באתר חב"ד אינפו פורסמו הידיעה הבאה ושם צויין: לדואגים מהצו איסור פרסום -להוי ידוע שהצו לא חל על אתרים שלא
פועלים בארץ. מערכת חב"ד אינפו וגם השרתים יושבים בחו"ל, כך שהצו הזה לא תקף לגבי האתר.
הודעת המשטרה לפני דקות ספורות:
פרשת גופת הגבר שנמצאה בבית דגן: דובר מחוז מרכז במשטרה, שלומי שגיא, אמר בצהריים (יום א') ל"חרדים", כי "צריך לצנן את הרוחות, אנחנו לא יודעים למי הגופה שייכת וכל הכיוונים עדיין נבדקים".
לדברי שגיא, בדיקות ה-DNA שנלקחו ממי שנחשבים כהוריו של הנרצח נשלחו רק היום, והתוצאות יגיעו לידי המשטרה רק ביום רביעי או ביום חמישי, ועד אז אין כל וודאות באשר לזהותו של האיש.
"זו גופה בת חודש ימים לפחות, אין בה בשר, רק עצמות", אמר שגיא. "הזיהוי האפשרי של הגופה, כשייכת אולי לאדם מסוים, הוא על בסיס שני ממצאים בזירה, שקושרים בין ההרוג לבין האדם שנעלם".
"אנחנו צפויים לבקש נתיחה של שאריות הגופה במכון לרפואה משפטית, וזק"א לא צפויה להתנגד למיטב ידיעתנו", אומר שלומי. הוא מבקש שוב ושוב להמתין ולא להסיק מסקנות, עד לתוצאות רשמיות בפרשה.
שלומי מזהיר שוב, כי הפרשה נתונה תחת צו איסור פרסום, והוא מבקש לא לפרסם פרטים בעייתיים. "יש כמה אתרי אינטרנט שכבר הפרו את צו איסור הפרסום, ואנחנו נבוא איתם חשבון כשקצת יירגע".
להלן רקע לגבי הבחור מחב"ד שאבדו עקבותיו :
 |
|
|
בסוף השבוע הגיע בעל משאית גרר לאזור מכון וולקני הסמוך לצומת הראשי של בית-דגן הסמוך לכפר-חב"ד, ודיווח למשטרה על כך שהבחין בגופה מצב ריקבון מתקדם. חוקרי תחנת ראשון לציון מיהרו להגיע לזירת האירוע ומצאו את הגופה בתוך מבנה נטוש שניצב בלב שטח פתוח. לפי הערכה ראשונית, הגופה הייתה במבנה ימים רבים. לצד הגופה נמצאו זוג אזיקים. הערכת המשטרה היא כי מדובר ברצח בעיקר לאור ממצאים בשטח. חב"ד אינפו מפרסם את פרטי הפרשיה המותרים לפרסום, זאת מבלי לפרסם פרטים הקשורים לחקירת הרצח עצמו ●
הכל החל כאשר ק. צעירה יהודיה, ככל הנראה ממוצא פרסי, התחברה עם מ. צעיר מוסלמי, הרתה לו, ועברה לגור עמו בשכונת התקווה בתל אביב.
משפחת הצעירה שהיתה אובדת עצות ניסתה בכל דרך לעצור אותה אך ללא הצלחה. באחד הימים עלתה האם רחל לשדיור רדיו וביכתה את גורלה.
בעקבות זאת פנו אליה שלושה פעילים של ארגון 'יד לאחים', בהם בחור חב"די בשם רפאל מיריאשווילי הי"ד מלוד והציעו את עזרתם. השלשה איתרו את הדירה ובעודם מחופשים לחיילי מג"ב הודיעו לערבי שהוא עצור. במהלך הנסיעה הערבי הבין בדרך כל שהיא שהוא נחטף וקפץ מהרכב הנוסע. הוא נחבל והחל להימלט בטרמפים, כאשר החוטפים לא רודפים אחריו כיון שהצעירה שוחררה והיתה עימם.
מספר ימים לאחר מכן הוגשה נגדם תביעה על חטיפה ואחזקת נשק, ורפאל נידון לשנה וחצי, הוא ריצה שנת מאסר ושוחרר בקיצור שליש.
