הילולת רבנו האר"י ז"ל ה' אב התשס"ט !

היום אנו נמצאים ביום הפטירה של האר"י הקדוש זצוק"ל זיע"א,

מצ"ב מאמר מאת הרב אברהם מרדכי גוטליב שליט"א,

ה' באב - יום הפטירה של האר"י הקדוש

אמר רבינו בעל הסולם, שאדם צריך ללכת לקברי אבות, בכדי לומר: מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי. כלומר ההליכה לקברי אבות באה לצורך האדם עצמו, לא לצורך האבות, האבות הם מרוממים מספיק, ומה אנחנו יכולים להוסיף להם. אלא ההליכה לקברי אבות היא בכדי שאדם יאמר: מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי.

כשאנו מתבוננים - מה הם בעצם מעשה אבותינו, אנו רואים שהאר"י הקדוש השאיר לנו את כל העץ חיים והשמונה שערים, אשר בהם גלויים של כל המדרגות בעולמות העליונים - "עין לא ראתה אלוקים זולתך". גילויים כאלו שלא היו מקודם. אך כשאדם צריך לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי, האם הוא צריך לומר - הלוואי שאגיע לגלויים כאלו כמו שהגיע האר"י הקדוש? לא! הגלויים האלו הם סימן למדרגתו, אך מה קדם לגלויים הללו? הקב"ה מוסר את האחיזה במדרגות העליונות רק למי שהכין את עצמו מקודם, ולא כמו שאנשים חושבים, שלאר"י הקדוש התגלה אליהו הנביא והשפיע לו, כמו במקרה, גילויים גדולים. אלא האדם צריך לטהר ולקדש את עצמו קודם, להבין שהרצון לקבל לתועלת עצמו זה דבר רע, פסול, להבין בתוך הדעת שזה לא אמת, ולהשתדל ללכת בדרך של אמונה במציאות הבורא למעלה מהדעת, ולהתבטל כלפיו.

יש אנשים שחושבים שהדעת פירושו שכל, כלומר השכל מבין כך או לא מבין. אך האמת היא, שדעת הכוונה על הרצון לקבל שלנו, לא הכוונה למערכת השכלית הקרה, הכוונה להבנות שהרצון לקבל שלנו מבין. למעלה מהדעת ענינו - כשהגוף של האדם ממש מתנגד לגמרי למהלכים של האדם, ובכל אופן האדם אומר: אני מאמין במציאות ה', בזה שרוצה להיטיב לנבראיו בשלמות בכל רגע ורגע בכל מצב ומצב, אם כן אני מקבל כל מה שיש, כל מה שקורה, זה נקרא למעלה מהדעת. כמו"כ אדם צריך לקבל על עצמו בתור ערך עליון את ענין הדבקות בחברים, לעשות את כל העצות והתחבולות להחשיב את החברים, ולא להתחשב עם הגוף. הרמב"ם אומר: אם יש לאדם שתי ברירות לחשוב: לחשוב מה לא נכון לעשות, או לחשוב מה כן נכון לעשות, עדיף תמיד שהמחשבה תהיה דבוקה בחיובי. כלומר אם המחשבה דבוקה בגדלות החבר, ממילא האדם כבר מתחייב כתוצאה מזה להתנהג כלפי החבר בצורה נאותה. נמצא שאינו צריך לחשוב שלילי , ולהזהר שלא להתנהג כלפי החבר בצורה בלתי נאותה מספיק. אם הוא יעריך את חשיבות החבר והמחשבה שלו תהיה דבוקה בחיוב, ממילא הכל נמשך אחרי זה. אותו דבר לגבי הבורא, אם מחשבת האדם דבוקה בגדלות הבורא, אז הוא לא צריך לחשוב על דברים אחרים, כי ממילא מתחייב מזה ענין קבלת עול מלכות שמים, וממילא מתחייב שהוא צריך ללכת למעלה מהדעת. ואם הגוף שלו לא מסכים לזה, על זה אומר האדם: מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי.

