוכשר הזה שנבחר כאחד המועמדים לקבל כספי עתק, באם תחליט המדינה להפוך את ספרו לסרט – אנחנו הרי לא מעורים בנבכי תרבות אנשים חטאה זו.  אבל חיפוש קצר מעלה, שגם בקרב ציבור שוחרי האמנות החילונית, ישי שריד לא מי יודע מה מוכר כסופר בעל שם.

מטבע הדברים נשאלת השאלה: האם יש קשר בין אנשי תעשיית הקולנוע עם אבא של ישי, הלא הוא יוסי מיודענו?

יש.

למשל, ביום 29.12.03, מתקיימת ישיבה של ועדת החינוך והתרבות של הפרלמנט. אחד מחברי הוועדה הוא  יוסי שריד. מוזמנים אליה: חברי "המועצה לקולנוע". אחד מהם הוא נפתלי אלטר. כן אותו אלטר שהיה בין אלה שבחרו בישי שריד, בנו של יוסי, כמועמד לזכייה הגדולה.

הקוראים מוזמנים לקרוא את הפרוטוקול, אנחנו נסכם בשורה התחתונה: יוסי שריד מככב בו כלוביסט של תעשיית הקולנוע, דוחף להקציב לה סכומים של עשרות מיליארדי שקלים.

על כך מעידים דבריה של אחת המוזמנות מתעשיית הקולנוע, שרה פון שוורצה, המייצגת את איגוד השחקנים והעובדים:

"אני מסכימה לדבריו של חבר הכנסת שריד. אני חושבת שזה הדבר הבסיסי ואנחנו לא יכולים לחכות לחודש ינואר, אלא לעשות את זה עכשיו. איך אפשר לדון במשהו - מה גם שהיו דיונים קודמים - כאשר אף אחד לא יודע מה ה-‎X הנעלם. לוועדה יש סמכות והיא חייבת לדרוש מהאוצר את הנתונים האלה. אלה כספים שחייבים לנו. אני ממש מרגישה שזכינו בלוטו, יש סיכוי שאנחנו עומדים על סכום גדול".

כאמור, נפתלי אלטר, המייצג את  איגוד מפיקי סרטים וטלוויזיה בישראל, נוכח אף הוא בישיבה ושומע היטב, כיצד משתדל יוסי שריד, להגשים את ה"סיכוי לזכות בלוטו, סכום גדול".

אותו אלטר, שהיה בין אלה שבחרו עתה בבנו של שריד, שאף אחד לא ממש שמע ממנו כיוצר ספרותי דגול, כאחד המועמדים לזכות אף הוא בסכום גדול מתעשיית הקולנוע, ששריד כה השתדל לזכות אותם ב"סכום גדול", כמו "זכייה בלוטו".

כאמור לעיל, היועצת האמנותית של הכנס, שבו נבחר ספרו של ישי שריד, היא רונית ויס-ברקוביץ.

גברת ויס-ברקוביץ, אף היא זכתה בפרסים, ששווים כסף. למשל, היא כלת פרס שר החינוך והתרבות (1998) לבמאים ותסריטאים. נחשו מי היה שר החינוך בשנה זו? יופי. אתם ממש חכמים – יוסי שריד.

ויש עוד. עוד כסף לחלק. הכסף שלי ושלך. צבי ינאי מקבל את פרס ספיר 2008 על ספרו "שלך, סנדרו". גם אותו ינאי, לא היה מוכר עד אז כסופר. למעשה זהו הרומן הראשון שלו, שיצא לאור בשנת 2006. ואופס! זכייה במכה הראשונה.  אתם כבר יודעים את הסכום. 150 אלף שקל, ספרו יתורגם לשפה זרה על פי בחירתו, הכל ביחד מסתכם בסביבות 250,000 שקל.

נחשו מי ערך את הספר של ינאי? אתם ממש גאונים. רונית ויס ברקוביץ. ויו"ר חבר השופטים הוא כמובן יוסי שריד.

בסדר. השנה ב-2009, אנחנו כבר יודעים ששריד לא דיווח כנדרש ע"פ חוק על קשריו עם רנה ורבין. האם לפני שנה, ב-2008, הוא דיווח כנדרש ע"פ חוק, על קשריו עם רונית ויס ברקוביץ?

אני מהמר את כל כספי שאין לי (עד ששריד יאמץ אותי כקרוב משפחה) שלא. אבל למה להמר? בשביל מה מזוז מקבל משכורת, שאף היא משולמת מכספי? שהוא יבדוק.

והוא גם יכול להמשיך לבדוק בכיוונים אחרים. מובטח לו שבכל מקום שבו ינעץ חכה בביצת הרפש והשחיתות שבה שורצים אבירי הצדק והחוק של האליטות השולטות במדינה – יעלה בה דג שמן.

הבעיה שהוא כל כך עסוק עם חבריו לכנופיית החוק לסדר שופטים ספרדים עם כיפה להכניס לכלא את אנשי ש"ס, כמו במקרי דרעי ובניזרי, וחבריו לכנופיה כה עסוקים בסידור לו"ז השופטים, כדי שמשפטו של הירשזון יצא בדיוק ביום משפטו של בניזרי – עד כי אין להם זמן לעסוק בכרישי השחיתות הציבורית האמיתיים.

סתם... יש להם זמן. הם לא רוצים. כי הכסף האמיתי שנגנב מכיסי משלם המסים הולך לכיסיהם של חבריהם, 

שלא לדבר עליהם עצמם.