ראובן חיימוב פסע על שדרת איסטרן פארקווי – מהשדרות היפות של רובע ברוקלין מניו יורק. זה עתה הסתיים יום הלימודים בישיבת 'חובבי תורה' בה לומד, וראובן יצא משם וצעד לעבר בית המדרש של הרבי מליובאוויטש , בית מספר 770 בשדרה.
תוך כדי הליכה, צד מבטו פנים מוכרות מאוד. היה זה מכר ותיק מטשקנט שבבוכרה, מולדתו. האיש עלה מטשקנט לישראל זמן מועט אחרי ראובן, החל לסחור ביהלומים ועשה חיל בעסקיו.
"מה שלומך?", ניגש אליו ראובן. "זוכר אותי?". האיש זכר אותו היטב. "מה מביא אותך לכאן?", התעניין ראובן.
עננה לא מוסתרת חלפה על פני האיש ולא נעלמה מעיניו של ראובן. "סתם כך באמצע חורף תשמ"א (1981) החלטת לבדוק את כמות המשקעים בניו-יורק?", עטה ראובן הבעה מבודחת.
"לא, לא סתם כך", נאנח האיש. "אולי באמת תוכל לעזור לי. ניסיתי להתקבל לפגישת 'יחידות' (פגישה בארבע עיניים) אצל הרבי, אך נאמר לי במזכירות כי התור ארוך מאוד. אולי אתה מכיר אפשרות ל'קיצור' התור?".
במוחו של ראובן האירה תובנה מהירה. "אני מוכן לנסות", אמר. "אבל בתנאי".
האיש תלה בראובן מבט תוהה וראובן מיהר להסביר את עצמו. "בתנאי שתבטיח לקיים כל שהרבי יורה לך".
מסתבר שראובן לא טעה באבחנה. האיש נענה ואמר: "מוכן לכול, חוץ מדבר אחד: אינני מוכן לחזור לישראל, גם אם כך יורה לי הרבי"...
ראובן עמד בדיבורו וביקש ממזכיריו של הרבי לקבוע למכרו פגישת 'יחידות' בתאריך קרוב. העיתוי המוקדם ביותר התאפשר לאחר עשרה ימים. עשרה ימים היו זמן המתנה סביר בשביל האיש.
את הימים הנותרים בילה האיש במחיצת הרבי, בליוויו והדרכתו של ראובן. במיוחד עשתה עליו רושם התוועדות שערך הרבי. היה זה ביום י' שבט – יום מלאת שלושים שנה לנשיאותו של הרבי – והחוויה הרוחנית רוממה אותו מאוד.
בהדרכת ראובן, צם האיש ביום שנקבעה לו פגישת 'יחידות'. בבוקרו של יום טבל במקווה ובמשך כל היום אמר פרקי תהילים. בשעה היעודה נכנס אל הקודש פנימה וראובן המתין לו בחוץ.
כאשר יצא האיש מחדרו של הרבי, הוא נראה נסער מאוד. "מותר לדעת מה אמר לך הרבע?", לא הצליח ראובן להתגבר על יצר הסקרנות.
"שום דבר מיוחד", השיב האיש בקול סדוק שהעיד כי דווקא כן נאמר דבר מיוחד.
השעה הייתה מאוחרת בלילה, וראובן הציע לו כי יבוא ללון עמו בחדרו שבפנימיית הישיבה. האיש נענה להזמנה.
לפנות בוקר התעורר ראובן בבהלה. מישהו נענע אותו. "עכשיו החלטתי לספר לך מה היה בחדרו של הרבי", 'הסביר' את עצמו, מבולבל משהו.
האיש פתח במונולוג, שאת חלקו ראובן כבר הכיר. בטשקנט היה האיש חבר במפלגה הקומוניסטית וקיבל זיכיון לנהל חנות גדולה לממכר מוצרי מזון. בשנות השבעים, בתקופה שהצליחו יהודים רבים לצאת את מסך הברזל הסובייטי, אמר לו אביו כי גם הוא רוצה כי כל המשפחה תעלה לישראל. "כמו ששיחדת את מי שצריך כדי לקבל את הפנקס האדום, תעשה זאת שוב ותנפיק לכולנו תעודת יציאה", אמר לו אביו.
הבן לא היה שלם עם צעד כזה. הוא חשש כי כחבר מפלגה יבולע לו מעצם הבקשה לעזוב את אדמת רוסיה. מצד שני, גם הוא שמח לעזוב את החיים תחת עין פקוחה ובוחנת כל צעד ושעל. לבסוף, התגבר על החששות, שיחד את מי שצריך לשחד וקיבל אישור יציאה לכל המשפחה.
כאשר יצא מרוסיה היה באמתחתו חצי מיליון רובל במזומן. סכום עתק באותם ימים. כאמור, הוא השקיע את כספו בענף היהלומים וההצלחה האירה לו פנים. אך כעבור תקופה התהפך עליו הגלגל והוא צבר הפסדים קשים.
כחבר בורסה ניתנה לו מבנק 'איגוד' הלוואה גדולה – 350 אלף דולר, כדי לנסות לשקם את עצמו. אך כל הסכום כולו ירד לטמיון בעסקה כושלת. הוטל עליו צו איסור יציאה מגבולות הארץ עד להחזרת החוב, ורק לאחר תחנונים והתחייבות מוכחת כי ישוב, הותר לו לצאת מהארץ במטרה לגייס את הסכום הנדרש.
את כל הסיפור הזה העלה על הכתב, וכשנכנס אל הקודש פנימה הגיש לרבי את מה שכתב. הרבי חנן את המכתב במבט מהיר ולאחר מכן אמר:
"כשיצאת מרוסיה הבטחת שתתן עשרה אחוז מרווחיך לצדקה. לא עשית את זה", הישיר אליו הרבי מבט. "כשתעמוד בהתחייבות שלך – ישתפר מצבך הכלכלי לטובה".
האיש התקשה להכיל את הסערה בה היה נתון. העובדה שדבר לא נסתר מעיניו של הרבי, טלטלה אותו טלטלה עזה מאוד. מובן מאליו, שבאותו לילה קיבל האיש על עצמו ליישם את הבטחתו הנושנה – ואכן עמד בדיבורו.
עם הזמן, הצליח לשקם את עצמו, להחזיר את החובות וחזר לראות ברכה בעסקיו. כיום מנהל האיש רשת חובקת עולם למחסר יהלומים עם סניפים בישראל, ניו-יורק והונג קונג.
שבת שלום לכולם!
סיפור לשבת: ההבטחה שלא קויימה
