כמה נפשות יש לאדם?

ייתכן שאת צודקת, אני לא יודע, אני אישית מרגיש שזה עוזר לי.

אבל עדיין לא הסברת איך הסבר ג' ישנה משהו מבחינת התחושה שלה.

הרי המציאות בכל מקרה לא תשתנה ללא חקר המניעים והטיפול בבעיה.

המחשבה הרגילה (ב) לא כל כך מציאותית כאשר יש מעידות רבות ועקביות, למשל, כשאיש תמיד פוגע באשתו באותו מצב (תמיד כשהם נמצאים עם חברים הוא מעיר לה על כך שהיא שמנה, למשל).

היא יכולה להגיד לעצמה "זו רק מעידה חד פעמית", אבל זה לא משכנע כאשר מדובר בתופעה עקבית.

לאראל סגל

מסקנתך הזכירה לי את הספר:"ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד"

אני רק לא מבינה איך לפי דעתך העובדה שגבר יודע שלאשתו יש שתי נשמות משנה משהו לגבי יחסו אליה.(לעומת המחשבה הרגילה (ב)שמדובר במעידות מעטות או רבות)
{לגבי אפשרות א ברור שהיא פסולה ואיננה תורמת לשלום}

המודל של שתי הנשמות דווקא מאד עוזר כשמתייחסים לאנשים אחרים. כל אדם שאנחנו פוגשים מתנהג בדרכים שונות - לפעמים הוא מתחשב בנו ולפעמים פוגע בנו. אנשים מתמודדים עם זה בשתי דרכים קיצוניות:

א. הדרך השלילית היא לחשוב, שאם הוא פוגע בנו, כנראה שהוא שונא אותנו, וכל ההתחשבות שלו היא צביעות.

ב. הדרך החיובית היא לחשוב להיפך, שאם הוא מתחשב בנו, כנראה שהוא אוהב אותנו, והפגיעות שהוא פוגע בנו הן רק מעידות רגעיות.

הדרך השניה עדיפה, אולם, במערכת יחסים מתמשכת, כגון נישואין, שיש בה הרבה פגיעות, קשה לראות בכולן מעידות רגעיות,  ובפרט שחלק מהן חוזרות על עצמן. המודל של שתי הנשמות מציע דרך ממוצעת:

ג. לחשוב שיש לו שתי נשמות - נשמה טובה שמתחשבת בנו ונשמה רעה שפוגעת בנו, והן נלחמות זו בזו כל הזמן, פעם הנשמה הטובה מתגברת ופעם הרעה מתגברת, ותפקידנו הוא לעזור לו לחזק את הנשמה הטובה ולהילחם בנשמה הרעה.

lichure admor hasaken says in tanya shelkol ish mijisroel jesh shtei neshomes shehen sbei nefoshes

המצוות - אמצעים לשלמות
....וחומר המצוות אשר עלינו, ויקר העבודה אשר בידינו. כי הנה אלה הם האמצעים המביאים אותנו אל השלמות האמיתי אשר בלעדם לא יושג כלל. ואולם ידוע כי אין התכלית מגיע אלא מכוח קיבוץ כל האמצעיים אשר נמצאו, ואשר שימשו להגיעו, וכפי כוח האמצעים ושימושם כן יהיה התכלית הנולד מהם, וכל הפרש קטן שימצא באמצעים, תבחן תולדתו בבירור וודאי בהגיע זמן התכלית הנולד מקיבוץ כולם כמו שכתבתי. וזה ברור.
מעתה וודאי הוא שהדקדוק שידוקדק על עניין המצוות והעבודה, מוכרח שיהיה בתכלית הדקדוק, כאשר ידקדקו שוקלי הזהב והפנינים לרוב יקרם, כי תולדותם נולדת בשלמות האמיתי והיקר הנצחי שאין יקר למעלה ממנו. ונמצאנו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בניסיון והנאות העולם אין ראוי שיהיה לו אלא לעזר ולסיוע בלבד, לשיהיה לו נחת ויישוב דעת, למען יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו.... (רמח"ל מסילת ישרים פ"א)

_________________

למשל מהרמב"ם בהקדמה לפרק חלק משמע שבעיני האדם תכלית המצווה זה קיומה, קרי אדם מקיים מצווה לשמה, כאשר עושה אותה מכיוון שכך ה' אמר (למה לעשות מה שה' אמר, מאהבה. ע"ש). לעומת זאת במו"נ הוא כותב שתכלית המצוות זה תיקון האדם. ובהקדמה לשמונה פרקים הוא מביא את החלוקה המפורסמת בין מצוות שכליות לשמעיות. שעל מצוות שכליות (לדוגמה: רצח) אמרו חז"ל שאדם באופן טבעי צריך לומר אי אפשי.

