יוזמות אברכיות לקביעת רף עליון להוצאות נישואים

http://www.bhol.co.il/news_read.asp?id=11479&cat_id=2

הלינק המצו''ב עוסק בכינוס אברכים המנסים לקבוע תקרת להוצאות נישואים.

בעוד שהוועדה מזדהה תדיר עם צערם של עניי בית ישראל, ובמיוחד של בני התורה אשר בתוכם, הרי שהיא נאלצת להניד בראשה בצער נוכח הכשלון הצפוי של התרגיל.

שהרי ברי כחמה שכל זמן שישנם אנשים שהפרוטה מצוייה בכיסם הרי שאלו יוזילו מכיסם סכום ניכר מעל התקרה המוצעת ואין כח בעולם שימנע זאת מהם.

וכאשר יש כמות מוגבלת של בחורים המתוייגים כמצויינים בעיני השווערים הפוטנציאלים, הרי שלפני הורי האחרונים עומדות הברירות הבאות:

1) להבטיח ולשלם את המחיר המבוקש
2) להבטיח ולא לשלם
3) לשכנע את הבחור כי לבחורה יש מעלות נוספות כגון חוכמה בלתי נדלית, טוב לב, ואו יפי תואר וצורה ושאר מעלות חשובות לחיי הנישואין המפצות על חסרון כיס
4) לשכנע את הבחור ואולי גם את רבותיו כי בחורה שגדלה בבית של אברך תסכין לחיי אברכות יותר מזאת שלא גדלה בבית של אברכים. ירצו יאכלו. לא ירצו, לא יאכלו.  

וכאשר לוועדה נגמרים הטיעונים, היא מוציאה מצקלונה את הסיפורים.

מעשה בחברונער חשוב בעיני עצמו  וגם בעיני אחרים שהיה דורש מיני דרישות שהיה מקריא לשדכניות שהיו מתדפקות על דלתותיו מתוך רשימת קניות ארוכה שכללה בעיקר התחייבויות לכל מיני הטבות ממוניות. 

שאלה אותו הוועדה לאמור במה מתכונן אדוני החשוב לעסוק לאחר נישואיו?  וענה אותו צורב דרבנן כי הוא מתכונן ללמוד עד ביאת גואל צדק. 

שאלה הוועדה והקשתה לאמור: באם רבינו  מתכונן לשקוד על התורה והיראה ולמשוך את ידיו מעיסוק בכל עניני העולם הזה הבזויים, משמע כי הוא רואה בכך ערך עליון שאליו ישאף גם לחנך את ילדיו?  הינהן הצורב ואמר: אכן כך.

הוועדה השחילה מבט נוקב דרך משקפיה הקולקטיבים והמהמה: האם ניתן להניח כי מעכ''ת ישאף שצאצאיו יתחתנו עם בני זוג חשובים לפחות בדרגתו של מעכ''ת אם לא למעלה מכך? הנהן הצורב ואמר הן.

אם כך, שאלה הוועדה את שאלת המליון דולר, מה יעשה רבינו כאשר החברונער שיוולד אי'ה בעוד שנתיים, ידרוש בעוד שני עשורים מרבינו את חצי רשימת הקניות המדוברת? והרי רבינו ישקוד על דלתות התורה והיראה, ואף אם יזכה לשווער עשיר הרי שלא מן המובטח שעושרו יספיק למימון רשימת הקניות של עוד תריסר חושבערס?  הוועדה הייתה בטוחה כי דברי חוכמתה סינדלו את ידידה סופית.

אלא שהתשובה הבלתי צפוייה הפילה גם את הוועדה, שראתה דבר או שניים  מאז הווסדה, וגלגלה אותה הרחק מספסלה הארוך.

