| נשלח ב-9/9/2009 08:32 |
|
| |
הנהגות ומשלים להתחזקות לקראת יום הדין
שמעתי בהרצאה שהובא בשם הרב ראובן אלבז
בעשרת ימי תשובה שלך רבי נחמן את משמשו רבי נתן לסידורים בעיר
בדרך הוא פוגש את בן דודו של רבי נחמן והם שוחחו ביניהם, הדוד שאל למה הרב שולך אותך
לסידורים בימים כאלה חשובים ורבי נתן לא ידע מה לענות לו
שחזר שאל את רבי נחמן את השאלה הזו ורבי נחמן צחק
הוא אמר תגיד לבן דוד שלי שאצלנו כל השנה זה עשרת ימי תשובה.
רבי נחמן היה נוהג לקחת את תלמידיו לבית אבלים לראות איך איך מתאבלים וקוראים תהלים בבכיות
והיה אומר להם לקחתי אותכם לראות שאם הייתם בוכים כך לפני אז האחרי היה נמנע
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2009 16:51 |
|
| |
מעלה נפלאה למקדים להתעורר בחדש אלול
בספר ''תורת יצחק'' (להגרי''א ולדשיין זצ''ל, עמ' קצו) מביא דברי התעוררות לקראת הימים הנוראים (הובא בלקח טוב):
במדרש מובא: ''משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעברו, ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור. ויך אותו במטהו ואמר לו: קשה יום, הלא המחתרת חתורה לפניך, ואיך לא מהרת המלט על נפשך?! '' (קהלת רבה, ע''פ שערי תשובה לרבנו יונה א, ב)
בריחת הלסטים מבית הסהר היא הוכחה שהם ראו את ישיבתם בבית הסהר כענש, ולכן ברחו משם. אי לכך יש לקוות, שמעתה ואילך ייטיבו דרכם מפחד שמא יגזר עליהם המלו פעם נוספת ענש כזה. לעמת זאת, האסיר שהמחתרת חתורה לפניו ואינו מנצלה לבריחה, בודאי אינו רואה את הישיבה בבית הסהר כענש. ועל כן, גם אם יוסיף לשבת שם לא ישוב מחטאו, לכן אין בררה אלא להוסיף לו יסורים. זוהי הסבה מדוע הכהו שר בית הסהר על קדקדו; אולי תשפיע עליו תוספת היסורים, ואולי אז ישוב בתשובה.
הוא הדין לדידן. אם האדם מתעורר לשוב מחטאיו בחדש אלול, הרי ה סימן לכו, שדי בעצם הימים כדי להפחידו ולגרם שיחחרט על העבר, אבל אם יחלפו ימי אלול היקרים, והמחתרת חתורה לפניו והוא לא התעורר להרהר בתשובה, הרי זה סימן מבהק שפחד הדין רחוק עדין מלבו. אז יצטרך ה' יתברך לגזר עליו, חס וחלילה, יסורים גופניים כדי לעוררו מתרדמתו, כמו שנאמר (ישעיה כח, כב): ''ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם''.
האדם צריך לתבע מעצמו בימים אלה: הרי המחתרת חתורה לפניך ! אם לא יחוש לבחר כהלכה ולנצל את המחתרת שלפניו ולמלט את נפשו, עליו לחשש שמא יאלצוהו משמים לשום על ידי יסורים קשים. על כן עלינו להתפלל על התעוררות רגשי הלב: ''לב טהור ברא לי אלקים, ורוח נכון חדש בקרבי''.
*
עבדה היתה בעירנו, שנפלה דלקה בבית אחד באמצע הלילה. בני הבית התעוררו ונסו על נפשם. כאשר התרחקו מהבית, נזכרה אם המשפחה ששכחו להעיר ילדה אחת, ושבה להעירה. כאשר קרבה אל הבית, ראתה שהבית אפוף להבות והכניסה אליו אינה אפשרית. נגשה האם אל החלון, וקראה לילדה בקול גדול. הילדה התעוררה מקול צעקת האם, פקחה את עיניה, אך מאחר שהיתה רדומה, לא הבינה את חמרת המצב ואמרה שחפצה להמשיך לישון. האם הנרגשת המשיכה לנסות להעירה, אך היא השיבה: הניחי לי להמשיך לישון. בין כה ובין כה גברה האש, והילדה נשרפה חיים, רחמנא לצלן.
