יומן פגישה

                                                    הקדמה

שלום, שלום, רציתי לשתפכם בסיפור מעניין מאוד שעברתי. הסיפור הוא על פגישה או יותר נכון "סוג של פגישה" שחוויתי הסיפור בעיקרון מורכב מג' חלקים – חלק א' – העונה לשם תוהו ובוהו – ובו יסופר על ההכנות לפגישה. חלק ב' ייקרא הפגישה – ובו יסופר מה וכיצד עברתי אותה ואיתה. וחלק ג' – העונה לשם – התשובה ולקחה ובו אספר אלו לקחים למדתי והפקתי, וכיצד התמודדתי עם התשובה השלילית, שלטעמי הגיעה לי בהחלט – אך לא שיקפה את האמת בכללותה אלא בפרטותה (=ספציפית, אך לנוכח הנסיבות אמשיך להשתמש בה) ובפרטותה היא אכן שקפה את המציאות כפי שהצטיירה בפגישה – בפרטותה

מסיבות אישיות שלא אפרטם כרגע אפרסם בינתיים רק את חלקו הראשון של הסיפור העונה לשם תוהו ובוהו (למרות שהחלק הבאמת יפה והומוריסטי בסיפור הוא החלק השלישי – התשובה ולקחה) מתוך מגמה לפרסם את המשכו בעוד כמה חודשים וזאת מכמה סיבות אישיות שלא אוכל לפרטם לכלל ישראל ואף לא לחלקו

כמובן שהשתדלתי לטשטש פרטים אך לנוכח הנסיבות היה קצת קשה אז לאלה "שאיכשהו" הגיעו לסיפור הזה "ואיכשהוא" קישרו ביני לבינו – אתם יכולים לבוא ונסגור את העניין בינינו בלי הרבה רעש פיצוצים ובלאגן

בכ"א אצנזר קצת מהסיפור למרות שיירד קצת מחינו, וזאת כדי שמי שחושד ואפילו יחשוד מאד לא ידע בבטחון גמור שזה אני – ויצטרך לשאול אותי, כך שתהיה לי סוג של שליטה בסיפור, -  בסיום דברי אוסיף ואומר שאשמח מאוד לקרוא את תגובותיכם – "החכמות" – ואף את אלה שלטעמי לא,. לצערי או יותר נכון לשמחתי אני כמעט נולא יהיה פעיל אבל מדי פעם יש לי גישה לפורום כך שאוכל לראות תגובות ולענות –אם אכן יהיו.

בכ"א סליחה על הטרחנות ועל ההקדמות הארוכות שלא נהוגות כאן

                                                                      אתכם לפעמים - ,אופס      

                                         יומן פגישה

                                         חלק א  - תוהו ובוהו

יום ראשון – השעה כמדי יום  30 :9 אתה קם כולך אבל כולך עייף העיניים לא נפתחות הפה לא נסגר רק האזניים עדיין עומדות איפה שצריך כנראה שהם לא נרדמו , אחרת איך אפשר ? מה שבטוח הוא שבשלב זה אתה לא בדיוק חושב מה עובד ומה לא לא כי אתה בטוח שהכל לא עובד  אלא פשוט כי זה לא מעניין אותך אתה מת למות מעייפות אבל מה לעשות צריך לקום אבל האמת היא שאתה רגיל בזה אתה חי ככה כבר שנים – טוב לא ממש במצב הזה אבל כבר בערך כשנה במצב הזה שזה אומר 3-4 שעות בלילה +3 שעות ביום פלוס השלמה של ס"ב פעם בשבוע פלוס שבתות חגים ושאר מועדים יש בזה איזה היגיון מסויים מסויים מאוד אומנם אבל היגיון,  עובדה שזה עובד ואכן אתה בחור כמו בחור מנצל את עובדת היותך אחד כזה ועושה מה בא לך בראש - עד כמה שאתה יכול בנתונים הקיימים בקיצור אתה קם מתלבש מתארגן מתפלל ויורד ללמוד עובר היום השעה 2:00 אתה חוזר לחדר מתקלח מתלבש מתארגן ומתעדכן ו...הולך לישון ב 3:30 אבל נרדם כרגיל ב 5:00

