| נשלח ב-21/8/2009 18:02 |
 |
| |
בעל החלומות... האמנם?
פעם אמר לי ר' גדליה שאם אדם רוצה לדעת מה היא שפת אם שלו, הוא צריך לבדוק באיזה שפה הוא חושב בחלומו. השפה שהוא חושב בה באמצע היום אינה מורה על שפת אם, כי אדם יכול להתרגל לשפה אחרת. השפה שבה הוא מדבר בחלומו גם אינה הוכחה לשפת אם, כיון שיכול להיות שהוא חולם שהוא נמצא במקום או נסיבה המצדיקה שימוש בשפה ההיא. אבל כשאדם חושב בחלומו, הוא נמצא במקום הכי קרוב למהותו הבסיסית, ולפיכך במצב כזה אפשר לדעת מה היא שפת אם שלו.
אם נקח את הבצל כדוגמא לנפש האדם, מרכז הבצל שהוא התוך הפנימי מסמל את עצמיות נפש האדם, הנפש אתה הוא נולד. הגלדים שחופפים את התוך הפנימי הם החויות שהאדם עבר במשך שנות חייו. שפת אם, נמצא אפה שהוא קרוב למרכז, ואם ברצוננו לזהות את שפת האם, עלינו לקלף את הגלדים שמעל, בכדי להגיע למקום פנימי יותר.
(אגב פרדיגמת הבצל כדוגמא לנפש האדם, גם תקפה בכדי להבין את תורת המוסר של ר' ישראל סלנטר בכל מה שאמר לגבי הכוחות השקטים והכוחות הפעילים, ואכמ"ל.)
תפיסה זו, שהחלום מבטא מצב יותר אמיתי ויותר פנימי, מובילה לחידה קשה ביותר.
אדם עירני שפוי מודע לעצמו כישות אחידה אם כי אמנם מורכבת. אדם רגיל חשוף לרצונות שונים ומנוגדים במשך כל שעות פעילותו, אבל כשבסופו מגיע לכלל החלטה, הוא מבין שהוא כיחידה אחת החליט על מעשיו. הכוחות השונים הקוננים בקרבו, אינם גורמים לזהות חצויה.
לעומת זאת, ישנם אנשים שאינם רואים את עצמם כיחידה אחת, לפעמים האדם חושב שנמצאים בתוכו כמה אנשים, או לפעמים יש אדם פנימי, ואדם שמסתכל עליו מבחוץ, היינו שיש גלד פנימי עם זהות משלה וגלד חיצוני עם זהות שונה. הפרעות זהות אלו, מעידות על מחלת נפש. הרבה פעמים הזהויות השונות מתנהגות בצורות מנוגדות. אדם יכול להיות ביישן בזהות אחת, ומופרע בזהות שנייה. שתי הזהויות אינן מודעות בכלל אחת לשנייה וזה מה שמאפשר את ההתנהגויות השונות, ולמרות שמדובר באדם אחד, איך שהוא הוא מצליח להקים חייץ בין הזהויות השונות. לחייץ זה, אנו קוראים מחלת נפש.
כל הנ"ל מדובר רק בשעות שבהם האדם הוא ער. כשאדם ישן המצב שונה לחלוטין. כשאדם חולם, הוא יכול לחלום על אנשים רבים, שמשוחחים ביניהם, ולכל דמות בחלום זהות משלה שאינה מכירה בזהות השנייה. לפעמים זהות אחת יכולה להתחכם על חשבון הזהות השנייה, והזהות השנייה לא היתה מודעת בכלל להתחכמות זאת, ונפגעת בהתאם.
דומה הוא החלום לספר מתח המלא דמויות. אבל בעוד שבדמיון הסופר הכותב את הרומן, מסודרות אצלו כל הדמויות, באופן שכל דמות מכירה את השנייה דרך דמיונו של הסופר, הרי שבדמיון החולם, לזהויות אין שום קשר אחת עם השנייה.
