| נשלח ב-26/8/2009 04:17 |
|
| |
סוד מצוות שילוח הקן
בס"ד
"שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם..." (דברים כב, ז).
המצוה כתב רבינו בחיי: בקיום מצוה זו יש התעוררות רחמים על העולם, והוא, כי מתוך שהוא משלח את האם הנה היא מצטערת ודואגת על חורבן קינה וריחוק בניה, ומצטערת והולכת ורוצה לאבד את עצמה, ומתוך צערה הגדול השר הממונה על העופות מבקש רחמים מהקב''ה, ואז הקב"ה שכתוב בו ''וְרַחֲמָיו, עַל-כָּל-מַעֲשָׂיו" ממשיך שפע הרחמים על כל המצטערים והצריכים רחמים ומרחם עליהם.
ומקורו מזוהר הקדוש וזה לשונו: יש בקיום מצוה זו, התעוררות רחמים על כל העולם, והוא, כי מתוך שהוא משלח את האם והיא פורחת מגוזליה ומשתלחת מעל בניה ע''י קיום מצות שילוח הקן, הנה היא מצטערת ודואגת על חורבן קינה ועל ריחוק בניה, ומצטערת והולכת ואינה יודעת לאן הולכת, והיא נודדת ורוצה לאבד את עצמה (בירושלמי כתוב, כשמשלח האם, פעמים הולכת מחמת צערה וטובעת בים). ומתוך צערה הגדול, השר הממונה על העופות מבקש רחמים מהקב''ה ואומר: והלא כתיב בך ''וְרַחֲמָיו, עַל-כָּל-מַעֲשָׂיו" - ואפילו על יתוש קטן שבעולם, רחמיו מרובים, ואם-כן למה גזרת על עוף הזאת שתהיה מגורשת מקינה, ובזמן שישראל מקיימין זאת המצוה כל ממונה מלמד זכות על העוף שלו.
והקב''ה מה עושה? אוסף כל חיילותיו ואומר: כל ממונה מלמד זכות ומבקש רחמים על העוף שממונה עליו, ובכם אין מי שילמד זכות על בני ועל השכינה שהיא בגלות, דקן שלה שזה ירושלים נחרב, ובניה בגלות תחת יד אדונים קשים של אומות העולם, ואין מי שיבקש עליהם רחמים וילמד עליהם זכות, ובאותו זמן צווח הקב''ה ואומר: "לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה" (ישעיה מח) "וָאֶעֱשֶׂה, לְמַעַן שְׁמִי" (יחזקאל ה). ובזה מתעורר רחמים על השכינה ועל בניו שהם בגלות.
ועוד כתוב בזוהר שאז הקב''ה מתעורר על בניו, ויוצא קול לפניו ואומר ''כצפור נודדת מן הקן כן איש נודד ממקומו'' ואז הוא מתעורר וממשיך שפע רחמים על כל אלו ההולכים נע ונד ממקום למקום, ממצב למצב אחר, שבורי הלב, שבורי הכח, ומתעוררים הרחמים על כל העולמות וחס עלייהו, וסולח עונותיהם של הנודדים ממקומם, ומרחם עליהם ועל כל העולם.
ועל זה אמר הקב''ה: אשרי מי שמשלח את הצפור מחוץ לקינה, וע''י כך היא תעורר רחמים על כל העולם, ומי גרם לרחם על העולם ולעורר רחמים עליהם, הוא אותו האיש ששלח את הצפור, וגרם לה לצערה בשתי אופנים שאבדה בניה, ואין לה מקום לנוח בו, כן נתעורר הקב''ה ונתמלא רחמים על כל בעלי צער ועל כל הנודדים ממקומם. ומשום זה שכרו של האדם הזה ''לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים''. קם רבי בון על רגליו שמח ואמר: ברוך הרחמן ששמעתי את הקול הזה. ואם לא באתי לעולם אלא לשמוע זו - די לי.
וכן אמרו בתנחומא: לא היתה התורה צריכה לינתן לישראל בעולם-הזה, שהרי הכל עתידין להיות למדין תורה מפי הקב"ה לעולם-הבא, למה ניתנה להם בעולם-הזה, שכשיבוא הקב"ה ללמדם בעולם-הבא יהיו הכל יודעים באיזה פרשה הוא עסוק, לפיכך "אם שמוע" בעוה"ז – "תשמע" לעוה"ב מפי הקב"ה. וכתב ה'חפץ חיים': גם ידע האדם, שכאשר יחסר לו בעוה"ז ידיעת פרשה אחת בתורה, יהיה לו זה חיסרון נצחי בעוה"ב, שכאשר יגלה הקב"ה לעוה"ב את הסודות וחוכמות העליונות אשר נמצאים בכל פרשה ופרשה שבתורה, לא יבינו אותה אלא אלה שלמדו והבינו אותה פרשה בעוה"ז.