ספור מעין זה חוזר על עצמו מדי שנה אצל כל אחד ואחד מאתנו. הנה באים ימי אלול, החדש שלפני יום הדין בוער כאש, כמו שנאמר (מלאכי ג, יט): ''כי הנה היום בא בער כתנור''. ביום זה שוקלים כל מעשי האדם, קלות כחמורות, והסכנה גדולה עד מאד. והאדם נרדם בתרדמת הבלי הזמן ואינו עושה שום הכנה לקראת יום זה. והרי יתברו ברב רחמיו נתן בלב חז''ל שיתקנו לתקע בשופר בכל יום, כמו שאמר הרמב''ם: ''עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, אלו השוגים כל ימיהם בהבלי הזמן ''.
אלו היה אדם מעלה בדעתו כמה רחמים יש בתקנה זו, היה מתעורר בודאי מתרדמתו ומכין עצמו להתקרב אל גדרי התשובה. אך האדם שרוי בתרדמה ומתנהג כמם הילדה בספור הנ''ל, שאמרה הניחו לי, חפצה אני לישון. בין כה וכה יחלפו הימים, ויום הדין הנה הוא בא, והסכנה עצומה מאד !
על כן צריכים אנו לעורר את עצמנו לעבודת ההכנה. הבה נתפלל לה' שיתן לנו את ההרגש הנכון לשוב אליו, כמו שאמר הכתוב: ''השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם''.
*--$~*
סבה ה: קרירות הסביבה משפיעה גם על החרד / עבדות
מובא בספר ''ימי הרחמים והסליחות'': כידוע, אדם משפע מסביבתו. וכתב הרמב''ם (דעות פ''ו): ''דרו בריתו של אדם, להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, נוהג כמנהג אנשי מדינתו''. לכן, כאשר נמצא האדם במחצתם של יראים, הרי הוא משפע מיראתם, שקורנת על הסובב אותם. לכן באלול, רבים משתדלים להיות בסביבה של אנשי עליה. הרבה היו נוטלים את חפשתם השנתית בימים הנוראים, כדי להיות במחצת רבותיהם, בישיבות הקדושות, או בחצרות האדמורי''ם. עצם ההמצאות אצל אותם שמבינים את משמעות הדין, מביאה לתחושת רצינות ויראה, האופפת גם את הסובבים אותם. בערגה נזכרים אנו, תלמידי ישיבת פוניבז', בימי אלול שזכינו להיות במחצתו של הגאון הצדיק ר' יחזקאל לוינשטין זצ''ל, שהיה אחד מעובדי ה' הגדולים בדורנו. יראתו הגדולה היתה מתגברת בימים קדושים אלו, והדבר היה עושה רשם על כל בני הישיבה.
תלמיד חדש מירושלים, שהגיע לישיבת פוניבז' באחד מימי ששי הראשונים לשהותו בישיבה, פנה אל חברו ושאלו: מה היא הדרך שבה אפשר להגיע לים? התלמיד הותיק פער עיניו מתמהון, ושאל, ספק שאלה ספק גערה: באלול לים?! אותו תלמיד ספר, לאחר עשרות שנים, כי הקריאה ''באלול לים''?! מהדהדת עדין באזניו, ומעוררת אותו מדי אלול.
בישיבת נובהרדוק שבחו''ל, אם היה רפיון כלשהו בישיבה, היה נגש מאן-דהוא ומכה על העמוד, מהסה את הצבור ומכריז: ''בעוד כך וכך זמן, יהיה חדש אלול''! סיסמה זו היתה מחשמלת את האוירה, ומעוררת את כל הצבור להתחזקות.
קשה יותר לחוש את האוירה המתאימה, כאשר נמצאים במחצתם של אנשים שאינם שמים אל לבם את מורא הימים הנוראים. הדבר משפיע מאד על הסובב אותם. בספר ''משנת רבי אהרן'' האריך בבאור כח ההשפעה המצננת. גם ר' יחזקאל לוינשטין (קובץ ענינים אלול תשכ''ז, עמ' נג) מביא מר' ישראל מסלנט, מדוע בימינו נחלשה הרגשת פחד הדין:
''הסבה הגשמית ההרגל וההקדמות אשר הרגל האדם מקטנותו כי ראש השנה הוא יום חג ותפלה, בלא הרגיש המשפט הנעשה ביום זה, ויחד עם זה רואות עיניו, כי על אף ראש השנה, ממשיכים האנשים לחיות כבעבר, ואינו רואה את תוצאות המשפט לנגד עיניו, ואף עליו עובר ראש השנה, ועוד ראש השנה, ולא קרה דבר. בכח זה מתקררת אימת הדין מעליו, וההתדמות - כטבע האדם, כקוף אחר אחרים.
