אין זה סוד שלאחרונה מתהוות והולכות חריקות מגוונות בין ישראל לארה"ב. גם האופטימיים שבנו יתקשו להתעלם מכך. עובדה היא כזו גם כשאיננה נעימה.
זה התחיל עם הצהרות מיתממות של הבחור החדש בממשל ונגמר בהוראותיהם של סובביו הנאלצים ליישר עימו קו, למרות דעותיהם האישיות. לא נעים כל כך ליושבים במדינת ישראל, גם לא לאלו שבארץ ישראל, כואב.
את המפה הדינאמית הזו ניתן לקרוא בכמה אופנים ואפשרויות, כל קריין משתנה לפי התדר עליו הוא משדר, אולם אנו רואים זאת כך:
מר ברק אובאמה נכנס לא מכבר לתפקיד, מצב מדינתו הגדולה היה בכי רע, הן מהבחינה הכלכלית והן מהבחינה המדינית, הוא הבחין שקודמו ניסה בכל כוחו את כוחו ולא הצליח להתמודד עם כוחות הרשע בעולם. במצב כזה החליט מר אובאמה, לא מנסים שינויים קטנים אלא הופכים את הקערה על פיה: קרי מהיום נחבק את הרעים ונכה בטובים, יותר גרוע ממה שיש היום, הרי לא יכול להיות.
אין זה סוד שהעומדים בראש מדינת ישראל רואים את המצב ואת הפתרון לו, לפחות בכל מה שנוגע לאזורנו, באופן שונה לחלוטין, כי במזרח התיכון מבינים שיכול גם יכול להיות גרוע יותר.
בעיה.
אכן עם כל זאת, נזכור ונזכיר שעדיין סמוכים אנו על שולחנה של ארה"ב הגדולה הדואגת לנו בסתר ובגלוי באופנים שונים, ובמצב שכזה למדונו רבותינו להתפלל בשלומה של מלכות ראשיה שריה ויועציה, בפרט כאשר עדיין אנו בגלותנו בין העמים ובארצנו. גם שומה עלינו לזכור את השבועה שהשביענו אלוקינו שלא נעלה בחומה ולא נדחק את הקץ ועל כן אין אנו רשאים להתלהם ולהתמרד נגד הגדולה בממלכות כאילו עם ככל העמים אנחנו. אין לנו את הזכות הזו, חובה עלינו לזכור שגם ערב השואה האיומה וגם ערב גלות ספרד הנוראה היו עם ישראל יושבים לבטח ועושרם האדיר בידם כאשר אילי ארץ ושועי עולם נזקקים לפתחם חוכמתם ועצתם, אך כאשר רצה הבורא וגדשה הסאה לא הועילו כל עצה וכל תבונה והפכנו לחסרי כל, ולעם נע ונד, ערום ועריה.
בסתר לבנו עלינו להודות כי מדינת ישראל חיה בזכות עם ישראל ולא להפך ולכן עלינו לנהוג באחריות כלפי שאר מחצית עמנו שבתפוצות ולא להזיקם בהתלהמויות הקיצוניות הנשמעות מדי עם בפעם. כדאי לזכור כי כבר בצאת ישראל לגלות כשהיינו עוד בירושלים טרם חורבן הבית השני היו בישראל בעלי כוחות צבאיים אדירים אשר לולא מלחמתם אלו באלו קשה היה מאוד להכניעם ובכל זאת ראו חכמי ישראל ובראשם רבי יוחנן בן זכאי לנכון לבא בדברים עם רומא שהייתה האימפריה דאז ולהציל את אשר יוכלו מתוך משא ומתן פוליטי, לא בכוח, אלא במוח. הם פשוט העדיפו לוותר על הקרקע ולקבל את יבנה וחכמיה בכדי לשמור על נשמת העם גם אם ללא ארצו ובירתו.
האומה האמריקנית בכללותה עדיין רוחשת לנו כבוד ויקר והם חפצים בעוצמתנו ולכן אל לנו לשבור את הכלים בהנהגה ילדותית קונדסית ובלתי מחושבת.
ואומנם, לשבור את הכלים אסור לנו, אבל לבקש יחס הוגן מותר לנו, וכאן אנו פונים אל מר אובאמה חוסיין ברק היקר ומבקשים בכל היקר והכבוד לשאול כמה שאלות:
א. כבודו די חדש בתפקידו, אולם בוודאי מאז ימי אינדונזיה העליזים בוודאי הספקת להכיר את האומה האמריקנית, שמת לב שיש לאומה הזו כבוד, תחושות, היסטוריה, ידידים ורגשות עמוקים. עם ישראל הוא חלק מהרגשות הללו, כי כשאבות אבותיך עוד היו בקניה, אנו בנינו עם האומה האמריקנית יחד כתף אל כתף את ארצם, היה זה בדיוק אחר גרוש ספרד, והאומה היהודית נותבה לאמריקה כמו עוד אירופאים רבים וכך הפכה לבשר מבשרה כשהיא מעניקה את מיטב כישרונותיה וכספיה להצלחה המשגשגת. ומכאן המחויבות העמוקה שחש כל אמריקני. מסתבר ואם אין לך בנשמה את הסולידריות הזו, חסר לך משהו בגנים.