מכאן למדנו שיתכן מציאות שתלמיד-חכם יזכה להכנס למתיבתא דרקיעא ולא יבין כלום. האם לזה יקרא טוב?! הבטיחה כאן התורה ''לְמַעַן יִיטַב לָךְ" לעולם שכולו טוב, שיהיה לך טוב בעוה"ב ותבין מה שלומדים שם, ויהיו ימיך ארוכים וטובים.
(מתוך "אוצרות התורה").
לעילוי נשמת פנחס בן ליאון ז"ל ת. נ. צ. ב. ה
_________________
אין יום שאין בו טוב
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2009 21:25 |
|
| |
בס"ד
קן ציפור - סודותיה של המצווה ע"פ הקבלה
"כי יקרא קן-צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים... לא תקח האם על הבנים ולא תשלח את האם... (דברים כב, ו-ז). פתח רבי שמעון ואמר: 'כי יקרא קן צפור' וגו'. מקרא זה והוא אחד ממצוות התורה הנסתרות, ויש לנו בו רזי תורה נסתרים, שבילים ודרכים הידועים לבני החבורה, בשלושים ושנים שבילי התורה".
(זוהר הנגלה, דברים).
אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: אלעזר, בזמן שיתעורר מלך המשיח, כמה אותו ונסים אחרים יתעוררו בעולם. בוא וראה: בגן עדן שלמטה יש מקום אחד טמיר ונעלם שאינו נודע, והוא רקום בכמה גונים, ובו גנוזים אלף היכלות כסופין, ואין מי שיכנס בהם חוץ מהמשיח, שהוא עומד תמיד בגן עדן. וכל הגן מסובב במרכבות רבות של צדיקים, והמשיח עומד עליהם ועל כמה צבאות ומחנות של נשמות צדיקים הנמצאים שם, ובראשי חדשים ובמועדים ובשבתות, המשיח נכנס לאותו מקום להשתעשע בכל ההיכלות.
לפני ולפנים מכל אותם ההיכלות, יש מקום אחד טמיר ונעלם שלא נודע כלל, ונקרא 'עדן', ואין מי שיוכל להשיגו והשמיח גנוז מבחוץ, סביב לאותו מקום עד שמתגלה לו מקום אחד הנקרא 'קן צפור', והוא המקום שמכריזה עליו הצפור המתעוררת בגן-עדן בכל יום ובאותו מקום רקומות [בבגד המכונה פופירא דמלכא] צורותיהם של כל שאר העמים שנאספו על ישראל להרע להם.
* * * * *
המשיח נכנס למקום ההוא, זוקף עיניו ורואה את האבות נכנסים לבית אלוקים החרב, עד שהוא רואה את רחל שדמעתה על לחיה, והקב"ה מנחם אותה ואינה חפצה לקבל תנחומין, כמו שנאמר: 'מאנה להנחם על בניה'. אז המשיח מרים קולו ובוכה, ומזדעזע כל גן עדן, וכל הצדיקים ששם גועים בוכים עמו. הוא גועה ובוכה פעם שניה, ומזדעזע הרקיע שעל גבי הגן, ואף וחמש מאות רבוא מחנות עליונים, עד שמגיע המשיח אל הכסא העליון. אז הקב"ה רומז לצפור, והיא נכנסת לקן שלה, ויושבת ליד המשיח, וקוראת מה שקוראת ומתעורר מה שמתעורר. עד שמתוך הכסא הקדוש נקראים שלוש פעמים קן הצפור והמשיח, ועולים כולם למעלה, ונשבע להם הקב"ה להעביר מלכות הרשעה מן העולם, על ידי המשיח ולנקום נקמות ישראל ומראה להם את כל הטובות שעתיד הקב"ה לעשות לעמו.
וחוזרים קן הצפור והמשיח למקומם, ושב המשיח ונגנז בתוך אותו מקום כמקודם.
ובזמן שיתעורר הקב"ה לתקן את העולם, ויאירו אותיות שמו בשלמות, יו"ד בה"א וא"ו בה"א, ויהיו כולן בשלמות אחת, אז יתעורר כוכב אחד נורא באמצע הרקיע, כמראה ארגמן [הוא משיח בן יוסף], לוהט ונוצץ ביום לעיני כל העולם, ותעמוד שלהבת אש אחת מצד צפון בתוך הרקיע [הוא הסמאל], ויעמדו זה כנגד זה ארבעים יום, ויבהלו כל בני העולם.