יום שני – השעה 9:00 אתה קם כרגיל עייף ממורט ממורטט אתה כבר רגיל אבל היום אתה מת להמשיך לישון כי היום התחייבת להיות סבל  סבל ? כן !סבל  טוב לא ממש סבל עם סרבל אלא פשוט חבר שלך מתחתן בעוד יומיים ויש לו ים ספרים להעביר ואתה צריך לעזור לו להעביר את כל הדברים מהישיבה לבית ומהבית לדירה שלו ושם לסדר את כל הדברים עניין של יום שלם  ממרט הורס שובר ובעיקר מעייף את מי שלא עייף כבר ממילא אתה מת לחנוק מישהוא או להמשיך לישון אתה לא עושה לא את זה ולא את זה אבל אתה עושה בדיוק הפוך אתה קם מתלבש מתארגן מחייך לכולם (כמו דביל) יורד לסדר נוסע אורז סוחב מעביר מסדר      2:00 בלילה אתה חוזר מדבר מנייעס מתעדכן 3:30 אתה הולך לישון ואתה יודע אין מצב להרדם לפני 5:00 לא משנה מה עשית לא משנה מה תעשה לא משנה במה וכמה עבדת זה עובדה הגוף כבר רגיל וכמה שתהיה עייף ולא משנה כמה לא תרדם אין מצב לא תרדם זה לא תרדם זה לא תישן לפני 5:00  לפני ורק לפני לפעמים אין לך מזל ואתה שומע איך מעירים לתפילה (שזה אחד הדברים המאבסים ביותר שיש) למזלי אני נרדם בחמש וואלה סבבה כנראה שבאמת הייתי עייף

יום שלישי – יום רגיל היום השעה 9:00 היה לך איזה עיסוק היום ככה שלא ישנת צהריים כרגיל רק שביחד עם אתמול זה ממוטט אותך לגמרי אתה חוזר ב 1:00 מתארגן מתקלח מתלבש מנייעס ומתעדכן היום הזה ביאס אותי ברמות מטורפות (עד היום נהיה לי כמו כאב ראש כזה כשאני נזכר בהרגשה שלי אז) כשכולי מבואס אני נכנס לישון כרגיל ב 3:30 וכמובן נרדם ב 5:00 לפני שאני נרדם אני נזכר יש מחר חתונה של החבר הכי טוב שלי וצריך לדפוק לו חתונה טובה האחריות עליך תצטרך כח רק המחשבה על זה מרדימה אותי עד 11:00

יום רביעי – השעה 11:00 ..6 שעות שינה זה חבל"ז בשבילך  ועוד רצופות אפילו בשבת אתה לא ישן ככה אין מה לומר אין מה לדבר אתה רענן – יחסית – יחסית אומנם אבל אתה בכושר אתה מתרוצץ ועסוק צריך לסדר מלא דברים גם לחבר גם לך בקיצור אין לך רגע דל באלגן וכן אתה מת מעייפות ואתה חושב על הסיוט שלך  -  אתה רוקד היום עד כלות הכוחות חוזר לחדר נרדם ב 5:00 קם ב 7:00 (חייב – כי הבטחתי לסדר כמה דברים דחופים) ועם כל העייפות הזו אתה מגיע לפגישה שיש לך מחר – אתה חושב שתסתדר אבל אתה מנסה לחשבן בראש איך אתה יוצא מהדילמא הזו