ב. את הטלפון הראשון אחר הכנסך לתפקידך עשית לאבו מאזן, זוכר? אם אתה הולך לפי סדר הא'ב' ניחא, רק להבא תזכור שביבי הוא באות ב'. (ועל הקידה למלך סעודיה מול הרגלים על השולחן לנתניהו לא נאריך) .
ג. האם ניתן להסיק מהחלטתך להתערב בענייניו הפנימיים של מר ברקת ולהורות על הפסקת הבנייה במזרח ירושלים, שאתה סבור שאין כאן מדינה בקטע הרצועה שבין הים התיכון לירדן? או שמא סבור אתה שעיריית ירושלים אינה קיימת יותר? (בטח ראית את ההפגנות של חברי אחמניג'ד, הם דווקא משייכים עצמם לאבו מאזן, תתחיל להתחבר). וסתם כך שתדע, הנימה הזו בה פנית אלינו, לבנות ולהרוס בהוראת הבוס, כאילו אנו עובדים אצלך, הייתה מאוד משפילה, תסכים איתנו שאף עם או גזע אינו אוהב שעושים ממנו עם של עבדים.
ד. בקשר למעצרים שהיו לאחרונה בעיירה דיל, הם פרצו דווקא עכשיו, ובגדול, כמובן שלתקשורת ספרו הרבה סיפורים מרתקים על עיתוי וחקירות, אבל, תרשה לנו לומר שאין אנו קונים את זה כי אנו קצת בעניינים.
מר פריזידנט אתה מודע לסמכותיותך הנאצלות ויודע כמה יכולת להשתמש בהם, ולכן בא נחשוב ביחד: 1. האם המעצר של כל אותם יהודים נכבדים היה הכרחי או רק של חלקם. 2. האם היה הכרחי לעצור את כולם יחדיו בעיתוי מתוזמן שיצר אווירת עליהום. 3. מדוע הייתה ההשפלה הזו של האזיקים לעין כל- האם רב צדיק בן תשעים יכול לברוח מגברתני האף בי איי? אולי חששתם שמא הוא יקח את הכליות של השוטרים ויחליפם תמורת לבבות היהודים שניגרו שם כמים? 4. מי החליט להכליל עברות שונות כמו סחר באיברים לצד מעשה כמו פריטת ההמחאות באותו בוקר בדולח נורא? האם אין בהכללה זו עיוות כלפי אנשים ישרים? 5. יש בידנו ממצאים על רבנים ששלחתם אליהם את המפליל שלכם שיפתו אותם לעבור את העבירות הללו תוך שהם משתמשים באמצעים שקשה לעמוד בהם, האם יש כאן תום לב?
אחר כל זאת האם תוכל לומר עם יד על הלב שהמהלך היה תקין וראוי? שמת לב שבתקשורת הופיעו בעיקר תמונות הרבנים למרות והם היו רק חלק קטן מהעצורים, למה זה קרה? אתה יודע כמה יהודים נזכרו השבוע בזכותך באימי גרמניה? (גם עשו את מלאכתם בחוקיות נחמדות ונאורות).
האם, ראוי בעינייך להשפיל כבודה של קהילה כה נכבדה וגדולה בגסות ואכזריות שכזו? הרגשת שהשגת מטרה כלשהי כשהשפלת אומה שלימה? לזה שאפת? נדמה למישהו שהוא עדיין באפריקה כנראה.
על כבודו של הגזע השחור אינך מתבייש להלחם, כשנעצר השבוע מרצה נכבד אפריקני יצאת מגדרך לגנות את המעצר ה"מטופש" כלשונך למרות והלה התנהג בגסות כלפי השוטרים ותקף אותם, כבודו אף דימה את המעצר ל"שורת מעצרים גזעניים בהיסטוריה האמריקנית", כאשר פתאום אתה מתחבר באורח פלא להיסטוריה האמריקנית ולסנטימנטים, ואף לא התנצלת עד ש'איגוד השוטרים האמריקני' לא יצא מגדרו. כבודם של היהודים אינו פחות חשוב. הזמנת את השוטר והמרצה למפגש על כוס בירה בבית הלבן, למרות והמרצה אכן נהג שלא כדין, האם תזמין גם את ראשי הקהילה בדיל?
ובנוסף: גם אם בעיניך פריטת המחאות לטובת מוסדות צדקה היא פשע גדול, כבודה של הקהילה היהודית אמריקנית שהיא והונה הגדול מראשי משלמי המיסים לקופתך המידלדלת, ראוי וחשוב שתיקוד לפניה לא פחות מהתרפסותך לפני הערבים.
אחרי הדמשקאים בסוריה אתה מתרוצץ לסגור עסקה מפוקפקת, החאלבים מדיל אינם 'דיל' בשבילך?
