| נשלח ב-11/8/2009 22:05 |
 |
| |
עוד לא
לא,
עוד אין אחד כזה.
לא,
אף אחד לא בוכה עכשיו
בשקט, בלי שאף אחד יראה
כי הוא צריך אותי
לא,
אף אחד לא בוהה עכשיו
בירח המלא
וחולם
שהלואי והייתי ליידו
עוד אין אחד כזה
לא,
אף אחד לא הולך עכשיו
ברחוב החשוך
עם ידים בכיסים וחושב
כמה טוב היה אילו היה לו
את היד שלי
לא,
אף אחד עוד לא מתגעגע אלי
עוד לא סובל מרחקים
אף אחד לא מתקשר אלי
באמצע החלום
רק כדי לבדוק שאני עוד שם
שכל זה אמיתי
לא,
אף אחד עוד לא שואל אותי
בלי שאתחיל לספר
על כל השטויות שאני אוהבת
לדבר עליהם
אף אחד עוד לא צוחק עלי
על החולשות הנשיות
על הפחדים
אף אח עוד לא נהנה
מהבדיחות שלי
לא נאבק שוב ושוב בציניות הזו,
הקרה, המרוחקת
שנוטה להתגנב לי לתוך המילים
לא,
אף אחד עוד לא לקח ברצינות
את הפרוייקט הזה, של
למרוח לי חיוך אחד גדול על הפרצוף
גדול,
כמו שאף פעם לא היה
כלומר,
אף אחד עוד לא התמיד בפרויקט הזה
כי היו כבר כמה שניסו
אני צריכה אחד שלא יכנע.
לא,
לאף אחד לא מדגדגות האצבעות
לאף אחד לא דופק הלב
אף אחד לא מתניע את הרכב בשלוש
לפנות בוקר
ויוצא לכביש הריק
למרות שהוא יודע שאני ישנה
לא,
אף אחד לא הולך לשוק,
כל ערב
כדי לקנות לי עוד ורד אדומה
ולהביא אותה עד אלי
כשהיא כבר מקומטת, עלובה
ולהתנצל
לדעת שזה לא ממש איכפת לי
העיקר שהיא אדומה,
העיקר שהיא ממנו
לא,
אף אחד לא מציע שוב את הים
את החול והגלים
כדי להעביר את הערב
כדי לרוץ איתי על החוף
לשחק תופסת
למרות שבכלל לא רוצים לברוח
אחד מהשני
לא,
אף אחד לא פותח לי מגרות,
תיקיות במחשב
מכתבים
אף אחד לא ממש מתעניין
במה שאני כותבת
אף אחד לא מבין באמת
מה שאומרות המילים
או רוצה להבין
או לפחות מתעמק
לא,
עוד אין אחד כזה
שימחה לי את הדמעות
ויתן חיבוק אמיתי,
בלי זיופים
יתן לי להתחפר לו בכתף
ולהיות מי שאני,
בלי להתחפש
או להסתתר
בלי להתנצל
מישהו שיאבק נגדי
שלא יכנע
עד המתיקות שאולי
יש לי בפנים
עמוק עמוק בתוך הלב
מאחורי קיר האבן הגדול
בפינה
עוד אין אחד כזה
שיבין את כל הבדיחות הדפוקות
את כל המחסומים
שידע להיות דביק כמו
שגברים אף פעם לא יודעים
לא,
עוד אין אחד כזה
עוד אין.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2016 15:43 |
|
| |
וואוו. פעם ראשונה שאני קוראת את זה. תודה למי שהקפיץ. תמי, (למקרה שתקראי את זה אי פעם) שיחקת אותה!! נוגע בחלקיקים הכי קטנים בלב. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2016 14:44 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2009 15:54 |
|
| |
תמי, מ ד ה י מ ה כתמיד..
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2009 09:51 |
|
| |
בס"ד
תמי,
זה פשוט מקסים!
וכן...
גרמת לעדשות המגע שלי לשחות קצת...
מדהימים כולכם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/8/2009 01:41 |
|
| |
| ליטאי613 כתב: |  | זה הדילמה האם לכתוב את מה שאת חושבת.
או מה שאנשים יאהבו.
החוכמה זה לשלב בין שניהם
זה בערך כמו למכור.
יש לך מוצר, ואתה צריך לדאוג שהלקוח יאהב את זה.
יום אחד כשתסיימי ביצפר ותצאי לחיים תביני למה הליטאי התכווין
|
|
תובנה רצינית של החיים
הבאת פה!