עתה, יש לשאול, איך נוצר מצב שכשאדם נמצא עירני ופועל דרך אלפי גלדים שהצטברו במשך השנים רחוק מאד מהתוך הפנימי, עדיין יש זהות אחת יציבה שמלכדת בתוכה כל הניגודים השונים שלא נותנת אפשרות לחצות בין הזהויות השונות, בעוד שכשאדם נם את שנתו ונמצא קרוב יותר למרכז נפשו, הוא לא מצליח ללכד את הזהויות השונות ואדרבה מקים חייץ ביניהן.
נמצא שאדם הוא לא בעל חלומותיו, כי הרי הוא לא מצליח להשתלט עליהם וללכד אותם...
לסיכום, מה זה אומר, שמתי שאנו קרובים יותר למרכז הנפש, אנחנו פחות "שפויים" או "אחידים" ממתי שאנו פועלים רחוק מהתוך הפנימי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2009 14:53 |
|
| |
בס"ד
צ'אוט
א. כתבת: "השפה שבה הוא מדבר בחלומו גם אינה הוכחה לשפת אם, כיון שיכול להיות שהוא חולם שהוא נמצא במקום או נסיבה המצדיקה שימוש בשפה ההיא"...
לא הבנתי, מנין נובע החילוק בין הדיבור בחלום לבין המחשבה בחלום? ממה נפשך, אם הסביבה או המקום המצדיקים שימוש בשפה מסוימת משפיעה על החלום, אזי שתשפיע גם על המחשבה. ואם אין ביכולת הסביבה או המקום להשפיע על החלום, אזי אין לה יכולת להשפיע גם על הדיבור.
מכך יוצא, שההשפעה מגורם חיצוני שייכת רק בדיבור (שהרי הדיבור הוא לזולת, כפי שציינתי לעיל), ואילו במחשבה לא שייך כלל ענין ההשפעה מבחוץ (היות שהמחשבה היא לאדם עצמו וכדלעיל). לכן אין כל טעם לחלק בין מחשבה בעירנות לבין מחשבה בחלום.
ב. כתבת: "כמובן למציאות פשוטה זו יש השלכות בכל העולמות"...
להיפך, "המציאות המכנית הפשוטה הזו" באה ומשתלשלת מן הרוחניות. וכמאמר הזוהר: "הקב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא".
_________________
בברכת הצלחה,
בשורות טובות
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2009 09:00 |
|
| |
אור_עליון:
תודה על הדברים המחכימים. אני לא חושב שהשפה שאדם חושב בו בשעה שהוא ער, מורה על שפת האם מהטעם שכתוב בתחילת האשכול.
כשכתבתי, שלכאורה בשעת החלום אנו קרובים יותר למרכז הנפש, התכוונתי מבחינה מכנית. כמובן למציאות פשוטה זו יש השלכות בכל העולמות.
צענערענע:
כתבת שהאדם בשעת חלומו לא יודע שהסרט הוא דמיוני. זאת בדיוק השאלה שלי, איך הוא מצליח ליצור דמיון שהוא לא יודע שזה דמיון.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/8/2009 00:59 |
|
| |
החולם הוא השחקן הראשי בסרט והדמויות המופיעות לצידו בסרט הן סמלים שהמוח שלו ממציא כדי להיפטר מקונפליקטים וחרדות המלווים את חיי היום יום.(בניסויים הוברר כי אנשים שלא איפשרו להם לחלום החלו לאבד את השפיות)
בגלל מצב החלימה שהאדם שרוי בו אין הוא יודע שהסרט הוא דימיוני אלא חושב שהסרט הוא המציאות עצמה ולכן ברור מאליו שהוא יחוש פחד.
אז זה לא שהאדם "מצליח להפחיד את עצמו"כלשונך אלא שהפחד הוא לעיתים (לא כל החלומות מפחידים) המחיר שאדם משלם כדי לפתור קונפליקט .