שומר תוכחות,

אנסה ליישב בזמן הקצר שישי לי .

אתה טועה כשאתה כותב  שהרמב"ם במו"נ כותב שתכלית המצוות זה תיקון האדם.

ראה פנ"א בחלק השלישי במו"נ : ודע כי כל מעשי העבודות הללו כקריאת התורה והתפילה ועשיית שאר המצוות אין תכליתן אלא שתוכשר בהתעסקות במצוותיו יתעלה מלעסוק בענייני העולם, כאילו התעסקת בו יתעלה ולא בזולתו - כלומר קיום המצוות (שבתחילת העבודה נתפסות כאמצעי לתיקון) הן הן התכלית , התכלית היא שתוכשר בהתעסקות במצוותיו כי כך צווה -

יש לך כמו כן טעות בהבנת דבריו בשמונה פרקים

 אתה כותב: ובהקדמה לשמונה פרקים הוא מביא את החלוקה המפורסמת בין מצוות שכליות לשמעיות. שעל מצוות שכליות (לדוגמה: רצח) אמרו חז"ל שאדם באופן טבעי צריך לומר אי אפשי.

החלוקה המפורסמת של הרמב"ם בשמונה פרקים היא חלוקה בין 'המפורסמות' ( =המוסריות ) ל'שמעיות' - איסורים  כגון לא תרצח, ובכלל כל שמונת הדברים שבאים בעשרת הדברות  אחרי "אנכי ה'" ו "לא יהיה לך ה' אחרים" נכללים אצלו בגדר המפורסמות שהמניע  בהמנעות מהן הוא שיקול דעת של כדאיות  כלומר הוא עושה את החשבון הפשוט (= ברמת הטוב והרע ) של התועלת והנזק שיצמח לו מהמעשה - ועליהם אמרו חז"ל "שאילמלא נכתבו ראוי היה לכותבם" -
הסיבה שאמרו בשמעיות  "אפשי ואפשי ומה אעשה ואבי שבשמיים גזר עלי" היא פשוט מפני שאין בהם כל רע,  ואנו מקיימים אותם כי כך צווה -

ראה בשמונה פרקים פרק א את החלוקה שלו בין "השכלי מעשי" (= שיקול דעת בין טוב לרע) ו"השכלי העיוני" ( = ההבחנה בין האמת לשקר) רס"ג ז"ל הושפע מה"מדברים" שכללו את הדמיון בחלק השכלי בניגוד לרמב"ם שהקפיד להפריד ביניהם, שכן הוא רואה את הדמיון בחינת תקיעת מקל בגלגלי השכל,  ומכאן הכינוי 'חולי המדברים' שהם כינו את המפורסמות שכליות.

נמצא שהדברים עיקביים ואין סתירה בשום אופן בין דבריו בהקדמה לפרק חלק, בשמונה פרקים, או במו"נ.

ריב, נא סליחתך, על כך שפניתי אלייך, בשגגה,  בלשון זכר.

לגבי האבחנה בין המידות למצוות, כך הלא טוענים כל "יפי הנפש", ושאר אילו הבורחים ממחויבויות דתיות.
כשהמשפט השגור בפיהם: "אני שואף להיות בן אדם", במובן של השלטת המח על הרגש, מה זאת אם לא תיקון המידות?

ביהדות אומרים: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ",  וכמובן כפי שציטטת, צענע, לעיל: "ד"א קדמה לתורה!"

תוקן על ידי הנביאה ב- 07/09/2009 16:37:26

מידות טובות לא נרכשות בהכרח כתוצאה מקיום מצוות.

אנשים כבר הזכירו פה ממי יעדיפו לקנות מכונית משומשת....

הרי נאמר :דרך ארץ קדמה לתורה.
האם זה לא אומר בפשטות שמידות קודמות למצוות?

http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/orhot/3-2.htm

תמיד אני תמהה מאיפה יודעים מה רוצה \רצה -הקב"ה?