האדם צריך לחשוק לכל הטהרה והקדושה שהיתה אצל האר"י הקדוש, וכל הגלויים הגדולים הללו שהיו לו הם רק סימנים. כי למי הקב"ה נותן גלויים כאלו? רק למי שהוא נאמן, שמבטל את רשות עצמו ונאמן לזולתו - לבורא. אנו רואים במכתבים של רבינו בעל הסולם, שכותב בצורה מאד חריפה "כבר שעבדתי את עצמי לגמרי ל-ה' ית' ואין עבודה בעולם שנבצרת ממני, שקשה לי לעשות למען שמו ית'". ואדם שאומר כך, ואדרבא, כותב "מהדר אני אחר יגיעות קשות לעשות נחת רוח לפניו" - זה נקרא אדם נאמן . לאדם כזה נותנים הכל בבחי' "בכל ביתי נאמן הוא" . מה זה נאמן? הרבי זצ"ל היה אומר: לפעמים יש לאדם יהלומים על השולחן, נכנסים אנשים, והוא לא יודע אם הם נאמנים או לא, ואולי יכולים לגנוב אותם. מה עשה - חושך! ואז לא רואים את היהלומים. מה שלא רואים לא יכולים לגנוב. כך עשה גם הבורא, לאדם לא נאמן יש חושך, הוא לא רואה את הבורא, לא מרגיש, "כעור יגשש קיר". אך לאדם נאמן הקב"ה עוזר. איך אדם מגיע למצב כזה שיקרא נאמן - זו עבודה גדולה.

***

אומר הפסוק "סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה" - הפרוש בפשט: הסתובבו סביב לציון, וסיפרו את מגדליה. ולפי הדרך של רבינו ההסבר הוא כך: ציון מלשון יציאה לחוץ. בזמן שהאדם רוצה להגיע להדבק בבורא, רק אדם כזה מרגיש את עצמו מחוץ לקדושה. מי שלא מנסה להכנס, לא מרגיש את עצמו בחוץ אף פעם. אנשים שמקיימים "מצוות אנשים מלומדה", אין להם בקורת על עצמם - האם אני מגיע לדבקות ה'? האם אני משנה את הטבע שלי או לא משנה? ע"כ הם לא מבינים שהם בחוץ. אך האנשים האלו שכן מנסים לשנות את הטבע רואים שהם בחוץ, וזה נקרא "ציון" מלשון יציאה לחוץ.

"סובו ציון והקיפוה" - לסובב את ציון, להקיף, זה נקרא בחינת עגולים, עגול נבחן שלימות, ולהיות בשלימות, זה קשה. הגם שאדם מרגיש את עצמו מחוץ לקדושה, רואה שהוא נכשל מידי יום ביומו בענין אהבת חברים, בענין אמונה, כשרואה כל יום שהוא בחוץ, וכבר מרגיש שהוא מתפוצץ, כבר לא יודע "מאין יבא עזרי", הוא צריך להאמין שזאת ההרגשה באה לו מתוך שלמות רצון ה' להיטיב לנבראיו, שרוצה לקרב אותו, ולכן נותן לו הרגשה של הכרת הרע. ואם אדם יכול להאמין בזה, ולא לזוז כלל מהמקום שבו עומד, זה נקרא שלימות. פעם נכנס הרבי מקוצק לבהמ"ד, וכל התלמידים היו שם. והוא צעק לעומתם: "מה אני מבקש ממכם? רק דבר אחד - יטחנו השמים, ותתפורר הארץ, אולם אתם תעמדו על עמדכם ולא תזוזו" זהו שאנו אומרים, שאדם צריך לעמוד אפילו בענין הכי מבוזה.

