בס"ד
אני מבין יפה את רגשותיך ואת הקושי הנפשי שלך. כאשר אתה פונה אל מישהו ומשוחח איתו, אתה מצפה לקבל כל הזמן סימנים מהשומע כי הוא אכן מאזין לך. לעיתים קרובות שומעים אנו אדם המשוחח בטלפון, מדבר ומדבר, ולפתע הוא מפסיק את השטף ושואל: הלו! אתה שומע אותי? זאת מפני שעברו עשר שניות תמימות שבהן לא שמע מצידו השני של הקו שום אות חיים...
...אתה כותב כי אתה יודע ומבין את ערכה ומהותה של התפילה. אתה מבין שזהו הקשר הישיר, ההכרחי והחיוני, בין האדם לבין בוראו. אלא שיש לך מעצור נפשי, כי ''אינני מסוגל לדבר אל מישהו שאינו עונה לי'', כך אתה כותב.
אתה מאמין באמונה שלמה כי בורא העולם יודע תעלומות שומע ומאזין לכל מילה של תפילה שאתה מוציא מפיך, ועם זאת יש לך קושי נפשי לפתוח את פיך ולשפוך את ליבך בתחינה ובקשה כאמור בפועל אתה משדר ומשדר, ולא מקבל שום תגובה חיה של השומע על היענותו, או אפילו על אי היענותו, לבקשותיך. אתה מתפלל, ובאותה עת יצר הרע לוחש באוזניך: חביבי, אתה מדבר אל הקיר! אף תשובה אינך שומע! ואתה לואט תפילה חמה ולוהטת מעומק ליבך: אנא ה' ענה לי! אבל שום דבר אינו קורה.
אני מבין יפה את רגשותיך ואת הקושי הנפשי שלך. כאשר אתה פונה אל מישהו ומשוחח איתו, אתה מצפה לקבל כל הזמן סימנים מהשומע כי הוא אכן מאזין לך. לעיתים קרובות שומעים אנו אדם המשוחח בטלפון, מדבר ומדבר, ולפתע הוא מפסיק את השטף ושואל: הלו!
אתה שומע אותי? זאת מפני שעברו עשר שניות תמימות שבהן לא שמע מצידו השני של הקו שום אות חיים. בלי משהו כלשהו אין הוא מסוגל לדבר אל שפופרת כדבר איש אל רעהו בתקווה שהאחר מאזין. הרשה לי לשאול אותך: לאיזו צורה של מענה אתה מצפה מריבון כל העולמים? האם קבעת לך מראש כי הוא חייב להשמיע לך את תגובתו דווקא בקול מילולי רגיל הנשמע לאוזן? דומה הדבר לאותו ילד שחזר רעב הביתה, פתח את הדלת ומיהר לחדרו.
ובעוד על השולחן במטבח מונח דף גדול שעליו פרטה אמא באהבה את כל המנות של ארוחת הצהריים שלו והיכן בדיוק מונחת כל אחת מהן, יושב לו הילד בחדרו רעב, צמא ובוכה, כי החליט שמכתב כזה מאמא צריך להיות על השולחן בחדרו דווקא. הוא בטוח שאימו האכזרית הפקירה אותו לרעוב עד שתחזור בשעה מאוחרת בערב, כאשר האמת היא שכל מחשבתה עליו.
האם חשבת לרגע על האפשרות שאדון כול, המאזין לכל תפילה, אכן עונה לך, אלא שאתה אינך שם לב לתשובה? יש לך איזו טעות, איזו דעה קדומה, על הדרך בה הוא צריך לענות לך והיא המונעת ממך לשמוע את תשובותיו. אתה ממתין לתשובותיו ומחפש אותן במקום הלא נכון, בעוד זרם תגובותיו המופנה אליך נותר מוזנח ללא כל תשומת לב מצדך.
יתכן גם שאתה קולט את תשובותיו ופניותיו של ה' אליך, ומשום מה אינך מזהה את המקור ואינך מודע לכך שה' הוא המדבר אליך בדרך זו. הנה מגיעים אנו לשאלה החשובה שאתה רוצה לשאול עכשיו: באיזו צורה, אם כן, ה' מדבר אליי? באיזו שפה הוא בוחר לענות לי על משאלותיי ובקשותיי? איך אדע לזהות את המקור העליון לשדר המופנה אליי ולמענה שאני מקבל לתפילתי?
אם נצליח לענות תשובה נכונה לשאלות אלה, נפתח ערוץ תקשורת ישיר בינינו לבין ה', ערוץ דו סיטרי בו מבקשים ונענים, שואלים ומקבלים תשובה. זה נשמע יומרני במקצת עבור אנשים פשוטים כמונו. רק על צדיקים קדושי עליון שמענו על רמה כזאת של קשר. אך סמוכים אנו על פסוקים רבים כל כך המבטיחים לנו כי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, והוא שומע תפילת פה, שומע ועונה, ''יקראני ואענהו''.
מצידו אין עיכוב. הוא משדר את התשובות לכול פונה אלא שלא כל אחד עושה את המאמץ הנאות להקשיב לשדרים הללו, לקבל אותם ולהבינם. הוא מעביר מסרים גם בלא קשר לתפילה קודמת, מסרים החשובים לאדם שאליו נשלחו. ה' הוא אדון העולם. כל דבר הנעשה בעולם, ה', ורק הוא, עושה אותם. נתרכז באותם מעשי ה' הנוגעים אלינו באופן אישי. מספר המעשים האלה רב מאוד. הבה נבחן אחדים מהם.
