לב שבור

שמישהו כבר ימציא תרופה ללב השבור הזה.
תרופה שתיקח את החצי היחיד שנשאר ממנו ותחפש לו חלק מתאים אחר.
שתתן לו להרגיש שוב את מה שטעם ממנו.
שתאפשר לו להיפתח לאחד שלא יראה בדיוק כמותו.
לאחד שיגרום לו שוב לרטט.
לאחד שלא ישבור אותו שוב.
אלוקים, עייפתי...
רחם עליי, כלו כוחותיי..
תמו לילותיי...
תגאל אותי גאולה של שמחה, אהבה...
שתחזיר לי את מה שאבד לי.

וואו רוחלה.עשית את זההמשפט הכי יפה זה על הדמעות עם הדם...פשוט לקנא באנשים שיודעים להביע את עצמם על הנייר...

אסירי עולם אנו

רוחלה
את כותבת ממש יפה והאמת שזה ממש נגע בלב

התחושות שלך מאוד חזקות, וכנראה שהוא מילא צורך חזק שלך
אםתחשבי ותקדישי לעצמך זמן ותבדקי מה שם גורם לך שלא לתת לבחורים להתקרב
כי זה לא רק הוא, זה גם הבא. וגם אם הוא כן היה, זה היה נשאר שם
והיית מתקשה להתמודד רצון של מישהו להיות קרוב אליך
אז מה שנשאר זה לפתור את המקום הזה
כשהדבר הזה יפתר, גם הסיפור איתו יפתר.
כי מה שקורה היום, זה שבמצב שאת בעצם לא משתפת באמת את מה שאת עם הבחור
ואיכשהו את מצפה למצוא את הבחור שיבין בלי מילים, ואת מבינה שבטווח הארוך, ולקשר זוגי של שנים זה קשר לא בריא ולא שלם
אבל אם המקום הזה ישתנה, ואת תהיי מה שאת, בלי לחפות, בלי להתגונן כל כך
את גם תרצי בחור שהוא שלם יותר. ויהיה לכם הרבה יותר קל
והרי בכל מקרה, זה משהו שצריך לקרות
ואל תחששי שאם תשתני הוא לא יתאים. אלא תראי את זה בגישה שתקבלי כך בחור שמתאים לך למה שאת באמת, והוא יהיה יותר טוב, כי את גם תהיי יותר טוב עם עצמך
וזה הדבר הכי חכם והכי טוב שאת יכולה לעשות לעצמך,
אני מניחה שזה לא פשוט, ומה שעוצר אותך נמצא עמוק בפנים
אבל אם תהיי אמיצה, ותעמדי מול עצמך, ותפתרי את מה שצריך, יהיה הרבה יותר קל
את נשמעת בחורה מאוד חכמה
שיהיה לך המון בהצלחה
תסתערי על החיים..

הוא אהב אותי, הוא היה היחיד שהצליח לפתוח לי את הלב. הוא אמר לי מילים כמו שאף אחד לא אמר לי מעולם. הוא העיז להסתכל לי ישר בתוך העיינים, לצלול עמוק בתוכםמבלי להגיד דבר. לא ידעתי איך מגיבים על זה. הוא ביקש את הלב שלי, לא ידעתי איך מעניקים כזה דבר. אז הוא וויתר בסוף. רציתי לבכות לו שאני אוהבת, שאני רוצה כל כך אבל מפחדת. אבל פשוט לא העזתי.
עכשיו זה אבוד, הוא נסע רחוק מכאן.

זה הכי קרוב שאי פעם הרגשתי למישהו אחר שאני לא מכירה שאני לא יודעת את הסיפור
הכאב שלך כ"כ עמוק ונוגע ללב שממש אפשר להרגיש אותו 
זה לא קשה לנחש בכלליות מה עברת אבל אם תוכלי לשתף אותנו
יש לי הרגשה שזה גם יעזור לך

אני רוצה לחלוק על מה שהרבה כתבו כאן כאילו זה קורה לכולם.
רבותי זה קורה למעט מאד אנשים. רוב הבחורים והבחורות מתחתנים אי שם בגילאי ה 19 -20 ולא ממש יודעים מה זה אכזבה ומה זה להיפתח למישהו. (אני מסכים שלרוב יושבי הפורום זה קרה)
אבל דווקא לכן אנחנו צריכים לשמוח שזה קרה לנו. זה כור ההיתוך שלנו. זה מה שהופך אותנו מנערים לבוגרים. מי שכל פעם שבוכה מקבל את קובית השוקלד שלו נשאר תינוק. כן רוחלה זה קשה זה קשה אפילו מאד. גם אני נמצא עכשיו בתהליך דומה. אבל דווקא כאן בחושך הגדול אפשר להגיע למקומות שבן אדם רגיל לא מגיע לשם.
דווקא בהרגשה של "מבטן שאול שוועתי" בהשתפכות הלב לרבש"ע במקום שנראה שהנפש נפצעה לנצח. דווקא משם הישועה יכולה לבוא. ואני מאחל לך שהיא תבוא בקרוב.

________________________
ומחה השם דמעה מעל כל פנים.

אתגרית, תודה רבה לך כל כך.
ותמי, עבדה עליך אמא שלך.