בדורות הקודמים, אשר רבו גדולי היראים אשר אימת הדין נראתה על פניהם, נמשכו אחריהם ההמון, אבל בדורות הללו, אשר היראים יחידים הם ואין בכחם למשך ההמון, משפעים גם אלה אשר רגש הפחד נמצא בקרבם מההמון הרחוק מהדבר, ומתקרר הפחד גם אצלם. והסבה השניה רוחנית, רוח הטמאה הנוצרת מהעברות, מנשבת בלב, ומקררת הפחד... ''
ענין זה כבר מזכר בחז''ל: אחד בא למדינה, ושמע שהמלך עומד לערך משפט בקרום. פגש בדרכו אנשים מהמון העם, ושאלם בקשר למשפט, אמרו: ''רחוק, רחוק הדבר''. כשבא לפני המלך, ראה שהגיע עת המשפט. ספר למלך את מה שאמרו לו אנשים מן ההמון, כי רחוק המשפט. אמר לו המלך: ''מהם אתה שומע?! הלא הם הנדונים, ואינם רוצים במשפט על כן אומרים הם רחוק הוא הדבר''. מספור זה למדנו, שגם המתעורר לקראת המשפט התעוררותו בסכנה, כי יתכן שישפע מההמון, שאינם מכירים במשפט, לפי שאינם רוצים אותו, ובטבעו, נוטה האדם לשמע דוקא לדברי ההמון ולא לדבר המלך, אף על פי שסכלות היא זו, וכפי שהמלך הוכיחו.
*--$~*
סבה ו: כיון שיצא בדימוס בשנים עברו
סבה נוספת לקרירות וסלוק חרדת יום הדין, הוא מפני שחושב האדם: הרי אני היום כבן שלשים או ארבעים שנה, וברוך ה', כמה עשרות ראשי שנים וימי דין עברו עלי, וברוך ה' עברתים לשלום, ואם כן, מדוע אחשש עתה יותר מאשר קודם? ובאמת הרי טענה זו נפרכת משתי סבות:
א. אם האריך הקדוש ברוך הוא אפו אתך עד היום, מי מבטיח לך שימשיך הלאה להאריך אפו? ואולי יחליט הקדוש ברוך הוא: עד כאן ותו לא, ומעתה יבואו ימי שלום במקום ימי שלום?
ב. אפשר שלא נתמלאה סאתך עד עתה, ומשנה זו נתמלאה סאתך המצדיקה בו הפרענות עליך, ואם כן, כיצד אתה שאנן ובוטח?
*--$~*
סבה ז: אבוד המצפון מחמת רבוי מחזוריות החטאים
מובא בספר ''שפתי חיים'' להגאון הצדיק ר' חיים פרידלנדר זצ''ל: הקדוש ברוך הוא ברא את האדם, ונתן לו את כח הבחירה, לבחר בין טוב לרע. לנו אמנם נראה, שבכל הנסבות מדת הבחירה היא שוה בידינו, משום שאנחנו מתיחסים אל כל מעשה ממעשינו כמעשה בודד, שאין לו כל קשר לשאר מעשינו. אולם, האמת היא, שכל מעשה ומעשה הן לטוב והן למוטב
יוצר תגובת שרשרת, וכמאמרם רז''ל (אבות פ''ד, מ''ב): ''מצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה'', כלומר, כל מעשה ומעשה או מקשה או מקל את הבחירה של המעשה הבא אחריו, ומשפיע באיזו צורת בחירה יעשה המעשה ההוא. רבוי קיום המצוות מחזק את הבחירה לטוב, ומאידך, יש פעמים שאדם עלול להכשל בחטאיו, ולהתדרדר על ידי מעשיו לדיוטא תחתונה, עד שנשללת ממנו זכות הבחירה.
