מאת הרב אליהו צבע - דף אוצר השבת
פרשת עקב רצופה ביטויי אהבה רבים ויפים לארץ ישראל. דומה שכה חביבה היא ארץ ישראל בעיני משה ,עד שאין הוא יכול 'להתאפק' וכל מספר מילים חוזר הוא בצהלה על המילה 'ארץ' 'ארץ'.
כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר ,ארץ חיטה ושעורה וגפן תאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש .ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת.."
כל השבחים המנויים לעיל מובנים וחשובים ,חוץ מהשבח שבה משבחת התורה את ארץ ישראל בהיותה ארץ – 'שאבניה ברזל'.
הדבר תמוה וכי שבח הוא לארץ בהיותה זרועת אבנים קשות כברזל? והרי מקום הסלעים אינו ראוי לא לחקלאות ולא לדיורים ולא לשום תשמיש אחר?
הרמב"ן פירש :'כי במקום אשר תחשוב ששם אבנים ,שם תמצא ברזל,כי מעפרה יוקח' .
כולם מבינים היום טוב יותר , בתקופה של גנבי ברזל למיניהם, הגונבים עמודי תאורה ,מכסים של 'מנולים', ברזל מאנדרטאות ועוד ,כמה הברזל הוא מצרך יקר וחשוב .
הברכה לפי הרמב"ן היא, שבארץ ישראל- 'הכל טוב' ,אפילו מקום שיש בו סלעים גדולים ומאיימים הנראים בלתי שמישים לחלוטין ,יש ברזל!
אומנם יש קושי רב בפירוש הרמב"ן ,כי לפי דבריו היה צריך הפסוק לומר ארץ אשר באבניה ברזל כמו שאמר בהמשך הפסוק, 'ומהרריה תחצוב נחושת'.
עוד פירשו הרמב"ן וכן ספורנו : "ובתרגום ירושלמי ראיתי ...שהכתוב משבח הארץ שימצאו בה מחצבים מן אבנים גדולות ,אבנים יקרות ,אבני גזית לבנות מהם בתים וחומות ומגדלים ,לא כארץ מיצרים וארצות רבות שהם שוכני בתי חומר..".
השבח לפי פירוש זה הוא: שימצאו בארץ ישראל אבנים חזקות וטובות כברזל , מהם יוכלו לבנות ערים ,חומות ,מגדלים , שיוכלו לעמוד לעד.
במסכת תענית ד' ע"א נדרש הפסוק בצורה תמוהה על תלמידי החכמים:
" כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל ,אינו תלמיד חכם ,שנאמר: 'אשר אבניה ברזל',אל תקרי אבניה אלא בוניה" .דרשת חז"ל שאבני ברזל' רומזים לתלמידי חכמים מובנת, שהרי בהרבה מקומות מצאנו שתלמידי חכמים נקראים בשם 'אבן' 'ובנין', 'אבן מאסו הבונים –אלו בעלי משניות','אל תיקרי בניך אלא בוניך'.
אך קשה אומר בעל תורה תמימה 'היתכן שתצוה התורה על תלמידי חכמים להחזיק במידה קשה להיות קשה כברזל ,בעוד שכפי הידוע אחת מן המידות המשובחות היא להיות רך כקנה ואל יהא קשה כארז ..?" בעל תורה תמימה מבאר שכוונת דרשת הגמרא היא שתלמידי חכמים שבארץ ישראל הם חדים כברזל, יורדים לעומקה של הלכה ומכריעים על פיה דברים ברורים וחתוכים.
עוד ניתן לומר ,שכוונת דרשת חז"ל היא:שתלמידי חכמים שבארץ ישראל מהווים את בנין האומה כולה ,תלמידי חכמים שבארץ ישראל הם השלד של עם היהודי כולו, כל שלד חייב להיות יצוק מברזל .כדברי הגמרא במסכת ברכות סג' ע"א וירושלמי ברכות ו' ע"ב בויכוח בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל בקשר לקידוש הלבנה , אמרו לו חכמים לר' חנניה בן אחי ר' יהושע " לא נאמר בכתוב:כי מבבל תצא תורה אלא כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
'ארץ אשר אבניה ברזל'