לסוף ארבעים יום, יתגרו מלחמה הכוכב והשלהבת לעיני כל, והתפשט השלהבת ביקוד אש מצד הצפון בתוך הרקיע, ותחשוב לבלוע את הכוכב, וכמה שליטים ומלכים ואומות ועמים יבהלו מזה. אז יעלה הכוכב לצד דרום [הוא צד החסד] וישלוט על השלהבת, והשלהבת תבלע מעט מעט ברקיע מפני הכוכב עד שלא תראה כלל. אז יעשה הכוכב נתיבים ברקיע שנים עשר יום. לאחר שנים עשר יום האחרים, יזדעזעו כל בני העולם ותחשך השמש בחצי היום, כמו שנחשך יום חורבן בית המקדש, עד שלא יראו שמים וארץ ויתעורר קול אחד ברעם וברקים, ותתחלחל הארץ מהקול ההוא, וכמה צבאות ומחנות ימותו ממנו. ובאותו יום תתעורר שלהבת אש אחת בעיר רומי הגדולה בהשמע אותו קול שהתעורר בכל העולם, ותשרוף כמה מגדלים וכמה היכלות, וכמה מגדלים יפלו והרבה נסיכים ושרים יפלו באותו יום וכולם יאספו עליה לרעה, וכל בני העולם לא יוכלו להנצל. מאותו יום עד שנים עשר חודש, יתיעצו כל המלכים ויגזרו כמה גזרות וכמה שמדות על ישראל ויצליחו בהם. וכך אמרו: אשרי האיש שיהיה שם, ואשרי האיש שלא יהיה שם. וכל העולם יהיה בבלבול גדול.
* * * * *
לסוף שנים עשר חודש יקום שבט מישראל, זה מלך המשיח [בן דוד], שיתעורר בתוך גן עדן וכל הצדיקים יעטרוהו שם ויחגרו לו כלי זין רשומים באותיות השם הקדוש, וקול יפוצץ בין ענפי עצי הגן, יקרא בקול גדול ויאמר: התעוררו קדושי עליון, קומו מלפני המשיח, הנה הזמן שתתחבר האשה עם בעלה, ובעלה מבקש לנקום עבורה נקמות העולם, ולהקימה ולנער אותה מן העפר. אז יקומו כולם ויחגרו כלי זין למשיח כמקודם, אברהם מימינו יצחק משמאלו, יעקב מלפניו, משה הרועה הנאמן ילך וירקוד בתוך גן עדן מעל כל הצדיקים.
כיון שהוכן המשיח על ידי הצדיקים בגן עדן, יכנס כמקודם במקום הנקרא 'קן ציפור', ויראה שם את צורת חורבן בית המקדש, וכל הצדיקים שנהרגו בו. אז יקח משם המשיח עשרה בגדים הקרויים עשרת לבושי קנאה, ויסתר שם ארבעים יום ולא יתגלה כלל. לסוף ארבעים יום יתעורר קול אחד, ויקרא מתוך הכסא העליון לקן הצפור עם מלך המשיח שהסתתר בו, ואז יעלו אליו למעלה, והקב"ה הוא יראה את מלך המשיח לבוש בבגדי נקמה וחגור בכלי זין, יקחהו וינשק לו על ראשו. אז יזדעזעו שלוש מאות ותשעים רקיעים וירמוז הקב"ה לרקיע אחד מאותם הגנוזים מששת ימי בראשית, ויוציא מהיכל אחד שבאותו רקיע כתר מגולף חקוק בשמות קדושים, הכתר שבו התעטר הקב"ה לנקום בכל מרכבות פרעה ופרשיו כאשר עברו ישראל את הים, ויעטר בו את מלך המשיח. כיון שהתעטר והתקן בכל התקונים האלה, יקחהו הקב"ה וינשק אותו כמקודם. מי יוכל לראות את המרכבות הקדושות והמחנות העליונים אשר יסובבוהו, להיכל אחד ויראה את כל אותם מלאכי עליון הקרויים 'אבלי ציון' הם שבכו על חורבן בית המקדש ובוכים תמיד, ויתנו לו אדרת אדומה לעשות נקמות. אז יגנוז הקב"ה את המשיח בקן הצפור, ויסתר שם שלושים יום.
לאחר ששהה בקן צפור שלושים יום, ירד מעוטר בכל התיקונים מלמעלה ומלמטה, עם כמה מחנות קדושים סביביו.
