http://www.inn.co.il/News/News.aspx/256292

הרב, הומו צריך "לשמור נגיעה" מגברים?

הומו דתי שאל האם מותר לו ללחוץ יד לגברים. הרב שרלו פסק כי לחיצת יד מותרת, אך בכל שאר ההנהגות לצד גברים, עליו לנהוג לפי כללי הצניעות "באותה דרך שבה מוצא בחור רגיל את עצמו כשהוא נמצא בסיטואציות לא צנועות עם נשים"

המשך הכתבה במקור המטונף

המטומטם הרפורמי הזה שמתחזה ל"רב" כבר עובר כל גבול.
עד היכן תובל החרפה שלכם בני ישראל?
מציאות סוטי מין מתועבים המכונים "הומואים"
דהיינו גברים הבועלים גברים כמשכבי אשה
דרך פי הטבעת המרוח בצואת בני אדם מסריחה היא עובדה.
אלא שכאן במדינת היהודים האמונים על תורת המוסר האנושית
שכתוב בה במפורש שמעשה זה הוא תועבה ואסור הוא והעובר עליו
חייב מיתה בידי שמים, דווקא כאן, מכריזים בריש גלי קבל עם ועולם
שתל אביב היא בירת סוטי המין המתועבים הבינלאומית....?
נו, ונניח שמדובר ממש בדור המבול הכולל גם את כל דור סדום ועמורה
עם כל המוטציות הכי נאלחות בהיסטוריה האנושית,
איך לעזאזל, יצור מטומטם המכנה עצמו "רב" מעיז בחציפות שכזו
לא לדבר כמו שהוא מדבר, אלא לדבר בשם "תורת ישראל".....? איך?
אני אגיד לכם איך הוא מעיז
הוא יודע שעיתוני הזבל ה"מעצבים" את "דעת הקהל" [מליוני אידיוטים שימושיים]
מחפשים חומר בעירה קלאסי למדורת התועבה הכללית של דור המבול
והוא יודע היטב שטרנד סוטי המין בעיצומו באופן שאלו השפויים המעטים
הצועקים "גיוואעלד" לעבר נחשול הטמטום הכלל אנושי
המהווה את דור המבול המתועב, נחשבים בעיני האספסוף הנבער - "הומופובים"
דהיינו, אלו בעלי הדעה המעטים שנותרו המבינים את גודל העקמומיות האנושית
שתוקף את מליוני האהבלים המסתובבים כפטרונים על דעת האמת
הם אלו הסוטים - שומו שמים !
כדי שנבין טוב יותר נגיד את זה פשוט
ההומואים המתועבים הצליחו להפוך את הקערה על פיה
ולשכנע את החברה האנושית שהם חלק לגיטימי ממנה
ואילו אלו בני האדם הנורמטיבים הנגעלים מהתועבה המשוקצת הזו
הם הם הסוטים !!!
עכשיו אחרי שהמטומטם הרפורמי הזה גם לוקח
את עניין "שמירת הנגיעה" למחוזות ההלכה
אז בכלל, אפשר גם לדון בזה באתרי הזבל של תנועת המזרחי הרפורמית.
טפו, לאן הגענו.
מטומטם חולה נפש חסר דעת סתום את הפה שלך אדיוט !!!

_________________

תוקן על ידי mordechay1 ב- 28/02/2013 16:37:53

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

סיון רהב-מאיר עושה "לייק" לסופשבוע ארוך

"הרכבת עזבה את התחנה", כך אמר אתמול יוזם הצעת החוק להארכת סוף השבוע, השר סילבן שלום. בטור מיוחד לחדשות 2 באינטרנט, מונה סיון רהב-מאיר את היתרונות הרבים בהארכת סוף השבוע, גם ברמה האישית, גם ברמה המשפחתית ואפילו ביחסי דת ומדינה

סיון רהב מאיר. תומכת בסופ"ש ארוך

צילום׃ חדשות 2

הבדיחה מספרת על המומחה שבא לבדוק אם כדאי לעבור בישראל לשבוע עבודה של חמישה ימים, וכתב בהמלצותיו: "אולי כדאי להתחיל קודם כל בשבוע עבודה של יום אחד". אבל החל מאמש זו לא בדיחה. סילבן שלום הציע הצעת חוק, הדיון הציבורי החל, ואתמול נתניהו הודיע שהקים ועדה שתסיק מסקנות בקרוב (טוב, אם הקימו ועדה אולי זו כן בדיחה?). מעבר לשאלה הכלכלית שכבר נידונה לרוב, הנה עוד כמה הרהורים ראשונים והשלכות אפשריות של הכרזה על סופשבוע ארוך בישראל:

• ה"גזרים" המובטחים נשמעים נפלא. יום לימודים ארוך, מפעל ההזנה במערכת החינוך ושאר התופינים הם דברים שמזמן היו צריכים להיות כאן. אם הצעת החוק הזו היא שתזיז לבסוף הדברים האלה ותקדם את יישומם - זה יהיה נפלא. הסינכרון עם כלכלת מדינות העולם נשמע גם הוא סיבה מוצדקת. האגדה בגלי צה"ל מספרת על כתב כלכלי שנהג לשכוח שביום ראשון הבורסות בעולם מושבתות, ולעדכן בטעות על המדדים והמספרים משם. מעכשיו הוא לא יתבלבל יותר, גם באחד העם ינוחו.
• נוכל לנשום יותר. בעולם כל כך חומרני, וורקוהוליסטי והישגי, זה מבורך לקחת עוד יום של פסק זמן מהמרוץ התמידי. סופשבוע ארוך יביא איתו גם "אווירת סופשבוע" ליותר זמן. הרי יש אווירה רגועה יותר אצלנו, כבר מערב שבת. למה לא להאריך אותה? אנחנו מחייכים יותר, רגועים יותר, נעימים יותר. במקום לקבל ביום ראשון בבוקר את "בוקר טוב ישראל", ו"מה בוער", נוכל לקום ביום ראשון לעוד יום של שלווה, יום שכולו "ארבע אחרי הצהריים". מה רע? בברכת המזון בשבת אומרים "הרחמן הוא יזכנו ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". כלומר, השאיפה העתידית הבסיסית של האנושות היא להגיע למצב של רוגע והתבוננות, בלי מרוצה תמידית אחרי הפרנסה וטרדות היומיום. אם סילבן שלום מסוגל לקדם אותנו לשם, אני איתו.
• סופשבוע ארוך יאפשר לנו לבדל ולהבדיל בין שני ימי החופש, שהיום הם לצערי מעורבבים - יום שבת ויום ראשון יהיו ימים שונים. שבת תהיה שבת, שבת קודש, שבת מנוחה, יום של עצמך, של המשפחה והקהילה, של המעגל הקרוב, ויום ראשון יהפוך להיות הסאנדיי הישראלי, יום קניות ופעילות ואקשן וסידורים. יש לי הרגשה שזה יעשה טוב גם ליחסי דת ומדינה.
• ועוד כמה השלכות, בקטנה: האם עיתוני סוף השבוע יהיו מעתה עבים יותר (והאם זה בכלל אפשרי)? האם חייל שנשאר "שבת" ביחידה יישאר גם "ראשון"? האם שכרו של העורך המוזיקלי של "סופשבוע רגוע בגלגל"צ" יוכפל? והאם הישראלי הפיינשמקר יוכל סוף סוף לשלוח את ילדיו למה שמכונה "סאנדיי סקול"?
• אבל מעל הכל, יש סיבה אחת ברורה לתמוך בחוק החדש: כשתדחה כל מיני שיחות עם אנשים או משימות ומטלות ל"אחרי הסופשבוע" - זה יגיע אחרי הרבה יותר זמן.

  ---

 

תגובתי:
הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"

הרעיון עצמו נוגד דעת תורה אמיתית, הרצון "להסתכרן עם העולם" כדברי המצדדים בו,
דהיינו לפרוץ את שקידשנו והבדילנו האל מאיתם,
שבזכות כך דווקא כלכלתנו יציבה למרות טיפשותנו, עצלנותנו (גרועים מהיוונים ולמרות הכל..) ושלטון האליטיסטי המרושע עלינו,
ולמרות מפלתם של אומות אחרות מבחינה כלכלית, ואצלנו יחסית ברוך השם... הכל יציב - בניגוד לכל ראציונל.
תירוצי הכותבת ה"חרדית" למה היהודים זקוקים ל"סאנדיי" נוצרי, נחשבים ממש לליצנות לשמה אבל לא ליצנות ממנהגי הגויים, אלא ליצנות חמורה מדתנו, ובעיקר מיום השבת היהודי והמשפחתי שהיא תומכת באיבוד יחודיותו לטובת יום המזוהה כיום חשוב מבחינה נוצרית.
איך ברכנו בלעם שלא בטובתו, בפרשת השבוע הבעל"ט, "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב",
בכך טמונה הישרדותנו כעם וגם הצלחתנו הגשמית בטווח הארוך ולא הקצר, של בילויים בקניונים, כדי שנוכל להידמות לגויים או להבדיל לגרועים מבני עמנו.
אם יקרה מה שהם רוצים שיקרה, חילולי השבת לא יפסקו, אלא אדרבא יתייחסו ליום שבת קודש עם להבדיל יום חול ראשון כמקשה אחת של ימי בליינות. 