(כאשר חלומות הופכם לחלומות מסויטים זה סימן שהמנגנון המוחי שמתכוון להגן על האדם עובד חזק מידי ואז יש לכך פתרונות כגון תרופות הרגעה)
ועדיין לא הבנתי למה אתה קורא לפעולת המוח הזאת :"הפרדה בין הדמויות" ?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2009 23:33 |
|
| |
צענערענע:
תארי לעצמך שסופר מספר על עצמו, איך שהוא נכנס לישיבת מרקוביץ, רואה שם בחורים לומדים, ובמקלט, מצבור ענק של פצצות. אם הוא סופר מוכשר, אזי הקורא אולי ירגיש קצת פחד או התרגשות, וירצה לדעת מה קרה בסוף (בסוף, המחסן מתפוצץ, בנס גלוי אף בחור לא נפגע, אבל ישיבת מרקוביץ נהפכת לאבק פורח), אבל הסופר עצמו לא ירגיש פחד בכלל בגלל הפצצות, כי הרי הוא יודע שזה הכל המצאה. אם הוא אכן מרגיש פחד מדמיון שהוא המציא, דוגמת עקיבה רובינשטיין שזבוב דמיוני הפריע לו להתרכז, אז אנחנו נגדיר את הסופר כחולה ופסיכוטי.
בחלום המצב שונה לחלוטין, האדם שחולם שהוא מבקר בישיבת מרקוביץ, הוא עצמו מרגיש פחד אמתי, למרות שהוא זה עצמו שהמציא את כל הסיפור עם הפצצות. ואז נשאלת השאלה, איך הוא מצליח להפחיד את עצמו, או במלים אחרות, להפריד בין הדמויות.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2009 23:29 |
|
| |
בס"ד
לצ'אוט וכולם,
כמה חידודים.
א. בענין שפת האם. אכן "אותיות המחשבה" קרובות יותר לנפש מאשר אותיות הדיבור. שכן ענין הדיבור הוא מן האדם לזולתו, משא"כ המחשבה היא לאדם עצמו. יוצא מכך, לכאורה, שדי לה לשפת האם להתבטאות במחשבה גם כשהאדם ער ולאו דווקא במחשבה כשהוא ישן.
ב. בענין החלומות. אכן החלומות שלנו מכילים ענינים ומאורעות בבחינת "פילא דעיילי' בקופא דמחטא". זאת כיון שבשעת השינה המוח שענינו לבקר ולשלוט על הכל בפועל ובגלוי, נמצא רק בכח ובהעלם. ודבר זה בא גם לידי ביטוי בשכיבת האדם בשעת שינתו, שאז הראש (המובחר שבאיברים) והעקב שברגל (הנחות שבאיברים) נמצאים בהשוואה אחת (משא"כ כשהוא ער אז הראש הוא הכי למעלה והעקב הוא הכי למטה, כפשוט).
ג. ובפנימיות הענינים:
כבר אמר ד"ה ע"ה בתהילים: "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".
הגלות נמשלה לחלום והגאולה ללידה. גם בגלות אנו מוצאים קונפליקטים רבים ממש כמו בחלום. עיקר הקונפילקט הוא מלחמת היצרים. מצד אחד יש לנו יצר טוב הדוחף אותנו לקיים מצוות וללמוד תורה ומצד שני יש את היצר השני שדוחף בדיוק לכיוון השני ה"י. ובבוא הגאולה "נתעורר" מחלום זה ונבחין באמת לאמיתה בעיני בשר ("וראו כל בשר כי פי הוי' דיבר"). וכיון שכן, לא רק שלא נילחם יותר עם היצר הרע אלא גם הוא יסכים לקיים רק את רצון ה', ואכמ"ל.