וכך אמר הצורב: 

אדוני (בלשון יחיד בפניה ליו''ר הוועדה)  סבור שכל התורה מתרכזת בישיבות היוקרה? ובכן נער הייתי וגם במחוזות העלטערערס הילכתי ועדיין אני משוכנע שיש בחורים מצויינים בכל הבחינות בכל הישיבות כולל ישיבות ליגה ב' וג' שמידותיהם המצויינות ושקידתם עונים על כל הדרישות הנגזרות מערכיי התורניים  (וכאן הכתיב לי הצדיק רשימה ארוכה של ישיבות שאפילו יו''ר הוועדה יכול היה להתקבל אליהם רק מצד היותו זכר חרדי מצוי).   

אבל אם יש אידיוט שמוכן לשלם פרמיה בעד בחור מישיבתנו המעטירה  שישלם!!!!!   אני לא ישלם גרוש מיותר בשל הזכות שבתי תתגורר תחת אותה קורת גג (הגירסה המקורית צונזרה עקב עדינות נפשו של סגן יו''ר הוועדה) עם בוגר כנסת ישראל.


מעשה אמיתי שהיה. פרטי הצורב הלו המה רשומים בארכיון הוועדה. 

שאלה למבינים
בו ניקח בחשבון אפשרות שיוזמת האברכים תצליח

כיון שלאחר הצלחת היוזמה הזוג יקבל פחות ממחצית השווי של דירה הרי שמחמת גובה המשתכנתה הריבית וגובה ההחזר יאלץ האברך הצעיר לצאת לעבוד ומה הואילו החכמים בתקנתן? האם בסופו של דבר הפיתרון לא כורת את הענף שאותו הוא מנסה נואשות להציל.
מצד שני, ברור שברמת העוני שיש כיום, לא ניתן לשמור על מימון כל כך מסיבי של ההורים
האם אין זה המצב אשר נקרא בלשון העם "לוז לוז סיטיואיישן"?...

בכל ציבור יש הורים שיכולים לעזור יותר ופחות לילדיהם יש שעוזרים ויש שלא, בכל זאת שם אין זו בושה אם מישהו אין לו יכולת לרכוש דירה בתחילת חייו כמבוגר-עצמאי, יש אפילו כאלו שנמנעים מלקבל עזרה מהוריהם כדי לחוש עצמאיים.
בציבור החרדי רווחת אידאולוגיה שיש זכות לחיות מכספי צדקה ואף לדרוש תמיכה מהזולת למען לימוד התורה, למה שבחורי ישיבה שמוכנים לחיות מכספי תמיכה של המדינה, מכספי צדקה שניתנים לישיבות ולכוללים ומעבודת נשותיהם יתנגדו לקבל כסף מהשווער?

לא יועיל שום דבר עד שלזוג צעיר תהיה אפשרות עצמית לפרנסה, וקשה להאמין שזה יקרה בעתיד הקרוב.

אלף: הוועדה אינה אמונה על השיטה הקפיטליסטית שכן בהוותה קונגלומרט המורכב מישויות מספר היא משקפת מנעד רחב של דעות כולל זו הקפיטליסטית.

בייס: השיטה הקפיטליסטית אינה שוללת שום התארגנות אזרחית שכן היא גופא מהווה ביטוי אותנטי של כוחות השוק ושלילתה מוגבלת להתערבות ממשלתית שכן זו גורמת לדיסטורציה.  התארגנות אברכית אינה שונה מכל התארגנות מסחרית של בעלי עניין משותף (ואין להשוות להגבל עסקי  - ועכ''פ רוב חברי הוועדה דוגלים בשיטתו של השופט רוברט בורק הטוען כי אין פסול בהגבלים עסקים גם אליבא דשיטתו של אדם סמית' זי'ע).

עכשיו מספר הערות טכניות. 