אבות דרבי נתן נוסח ב כא

שמעיה ואבטליון קבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות ואל תתודע לרשות.

אהוב את המלאכה חייב אדם להיות אוהב את המלאכה ועוסק במלאכה. והלא דברים ק"ו ומה אם הקב"ה שלו עולם ומלואו לא ברא אותו אלא בדבר שנאמר (תהלים לג, ו): "בדבר ה' שמים נעשו" והוא כתיב שעשה מלאכה שנאמר (בראשית ב, ב): "מלאכתו אשר עשה" בני אדם על אחת כמה וכמה:

רבי אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שאפילו אדם הראשון לא טעם כלום אלא עד שעשה מלאכה שנאמר (שם, טו) "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה", (ועבודה) [וכי עבודה] היה צריך או שמירה היה צריך אלא לעמוד על דבריו שנאמר (דברים ו, יג): "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד" [וזהו עבודה] וכן הוא אומר (שם ה, א) "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" [וזהו שמירה]:

ועוד היה רבי אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שכשם שנצטוו ישראל על (התורה) [והשבת] כך נצטוו על המלאכה שנאמר (שמות כ, ח): "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך":

רבי אומר גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו. מנין איש פלוני אוכל. מנין הוא שותה. משל למה"ד לאשה שאין לה בעל והיא מתקשטת (עצמה) ויוצאה לשוק ובני אדם משיחין בה. כך כל מי שאינו עוסק במלאכה בני אדם משיחין בו. ועוד היה רבי אומר גדולה היא מלאכה שכל מי שהוא עוסק במלאכה אין ידו חסרה פרוטה לעולם:

רבי יוסי אומר גדולה היא מלאכה שלא (שרת) [שרתה] שכינה על ישראל עד שעשו מלאכה שנאמר (שם כה, ח) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ועוד אמר רבי יוסי גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עוסק במלאכה הרי זה מתחייב בנפשו כאי זה צד היה בטל ביום הראשון וביום השני ואין לו מה יאכל [והיו בידו] מעות הקדש ואכל הרי זה מתחייב בנפשו. מי גרם לו להתחייב בנפשו על שלא היה עוסק במלאכה:

רבי מאיר אומר גדולה היא מלאכה שכל מי שאינו עושה מלאכה בחול סופו לעשותה בשבת.
כאי זה צד היה בטל ביום ראשון וביום שני (ואין) [אין] לו מה יאכל הלך וגנב תפשוהו ומסרוהו למלכות והטילוהו לעשות מלאכה בשבת. מי גרם לו לעשות מלאכה בשבת על שלא עשה [מלאכה] בחול. רבי יהודה אומר גדולה מלאכה שאין אדם מת אלא מתוך הבטלה. באי זה צד עלה לראש הגג ונפל ומת הא לא מת זה אלא מתוך הבטלה. [אמרו לו הרי הוא עומד על האומן ונכפה ומת הא לא מת זה אלא מתוך הבטלה]. אמר להם לא שנו חכמים ז"ל אלא שאם חלה שנים או שלשה ימים הא לא מת זה אלא מתוך הבטלה: ר' אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שכל הגוזל את חבירו שוה פרוטה צריך (לו) לילך אחריו אפילו למדי. פועל שהיה עושה עם בעל הבית (בכתובות) [בכותבות] אפילו אחת מהם יפה דינר אוכל ואינו בוש.

ועוד היה רבי אליעזר אומר גדולה היא מלאכה שכל הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל. הפועלים עשו הקדש ונוטלין שכרן מן ההקדש:

רבי אלעזר בן עזריה אומר גדולה היא מלאכה שכל אומן ואומן יוצא ומשתבח באומנותו. [כאיזה צד הטרסס יוצא והכרכר על אזנו ומשתבח באומנותו. הצבע יוצא והאירא על אזנו ומשתבח באומנותו. הלבלר יוצא והקולמוס באזנו] ומשתבח באומנותו. הקב"ה קורא אותה מלאכתו שנאמר (בראשית ב, ב): "מלאכתו אשר עשה" בני אדם על אחת כמה וכמה: רבי אומר גדולה היא מלאכה שאפילו לאדם שתי רבוא אינו יוצא לשוק עד שיתעטף. כאי זה צד יוצא בלנטית קשורה על יריכו וחביתו על כתיפו ומשתבח באומנותו. הקב"ה קורא אותה מלאכתו שנאמר מלאכתו אשר עשה (שם) (שאר) בני אדם על אחת כמה וכמה. ועוד היה רבי אומר גדולה היא מלאכה שאפילו לאדם חצר או גינה (חרנים) [חרבים] ילך ויעסוק בהם כדי שיהא עסוק במלאכה. אמר לו מעשה ברבי יאשיהו שהיה מפנה את כליו מערב שבת עם חשיכה מבית זה לבית זה מזויות זה לזויות זה. אמרו לו רבי למה אתה עושה כך. אמר להם כדי שתעבור עלינו שבת שנאמר (שמות לא, יז): "שבת וינפש", שבת מן המלאכה וינפש מן המחשבה:

 

דעה: לא להכנע ללחץ צעדת שליט

*******>if (sLinkData != "") document.write("עריכה");

הרב ישראל רוזן (שר"י)

מייסד מנהל הגיור וראש מכון צומת לענייני (קלקול) הלכה (במסווה "תורה") וטכנולוגיה.

דילמה תהומית

'צעדת שליט' המונה אלפי צועדים מצביעה ברגליה: לשחרר את גלעד שליט גם במחיר כניעה לסחטנות כואבת ביותר של אויבנו האכזרי - החמאס. הדילמה ברורה לכל, ואינני מקנא בסערות הנפש של ראש הממשלה, שריו ויועציו, הנאלצים לקבל החלטה, ולא רק לדבר או לצעוד. לנו, אזרחים פשוטים, נותר רק להביע את עמדתנו בהיותנו ישובים בניחותא בסלון ביתנו, ליד המקלדת וכוס קפה...

בגליון 'שבת בשבתו' לחג החירות תשס"ט פרסמתי עמדתי דאז, וזו לשוני:

"לאחר התלבטות קשה אני מצרף דעתי למחייבים שחרור גם במחיר מופקע, כולל שחרור כאלו ש"ידיהם דמים מלאו". לאחר 1000 ימים הגענו לקצה גבול הסיבולת ואין ברירה! לשחרר! כך אמרתי למשפחת שליט באוהלה הירושלמי, ואני שב ואומר באזני הממשלה החדשה, המוצגת בדיוק ברגעי כתיבת השורות.

אבל, וכאן לב דבריי: אציע לחוקק חוק משוריין מפני בג"צ שמחבל אשר שוחרר בחילופי שבויים, אם יתפס שנית בפעילות חבלנית עוינת (כולל סיוע בדרג ב') - אחת דתו להמית, ודת בני משפחתו לגלות וכל רכושם יחרם! מי שקיבל את חייו החופשיים במתנה ושב ויורק בפני משחררו - בן מות הוא! חוק כזה הוא הומניטארי, יעיל, צודק! ואפילו ה'עולם' יבין"

לא להיכנע היום!

למרות שעמדתי העקרונית לא זזה ממקומה, ולמרות שאלף הימים דאז תפחו לכמעט 1500, ולמרות שנימוקי מארגני המצעד מאד משכנעים - אני הקטן ממליץ למדינת ישראל, בצער רב וביגון קודר, לא להיכנע ללחץ הצועדים, לא, לא עכשיו!

ואסביר-אבהיר: כאמור, אני בעד שחרור גם מחבלים אשר "ידיהם דמים מלאו", למרות הנתון המשכנע שהציג ראש הממשלה לפיו כ-50% (?) ממשוחררי הכלא שבים לשדות הטירור. אעפי"כ, אני תומך בשחרור לא רק מן ההיבט ההומאניטרי כלפי גלעד ומשפחתו, אלא בעיקר בשל מחוייבות צה"ל לחייליו, ובשל חשש למוראל הלוחמים בעתיד. אני תומך בשחרור במחיר 'בשמים' גם אם חוששני שקטן הסיכוי שתתקבל ה'תרופה' שהצעתי (עונש מוות אוטומטי 'בפעם השניה'), בשל יפיות הנפש של מחוקקינו ושופטינו.

אם כן, לְמָה אני מתנגד? - ל צ ע ד ה. ולָמָה אני מתנגד - בשל משמעותה: כניעה ללחץ התנפלותי.

השראה מן המשט

לצערי הרב וליגוני הקודר הצעדה מזכירה לי 'רעיונית' את ה...משט לפריצת הסגר על חופי עזה. לצערי הרב וליגוני הקודר המשט הצליח לסדוק (ולהבקיע?) את הסגר וממשלת ישראל התקפלה בעקבותיו, והדברים ידועים. לצערי הרב וליגוני הקודר חוששני שמארגני הצעדה שאבו, במודע או בתת-מודע, השראה מן המשט, בציפיה להכנעת הממשלה בשיטה רעיונית דומה. אם אמנם הממשלה תיכנע שוב, תיחשף תורפתה לעין כל: אי-עמידות מול לחץ אגרסיבי.