הנה הושטת את ידך לקחת כפית מהמגירה, אך ידך המושטת ניגפה בקצה השיש. הבלגת על הכאב באצבע, התעלמת מהתקרית הקטנטנה והמשכת במעשיך כרגיל. חז''ל אומרים לנו להתייחס אחרת לאירוע זה. ''אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה''. הכרזה זו שתקבל מכה (נקיפה) באצבעך לא נשארה רשומה אי שם ברשומות של בית דין של מעלה אלא נשלחה אליך, ואתה חשת יפה בביצועה. השפה בה נשלחה אליך היא שפת המציאות, שפת המעשה. האם חשבת לרגע שזהו פסק דין שבוצע בך ברגע זה?
היכול יהודי מאמין לחשוב אחרת? שדר זה שנשלח אליך מלמעלה מחייב לשמוע: מה רוצים לרמוז לי בזה? במה בדיוק חטאתי שזה עונשי? העובר לסדר היום בלי תשומת לב לשדר כזה הריהו כמי שמקבל אזהרה ממחלקת הגביה וזורק אותה לפח ללא התייחסות.
סורג ברזל במעקה המרפסת ניתק ממקומו וזוהי סכנה לילדים. אתה נאנח ביודעך כמה זמן וכסף יעלה להביא מסגר עם מכשיר ריתוך כבד למרפסת שלך, ומפיך נפלטת תפילה קצרה. לעת ערבית מספר לך השכן כבדרך אגב שלמחרת יעבוד אצלו מסגר בהתקנת הגבהה למעקה.
למחרת הלחים המסגר שלו את הסורג שלך ואף סירב לקבל תשלום בעד דבר כה קטן. האם התעלית באמונתך? אתה פותח ספר כדי לחפש בו עניין מסוים. והנה הוא נפתח לך בדיוק במקום הדרוש. האם הרמת ראשך ואמרת ''תודה!''? אם לא, מדוע? ניסית יומיים להשיג מישהו ללא הצלחה, והנה אתה פוגש אותו אצלך ברחוב. מי שלח אותו? אתה הרי יודע שאין מקרה בעולם. וביום לא מוצלח, כאשר ''הכול נופל לי היום מהידיים'', האם לא מן הראוי לפנות בתחינה: ''אנא, ה', מה רצונך לרמוז לי בזה? אנא, העלה נא במחשבתי את התשובה!'' .
וכאשר לגמרי במקרה (במקרה?) מצאת את תצלום הרנטגן האבוד שהיית כבד בטוח שלא תראה אותו יותר ותצטרך לחזור על הצילום, האם התייחסת למקרה כיד ה' השלוחה אליך, או ראית בו מקרה מוצלח בלבד? מקרים כאלה ודומיהם קורים לנו בשטף בלתי פוסק, מקרים גדולים וקטנים, טובים ורעים, כמענה לתפילה וסתם ככה, כל אלה הם תשובות ותגובות, אזהרות ופרסים, התרעה לתשומת לב, או סימן של חיבה.
ואנו מקשים ליבנו ואוטמים אוזנינו ועל ה' יזעף ליבנו, מדוע אין הוא נענה לנו. כל זאת בעוד הוא קשור אלינו כל הזמן ומאותת אלינו באלף ואחד דרכים. כל תפילה ובקשה שלנו זוכים למשוב. מעשינו ומחשבותינו נשקלים למעלה ולעיתים לא רחוקות נשלחות אלינו תגובות. אשמתנו היא זו אם איננו מרימים את השפופרת כשמצלצלים אלינו. גם כאשר אנו מרימים אותה, איננו מקשיבים לנאמר לנו.
וגם כאשר אנו מקשיבים, איננו מתאמצים מדי להבין את מה שמודיעים לנו. המאמץ והיכולת לפענח את ההודעות המשודרות אלינו הם מה שמבדיל בינינו לבין הצדיקים המתהלכים עם ה' תמיד. הרב של ירושלים ששכח את המטפחת שלו הבין מיד מה משודר אליו באמצעות שכחה זו שקפצה עליו. הוא קלט את השר ופעל מיד בהתאם. גם כשהכנסת יד לכיס להוציא שקל אך משום מה יצא מטבע אחר, אף זה שדר מלמעלה שיש עימו מסר. זאת אומרים לנו חז''ל.
המפתח להבנת השדרים ולפענוח המסר הצפון בהם תלוי הוא בהיות האדם מדקדק היטב במעשיו ויודע את חשבון נפשו בכל עת. שנים של מאמץ וחינוך עצמי דרושות כדי להגיע לדרגה עליונה זו, אך את הצעד הראשון ביכולתנו לצעוד בעצם קביעת מודעות איתנה בליבנו להשגחת ה' המתמדת עלינו ולקשר הבלתי פוסק שלו עימנו.
מאמר שהעתקתי מפורום " נבואות ואקטואליה באחרית הימים"
http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2430083&whichpage=3&forum_id=14880