במשנה באבות מוזכרת מעלת תשובה ומעשים טובים בעולם הזה על קבלת שכר בעולם הבא וכן להיפך. המעלה בקבלת שכר בעולם הבא מובנת לכל. אמנם מהי המעלה בתשובה ומעשים טובים? ההסבר לכך הוא שבשעת הגלות לימוד התורה וקיום המצוות הם יקרים מאוד אפילו יותר מן כל הגילויים שבעולם הבא. והאדמו"ר הזקן הביא לכך משל מ- "ציפור המדברת". שציפור מדברת היא חידוש נעלה באין ערוך מאדם המדבר דברי השכלה עמוקים. וכך גם בגלות בעולם הזה דווקא כשקשה ויש הרבה הגבלות בלימוד תורה הרי זה חידוש עצום ורגעים אלו הם יותר יקרים לעומת הגילוי שיהא לעתיד שאז אין הדבר כל חידוש, כפשוט.
ואולי זאת כוונת דברי צ'אוט שבשעת החלום "אנו קרובים יותר למרכז הנפש".
_________________
תוקן על ידי אור_עליון ב- 26/08/2009 0:09:24
בברכת הצלחה,
בשורות טובות
|
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2009 21:48 |
|
| |
אולי תבהיר ביתר אריכות מה ההבדל בין סופר הממציא מדמיונו האחד והיחיד סיפור שבו דמות אחת מתנכרת לשניה לבין סיפור שהדמיון שלנו ממציא בחלום?
במילים אחרות מדוע לדעתך חייב להיות הבדל מבחינת גיוון הדמויות בין שני המצבים?הרי המוח עובד גם בחלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2009 18:34 |
|
| |
צענערענע:
אני רציני לחלוטין. שאלתי שאלה שכבר הרבה מאד זמן אני מתלבט בה.
לא הבנתי איזה שאלה אפשר לשאול בבוקר אחרי קריאת עתון.
כשאנו מספרים לעצמנו סיפור, אנו מודעים לכל הדמויות שבתוך הסיפור. אי אפשר שדמות אחת תפחיד דמות שנייה, שהרי כל הדמויות מכירות אחת את השנייה דרך הדמיון של האדם המדמיין.
בחלום, לעומת זאת, הדמויות הן מתנכרות אחת לשנייה, ואני שואל איך דבר זה אפשרי, כיון שדמיון אחד ואחיד המציא את כל הדמויות.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/8/2009 15:08 |
|
| |
לצ'אוטנג
אין לי מושג אם שאלת ברצינות אבל בכל אופן אתייחס לשאלותיך ברצינות .
החלום שלך הוא אפייני לחלומות בכך שהוא מבטא פחד ממלחמות גדולות(אחמדינג'ד) וקטנות (פוניביז')לעיתים גם פחדים וחרדות בתחומים אחרים מתבטאים בפחד מפצצות שהן סמל לחרדות.
"ועכשיו אני שואל, איך הצלחתי ליצור דמותו של הבחור ההוא בתוך הדמיון שלי. למה חשבתי שהבחור הוא אישיות שונה ממני ומאיים עלי, הלא אב אחד לשנינו, ולמה מתנכר הוא לי? "
כך כתבת.
1. לגבי השאלה- "הלא אב אחד לשנינו ולמה הוא מתנכר לי"- השאלה כלל לא מובנת שהרי שאלה כזאת אפשר לשאול יום יום לאחר קריאת עיתון הבוקר ולאו דווקא בלילה....
2.לא הבנתי כלל את השאלה לגבי הבחור ההוא. הרי ברוב החלומות אנחנו חולמים על עוד בני אדם-הורים,חברים ,מחבלים וכו' וכו' אז למה לא יכל להיכלל בחלום איזה חשמלאי מאיים ?הרי בחלום אנחנו מספרים לעצמינו סיפור וברוב הסיפורים יש מספר דמויות.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2009 09:25 |
|
| |
השכן
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2009 09:14 |
|
| |
.