לפיכך אני מושיט יד אוהדת ומחבקת למשפחת שליט וקורא באזניהם, ובאזני מארגני הצעדה והתקשורת המלווה (ויש אומרים היוזמת): הרעישו את הממשלה בכתבות מרגשות, במאמרים מנומקים, בראיונות משכנעים, בגיוס אישים לתמיכה בדרישתכם הצודקת (אני מצטרף!), בארגון עצומות, אבל הימנעו ממה שנראה כלחץ, כ...משט.

ובאזני ממשלת ישראל אקרא: היכנעו לסחטנות החמאסית, אך לא עכשיו! אל תיכנעו ללחץ חיצוני; טורקי, בינלאומי או, להבדיל, לצועדי שמאל-ימין (תרתי משמע) יקרים. גם אם עלינו לשחרר מחבלים רבים בתמורה לפדיונו של גלעד שליט, אין לעשות זאת כתוצאה ישירה מלחץ בינלאומי (כדוגמת ה'משט'), ולא פחות גרוע - כתוצאה מכניעה לדעת הקהל הישראלי הנרגשת, שאיננה תמיד מחושבת עד הסוף.

* * *

כניעת משה?  (טיפש שבעולם, בתלמוד נאמר, שמידתו של משה רבנו הייתה "יקוב הדין את ההר" !)

ומכאן במעבר חד לפרשת השבוע, ללא קשר לנ"ל, אפילו לא אסוציאטיבי.

האם משה רבנו היה 'לחיץ' במשא-ומתן המייגע עם בני ראובן וגד שביקשו להסתפק בנחלה בעבר הירדן? מסתבר שקצת כן! ניתן דעתנו לשאלה ממתי בדיוק שבטי עבר הירדן זכו בנחלתם שם; מיד? או שמא רק לאחר שיתקיים התנאי וישובו מהיחלצותם לכיבוש הארץ, ובינתיים הם מחזיקים בה רק כפקדון?

בני ראובן וגד מבקשים לנחול מיד: "לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו... כי באה נחלתנו אלינו מעבר הירדן מזרחה" (לב,יח-יט). הוי אומר, כבר "באה נחלתנו"; כבר זכינו בה מראש, עכשיו! משה מתקן אותם: "ונכבשה הארץ... ואחר תשובו... והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה" (כב). משמע - האחוזה תחל רק לאחר שובם. וכן להלן (כח-כט): "ויצו להם משה (לאלעזר וליהושע) אם יעברו... ונכבשה הארץ לפניכם ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחוזה"; הנותנים יהיו אלעזר ויהושע, ולא רטרואקטיבית! השבטים ממאנים ודורשים (לב): "נחנו נעבור חלוצים... ואתנו אחוזת נחלתנו"!! ומשה 'נכנע' (לג): "ויתן להם משה וגו'" (לג).

מאפס הפנאי לא עיינתי במפרשים, שמא מי מהם עמד על נקודה זו.

(אז למה מיהרת לבלבל את השכל ולהמציא פרשנויות ממוחך הסנילי - לך תלמד במקום ללמד, חזית איש אץ בדבריו תקוה לכסיל ממנו)

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/8899

ב"ה

הרב אליעזר יהודה ולדנברג ז"ל ה"ציץ אליעזר" מביא פרשנות דומה לפרשנות שהביא ר' מרדכי שליט"א בשם ה'בן איש חי' רבנו יוסף חיים ז"ל.

ואלו הדברים:

אחד מגדולי ישראל (*) מבאר הרעיון של דברי חז"ל (במגילה ד' י' ע"ב)
שאומרים שבשעת טביעת המצרים בים רצו מלאכי השרת לומר שירה
ואמר להם ה' "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה",
ויפלא הדבר וכי יש עוד מה להצטער ולמנוע משום כך לומר שירה על רשעים כאלה שעבדו אתנו עבודת פרך ושיעבדו את גופנו ואת נשמתנו והשקיעו אותנו בתוך מ"ט שערי טומאה.
ואת בנינו נגרו דמם כמים שיקעו אותם בין לבני הבנינים,
על אבדן של ארורים כאלה יש עוד להצטער?
ועוד לקרוא אותם בשם החביב של מעשי ידי?
ופירש הגדול הנ"ל ברעיון יפה [ובהוספת נופך משלי] שהכוונה היא אחרת,
דאצל מחנה סנחריב אנו מוצאים שהמלאכים אמרו שירה ובשירה שלהם הרגו את כל החיל הגדול של המחנה,
כי השירה האלקית העליונה היוצאת מפי מלאכי מעלה הנבראים מנהר דינור ולפידי קודש יורקים מפיהם, כחה אתה למלאות את כל האויר מתהום תחתית עד רום מעלה באש - קדש אלקי השורף ומכלה את כל כחות הטומאה והחשך עד מבלי להשאיר בהם כל רוח חיים, וככה עשו עם מחנה סנחריב, והמלאכים רצו לעשות ככה גם למחנה מצרים להטביעם ולכלותם בכח רוחני של שירתם העליונה.
ואמר להם ה' רשעים כאלה ששיעבדו כ"כ קשה את מעשי ידי (דהיינו) "בני בכורי ישראל"
ורצו אף להטביעם בים "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו",
לא מספיק להם לכלותם בכחות רוחניים לבד בלי שיסבלו שום מיחושיים גופניים,
"מעשי ידי טובעים בים", (=) הם רצו להטביע מעשי ידי בים וטובעים אותם ביון מצולה של צרות ויסורים נוראים
"ואתם אומרים שירה" ? (=) רצונכם לכלותם רק במיתת נשמה,(??)
לא ולא, (!!)
לא מספיק להם עונש כזה.
כי אם בדבר אשר זדו לעשות בזה נשיב להם נקם ושילם.  
(מידה כנגד מידה ולכן מוכרחים הם לטבוע בים ולא למות ע"י שירה)

ככה עם העם ההיטלרי של דורנו, שנתגלה בטלפיו האמיתיים כעם ברברי חית פרא בלי שום צלם ודמות של אנושיות, חית טרף. הולך על שתים.
שום עונש שבעולם לא יכפר על עונו. ואחת דתו להעקר מן העולם, ומצוים אנו על כך בציוי של מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".

(שו"ת ציץ אליעזר חלק כב סימן לה)


הערה * מובא כך בשם רבי שמואל שמעלקי הלוי מניקלשבורג ז"ל (רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע היה מתלמידיו) בספר 'טעמי המנהגים ומקורי המנהגים' סימן תק"פ.

ב"ה
שלום רב ידידי הנכבד,
ידעתי שאתה לא תטעה בזה והנה אף הבאת פירוש נפלא המכוון לדעתה של תורה מרבנו יוסף חיים זצוק"ל זי"ע

אמרו חז"ל "חכמים היזהרו בדבריכם" והזהירו על 'חובת גלות' ובסוף על 'שם שמיים מתחלל' (אבות),
כיצד ניתן לטעות כ"כ ??
כבר ראיתי ושמעתי על רבנים שבאו להסיק הלכה ממדרש זה שכל המציל גוי (גם שמצר לישראל) כאילו הציל עולם ומלואו
וגם ראיתי בכמה ספרים של האחרונים פוסקים המתחבטים איך אפשר לשיר הלל על הניסים שהקב"ה עשה לנו כשהללו כרוכים באובדן מצריים ימ"ש .
והכל בגלל שמישהו הכניס פרשנות משלו לאיזה ספר לפני כמה מאות שנה ומאוחר יותר הוכנסה אותה פרשנות למדרשים כנספח ומאוחר יותר ה'נספח' נהפך לחלק אינטגרלי מהמדרש במכבשי הדפוס ללא איזכור שזהו בעצם פרשנות שהיא תוספת מאוחרת.
הרי כל מי שעיניו בראשו יראה שדברי התלמוד הבבלי מדברים בלשון סגי נהור על רשעים מישראל, מעשה ידיו של הקב"ה והתלמוד עוד מביא דוגמאות בראש הסוגיה כגון אחאב הרשע מלך ישראל - כדי שלא נטעה,
אז איך אפשר לעקם את התורה ככה ולומר שהקב"ה חס על רשעי האומות ועוד בעת שבניו נתונים בצרה ?
יש להיזהר ולא להשתמש במידתו של המן הרשע המעוות פסוקים (בנפול אויבך אל תשמח) על מנת להטיל דופי במצוות היהודי להיות שמח ולשיר כשהקב"ה מאבד את הזוממים לאבדו.
חזקיהו הצדיק מלך יהודה לא נבחר להיות משיח כיוון שלא אמר שירה על מפלתו הפלאית וניסית של סנחריב על גייסותיו,
ורבבות הסוסים והבהמות מה חטאו שהקב"ה ירצה לשמוע שירה עליהן? אלא שהיו חלק מהמערכה נגד בניו וכל הנוגע בבניו כאילו נוגע בבבת עינו.