ואז "סיפרו מגדליה" - סיפרו מלשון ספיר, ומגדל מלשון גדלות. כמ"ש חז"ל: משל למלך שיש לו מגדל מלא כל טוב... כל האור של התגלות האלוקות נקרא מגדל. "ספרו מגדליה" - אם אתם תנהגו בדרך הזאת של "סבו ציון והקיפוה", אח"כ תראו שיאיר לכם, "סיפרו" מלשון ספיר, המגדלים והגדלות, דהיינו שתראו את גדלות ה'.

***

התחתון נבחן לו"ק כלפי העליון. העליון נקרא ג"ר. מה זה פרצוף? פרצוף נקרא פנים. פנים פירושם גילוי, כמ"ש: "ישר יחזו פנימו". ז"א אדם ישר יכול לראות את פני ה', את התגלות ה', וזה נקרא פרצוף. כל פרצוף תחתון נבחן לו''ק כלפי העליון. בשביל שיהא ו"ק כלפי העליון, צריך להיות פרצוף. כלומר האדם צריך להבחין שהוא במדרגה התחתונה כלפי העליון עליו. מתי הוא יכול להבחין בזה? רק כשזוכה לגילוי מסוים, אז יכול לראות ע"פ הגילוי מה שקיבל, ולהעריך שהעליונים ממנו היה להם פי כמה וכמה יותר ממנו. וכשאני אומר שהפרצוף העליון נקרא ג"ר לגבי התחתון, מי יודע מזה? התחתון. האור של פרצוף גלגלתא לאחר ההסתלקות עומד מתחת למלכות של ראש, והוא אור בלי כלי, וכולם שואלים מהו אור בלי כלי - מי יכול להשיג את זה? והרבי זצ"ל פירש - אור בלי כלי פירושו: לא יכולים לקבל אותו, משום שאין מסך על זה. אם המסך של גלגלתא נזדכך - אז אין מסך, כלפי זה נחשב לאור בלי כלי. אך התחתונים יש להם בו השגה. מה הם משיגים? שהם לא יכולים לקבל אותו. לא שזה דבר נעלם שלא יודעים ממנו. אלא יודעים שיש מדרגה כזאת, אך מדרגה כזאת אני לא יכול לקבל. מתי התחתון יכול להבחין שהוא תחתון והעליון - עליון, בזמן שהוא מקבל הארה, הוא רואה שהוא תחתון ולא יכול להגיע למדרגת העליון.

ומה התכלית מזה? שכל דור ודור צריכים לתקן כלים יותר נמוכים, והקב"ה מחכה על הכלים היותר נמוכים, שאם חסר בכלים היותר נמוכים, חסר במחשבת הבריאה, דהיא כוללת כל הכלים מלמעלה למטה, ולכן צריך שיהיו כל הכלים. ובאדם אחד, ג"כ יש להבחין מצב תחתון שהוא מצב ירידה, ומצב עליון שהוא מצב עליה. לפעמים, כשאדם נמצא בעליה צריך לדעת איך לתקן את העליה, שגם זה מצב לא פשוט. מרן בעה"ס אמר - עיקר החטאים בזמן עליה, לא בזמן הירידה, מפני שאז מאיר לאדם, וצריך לדעת מה לעשות עם האור הזה, שלא לפגום בו. ויש מצב של ירידה, ואדם צריך לדעת איך לתקן את הכלי של הירידה. כל מצב ומצב ניתן לאדם בכדי שיתקן אותו. המצב של הירידה לא פחות חשוב מהעליה. לכן אנו רואים בסוף מכות, שחכמים בכו כשראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים, כלומר, באותה מדרגה ששם מגולה קדש הקדשים, התגלות אלוקות, שם יש שועלים, שאלות וספיקות. ר"ע שחק, כי אמר, זה כלי, ואם יש כלי בטוח שיבא האור, וידע איך לקבל נכון ולתקן את המצב השפל הזה.

