מצבי לחץ

אולי זה יותר פסיכולוגי מפילוסופי אבל התענינתי בנושא הזה לאחרונה ודעתכם חשובה לי:

א. מה גורם לכם להכנס למצבי לחץ?

ב. איך אתם מתמודדים במצבי לחץ?

כמדומני שהנידון הוצא מהקשרו, התחושה מפני המות היא פחד אך בשום פנים ואופן לא לחץ, אדם לא מרגיש תחושה של לחץ מכך שהוא עומד למות אלא אולי פחד מהבלתי נודע או מכל סיבה אחרת, היה פה כבר נידון על זה פעם בנושא ההתאבדות. אבל בכל מקרה התחושה היא פחד ולא לחץ והם שתי תחושות שונות לגמרי.

אני לא מנסה להביא סיבות למה אדם רוצה ומצפה לחיות, אלא שאם האדם רוצה לחיות ולא למות תהא הסיבה אשר תהא זה כשלעצמו לא גורם לו לפחד, אלא אם כן בנוסף לזאת האדם סבור גם שהוא אכן ימות. הניגוד שבין הרצון\ציפיה לבין המציאות הפסימית היא זו שמציתה את רגש הפחד.

ורק בגלל הציפיה לחיות הוא פוחד? זה אמור לגרום לחשש מאכזבה אבל לא לפחד. אדם שילך באישון לילה ברחוב ולפתע יבא לקראתו יצור משונה, הוא יפחד בגלל אי הידיעה, לא בגלל איכזוב הציפיות.

בכל אופן יש לו ציפיה לחיות ולא למות.

אסטרו, בנאדם מפחד מהמוות, לא בגלל ציפיות שיש לו אלא בגלל הבלתי ידוע, הבלתי נשלט.[זו רק דוגמא].

אני דווקא רואה את הלחץ כדומה לאכזבה אני רק מחלק אותם לעתיד ולעבר.

אני לא חושב שאפשר לפחד מתוצאה אם אין לך ציפיה, אתה יכול לתת דוגמא?

לגבי אדם שמאמין כמו הרמב"ם אתה אכן צודק שגם לו יש מצבי הפסד, אבל הדרך לפחות נמצאת לחלוטין בשליטת האדם במידה והוא לא מרגיש חייב מעבר להשתדלות ולכן מצבי הפסד אצלו נדיר יחסית, מה עוד שיש דרך חזור- חזרה בתשובה לפחות ביהדות. אפשרות שלא קיימת כמעט בחומר להחזרת הפסד,

לגבי הפיסקה האחרונה אני מאוד מקווה שאתה צודק, הבעיה היא שרוב רובם של אלו שמחנכים לדרך הזו עדיין בעצמם לא מסוגלים להפנים, אני לא מכיר הרבה אנשים שהם יותר מדי רוחניים.

אפשרי, לא כ"כ הבנתי למה אתה מתכוין הייתי רוצה שתביא דוגמא אם זה אפשרי מבחינתך.
אסטרו נט, אתה בעצם רואה במובן מסוים את הלחץ כההיפך של אכזבה אבל לא נראה לי שזה נכון ככה להגדיר את הלחץ כי לא תמיד הלחץ הוא בגלל חשש שהתוצאה לא תעמוד בציפייה יש לפהמים שאין לך בכלל ציפיות אבל אתה חושש מפני תוצאה מסוימת שלא תהיה טובה בשבילך ואתה נלחץ מזה.
לגבי המחלוקת של הרמב"ם עם אריסטו שבהאת, זה הנידון בעצם במה יותר חשוב המטרה או הדרך אבל ברור שגם אדם שתפיסת עולמו היא כמו הרמב"ם שתהיה לו בעיה עם טעויות, נכון, לא טעות כמו פספוס המטרה אבל טעות כמו פספוס הדרך הנכונה ודאי שתהיה שייכת גם אצלו.
ועוד דבר אחרון אני לא בטוח שהתפיסה המקובלת היום היא יותר כמו זאת של אריסטו עד כמה שידוע לי היום מאד מחנכים בעולם שחשוב הדרך ולא משנה כמה אתה משיג אלא כמה השקעת. אע"פ שיש מקומות שמבחן התוצאה הוא הפרמטר היחידי. 

הלחץ או הוא מצב של חשש עתידי מכך שהתוצאה לא תעמוד בציפייה. 

ניתן את אותו שאלה לשאול גם לגבי האכזבה, ממה נוצרת אכזבה? מכך שאנו סבורים שהתוצאה לא עמדה בציפיות שלנו, אלא שכאן אנו מתייחסים לגבי העבר.

לגבי הדרך להתמודד עם לחץ ואכזבה...
הרמב"ם כתב שהמטרה האמיתית בעולם הם המצוות והמעשים, בעוד שהתוצאה הוא רק הכלי לעשייה, אריסטו לעומתו כתב את ההפך שהתוצאה זה המטרה והמעשים המובילים אליו הם הכלי,

למעשה כל אדם שתפיסת עולמו היא כמו הרמב"ם לא תהיה לו בעיה עם טעויות, הפסדים או אובדן, מכיוון שאין כאן בעצם לדעתו איבוד מטרה ולכן גם הרגש לא תופס את זה כאובדן מה שמבטל באופן ישיר את הפחד והאכזבה, רק חבל שכיום המצב רחוק מלהיות כך אפילו בקרב הציבור הדתי.

תוסיפי לכך את שאמרו קודמיי את האמונה היהודית "שהכל לטובה" אז בכלל תברכי על הרעה כשם שאת מברכת על הטובה"

עד כאן הפתרון היהודי, אמנם גם הפסיכולוגים נתנו פתרונות שמסתכמים לדעתי בסופו של דבר בחיזוקם של מנגנוני הכחשה והדחקה שאמורים לבטל לכאורה רגשות שליליים למרות שהם רחוקים עדיין מלהציע פתרון אמיתי בלי לוותר על תפיסת העולם של אריסטו שקבלה תאוצה בעשרות השנים אחרונות בעקבות תיאוריות שונות...

יש להדגיש כי ישנם פעמים שהלחץ הוא 'אובססיבי' והוא מאובחן כמחלה פתולוגית של ממש.

אף אני משתמשת באמונה ככלי להרגעה במצבים שונים, לחץ, כל שכן.

למרות שמצבי לחץ נדירים אצלי.........

לטובתנו - העיקר שלא נהיה בלחץ...

ולטובתך.

ולטובתי.