(זוקף בהן ירוקה לשכן)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2009 09:07 |
|
| |
[צ'אוט,
הוא אשר אמרתי, והדמעות הן אך סימפטום.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2009 09:02 |
|
| |
צענערענע:
חלום חלמתי ופותר אין אותו. אף אני בחלומי הנה אני מבקר בישיבתו של מרקוביץ, שם יושבים מאות בחורים לומדים והוגים בתורתינו הקדושה. ירדתי קומה אחת, ואני מוצא את עצמי במקלט שהוא מחסן. מנהל המחסן בחור מאד מוכשר בחשמל וכדומה אבל נראה בחור רגיל, משקפיים, זקן וחזות ישיבתית. (בכל ישיבה, ישנו כמה בחורים גאונים, אחד בחשמל, השני במחשבים, השלישי במכוניות וכו'.) והנה אני רואה במחסן שורות על גבי שורות של פצצות. אני לא הבנתי אם הפצצות הם לשם תקיפה או לשם הגנה. הבחור הזה הממונה על המחסן, הוא זה שבונה את הפצצות. פחדתי מאד, כי ידעתי שאני בלש בשביל אלו שמתנגדים למרקוביץ, וידעתי שאם הבחור ידע על זהותי מרה תהיה אחריתי. ואיקץ והנה חלום.
ועכשיו אני שואל, איך הצלחתי ליצור דמותו של הבחור ההוא בתוך הדמיון שלי. למה חשבתי שהבחור הוא אישיות שונה ממני ומאיים עלי, הלא אב אחד לשנינו, ולמה מתנכר הוא לי?
השכן:
חן חן על הכתיבה המושקעת. לעיקר הנידון אם האדם הוא "טאבולה ראסה" או לאו, כבר האריכו רבים. ראה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%98%D7%90%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%94_%D7%A8%D7%90%D7%A1%D7%94
אמשלום:
גם אני למדתי ממורי ורבותי, מה בצל אם תסיר כל הקליפות העברת זמנך בהבל וריק, אף האדם כן, אין טעם לנסות להסיר קליפות רק לשם להסיר קליפות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2009 06:45 |
|
| |
[השכן,
ממורותי ורבותי למדתי תוספת למסקנת סיפורך -
מה בצל אם תסיר כל הקליפות לא ישאר לך כלום, ובסוף תוריד דמעות הרבה, אף אדם כך.]
|
|
|
|
| נשלח ב-24/8/2009 01:34 |
|
| |
חלום על בצל
מחווה לchouteng
פעם אמר לי רבי ומורי, שכל שפה שאדם לומד לדבר בה, יכול יהיה לדבר בה, ויכול שיהיו דבריו דברי אמת ויכול שיהיו דבריו דברים של שקר. אבל בשעה שאדם חולם, אין הוא משקר. וסימן נתן לי, שאיני חולם שאני משקר. ואמר לי, שאין אדם שהוא חולם שהוא משקר. אמר, חלום של אדם אמת הוא. אלא, שיש עמו דברים בטלים.
אותו לילה לא עליתי על ערש יצועי אלא בשעה מאוחרת. שאותו היום הכנו עצמנו לנסוע צפונה, שהיה לנו דבר לעשותו בעכו. מתוך שביקשנו לנסוע לעכו, צירפנו לנסיעה גם נסיעה למקומות אחרים. למחר ניסע לעכו, ואחרי אותו דבר שהיה לנו לעשותו בעכו, ניסע למקומות אחרים. עייף הייתי, ומשהנחתי ראשי על הכר נעצמו עיני וחטפני שר של שינה.
