חכמת המוזיקה

בויכוח שהיה לי עם מישהו הוא טען שהמוזיקה אין בה חכמה מיוחדת ואין הבדל בינב לנגרות וכדו' מי שלומד יודע ומי שלא לומד לא יודע, אני רוצה להפקיע מהדעה הזאת כי המוזיקה היא אחת משבע חכמות משמע שיש בה חכמה מיוחדת שכלית ולא רק כישרון פרקטי וכך כותב ר"י אייבשיץ:

 ''.. כי כל החכמות הם פרפראות וצורך לתורתנו, ...מחכמת המוזיקה אין לדבר, כי היא חכמת השיר, ובזה נבין כל ענייני הטעמים ונקוד השיר השירים בתורה ונועם מליצת לווים וכדומה בכל פרטי דברים, והם ניגונים ישרים לשמח לבבות להסיר מרה שחורה, ולקנות הנפש שמחה שיחול בה רוח אלוה כמעשה הנביאים.
ומה רב כוחה של חכמה זו, אשר כל מלאכי מעלה וגלגלי שמים כולם ינגנו וישירו בשיר ונגון נועם כפי סדר טוב הקולות וחצי קולות, וכולם יש להם שורש בחכמת אמת, וכל תנועה יש לה שורשים, וכבר הארכתי גם כן בספרי הנ''ל, כיצד הייתה כוונתם בתנועות עולמות עליונים בנגנם ובשירם ובתנועתם, כפי הנועם והניגון בחכמה הנ''ל בפה ובכלי להשמיע קול אחד''. ע"כ.

גם ידוע שלעתיד לבוא יתוסף תו שמיני, אין לי מושג מה זה אומר רק ברור שיש כאן ענינים שקשורים בחכמה.

שאלת לגבי מוזיקה,

ודאי שיש בכך חכמה גדולה, קומפוזיציה, לחן, ניצוח,הפקת הקול ועוד ועוד. 

אין ספק שיצירתיות יכולה לבוא לידי ביטוי רב במוזיקה, והיא כלי חשוב לביטוי ורגש, כמו, אגב, נגרות ושאר האומנויות.

יתכן שהתכוונת לשאול על ההבדל בין אמן לאומן?

חזן, יודע גם יודע. אלא שלא ניתן להסבירה שכלית.

בהקדמה לספר "פאת השולחן", מספר ר' ישראל משקלוב, שכאשר הגאון מוילנא סיים את פרושו על שיר השירים, הוא שמח שמחה גדולה מאד, וכך הוא מתאר את הארוע:

הניגון כמו גם נגרות אלו אמנויות ולא חוכמות, אלא שיש כאלה שהביאו אותם לדרגת אומנות ע"י התמחות נוספת ויצירתיות. ולשם כך אולי נצרכת חכמה מסוימת.

נורה, אחרי ככלות הכל סיכמת שאין הבדל, בשתיהם מי שיש לו כשרון יכול להתעלות מעל הלימוד הפשוט. אם שהנגינה היא יותר ברובד הרגשי. בכל מקרה האם יש בה חכמה יותר מנגרות?

נורת אזהרה יפה כתבת ולזה התכוונתי, אבל עדין אני חושב שיש הבדל בין מוזיקה לנגרות, לאו דוקא נגרות אלא כל חכמה פרקטית, כי בפרקטיקה אין עומק גם אם יש אנשים שיש להם את הכישרון אז יש להם כישרון לפרקטיקה, הוא יכול להיות נגר, סנדלר, מלטש יהלומים, פסל וכו' וכו' נכון שיש יותר כישרון ופחות כישרון אבל במוזיקה יש עומק נוסף מלבד הפרקטיקה, הקול או הסלסולים אלא כמו שאמרת שאפשר להכניס בזה את הנשמה, רגש או שמחה, דביקות או כל רגש עמוק אחר של המנגן או השר יכול לבטא בזמירתו.
ומחשבון, אם אתה מנגן אז בודאי אתה יודע למה אני מתכוון.    

אתם יוצאים מתוך נקודת הנחה שבנגרות אין חוכמה. נכון, אם מסתכלים רק על ההיבט הטכני יוצא שאין בזה חוכמה רבה. רק צריך לחתוך את כל החלקים ולהרכיב אותם לפי ההוראות, והנה יש לנו שולחן. אבל יש נגרים שהתעלו מעבר לזה. יש להם כישרון לתכנן דברים נפלאים, לעצב ארונות קודש, ויטרינות וגילופי עץ שאין כל אפשרות ללמוד אותם. למי שאין את הכשרון הזה אין סיכוי להצליח מההיבט הזה של הדברים.

אותו הדבר בנגינה. יכול להיות שכל אחד שילמד קצת, גם אם אין לו כישרון הוא יצליח לנגן בצורה סבירה כל מה שהוא למד. אבל בנגינה יש משהו מעבר לזה, עמוק יותר. אדם יכול לשים את כל רגשותיו בנגינה, לשים מצב רוח בתוך השירה שתתאים בדיוק למילים בחלק הזה של היצירה, אדם יכול להלחין שירים או לאלתר קטעים בשירים קיימים. כל אלו דברים שאי אפשר ללמוד אותם. זה לא סתם עניין טכני של ביצוע הוראות אלא חוכמה אמיתית.

חזן גדול, נראה לי שבגלל שאתה חזן גדול הרי שזה מה שאתה רוצה שיהיה. צא דקה מחזניותך. והסתכל בעיניים שכליות. מה שונה נגינה מנגרות.

אני עצמי מנגן על כמה כלים, ויש לי חוש טוב בזה (בלי ללמוד), ומאד ערבו דבריך באוזני, אבל כשאני מנסה לחשוב שכלית מי משניכם צודק, לא ממש שכנעת...

אני לא יודע אם יש בזה חכמה שכלית, מסתבר שלא, מה שאתה מביא זה נשמע יותר דברים קבליים מתורת הסוד.
ואם אני לא טועה אז ר"נ מדבר הרבה על היכלות הנגינה, אין לי שמץ מזה. מבחינתי מוזיקה זה דבר שערב לאוזן (תלוי איזו, כמובן) ותו לא.