קיץ בריא לך ולכל באי הפורום היקרים 


לתועלת באי הפורום  

לא רק שהקב"ה אינו מונע ממלאכי השרת להצטרף לשירת בני ישראל,
הקב"ה אף קורא להם לעשות זאת.

"באותה שעה (לאחר שיצאו ישראל מכלל סכנה וראו בעיניהם את שארע למצרים)
אמר הקב"ה למלאכי השרת בואו וראו שירה שבני ישראל אומרין לפני.
אף הן כיון שראו *, אמרו שירה".
תוספתא (סוטה י')


* מה העניין עם דקדוק חז"ל בראייה ? 
".. ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים"  
(ברכות ט:)


 טו הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל:
טז וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה:
יז כָּל-הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ-לוֹ: 

ישעיה פרק מ"

בס"ד

ב"ה

שבוע טוב,

ידועה המימרא של חז"ל  :
"בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה "

בעוונותינו הרבים בדורות האחרונים עוות הפרוש של הנ"ל לכך ש"מעשה ידי" בעצם קאי על המצרים,
כך נלמד בתלמודי תורה, כך נלמד בישיבות המובחרות, כך נלמד בכוללים,
ואין צורך לומר שאם במקומות הללו פשה הנגע הממאיר הזה התפשט הוא לכלל ישראל ומעצים הוא את אוייבנו מבפנים הנאחזים בעיוותי מקראות להוכחת דרכם השקרית.
ואפילו רבים וטובים נכשלים בזה, מגדולי עמנו...

"מעשה ידי" - נאמר על ישראל ולא על המצרים שר"י,
שעל בני ישראל היתה מתוחה מידת הדין ופמליית קטגוריה גדולה של מלאכים.
אין לקחת מובן מאליו שבני ישראל לא היו אמורים לטבוע כפי שכל המעיין במדרשי חז"ל יווכח, אל עם ישראל נתלוו המון רשעים יש להודות על האמת וגם המון ערב רב.

וכעת ההוכחות :

לא נתן הקב"ה למלאכים לומר קדושה (שירה) כל עוד שבניו ישראל נתונים בסכנה.

"דבר אחר אז ישיר משה הדא הוא דכתיב (תהלים סח, כו) קדמו שרים אחר נוגנים אמר רבי יוחנן בקשו המלאכים לומר שירה לפני הקב"ה באותו הלילה שעברו ישראל את הים ולא הניחן הקב"ה
אמר להם:
לגיונותי נתונין בצרה ואתם אומרים לפני שירה ??
הדא הוא דכתיב (שמות יד, כ) ולא קרב זה אל זה כל הלילה כמה דתימא (ישעיה ו, ג) וקרא זה אל זה ואמר וכיון שיצאו ישראל מן הים באו המלאכים להקדים שירה לפני הקדוש ברוך הוא
אמר להם הקדוש ברוך הוא:
יקדמו בני תחלה הדא הוא דכתיב אז ישיר משה אז שר לא נאמר אלא אז ישיר שהקדוש ברוך הוא אמר ישיר משה ובני ישראל תחלה וכן דוד הוא אומר קדמו שרים אלו ישראל שעמדו על הים דכתיב אז ישיר משה אחר נוגנים אלו המלאכים
ולמה כך אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים ???
לא מפני שאני משפיל אתכם אני אומר שיקדמו תחלה (בני ישראל לשיר תחילה קודם למלאכים)
אלא מפני שבשר ודם יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם (קודם שבני ישראל יצאו מכלל סכנה ממידת הדין)
אבל אתם כל זמן שאתם מבקשים אתם חיים וקיימים משל למלך שנשבה בנו והלך והצילו והלכו בני הפלטון מבקשין לקלס למלך ובנו מבקש לקלסו אמרו לו אדונינו מי יקלסך תחלה אמר להם בני מכאן ואילך מי שרוצה לקלסני יקלסני.
כך כשיצאו ישראל ממצרים וקרע להם הקדוש ברוך הוא את הים והיו המלאכים מבקשים לומר שירה
אמר להם הקדוש ברוך הוא:
אז ישיר משה ובני ישראל תחלה
ואחר כך אתם
הוי קדמו שרים אלו ישראל אחר נוגנים אלו המלאכים (תהלים סח, כו) בתוך עלמות תופפות אלו הנשים שהן קלסו באמצע כדכתיב ותקח מרים הנביאה "

(מדרש רבה שמות כ"ג)

מיהם לגיונותיו של הקב"ה ???

המצרים ?!

או ישראל !