ונבאר את הדברים:
''בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית, אדם נושא ונותן בפרות שביעית, לסוף מוכר את מטלטליו, שנאמר (ויקרא כה, יג): ''בשנת היובל תשבו איש אל אחזתו'', וסמיך ליה: ''וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך'' דבר הנקנה מיד ליד. לא הרגיש פרש רש''י: לא שם לבו לפרענות הבאה עליו לחזר בו מעברה שבידו לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר (שם פס' כה): ''כי ימוך אחיך ומכר מאח תו'', לא באת לידו אם עדין לא עשה תשובה עד שמוכר את ביתו, שנאמר (שם פס' כט): ''כי ימכר בית מושב עיר חומה''... לא באת לידו, עד שלוה ברבית... לא באת לידו, עד שמוכר את עצמו. כשהוא אומר ''לעקר'' (שם פס' מז) זה הנמכר לעכו''ם עצמה פרש רש''י: לחטב עצים ושאר צרכיה, ולא לשם אלהות (קידושין כ.).
הסבה לתחלת התדרדרותו, היתה עשית סחורה בפרות שביעית, אבל מה הביא להדרדרות החמורה עד דיוטא תחתונה, להגיע למצב שנאלץ למכר עצמו לשמש לעכו''ם? משום שלא שם בתשובה! משמים מיסרים אותו, רודפת אותו פרענות אחר פרענות, נאלץ למכר ביתו, בתו, שדה אחזתו. מעוררים אותו משמים לשוב בתשובה, ובכל זאת עומד הוא במרדו ובעקשנותו, אינו מתעורר לשוב מתוך היסורים, הוא רואה בכל הפרעניות הבאות עליו כמקרים בלבד, ואינו קולט את הרמזים המעוררים אותו לתשובה.
*--$~*
האדם מתאים את מעשיו עם מצפונו, השונה בחטאו - המית את מצפונו
באור הדברים: האדם נברא עם רגשות פנימיים, אשר נקראים בשם ''מצפון'', דהינו, שמבצע את מעשיו על פי מצפונו, וכשהאדם נכשל בחטא, הרי המצפון זועק מתוך פנימיותו של האדם לתקן את חטאיו, לשוב בתשובה, ולהתאים את מעשיו עם פנימיותו. ברם, כמובן שצריך אזן שומעת לשמע את זעקת המצפון. האדם גם עלול להתעלם ולהשתיק את זעקת המצפון, אבל על כל פנים, בפעם הראשונה שאדם נכשל בחטא, הרי מצפונו תובע וזועק, ומיסר אותו לשוב בתשובה.
אמנם, כשהאדם באמת התעלם מזעקת המצפון, שוב אינו מרגיש את המצפון המיסרו ומעוררו לשוב בתשובה, ואדרבה, שב הוא אל חטאיו בשנית, אזי החטא בפעם השניה המית את המצפון. מעתה המצפון איננו זועק ומעורר, המצפון כבר איננו תובע אותו הוא כבר מת!
לאחר שנכשל ובאה עליו פרענות ראשונה, נאמר בגמרא שהובאה לעיל: ''לא הרגיש לסוף מוכר שדותיו'', כלומר, שלא הרגיש לשמע את זעקת המצפון המעוררו ומיסרו לשוב בתשובה, לסוף נאלץ למכר שדותיו. ברם, כשהמצפון חי עדין בפנימיותו, יש עדין תקוה לתקון שתבוא מתוך פנימיותו, בכך שאזנו תהיה כרויה לשמע ולהתעורר ולשוב בתשובה, להתאים את מעשיו עם פנימיותו, ועדין לא אבדה תקוה. אבל אחרי שהוסיף לחטא, ובאה עליו פרענות שניה השונה בחטאו החטא נעשה לו כהתר ממש, מעתה אינו יכול שוב לשמע כבר את זעקת המצפון. המצפון הזועק מתוך פנימיותו של אדם להניאו ממעשיו, להביאו להרהור תשובה כבר מת '. איננו מסגל להרגיש שמעשיו אינם תואמים עם רגשותיו הפגימיות. האפשרות היחידה היא ''לא באת לידו, עד שיקבל עוד פרענות'', דהינו, אולי יבוא לידו התעוררות מבחוץ על ידי הענשים והיסורים לשוב בתשובה, מתוך חמרת הפרעניות והיסורים שיזעזעו אותו ויביאוהו להרהור תשובה.