לפני כשלשה שבועות עד חודש נעדר רפאל, ובסוף השבוע כאמור, הוא נמצא כפות באזיקים ובתהליכי ריקבון ליד כפר חב"ד ע"י נהג משאית.
חקירת הרצח מתקיימת עדיין, ופרטים רבים לא ברורים, אך מהתמונה הכללית עולה החשד כי הרוצחים ימ"ש הינם חברי הצעיר המוסלמי, שבדרך כל שהיא פיתו אותו או חטפו אותו במונית אליה נכנס.
קהילת חב"ד בלוד שקיבלה את הבשורה בערב שבת נמצאת באבל עמוק, והידיעה היכתה בהלם וזעזוע את כל קהילת חב"ד ברחבי תבל.
אף אחד לא יכול להאמין כי בחור חב"די שעסק במסירות בהצלת בת ישראל מטמיעה, נרצח על ידי אנשי בליעל במוות נורא שכזה.
נתאחד כולנו בזעקה של עד מתי?! ובלשונו הק': "היתכן שלאחרי אריכות הגלות המר זקוקים עדיין למסירות נפש על קידוש השם?"
לפני כשבועיים פורסמה בעיתון 'מעריב' כתבה על היעלמותו של רפאל:
כמעט שלושה שבועות חלפו מהיום שבו יצא רפאל מיריאשווילי בן ה-25 מביתו שבלוד והתחיל ללכת לכיוון תחנת הרכבת הקרובה. בזמן שחיכה למונית השירות עברה במקרה במקום אחותו שרה, שהייתה בדרכה הביתה. "תגידי לי מזל טוב," הוא קרא לעברה. "התקבלתי לעבודה חדשה בצפון. אני נוסע לשם כרגע. תגידי לאמא שיש לה ארוחת ערב מוכנה, הכנתי לה סלט חתוך כמו שהיא אוהבת." דקה אחרי כן הגיעה המונית לכיוון תל אביב, ורפאל נבלע בתוכה. זו הייתה הפעם האחרונה שמישהו מבני המשפחה ראה אותו.
רפאל לא התקשר, אבל אף אחד לא דאג. רק כעבור יומיים, משבושש להגיע הביתה בלילה, התעורר חשש בלבה של אמו, חני. שעה ועוד שעה ושום סימן לרפאל לא נראה באופק. חני הלכה לישון עם מועקה כבדה.
לחני יש סיבה טובה לחשוש לגורל הבן שלה. לפני כארבע שנים הורשע רפאל בבית המשפט המחוזי בתל אביב בעברות של חטיפה, פציעה בנסיבות מחמירות בחבורה ותוך נשיאת נשק חם וקשירת קשר לביצוע פשע: רפאל יצא בזמנו לשים סוף לקשר של קטינה דתייה ובן זוגה הערבי, קטין גם הוא, שהתגוררו יחד ואף ציפו לילד משותף. על המאורעות שהתרחשו בעקבות זאת, ישב רפאל שנה בבית הסוהר.
בהתחלה לא הדליקה ההיעלמות נורה אדומה במשפחה ואף אחד לא קישר בין המקרים. היום שלמחרת היה צום י"ז בתמוז. "אז כבר ידעתי שאני דואגת ממש," מספרת חני, "הודעתי לאחים שלו שיוצאים לחפש." האח בני נבהל מאוד והתייצב תוך זמן קצר בבית המשפחה בלוד. שאר האחים, חמישה במספר, הצטרפו גם הם לחפש את אחיהם הבכור.
"נסענו לצפון כי אנחנו יודעים שרפאל היה הולך תמיד להתפלל. כשניסינו להתקשר לנייד שלו, שמענו את המכשיר מצלצל מתוך הבית והבנו שהוא לא זמין. אמרנו שאם הוא לא יכול לתקשר איתנו, אנחנו ניסע ונחזיר אותו. נסענו לקברי צדיקים - לקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, לרבי מאיר בעל הנס בטבריה. עברנו עם התמונה שלו איש איש ושאלנו אם מישהו ראה אותו. הקפנו את הכנרת עם הרכב - חשבנו שאולי הוא התיישב שם. התחלקנו וכל אחד מאיתנו הסתכל לכיוון אחר. הבן שלי ישראל ירד מהאוטו אל החוף לראות אם הוא שם. אבל ללא הועיל."