ידידיי טובעים בים = בני ישראל

"זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים
(הפגנת חוסר אמונה וביטחון)
קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה שנאמר סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם אל ועליו מפרש בקבלה הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וגו' אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה וגו' באותה שעה היה משה מאריך בתפלה,
אמר לו הקב"ה ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני  ??
אמר לפניו רבונו של עולם ומה בידי לעשות אמר לו דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך וגו' לפיכך זכה יהודה לעשות ממשלה בישראל שנאמר היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו  "

(בבלי מסכת סוטה ל"ז)

 מיהם "ידידיי", ידידי הקב"ה,

המצרים ?!

או בני ישראל ??

אלהים כי באו מים עד נפש ואו' טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת מים שטפתני. ואומר אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאמר עלי באר פיה.
מיד אמר המקום למשה ידידי טובעים בים והים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה. 
(מכילתא פרשת בשלח)

וכעת למקור ממנו רבים טועים ומטעים אחרים

"אלו ימי פורים ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא :
(רש"י: כשהיה רוצה לדרוש בענין איגרת פורים היה מתחיל לדרוש מקרא זה)
והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם
(להיטיב אתכם = את בני ישראל !   להרע אתכם = גם את בני ישראל)
ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים ?  (רשעים קאי על רשעי ישראל)
והא כתיב בצאת לפני החלוץ
(לפני הלוחמים המזויינים לפני צאתם למלחמה
וברש"י ביהושפט כתיב בדברי הימים כשיצא להלחם על העמונים והגבעונים שבאו עליו)
ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו
וא"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים
(מעם ישראל שעלולים להיהרג במלחמה)
ואמר רבי יוחנן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה אמר רבי אלעזר הוא אינו שש אבל אחרים משיש,
(רש"י: וכשנתחייבו {ב"י) כלייה בימי המן היו אויביהן שמחין להן)
ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש

מובא מכאן ותודות לפירוש רש"י שהקב"ה לא שמח שבניו נופלים אך את האומות הוא משמח במפלתם של ישראל מתי שחוטאים.

 (בבלי מגילה י"א)

ושוב בתלמוד הבבלי "באבוד רשעים רנה" מתייחס לרשעי ישראל דווקא כגון אחאב מלך ישראל וכן בהקשר של הטביעה הפוטנציאלית בים סוף, והבבלי הבא יעזור להבין את הקודם

ויעבר הרנה במחנה א"ר אחא בר חנינא באבוד רשעים רנה (=) באבוד אחאב בן עמרי רנה
ומי חדי קודשא בריך הוא במפלתן של רשעים ?
הכתיב בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו ואמר רבי יונתן מפני מה לא נאמר בהודאה זו כי טוב לפי שאין קודשא בריך שמח במפלתן של רשעים (כגון אחאב המוזכר לעיל ויתר פושעי ישראל בעת ההיא)
 דאמר ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה אמר להן הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני אמר ר' יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש דיקא נמי דכתיב ישיש ולא כתיב ישוש שמע מינה

(בבלי סנהדרין ל"ט ב)



הסבר לבבלי במגילה ובסנהדרין (שני הציטוטים האחרונים)

יהושפט מלך יהודה צדיק היה אך התפתה להצטרף לאחאב במלחמה לכיבוש רמות גלעד מידי ארם.
במלחמה ההיא נהרג אחאב.... וזוהי מפלתן של רשעים המדוברת !
בשובו לירושלים הוכיחו יהוא בן חנני החוזה לאמר: "הלרשע לשמור ולשונאי ה' תאהב? " (דהי"ב י"ט ב').
יהושפט התחבר עם אחזיהו בן אחאב, לשלוח אניות לתרשיש ולאופיר להביא זהב. האניות נשברו בעציון גבר, כמו שניבא עליו אליעזר בן דודוהו ממורשה, שאמר לו: "בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך" (דהי"ב כ' ל"ו).



בנפול אויבך נאמר רק על אוייב מישראל, כמו שפירש מרדכי ז"ל להמן ימ"ש

אמר ליה סק (עלה) ורכב אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא (אינני יכול, מפני שכחש כוחי מימי התענית), גחין (המן התכופף) וסליק (ומרדכי עלה). כי סליק בעט ביה, אמר ליה: לא כתיב לכו בנפל אויבך אל תשמח? אמר ליה: הני מילי בישראל אבל בדידכו כתיב ואתה על במותימו תדרוך.

 תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז/א

את מי מכנה הקב"ה "מעשה ידי" ??

וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר:


ישעיה פרק ס כא

כִּי בִרְאתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת-קְדוֹשׁ יַעֲקב וְאֶת-אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ:

ישעיה פרק כט כג