ראה שר של שינה שעיני עצומות יפה, ונשימתי סדורה ורוחי שקטה, מסרני למלאך הממונה על החלומות. בא אלי המלאך ועשאני מדמה שאיני אלא בצל. יכול אדם להיות גדול שבגדולים, וחולם שהוא קטן שבקטנים, והיפוכו בחברו. עני חולם שהוא עשיר, וכיוצא בו עשיר חולם שהוא עני. זה ניעור משנתו ואומר, חלום אחד מששים בנבואה הוא, זה ניעור משנתו ואומר, אין לך חלום שאין בו דברים בטלים. אני שעשאני מלאך הממונה על חלומות שאדמה שאיני אלא בצל, לא הרגשתי בדבר, שבשעה שאדם חולם אינו יודע שחולם הוא. כדי כך אינו יודע, שידוע המעשה באותו פילוסוף שחלם שהוא ער, ולא היה יודע אם ער הוא באמת או שער הוא בחלום. ואיני יודע אם לסוף נתברר הדבר. מכל מקום, אני ישן הייתי, אלא שחלמתי שאני בצל.
מתוך שנתי ידעתי שאיני בצל. סבור הייתי שאיני אלא מכוסה בפצלות הבצל ובגלדי הבצל, ואם אסירן כולן הרי שאמצא בתוכן את עצמי. קליפה חיצונית נדמתה לי כאותה חיצוניות שיש לכל אדם, שהוא מכסה עצמו כלפי אחרים. כעין גדר ומחיצה שאדם מעמיד שתהיה חוצצת בינו ובין אחרים. הסרתי קליפה חיצונית נמצאה לי קליפה פנימית. שפעמים הרבה אדם נותן רשות לחברו להציץ מעבר לקליפה חיצונית, אבל לא מעבר לקליפה פנימית. מה מצוי לו לאדם מעבר לקליפה פנימית, פצלות וגלדים. הסיר אדם פצלות שאינן אלא שנות בגרותו, מצא מתחתן גלדים שאינן אלא שנות בחרותו. הסיר גלדים מצא עוד פצלות. וכל גלד וגלד אינו אלא מה שאירע עמו בשנות חייו. שכל דבר שאירע עמו, וכל אדם שראה או חידוש שלמד, יש לו ממנו כיסוי. ואני בחלומי הייתי מסיר הכיסויים ומגלה התוך.
עם שהסרתי הכיסויים הסרתי כל מה שהייתי וכל מה שלמדתי להיות. הסרתי מקצוע שלמדתי בבגרותי. שהיו מכנים אותי על שם מלאכתי, והרי הוא כיסוי לי, שאני לבד ומלאכתי לבד. הסרתי מקום שדרתי בו, שהיו מכנים אותי על שם עירי, והרי היא כיבוי לי, שאני לבד ומקומי לבד. ועוד הייתי מסיר כיסויים ומגלה התוך.
דומה הייתי שאין סוף לגלדים ולפצלות עד שהגעתי לכיסוי אחרון. שפה שלימדה אותי אמי בינקותי. אף שפה כיסוי היא. מבקש תינוק לאכול ועדיין אין מזונו מוכן, שרה לו אמו שיר. נפל תינוק ומכה בידו, מפייסת אותו אמו בדברים. מכאן למד תינוק, שמילים כיסוי הן, שמכסות דברים שאירעו בו. ואף הוא כיסוי שביקשתי להסיר. ודימיתי שמתחת אותו כיסוי לא יהיה אלא אני בעצמי.
הסרתי כיסוי אחרון ולא מצאתי אותי בעצמי.
למחר באתי אצל מורי ורבי וסיפרתי לו כל אותו חלום. שאל ממני מורי ורבי, ומה למדת מאותו חלום. נפניתי והרהרתי ובאתי לכלל לימוד. למדתי, שכמות שאין כיסויים בלא תוך כך אין תוך בלא כיסויים. ועוד למדתי, שאין לך אדם לעצמו, כמות שאין לך בצל בלא גלדים. מה בצל אם תסיר כל הקליפות לא ישאר לך כלום, אף אדם כך.
|
|
|
|
|
|