    יש לך פתרון אני ישתה בחתונה וודקא  - ואז אתה מרוויח כמה דברים

א.      יהיה לך כח לרקוד ולהרקיד כמו שצריך

ב.       ואז תתעייף רצח

ג.        ואז תרדם מהר כבר ב 1:30 מרוב סחרורים

ד.       ואז תקום רענן ותסדר בניחותא את כל הדברים שאתה צריך

ה.      ואז אפילו תנוח עוד שעתיים

ו.        ואז תוכל להתארגן וללכת לפגישה כמו שצריך

                     וואו- התכנית המושלמת לכאורה – אתה מבסוט מעצמך מה שמפריד בעצם בינך לבין האושר האינסופי הוא ? בסה"כ כוסית או יותר נכון כוס או ספלון של וודקא קרה אתה רק צריך לשתות אותה והעולם יתחיל להאיר לך פנים

             אבל בכל זאת משהוא השתבש – מה ?  כמעט הכל  אז ככה שתיתי וודקא

א.      וחלק א' עבר בשלום רקדתי אוהו אוהו רקדתי וגם הרקדתי

       והכל יצא מדויק כמו שעון שוויצרי

ב.       והתעייפתי רצח – רצח זה לא מילה להגדיר את העייפות המחליאה ההיא

ג.        אופס... פה הייתי צריך להרדם מהר מרוב סחרורים

אז זהו שלא ....- כלומר החלק עם הסחרורים דוקא עבד לי יופי לפי התכנית  אבל החלק שחשבתי שיתלוה אליו כלומר השינה בלשון עדינה אפשר לומר לא באה לי אבל האמת שלשון עדינה לא תגדיר את זה טוב – אלא אני חושב יותר בקטע של ברחה לי פשוט ברחה  ואל תחשבו שלא ניסיתי להביא אותה ניסיתי אפילו שכנעתי אותה אפשר לומר, שחקתי אותה רדום, (עצמתי עיניים – מתחת לכרית אפילו)

עשיתי לה נוח (כיביתי תאור ודאגתי לשקט כרית נוחה שמיכה טובה הכל בכל מכל כל ל )אבל כנראה שהיא פשוט לא היתה שם ברחה לה המנוולת ברחה ולא חזרה – עכשיו אני כולי שתוי עדיין האלכוהול בדם מחכה לשינה וגם הגוף שהתאמץ פי 3 מהרגיל וככה אני והאלכוהול מחכים לה לשינה ומחכים ומיחלים וממתינים ומצפים והנה מי מגיע לבקר – הבוקר 

                       אז זה מה שהיה בסוף ושילכו כולם לעזעזאל........

א.      החלק הכי פשוט – להתארגן  לא עבד (תקשיבו פה אני מלא פעמים יקצר יקצץ יצנזר וישמיט ולא יוסיף הרבה כי אחרת יעלו עלי החברים ההורים המורים ושאר דורשי שלומות וטובות כמו שיש לכולנו) המקלחת היתה קרה – נשבע לכם (הכל התחרבש אבל זה ממש ממש עצבן אותי) אני יכול להתמודד כמעט עם כל דבר רק לא אם מקלחת קרה זה הורג אותי והורס לי את המצב רוח לחודש ובדיוק את זה קבלתי מגניב, לא ? מה שנקרא אירוניה במיטבה בקיצור כל הקטע החיצוני שלי נדפק ולא משנה כרגע למה   פטים לא סדרתי   למה ? עכשיו כשאני כותב מחדש את הסיפור כדי שיתאים לכתיבה כאן אז אני מרענן את זכרוני מהדפים שכתבתי אז ולכן אני מקריא (כותב) לכם מה שכתוב שם  זה מה שנקרא מסמך היסטורי (והיסטרי) לקרוא ולא להאמין – הזוי במיוחד – "פטים לא סדרתי – לא מצאתי את הפטר – מה הבעיה ? לא מצאתי ? מה אני יעשה מה אני אשם בזה שמישהוא לקח ולא החזיר ? אז בעייפות ההיא זה נראה לי הגיוני קורה שלא מוצאים לא ?" (סוף ציטוט)אז כשכתבתי את הדף נצמדתי לאמת ואם אני כותב שזה מה שהרגשתי אז  אז זה מה שהרגשתי אז כי אם יש מישהו שאני מאמין לו זה אני לעצמי כי אין מצב שאני ישקר לעצמי בלי שאני ידע (אל תחייכו יש אנשים שאין להם ת'מעלה הזאת רובם אמנם גרים במדינות ערב אבל יש כאלה גם אצלנו)   למה החברים שלי לא העירו לי ? אז ככה, אלה שידעו שאני הולך לפגישה ישנו –כמה חכם (הם היו ערים אתי כל הלילה –כי ניסיתי להרדם ראיתי שלא הולך אז קמתי ובחמש חזרתי לנסות עד שבע) ואלה שהיו ערים לא דמיינו אפילו שאני הולך לפגישה  - נו הרי צריך להראות כאילו אתה יוצא לפגישה  -ואני מבטיח לכם זה לא היה נראה ....