המבנה של הציבור הלא חסידי אינו מאפשר אכיפת כללים (וגם בהקשר החסידי אכיפת כללים מסוג זה אינה ענין של מה בכך).   במקרה הטוב, התארגנות האברכים האמורה תיצור לגיטימציה ציבורית לעמדות הורים שהיום מתוייגים כקמצנים, רשעים, וחסרי לב נוכח האפשרות שביתם תשב בביתה עד ילבינו צמותיה.  ההצעה של אימוץ סטנדרטים ברמה ציבורית יכולה להביא ללגיטימציה של התנהגות שהיום מתוייגת כסטיה חברתית.  לצורך הענין נתייג את ההתארגנות תחת הכותרת ''סידור מכובדים'' וכל מה שנותר לשדכנית הוא להודיע לחברתה הטובה הימנה על כי יש לה בחורה ''משהו משהו,, וכל שהוריה מוכנים להתחייב הוא רק על סידור מכובדים.   שדכנית ב' מיד יודעת שבחורים אשר מספרם הסידורי בפנקסה הוא  א' ד' וי''ח אינם מתאימים אבל שאפשר לעבוד על שאר המועמדים. אין ספק שיהיו בחורים רבים שיודיעו מראש שהם אפילו לא מעונינים לשמוע על סידור מכובדים, אבל יהיו כאלו שיודיעו מראש או אחרי שנתיים בקו החזית שהם מוכנים לסידור מכובדים.   ובעוד שלתרבות ההחתמה יש היבטים משעשעים, הרי שביחס לנאנקים תחת עול החובות הרי שהיא מהווה קצה חוט יחיד של נסיון לשיפור מצבם.

מה שמביא את הוועדה לנושא הבא והוא היות יחסי הגומלין ההדדים בין סטנדרטי הוצאות כלכליות לבין ''המה יאמרו''  גם כאשר ההוצאה הינה בניגוד לאינטרס המובהק של המוציא ורצונו בגדר תופעה המאפיינת תרבויות רבות בחברת השפע  ולא מסורתניות דווקא. באנגלית יש ביטוי שכולם צריכים לחיות לפי הסטנדרט של בני משפחת ג'ונס. אך בניגוד לתרבויות מסויימות המגודרות ומתוחמות לפי הגדרות סוציו-אקונומיות ועל כן הינם בעלי מאפייני ריבוד כלכלי נמוך  הרי שחברות מסורתניות המתוחמות על בסיס תרבותי הינן מרובדות כלכלית ועל כן הלחץ לעמוד בסטנדרטים של הג'ונסס גובר.  ולא זו בלבד, אלא שבעוד שבחברה חילונית לעיתים אין חיוב למלא את צו האופנה באדיקות דתית, ויש איזו שהיא קוליות בלהיות איפכא מסתברא, הרי שחברות מסורתניות לא רואות בעין טובה חריגות ויש גם נטיה לקשור ולסבך כל ענין שולי ביחד עם נושאי הליבה המהווים את סלע קיומם.  

בנקודה זו של הדיון הקשה סגן יו''ר הוועדה על תופעת העדר כל שיח פנימי בציבור החרדי העוסק במבנה החברה החרדית  ודינימקת השינוי הנגזרת ממנו.   לכאורה אנו רואים כאן נושא חשוב המדיר שינה מעיני רבים, ואשר לכאורה המפתח לפתרונו מצוי בידי כל אחד ואחד, ורק בשל איזו תסבוכת חברתית כולם מצויים בפלונטר לבלתי החלץ הימנו בעתיד הנראה לעין.  יש כאן משהו דפוק מבנית שבמקום לפתור אותו מהשורש, כולם מחפשים את כוסות הרוח ועלוקות הפלא, שיואילו אם בכלל רק באופן נקודתי.   יו'ר ועדת המשנה לעניני סוציולוגיה יצא החוצה לבחוש בקפה ולהדליף לעיתונות, אך בשובו הספיק להעיר כי כל מהות החרדיות הינה העדר מודעות עצמית.
סתם ולא פירש.

תוקן על ידי הוועדה ב- 18/08/2009 15:40:21

איני מבין מה טעם לגחך על יוזמה זו או אחרת כאן בפורום - אין בכך שום תועלת ויתכן שיש בזה להזיק לנפש המתרגלת לזלזל באחר.