לא ברור לנו מה אתה חושב בקשר למדינת ישראל והעם היהודי, אבל מסתבר שכמו כל הבורים בתחום אתה כורך את הכל יחד במוחך הכביר, ובכן ראוי שתדע כי כל חלק בכבודו מונח ואל תתנקם בחלק האחד בעבור החלק השני. כי קיום עם ישראל אינו קשור בקיום מדינת ישראל, אבל קיום מדינת ישראל תלוי בקיום העם היהודי ולכן הפגיעה בקהילת דיל שמסרה נפשה תמיד על החזקת התורה נשמת אפה של האומה היהודית, חמורה שבעתיים בעינינו.
וזהו עיקר הדברים שבאנו בעצם להביע, אומנם לסיום תרשה לנו לסיים בדברי תורה, משהו לכבודך כאחד המדמיין לעצמו שהוא זה שיתקן את העולם ויביא שלום במרומיו, הסכת וקרא:
ראשית נדגיש כי אין לנו דבר נגד שחורי עור, להיפך גם בתנועתנו הקדושה יש הרבה כאלו כשווים בין שווים. אומנם, בעולם הגדול כידוע לך הדעות שנויות לגבי בני זה הגזע, ולא תמיד בהצדקה כלשהי, לעיתים אתה תמה בקול על כך ואף אינך חושש להתגאות במהפך שהבאת, אתה ואברהם לינקולן בתחום בכאוב הזה. קשה לדעת אם אתה בעצמך יודע את הסיבות שהביאו לתופעה העולמית הזו, אבל כדאי לך לשים לב לנקודה החשובה שלפניך.
בדרך כלל אתה נהנה להתגאות בחלקיקי ייחוסך, לאמך המסורה, לדוד הלוחם, או לסבתא הקשישה יהי זכרה ברוך. ובכן תרשה לנו להזכיר לך גם את הסבא רבא אליו אתה מתייחס, סבא נח. וזה אפילו יסביר לך כמה דברים.
לא ברור לאף אחד היכן פגשת לראשונה את התנ"ך, במדרסה או בכנסייה, אומנם כאדם שביקר במכמניהם של שני הדתות הגדולות בעולם בוודאי הינך מעריך את הספר הזה. ובכן הביבל הזה הוא כנראה הדבר היחיד שאנו רואים עין בעין, הבה נתבונן בו יחדיו:
בפרשת נח שורה אי שם בשורה מספר חמישים ותשעה המעשה מתחיל כך: היו היה אב שנקרא נח, הוא היה איש צדיק ותמים ולו היו שלושה בנים, שם, חם, ויפת. ו... אופס' כאן בוודאי אתה נזכר בסיפור ולכן לא נאריך עד הסוף שהתרחש כאשר בנו חם נהג שלא כשורה כלפי אביו שקלל אותו ואת נכדו כנען ואמר "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו". ולא, אל תבהל, נח לא איחל את העבדות בגלל שהוא חשב שבנו חם הוא מגזע נחות, שהרי הוא היה בנו כשאר בניו, פשוט הגיע לו עונש, וזהוזה, או קה?
מה היה שם בדיוק, ולמה הוא נענש כך בעבדות הנוראה הזו לדורי דורות.
רש"י (הפרשן המוכר ביותר של התנ"ך) מסביר לנו כי לחם היו עודף של כוונות טובות, הוא רצה להביא 'שלום' לעולם. לדעתו אחרי שלאדם הראשון היו רק שני בנים והם רבו ביניהם על ירושת העולם, הרי שבניו של נח מצויים הם במצב סיכוני למלחמה פי כמה, שהריהם כבר שלושה. מסיבה זו קם חם והחליט שהוא נגד צירופם של אחים נוספים למשפחת נח, גם על ריבוי טבעי בהתנחלויות לא היה לדבר איתו, על כך הוא קבל את עונשו הנורא שעד היום סובלים ממנו בחלקים גדולים של העולם. העבדות. מלחמות אגב, הוא לא חסך, הטעות שלו בין השאר הייתה הרברבנות שלו והמחשבה שהוא ולא אחר יהיה זה שיחליט עבור העולם כולו, וזאת למרות שהיו גדולים ממנו ובהם אביו ואחיו שהיה יכול להתייעץ עימם. ברם עיקר הטעות של חם הייתה כי כלל ידוע הוא שכאשר ישנו ספק כיצד לנהוג, פשוט לא נוהגים, לא מתערבים לבורא העולם בבריאתו, הוא 'מסתדר' לבד. כל שכן כאשר אתה פולש לתחומים שפשוט אינם שלך.
זהו זה סוף הסיפור הנמשך עד היום, כאשר כנראה מישהו מניני הנינים של חם לא למד לקח. וכל המוצא קישור למציאות החוסיינית כיום, עושה זאת על אחריותו הבלעדית.
ואגב, כבוד הנשיא, אם אתה איתנו עדיין, אנא המילים והשורות שלפניך נכתבו בהרבה כאב, מדם הלב, כדאי שתקרא אותם בתשומת לב ראויה. לא עם הרגליים על השולחן, אלא עם הראש על הכתפיים.
|