ויראו כל העולם אור אחד תלוי מהרקיע לארץ, ויעמוד שבעה ימים, וכל בני העולם יתמהו ויבהלו ולא יבינו כלל, חוץ מהחכמים המבינים בסודות אלה, אשרי חלקם. וכל אותם שבעת הימים יתעטר בארץ בקן הציפור. היכן? - 'בדרך' - זו קבורת רחל העומדת בפרשת דרכים. ויבשר לה וינחם אותה, ואז תקבל תנחומין ותעמוד ותנשק אותו.
לאחר מכן יקום אותו האור מן המקום ההוא, וישרה ביריחו, עיר האילנות. 'בכל עץ' - זו יריחו. 'או על הארץ' - זו ירושלים. ויהיה גנוז באור קן הצפור שנים עשר חודש. לאחר שנים עשר חודש, יתיצב האור בין השמים והארץ, וישרה בארץ הגליל, כי שם היתה תחילת גלות ישראל, ושם יתגלה המשיח מאור קן הציפור, וישוב למקומו.
* * * * *
ואותו יום תזדעזע כל הארץ כמקודם, מקצה השמים עד קצה השמים. ואז יראה כל העולם שהתגלה מלך המשיח בארץ הגליל. ויתקבצו אליו כל העמלים בתורה, והם יהיו מועטים בעולם, ובזכות תינוקות של בית רבן יתחזק כוחו ויתגבר וזהו סוד 'אפרוחים'. ואם גם אלה לא יהיו, הנה התינוקות היושבים בחיק אמותם ויונקים, כמו שנאמר: 'גמולי מחלב עתיקי משדים'. וזהו 'או ביצים' - שבזכות אלה שורה השכינה בגלות עם ישראל, שהרי חכמים מועטים יהיו באותו זמן. והינו 'והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תיקח האם על הבנים'. ויתעכב המשיח עד שנים עשר חודשים אחרים.
לאחר מכן יבוא בעלה, ויקים את כנסת ישראל מן העפר, כמו שנאמר: 'אקים את סוכת דוד הנופלת'. ביום ההוא יתחיל מלך המשיח לקבץ את הגלויות מקצה העולם עד קצהו, כמו שנאמר: 'אם יהיה נדחך בקצה השמים' וגו'. מן היום ההוא והלאה, כל האותו והמופתים והגבורות שעשה הקב"ה במצרים, יעשה אותם לישראל, כמו שנאמר: 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'.
(זהר הנגלה - פרשת כי תצא)
(באדיבות "מאור החסידות")
_________________
אין יום שאין בו טוב
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 01:33 |
|
| |
כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרחים או ביצים והאם רבצת על האפרחים או על הביצים לא תקח האם על הבנים. שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים.
נתייחדה מצוות שילוח הקן בכך שטעמיה הפנימיים והנסתרים שמשו כמקור לפסיקת הלכה בדברי הפוסקים בהבנה פנימית, האם הרובצת על האפרוחים עולה ומתעלה מעל לגוף הציפור הגשמי, אל עולמות עליונים ונסתרים, אשר הציפור הוא הגילוי התחתון שלה.
אף בעולמות עליונים קיימת בחינת אם, ובחינת אפרוחים, המתגשמות בעולם החומר בדמות אם הרובצת על אפרוחיה. כשם שהאדם הוא ביטוי לעולמות עליונים, ועל כן מעשיו פועלים בעולמות העליונים, כך גם קן הציפור פועל על העולמות העליונים, מתוך היותו ביטוי שלהם.
כותב רבינו בחיי:
ועל דרך הקבלה 'שלח תשלח את האם', היא הבינה שממנה יישאבו השבע שפע בכל שמטה ושמטה לחדש פני אדמה, והיא קן העולם, ונקראת אם העולם. וכן תמצא בספר הבהיר, מאי דכתיב 'שלח תשלח את האם' ולא אמר את האב, אלא 'שלח תשלח את האם' בכבוד אותה שנקראת אם העולם, דכתיב (משלי ב') 'כי אם לבינה תקרא'. ומאי 'ואת הבנים תקח לך', רבי רחומאי אומר אותם בנים שגדלה, ומאי נינהו, שבעת ימי החג ושבעת ימי השבוע, עד כאן. והשלוח הזה אינו אלא בעוף טהור והיא עבודה וכבוד לאותה שנקראת אם העולם, שאי אפשר ללוקחה ואין שם היום נתפש בה, כי היא למעלה משבעת ימי בראשית שאינה נגמרת במנין, וכענין שכתוב (תהלים קמז) 'ולתבונתו אין מספר', וכן העשירית נקראת אם, כענין שכתוב (שמות כ) 'כבד את אביך ואת אמך', ואמרו רז"ל (משלי כח) 'גוזל אביו ואמו', אין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל. והשכר בשתי מצות הללו הוא אריכות ימים, אלא שבמצות כבוד אב ואם הזכיר על האדמה, וכן (דברים כה) במשקלות, וכאן בשלוח הקן אמר 'למען ייטב לך והארכת ימים', ולא הזכיר על האדמה. ובאור 'והארכת ימים' תאריך אף מן הימים, שכתוב בו (שמות לא) 'כי ששת ימים'.