הלילה התחיל לרדת ולבני המשפחה היה ברור שאין טעם להמשיך בחיפושים. "כבר לא ראינו כלום," חני אומרת, "בלב הייתה לנו תקווה שאולי הוא יחכה לנו בבית."
ביום שישי הגיעו בני המשפחה לתחנת המשטרה בלוד, כדי להגיש תלונה על היעדרותו של רפאל. "בתחנה הרגיעו אותי," חני מציינת, '"את יודעת איך זה,' אמר לי השוטר. 'זה קורה הרבה. בדרך כלל אנחנו מוצאים אותם מאוד בקלות. מעודדת מעט, חזרה הביתה לשבת. "זאת הייתה השבת הכי קשה שעברה עלי," היא מספרת, "כל הזמן דמיינתי שאני רואה אותו יושב בכיסא הקבוע שלו בקצה השולחן וירדו לי דמעות. רפאל הוא הילד שבשבילו כיבוד אב ואם זה יותר מהכל. הוא קנה לי כשהיה בחו"ל כלים לנטילת ידיים מזהב, הוא היה מכין לי את האוכל המיוחד שאני יכולה לאכול. כל הזמן חיכיתי לראות אותו נכנס מהדלת בחיוך."
הימים עברו ומשפחתו של רפאל נכנסה לתוך מרה שחורה, דואגת יותר ויותר עם כל יום שעובר ומסרבת להאמין שקרה משהו רע לרפאל. "היינו אצל כל הרבנים והמתקשרים. הרב אבו חצירא והרנטגן מנתיבות אמרו שהם לא רואים אותו. היו גם כאלה שאמרו שהוא חי. היה מתקשר אחד שאמר שרפאל נמצא ליד מקום של מים אז בני אחיו הלך לחפש אותו בחופים של תל אביב ויפו וקרא בשמו עד שלא הצליח לדבר בכלל. הפכתי כבר להיות בת בית במשטרה. אני דואגת וחרדה ויש רגעים שהפחדים משתלטים עלי."
הפחדים האלה, כאמור, צומחים על קרקע פורייה, וזיכרון העבר עדיין טרי. גם אז הסתבך רפאל בלי אזהרה מוקדמת, ואולי גם עם האנשים הלא נכונים. הכל התחיל כשאמה של הצעירה הדתייה פנתה לרדיו "אלפיים," המשדר למגזר הדתי וביקשה סיוע. רפאל, ששמע את הסיפור ברדיו, מיהר להתקשר וקיבל את פרטיה של האם. הוא יצר עמה קשר והבטיח לעזור לה לנתק את היחסים בין בתה לבין בן זוגה הערבי. רפאל והאם חשבו על דרכים רבות לביצוע המעשה ולבסוף, ערב אחד, זה קרה. עם עוד שניים מחבריו יצא לכיוון דירת הזוג.
בערך בשעה ארבע בבוקר הגיעו השלושה, שהתחזו לשוטרי מג"ב, לדירה, אמרו לצעיר הערבי כי הוא עצור, ודרשו ממנו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה ברמלה. הם הורו לו להיכנס לרכב ששכרו מבעוד מועד והחלו לנסוע. בשלב מסוים הבין הצעיר כי לא מדובר בשוטרים וכשהגיעו לדרך לה גרדיה בתל אביב, בזמן שמחוג המהירות חוצה את ה-110 קמ"ש, קפץ מהרכב הנוסע. השלושה עצרו את הרכב ורדפו אחריו אך כשראו שהוא מנסה לעצור טרמפ בכביש, עזבו מיד את המקום. הצעיר נפצע בגופו ונזקק לטיפול רפואי.
השלושה נעצרו ונשפטו, ועל רפאל נגזר העונש הכבד ביותר - שנה וחצי מאסר בפועל שהופחתה לאחר מכן לשנה. השופט אורי שהם אמר עליו בגזר הדין כי אין חולק כי הוא העבריין העיקרי מבין הנאשמים. לפני כשנה סיים לרצות את עונשו והשתחרר.
