כולם

השביל הזה כל כך מלאכותי
ולא אמיתי,
ובא לי לקרוע
איתו
את עטיפת הפלסטיק המדהים,
לחוש את כאבי הקרע קהים,
באיטיות.
 
השביל הזה כל כך נוצץ, זהב
שפיזרו עליו,
ובא לי לברוח
איתו
למקום בו הטבע עדיין פראי,
להפליג הרחק, מעבר לאי,
וודאות.
 
השביל שלנו כל כך מסומן
נדרך ממזמן,
ובא לי לתעות
איתו
לנטות מאותה דרך קרובה,
דרך המוסכמה הבלתי כתובה,
בתרבות.
 
של כולם.
 
אבל אני לא עושה מה שבא לי,
זה לא מעשי, לא כמו כולם,
הוא עשוי לחשוב שאני שונה
ו... הוא גם.
 
אני לא עושה מה שבא לי,
זה לא חיצוני, לא כמו כולם,
הוא בטח יגיד שאני מורדת
ו... הוא גם.
 
אני לא עושה מה שבא לי,
זה לא עכשווי, לא כמו כולם,
הוא בטח יגיד שאני עצמאית
ו... הוא גם.
 
לא כמו כולם.
 
גם הוא לא עושה מה שבא לו,
זה מאוד הגיוני, בדיוק כמו כולם,
חושש מן הסתם שאני אחשוש
ש... הוא גם.
 
אז אני לא יודעת אם הוא שם
והוא לא יכול לדעת שאני גם,
באותו צד
איתו
לא משנה אם הוא יאמר לי או לא,
לא משנה שאני אמרתי לו,
בכנות.
 
הרי כלום אומרים שהם
לא כמו כולם.
 
כולם.

יש לי כמה דברים טובים, אבל לאחרונה אני במצב רוח יותר אלולי מאשר שידוכי לפיכך איני יודעת אם כאן המקום הנכון לפרסום.

אנגלה: גם סיפורת טובה מהנה אותנו מאד
רוחלה: אני היום במצב רוח נסער, ופשוט לא מסוגל להתרכז בכלום, כך שאני נמצא כאן היום באופן חד פעמי כדי להרגיע מעט את רוחי הטייפונית

לא הגבת, ואיך אדע?
המסקנה אינה פזיזה..אני כותבת משחר ילדותי.

ואני מעדיפה סיפורת קצרה על פני שירה דווקא.

זאב, ביטול תורה בזמן אלול..?? לא יאה בכלל...

רוחלה [איך זה שהשם שלך מחזיק מעמד כבר יומיים רצופים?????] מתי את לא מסתבכת?
[אל תתייחסי ברצינות מדי, כי אני היום במצב רוח תוקפני משהו, בעקבות מאורעות מסעירים שאירעו במחוז שלי]

אנגלה, המסקנה [הפזיזה משהו?] שאת יודעת להחזיק עט נובעת מעיון ממושך בקטע שהזכרת.
אני רק מתלונן על הפוריות הנמוכה.
יען אני באופן אישי חובב שירה מאד מאד [ובתנאי קודם למעשה שהיא טובה כמובן]