יש אם, ויש בנים, ואלו הן שתי בחינות חלוקות.
הבנים, לשון בנין, מכוונים כנגד שבעת ימי הבנין של העולם המעשי.
אלו הן הבחינות שיכול האדם לקלוט ולהשיג, בהיותן תחת ממשלת הזמן וקשורות אל עולם המעשה.
האם הרובצת על הבנים, מכוונת כנגד הבחינה העליונה, שמעל לעולם המעשי, מעל לזמן ומעל לתפיסת האדם והשגתו.
הכתוב אומר: "שלח תשלח את האם - ואת הבנים תקח לך".
שני ציוויים יש כאן
האחד - לשלח את האם, והשני - לקחת את הבנים.
מצד אחד, מצווה האדם לעסוק בלימוד הדברים שבתפיסתו והשגתו, שהם בבחינת הבנים. אולם, בדברים העליונים ממנו - אין לו לעסוק
כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאלו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור.
הדברים שהם למעלה מן העולם שבתפיסתנו - אותם עלינו לשלח ובהם אין לנו לעסוק. מצות שילוח קן, שיסודה עליון ביותר והיא יורדת עד למצוה מעשית בעולם הזה, מלמדת אותנו על החילוק שיש בין העולמות הרוחניים שאין לנו תפיסה ונגיעה בהם, בחינת אם, ובין הדברים שביכולת הקליטה וההשגה של האדם, בהם הוא מצווה לעסוק, שהם בחינת בנים ועליהם נאמר: "ואת הבנים תקח לך".
http://www.yesmalot.co.il/shiurhtml/malot404.html
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2011 10:34 |
|
| |
"שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (דברים כב, ז).
בס"ד אריכות ימים בעולם הבא כתוב בגמרא: ר' יעקב ראה אדם אחד שאמר לו אביו עֲלֵה לבירה והבא לי גוזלות, עלה ושלח את האם ונטל את הבנים. וקיים מצוות כיבוד אב ושילוח הקן שבשניהם כתוב "וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים", ובחזרתו נפל ומת, מקשה הגמרא – היכן טובתו של זה והיכן אריכות ימיו? אלא הוי אומר "לְמַעַן יִיטַב לָךְ" – לעולם שכולו טוב, "ולְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ" – לעולם שכולו ארוך. יש לתמוה, הניחא בעולם-הזה שסוף האדם למיתה, שייך למושג אריכות ימים. אבל בעולם-הבא שהם חיי נצח – מה שייך להבטיח למי שעושה שילוח הקן "וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" – לעולם שכולו ארוך, וכי מי שלא קיים לא יאריך ימים?! ביאר ה"בן יהוידע": הבטחת התורה אריכות ימים היינו על התחלת ביאתו וכניסתו שם. והוא, כי אין אדם נכנס במקום עולם הבא עד שישלים תיקון נפשו בעולם הזה, אך יש אדם שמשלים תיקון נפשו בשלוש וארבע גילגולים ואז נכנס לעולם הבא, ויש אדם שצריך לו מאה גילגולים. נמצא אם-כן שיכול להיות ששני בני אדם באו לעולם הזה בתחילת אלף הרביעי, ואחד מהם תיקן נפשו אחר מאה שנה והא לעולם הבא מיד, והאדם השני הוצרך לגילגולים רבים, ועד אלף השישי לא נשלמה, ראה כמה שנים חי הראשון בעולם הבא יותר מן השני, וכן על זה הדרך בתיקון הרוח ובתיקון הנשמה. על זה אמרה התורה "ולְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ" לעולם שכולו ארוך – היינו, שבגין מצוה זו של כיבוד אב ואם ושילוח הקן – אם תעשנה כתקנה, שלא תצטרך לגילגולים רבים עד שתשלים תיקון נפשך, אלא שתשלים בעולם הזה בשנים מועטות, וממילא תקדים לילך למקום עולם הבא קודם, ואז יאריכון ימיך שם יותר משאר בני אדם בני גילך שבאו עמך ביחד לעולם הזה, כי אתה תקדים לישב ולחיות זמן יותר בארצות החיים. (מתוך "אוצרות התורה").
_________________
אין יום שאין בו טוב
 |
|
|
|
|
|