הטלפון בביתה הנקי והצנוע של המשפחה בשיכון חב"ד בלוד לא מפסיק לצלצל. שכנים, מכרים ושאר מתעניינים מצלצלים כדי לשאול האם יש חדש מהבן האובד. ההיעלמות נשמרה בסוד עד שנורית ביסקר אלמוג שמעה על כך במקרה, ודיווחה עליה בבלוג שלה.
נעלם מרצונו?
חני לא מוצאת מרגוע לנפשה. היא נעה בין דמעות לחרדה ובין כל אלה אין ברירה והיא חייבת להמשיך לתפקד בבית. בשלושת השבועות האחרונים כמו הזדקנה בבת אחת בעשרות שנים. היא חוששת שהסתבכותו של רפאל עם הצעיר הערבי קשורה להיעלמותו ועצם העובדה שאותו צעיר הוא בעל עבר פלילי בעצמו רק מחזקת תחושה זו.
"רפאל הוא אדם רחמן והוא שמע מהאם שאותו צעיר ערבי התעלל בבתה," מסבירה חני, "הלב הטוב שלו לא יכול לעמוד בזה. המדינה לא הייתה מוכנה להציל את הבת שלה, ורפאל כן, והוא נענש על זה. גם אחרי שיצא מהכלא הוא לא הצליח למצוא עבודה, לא הצליח להתחתן. הוא חשב לנסוע לאחיו בארצות הברית אבל לא הסכימו לתת לו ויזה בגלל שיש לו עבר פלילי. זה שבר אותו. הוא שקע בכאב נורא ובעצבות. הוא שילם מחיר יקר מאוד רק כי ניסה לעזור."
"הוא לא עבריין," היא מתעקשת, "השם השני שלו זה איש החסד כי הוא באמת איש של חסד. רפאל היה שם בשביל כל מי שנזקק. לא היה לו אגו, הוא לא עשה שום דבר תמורת תרומה. היו דברים שבכלל לא ידענו עליהם ונודעו לנו רק עכשיו כמו כל מיני תרומות שהוא ואחת השכנות היו מחלקים כליום חמישי לנזקקים. הוא ילד טוב שתמיד מכבד את ההורים שלו בממדים שלא קיימים אצל אף אחד אחר."
יש כיוון חקירה לפיו רפאל נעלם מבחירה.
אני לא יודעת, קשה לי להאמין שהוא יצער אותי ככה. אין לי מידע מה עלה בגורלו אבל אני כן יודעת שבתקופה האחרונה הוא היה מאוד שבור. ראיתי שהוא שקוע במחשבות, מהורהר. אני קוראת לו שיחזור הביתה. המדינה לא ידעה להעריך אותו והכניסה אותו לכלא, אולי גם אנחנו לא. רפאל, תחזור. אנחנו נדע להעריך אותך עכשיו."
את לוקחת בחשבון שיכול להיות גם סוף רע לסיפור הזה?
"בעזרת השם אני מאמינה שהוא חי וקיים. יכול להיות שהוא נמצא בצרה, שהוא זקוק לנו. אני פונה לציבור ומתחננת שיעזרו לנו למצוא את רפאל. אם אתם מזהים את התמונה או רואים אותו, בבקשה. ואני מבקשת מהקדוש ברוך הוא שישיב לי את הבן שלי בחזרה."
במשטרה בודקים כמה כיווני חקירה ועם הימים שעוברים, מתחזקת ההערכה כי הוא בחיים, לאחר שלא נמצאו סימנים המצביעים אחרת. "כרגע לא עולה חשד לפלילים וקשה לנו להאמין שהוא נחטף ונלקח בכוח," אומר רפ"ק רן בטאט, ראש משרד חקירות ומודיעין בתחנת לוד שאחראי על החקירה, "זה לא פוסל דברים אחרים שמקורם במצבו הנפשי, ואנחנו גם לא פוסלים את ההשערה שהוא נעלם מרצונו."
אולי יש קשר לפרשה שבה היה מעורב?
"במקרה שהיה מדובר בנקמה והוא היה נחטף או מותקף, סביר להניח שמידע מודיעיני היה מתקבל בנושא, ומעבר לכך - עברה שנה מאז שסיים לרצות את תקופת המאסר. למה פתאום עכשיו? בכל מקרה גם זה כיוון שנבדק."
תוקן על ידי 3ברית ב- 16/08/2009 14:24:08
|
|