*--$~*
השונה בחטאו הרגשת החטא לגביו כהתרה לו ממש
מובא בספר ''שפתי חיים'': לא בכדי בחר רב הונא להשתמש בלשונו: ''כיון שעבר אדם עברה ושנה בה, התרה לו'', ולכאורה, למה לא אמר כפרוש הגמרא: לא התרה לו ממש, אלא נעשית לו כהתר. אמנם רב הונא רצה להדגיש בדבריו את חמרת מעשיו של השונה בחטאו שהתרה לו, אם אינו שומע את זעקת מצפונו, ואינו חש איזו הרגשה שיש עול במעשיו, לגביו היא הרגשה של התרה לו ממש '. מצפונו כבר מת !
*--$~*
אחריות האדם למעשיו ותוצאותיהן - הן לטוב והן למוטב
לסכום: כל מעשה שאדם עושה, הן טוב והן מעשה רע, אינו נמדד כמעשה בודד, אלא כל מעשה הוא הקובע את המעשה שבא אחריו באיזו מדרגה יעשה המעשה ההוא, אם מתוך הרגשת אחריות על מעשיו, התקרבות אל ה' יתברך, או, חס ושלום, להפך, שהמעשה הבא יביא אותו להדרדרות נוספת. וזו כונתם במאמרם ז''ל (אבות פ''ב מ''ב): ''מצוה גוררת מצוה, עברה גוררת עברה'', כלומר, יש גרירה לתוצאת מעשיו. כל המעשים הם שרשרת אחת גדולה. אמנם, כל מעשה כשלעצמו, הרי הוא חוליה אחת בלבד בשרשרת, ועם זאת, כל חוליה בפני עצמה, ערכה רב עד למאד, הן לטוב והן למוטב. אם נכשל בעברה, הוא מחליש את כח האדם. בהתמודדותו עם יצר הרע, הוא מחליש את מצפונו, ומקרב את האדם לתוך מסגרת של ''ותוכל''. ואם האדם, חס ושלום, גם בפעם הזאת לא ישמע את זעקת מצפונו, עלול לבוא לכשלון נוסף, עד להדרדרות, שתשלל ממנו לגמרי הבחירה, ובכך נהפך למומר לדבר אחד!
וכך גם על ידי מעשה טוב כל מעשה בפני עצמו, ערכו רב הוא ומקרב אותו יותר אל ה' יתברך ומחזק את מצפונו, על ידי כך גם מתגברת באדם השמירה של ''לא תוכל לית לך רשו'', המעכבת ומונעת ממנו לעשות עברה. ויש גם אפשרות שאדם, על ידי מעשיו הטובים, יתקרב אל ה' יתברך למדרגה כה גבוהה, עד שלא תהיה בחירה, על ידי שבכל פעלותיו ובכל מעשיו, הוא מזהה את רצונו עם רצון קונו.
הגאון ר' אליהו אליעזר דסלר זצ''ל אמר בשם הסבא מקלם זצ''ל: שאדם העומד לפני נסיון, צריך לפחד תמיד לאיזו התדרדרות הוא עלול להגיע על ידי אי עמידתו בנסיון, שמא נסיון זה הוא פעם ראשונה לגביו. עד עכשו היה מחזק בגדר של ''לא תוכל'', ועל ידי כשלונו בנסיון יגרם פגם משמעותי למצפונו, שעכשו הוא כבר יהיה בגדר של ''ותוכל'', או שמא אם יכשל בנסיון זה, הרי הוא יבטל לגמרי גם את הרגש האחרון של מצפונו, שאחר כך כבר יעמד במדרגה חדשה, בהרגשה של כהתרה לו ממש! ואז התקוה והאפשרות לתקון תהיה רחוקה ממנו עד למאד.
*--$~*
סדר עבודת ה''אלול'' בזמננו - להתחיל מאהבת ה' ומזכרון טובותיו עלינו
האמת היא, שבדור תהפוכות, שסדרי חייו והלך מחשבותיו והרגשיו נהפכו שכן הרגשים שהיו מעוררים בעבר יראה מפחד ה' וענשו, חלפו ואינם גם סדר העבודה והתשובה הפוך הוא. במקום שלפנים היתה הראשית היראה והפחד מיראת הענש, כיום יש להתחיל מהאהבה, דהינו, מזכרון טובת ה' עלינו ומזכרון אהבתו. וכבר גלו לנו קדמונינו, כי ''אלול'' נרמז ב''אני לדודי ודודי לי'', שהוא פסוק בשיר השירים שכלו אהבה. כמו כן כמה עמקה היא מחשבת קדמונינו וידיעתם את נפשנו בהנהיגם לומר בבקר ובערב מזמור ''לדוד ה' אורי וישעי'' כדי לעוררנו אל התשובה. במזמור זה אין זכר ליראת הענש, אלא כלו בטחון, אהבה ודבקות ה'.