הייתי עצבני, עייף, באמת יותר עייף מהרגיל – אני עצבני, מפוחד מהקטע עם האבא, קר לי, הפרצוף שלי מעצבן אותי (כן שלי שלי) הפנים לא חלקות, אבל אני גם עייף מדי בשביל לאחוז ראש והיה עוד משהו רציני על הראש שלי שעצבן אותי רצח (אני לא יכתוב כי אז יעלו עלי בטוח ולא נעים) בנוסף לכל הבבלט' שהיה לי על הראש בקיצור את בעיה א' עברתי בשלום ....

                              אלק' בטח גולגולת שלד זרמים חשמל

אבל אז...  במצב ההוא ...  זה נחשב עובר   ובגדול  "יחסית" לשאר הדברים

אוקיי.. הגעתי לשלב ב' בתכנית הכל כך ברורה וכל כך פשוטה ... חושבים גם ? חכו ותקראו

ב.       עכשיו צריך להגיע  - זה דוקא היה פשוט חוץ מהפקקים, הטלפונים המלחיצים והלחץ לא לאחר   -זה בסדר לאחר לבחורה 5-10 דק' אבל יש בעייתיות מסוימת לאחר לפגישה ראשונה  - במלון ובמיוחד כשהיא עם האבא (למי מתנצלים ? ) אתה מת מעצבים אבל בסוף וזה העיקר אתה מגיע (כאן במיוחד יש קטעים שספרתי להרבה חברים הורים ומורים אז רק שתדעו שכאן לא רק שלא נסתיימה סאת צרותי אלא שנוספו עליהם עוד כהנה וכהנה פדיחות איומות אך כדי שהזיהוי לא יהיה ודאי אני מעדיף להשמיט הרבה קטעים מצחיקים לכם ומדכאים בשבילי – רק זאת אוכל לומר שלטמטום האנושי באמת שאין גבולות  ושפדיחות באות בבודדות בזוגות בצרורות ובהפגזות והם לעולם לא נגמרות ושתמיד יש עוד מהמפדח מפדח הזה

             בסוף הגעתי....  וחבל... כי מה שעברתי  היה מספיק לי לאז  לתמיד  ולכולם 

 אבל האל הטוב החליט שלא אז לא  

           אוי....  ייסורים מכפרים כמה כיף להתנחם בזה

אוי.... ייסורים מכפרים לאיפוא הגעתי שאני מנחם את עצמי בייסורים מכפרים

 ייסורים רק מלחשוב שאני במצב הזה.... אבל מנחם לחשוב שייסורים מכפרים

             וייסורים מכפרים לכם לקרוא עוד פעם שייסורים מכפרים

                                     "ייסורים – מכפרים"

                                                                                                 ככה הגעתי, הזוי כולי........

הקטע שאני בלחץ מהאבא אבל הוא נעלם – כלומר אמר שלום ו... אופס נעלם (מילקי)

      אני רועד מקור, מזיעה, מפחד, מעצבים, מעודף שינה, (הגוף בהכחשה) מהחיים, ומהמוות, שאני כבר

    מרגיש שעוטף אותי בזרועותיו ....    אופס ... היא מולך

                                               תתפקד,   יטמבל'