אם מאן דהוא סבור שיש לו פיתרון אדרבה יציע אותו. אם יש בידו ביקורת בונה - אדרבה יפנה אל אותם אברכים וישטח בפניהם את הצעות השיפור שלו, אך סתם צחוק על יוזמה אברכית - מקורו במקום הפחות טוב שבאדם.

אם נעיין בעילה שהובילה את אותם אברכים לחשוב כי "החתמת אנשים" תועיל לבעיה - הרי שנגיע למסקנה שבציבור שמרן אנשים פוחדים לשנות מהנהוג מפני "מה יאמרו" , ו"אני לא יכול להיות הראשון" , אך על ידי החתמת אלפי אנשים יתברר כי הציבור מעוניין בשינוי וכי המשנה לא יהא בכלל החריגים.

כלומר, אדם שיגש לעסוק בשידוכי בנו/ביתו יוכל לשטוח על השולחן - בלא נקיפות לב ופחד שמה ילעגו עליו/או לא יציעו לו הצעות - ולומר אני חתום על יוזמה פלונית האוסרת הוצאות מעל תקרת 40,000 דולר.

לגבי השאלה:
"מאיפה בדיוק אברכי הכולל שחותמים בהמוניהם על העצומות אמורים לגייס 40 אלף דולר לכל ילד"
מוטב לשא:ול מנין אמור להיות להם 80 אלף דולר.

הוי אומר שהפחתת ההוצאות בחצי אינה דבר של מה בכך.

אך אוי לו לציבור שאלו יוזמותיו, ואוי לו לציבור שמנהיגיו מלטפים את הזקן וחותמים לאברכים שהם תומכים ביוזמותיהם.

אותי כל הענין הזה פשוט משעשע, ואני מציע להתבונן עליו מזוית שונה מעט, שאקרא לה בשם 'תרבות ההחתמה'.
או במלים אחרות: מה הבעיה? תנו חתימה.
המחשבה הילדותית של כמה אברכונים ועסקנוניםמלאי רצון טוב וחשובים בעיני עצמם,
שאם רק נחתים ונחתים ונחתים ונאסוף הרבה הרבה חתימות כל הבעיות יפתרו, מעידה על פשטנות ורדידות החשיבה שאליה חונכו.
זה מתחיל במסעי ההחתמה של ה'גדולים', ועכשיו הידד, הדמוקרטיה הגיעה לציבור החרדי, כולם חותמים, כולם חתומים.נחתום והעיגול יהפוך למרובע, נחתום והכל יהיה בסדר.
מה לעשות, הבעיות שעימן הציבור שלנו מתמודד, יותר מדי מורכבות מכדי שמסע 'החתמה בכוללים' יפתור אותן. וכפי שכבר הצביעו על כך המגיבים הקודמים, ואפשר להוסיף על כך כהנה וכהנה.
וסתם שאלה, מאיפה בדיוק אברכי הכולל שחותמים בהמוניהם על העצומות אמורים לגייס 40 אלף דולר לכל ילד, עם זה הם כבר מסודרים?

יש מאמר ביתד של היום ממישהו בשם הרב משה קארפ

שמציע פתרונות, יש מי שיכול לסרוק?

הוועדה.
כל מילה נכונה,ועד שתהיה יזמה מצד בחורי הישיבות שלא לדרוש - לא יהיה שום פתרון.
כתבתי על זה גם באשכול נוסף כאן ב"אגודה אחת",שאין שום סיכוי,כיון שאף אברך לא יהיה מוכן להתפשר על בחור שאינו מצוין,והבחור הטוב ימשיל לדרוש עקב העובדה שיש מי שביכולתו לתת.

וכבר אמרו שהרב שך יכל להוציא מאה אלף מפגינים לרחובות על כל נושא, אך לא יכל לשנות את שיטת הלימוד בישיבות.