אמנם יתכן שתקנת אמירת מזמור זה שכלו בטחון, היא לאזן את הפחד והיראה העלולים לבא מכח תקיעת השופר. לפיכך תקנו לומר המזמור הזה, כדי שלא נבא לידי יאוש מרב פחד ואימה. מכל מקום נראה שכונו גם לטעם שעומדים אנו לבאר להלן, שאם לא כן הרי אין טעם לאמירת מזמור זה בימינו לאור מצבנו, שאין בו חשש שנגיע לפחד ויראה יתרה. הטעם הוא, אפוא, שאם יזכר בכל הדורות חסד ה' וטובו עלינו, תתעורר אפלו בדורנו חמלת אדם על עצמו ויתחיל לבקש דרכים להצלת נפשו מני שחת. ולכן חשוב להזכיר ''כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני'', שכן מבאר בח ''ל, שדוד נע ב עוד בראשית יצירתו (עיין רש''י), ורק ה' אספו.
מכאן נלמד על האהבה היתרה שאוהב ה' את ברואיו, ובמיחד את עמו ישראל שנתן להם בחמלתו את תורתו. (לקח טוב)
*--$~*
יצר הרע יכול לבוא בפתוי עשית מצוה על חשבון אבוד התבוננות בחדש אלול
מובא בספר ''אור יחזקאל'' לרבנו יחזקאל לוינשטיין זצוק''ל: הנה עברו כבר מספר ימים באלול, ולא נכר כלל שנוי אצלנו, והאלול הוא כשאר ימות השנה. וסבורים אנו כי בצורה כזו נגש לראש השנה, לבקש מאת ה' יתברך חיים ובריאות ומחילה על כל עוונותינו. האם מחשבה ו מתאימה עם חיובי השכל הלא מחשבת שטות היא ! חי לו אדם מתוך הרגלי הפקרות, ואינו שם לבו על דרכיו, ובאיזו כות יוכל לתבע ולבקש מאת ה' יתברך שימלא כל רצונותיו? והלא לא השתדל כלל למצא חן בעיניו! ודומה הוא למבזה את חברו בפרהסיא, ולאחר כך מבקש מאתו שיעניק לו מתנה. (השקענו עצמנו בעבודה בבחירות, ומדמים אנו כי מצוה היא בידינו. הכלל הוא שמצוה גוררת מצוה, ומצוה שהיא גוררת עברה, בהכרח שאינה מצוה כלל. לו היתה עבודה זו מצוה, היה נכר היום בישיבה חזוק בתורה ובתפלה וכאשר אינו נכר, על כרחך דאינו מצוה.) והוא אשר אמרנו, כי רחוקים אנו מחיובי השכל, וזהו החטא הראשון. וכאשר הקדמנו, כי חולים אנו במחלה שאיננו מכירים אותה, מכים אנו מכת תמהון לבב, ולכן אין אנו מרגישים כלל במחלתנו.
עוד כתב ב''אור יחזקאל'':
הנה שאלני היום אחד מבני הישיבה, האם מחובתו להתעסק בימים אלו במגבית לדבר מצוה? לא ידעתי ממש מה לענות לאותו שואל, ורק שאלתיו: ומה בנוגע לעבודת האלול וההכנה לראש השנה? ובודאי סבור אותו בן ישיבה, כי להגיע לזכות לראש השנה צריך הוא לחטף ולקים מצוות, ולכן יעסק במצוה זו, בהתרמת אחרים לענין צדקה, וזו תהא לו כהכנה לקראת יום הדין. כמה רחוקה מאתנו ההבנה הנכונה בענינים אלו '. נתפסים אנו לקטנות, ואת עקר העבודה האמתית משכיחים אנו מעצמנו. לדוגמה, הנה הזכרתי היום בועד הכולל את מצות הודוי. יתבונן כל אחד ואחד בעצמו ויראה, האם יודע הוא משמעותה של מצות ודוי, ועל מה חיב הוא בודוי, והאם עוסק הוא כלל בזאת? כל כך עמק טעות בני אדם ! בתחלת האלול השקיעו עצמם רבים מבני הישיבה בענינים אחרים, ועזבו את ספסלי הישיבה למען מטרה זו, הדומה בעיניהם כאלו זו חובתם בעולמם.