דברים אלו - אני אומר בפה מלא - אין אנו יודעים להעריך חשיבותם, נתנו לנו פנינים שאין בכל העולם דוגמתם, ואף אלו שמונחים בעולם התורה - אומר מהרח"ו: אלו אשר מתמקדים רק בתלמוד הבבלי בחושך יהלכו. מפני שהדור שלנו דור נמוך ולא יכולים להמשיך מהתלמוד הבבלי אור כדי לתקן את עצמם. כמו אדם שטובע בים ומישהו זורק לו חבל, הרי זה המוצא האחרון שלו. צריך להודות לו מאד. גם המצב הזה, שהעולם נאחזים בגשמיות או בחצוניות התורה, והחושך והתמיהה והבלבול גדולים מאד, ואותנו זיכה הקב"ה ללמוד את פנימיות התורה - זה אור גדול וזכות גדולה, וצריכים להרגיש את החשיבות שבדבר ולהודות לה' על כך. כל אדם שיש לו מגע בזה הוא מיחידי סגולה, היות ורוב העולם לא מגיעים לזה. (ה' באב טבריה תשנ"ח). 

קצת היסטוריה (מתוך ויקיפדיה),

הוא נולד בירושלים לאב אשכנזי ולאם ספרדייה, בעודו ילד קטן נתייתם מאביו, ואמו נסעה עמו למצרים לבית דודו רבי מרדכי פרנסיס שהיה עשיר מופלג. דודו חיבבו מאוד ונתן לו את בתו לאשה. במצרים למד תורת הנגלה מפי רבי בצלאל אשכנזי, בעל השיטה מקובצת, ובעיקר למד סתרי תורה (על פי המסורת למד גם מפיו של אליהו הנביא). למד גם אצל רבי דוד בן זמרא נגלה ונסתר. יש מהחוקרים האומרים שכתב יחד עם הרב בצלאל אשכנזי את פירוש "שיטה מקובצת" על מסכת מנחות, אך הפירוש אבד עוד כשהיה בכתב יד.

לפי מסורות שמסרו תלמידיו, עד גיל 36 חי בבית דודו רבי מרדכי פרנסיס שהיה ממונה על המכס במצרים והיה סמוך על שולחנו, שם הקדיש את עיתותיו להגייה ליד הנילוס בספר הזוהר, עד נגלה אליו שוב אליהו הנביא והורה לו לעלות לארץ ישראל, לחיות בצפת וללמד את הרב חיים ויטל את כל אשר הוא יודע כי לשם כך הגיע לעולם וזה כל יעודו בחייו. מצד שני בגניזה בקאהיר נמצאו תעודות מהן עולה כי האר"י התפרנס ממסחר בתבלינים.הרבי לא חשש מלהתעסק בטראומה הנפשית של הפזורה היהודית של אותם ימים שנקראה גירוש ספרד צרה זו שניחתה על עולמו של היהודי יצרה שאלות ותהיות קיומיות. לגבי החיים בגולה הרבי שרצה לחזק את רוח תלמידיו צידד בדימוי ה "אור" ששבוי בקליפות הטומאה כשם שישראל מצויה בגולה בן האומות(גויים),ובבא המשיח יבוא גם התיקון, ובני ישראל יאספו למולדתם הוותיקה והעולם כולו ייגאל. כך או כך, האר"י הגיע לצפת בשנת 1570 (שנת ה'ש"ל) ובמשך שנתיים חי שם עד שבתאריך ה' באב ה'של"ב (שנת 1572) הוא נפטר והוא בן 38.

באחת ההקדמות בספר עץ החיים מתאר הרב רבנו חיים ויטאל את רבנו האר"י כך:

ולפי דעת חלק מן המקובלים, חזר בגלגול בדמותו של ר' שלום שרעבי (הרש"ש).

בברכת "שבוע טוב ומבורך",

ובברכת "ותחיזנה עיננו בשובך לציון ברחמים",

ידידכם אוהבכם-אהרון מעיין-נתניה

"יהודי,יקר,קדש וחשוב,

זכור אין המטרה והתכלית בקיום תורה ומצוות,

אלה דבקות ואמונה שלמה בקב"ה דרך התורה והמצוות"

 נערך ע"י הצ' שי בוארון