גדול!
תמי, בלי להתעצבן-
השיר שלך נגע בכולם!!
טוב, טוב מאד!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2009 00:00 |
|
| |
מה לעשות שאני עובדת במשרד ממשלתי, באיזה שהוא שלב העבודה רודפת אותנו לכל מקום. אפילו למקומות בהם השפה צריכה להיות פשוטה ועממית.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 23:49 |
|
| |
| Tehilla165 כתב: | | תמי, אישית מאוד אהבתי את מה שכתבת
נראה לי שזה גם משקף אותך , את רגשותיך ואת חלומותיך.
וזאת הבמה הנכונה עבור כאלה דברים
אני לא יודעת אם את היית הולכת ומדברת על הדברים האלה אם חברות שלך
אני שמחה ששיתפת אותנו בתחושתיך
|
|
התגובה שלך נראית משום כמו מכתב ממחלקת פניות הציבור של אוסם או משהו כזה. תחושה אישית
"אהבנו את התגובות למוצרינו. נראה לי שהם מתאימים לטעמכם.
אנו שמחים ששיתפת אותנו בתחושתיך."
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 17:04 |
|
| |
תמי, אישית מאוד אהבתי את מה שכתבת
נראה לי שזה גם משקף אותך , את רגשותיך ואת חלומותיך.
וזאת הבמה הנכונה עבור כאלה דברים
אני לא יודעת אם את היית הולכת ומדברת על הדברים האלה אם חברות שלך
אני שמחה ששיתפת אותנו בתחושתיך
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 12:52 |
|
| |
אוי
אני מתנצלת!
אני רגילה שבפורומים אחרים כך מגיבים כפידבק... סורי.
_________________
לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 08:07 |
|
| |
| משגיחשליטא כתב: | | קיבלתי את הביקורת. ובכנות, מעל במה זו אני מתנצל.
אמת שהבסיס הוא ביטוי לרגש אישי ולא כ"כ נעים לקרוא את המשוכתב שמתבטא כפלישה לרגשות.
באופן אישי אני נהנה שמישהו כותב המשך למשהו שאני כתבתי על אותו משקל, מעין מחווה לכך שמה שכתבתי מצא חן עד כדי שהאדם אמץ את זה להיות לחלק ממנו.
אך רצונו של אדם הוא כבודו. |
|
דבר ראשון כבוד על ההתנצלות בפורום שכזה...:)
דבר שני דוקא ממש ממש אהבתי את השכתוב שעשית לזה...(אני מסתכנת...?)
אני מש מקוה שכך אתם מרגישים ושלא תצחקו על רגישות היתר שלנו....(שלי,בכולופן...)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/8/2009 00:31 |
|
| |
זה הדילמה האם לכתוב את מה שאת חושבת.
או מה שאנשים יאהבו.
החוכמה זה לשלב בין שניהם
זה בערך כמו למכור.
יש לך מוצר, ואתה צריך לדאוג שהלקוח יאהב את זה.
יום אחד כשתסיימי ביצפר ותצאי לחיים תביני למה הליטאי התכווין
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 22:36 |
|
| |
האמת שאם מישהו היה נוגע ככה ביצירות שלי הייתי freak out...צודקת...
אצל אחרים אפשר לראות לפעמים את היופי בזה, אבל לנו, כשמישהו מעוות את תמצית נפשנו..את הטוויסטים הקטנים והביטויים שמביעים את תחושותינו הדקות ביותר...זה קשה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 22:35 |
|
| |
קיבלתי את הביקורת. ובכנות, מעל במה זו אני מתנצל.
אמת שהבסיס הוא ביטוי לרגש אישי ולא כ"כ נעים לקרוא את המשוכתב שמתבטא כפלישה לרגשות.
באופן אישי אני נהנה שמישהו כותב המשך למשהו שאני כתבתי על אותו משקל, מעין מחווה לכך שמה שכתבתי מצא חן עד כדי שהאדם אמץ את זה להיות לחלק ממנו.
אך רצונו של אדם הוא כבודו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 22:28 |
|
| |
זה יכול למצוא חן בעיניך כמה שבא לך.. אבל הבסיס שלי והשכתוב גנוב
זה ממש מעצבן, הפלישה הזו
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2009 22:25 |
|
| |
למרות שתהרגי אותי, אני אסתכן ואגיד שאחד השכתובים מצא חן בעיניי מאוד...
|
|
|
|
|