וכה הם דברי הלוצאטו שם בהקדמה: עד שידמו רב בני האדם, שהחסידות תלוי באמירת מזמורים הרבה, וודויים ארכים מאד וכו', והחסידות האמתי, הנרצה והנחמד, רחוק מציור שכלנו. כן הם הדברים אצלנו את העקרים הנדרשים מבן תורה לישב על התורה והעבודה ולקבל מעט טעם ביראת שמים ולהשיג מעט בלמוד התפלה, נשכחו לגמרי מבני תורה, ואינם תופסים כלל מקום אצלם.
*--$~*
יתירא פן טובותיו והנאותיו גוזלים ממנו את עולם הבא שלו / משל נפלא
החשש שמא החיים הנתנים לאדם הם על חשבון שכרו בעולם הבא, ממחשים היטב על ידי משלו הנפלא של ה''חפץ חיים'' (''משלי החפץ חיים'' עמ' קלב).
מעשה במלך אחד שהיה לו רע וידיד, ולפניו היה מגלה את כל צפוניו, הן את סודות המלוכה והן את סודותיו הפרטיים. אהבה יתרה אהב המלך את ידידו זה, ובלעדיו לא היה מרים את ידו ורגלו בעניני המדינה.
ברם, פעם אחת גלה המלך, לתמהונו הגדול, כי ידידו זה בוגד הנהו בעד בצע כסף מסר סודות המלוכה חשובים למלך אחר, מבעלי דבבו של המלך דנן. ההוכחות היו גלויות וברורות, עד כי לא נשאר עוד צל של ספק באשמתו של האיש. יותר משכעם המלך על בגידת ידידו היה לבו מלא צער וכאב. אף על פי כן גמר בדעתו. לפסק לבוגד דין שיהא למופת ולאות לבני מרי, כדי שיחרת שמו לקללה ולדראון עולם.
מה עשה? צוה להקים באמצע ככר השוק שבעיר הבירה בנין גדול, שכל קירותיו יהיו עשויים זכוכית, ובו יכלאו את הבוגד, ושם ימות ברעב ובצמא. וקול העביר המלך בכל מלכותו לבני עמו שיבאו ויראו בהעשות הדין בבוגד.
דבר המלך נעשה ככל אשר צוה. קהל עצום היה מתאסף יום יום בככר השוק לפני בנין הזכוכית, כדי לראות בקצו של האסיר הבוגד.
ביום הראשון היתה רוחו של האסיר טובה עליו. לפני שהכנס לבית הכלא אכל ארוחה דשנה, ולכן יכול היה לישב אחר כך בכרסה נוחה לעיני קהל הסקרנים שעמד בחוץ ולקרא בספר. ברם, ביום השני כבר נכרו בפניו סימני דאגה ועצבות. הרעב התחיל להציק לו, והאנשים בחוץ ראוהו פוסע באי שקט בין קירות הזכוכית.
ביום השלישי ראו הכל כי פניו של האסיר נפלו מאד. ידיו רעדו ועיניו היו מביטות בלהט של רעב על המון האנשים, אשר ביניהם היו רבים שהחזיקו בידיהם דברי אכל. ביום הרביעי עזבוהו כחותיו במדה שכבר לא היה יכול לעמד הכן על רגליו, והיה מתנהל בכבדות ובצעדים כושלים כשהוא נשען בכל פעם על הקיר לבל יפל. ביום החמישי והששי לא יכול היה לקום ממטתו והכל ראוהו שוכב על הרצפה, מתפתל בכאב ויסורים.
ביום השביעי התרחש הדבר הנורא: לעיני כל העומדים בחוץ קרע הבוגד את מלבושיו מעליו, תקע שניו במחשוף גופו ותלש מלא-פיו בשר מבשרו, והתחיל לועס ובולע...
אותו היום הגיע ובא לעיר הבירה אדם שהתגורר באחת העירות המרחקות שבקצה גבול המדינה. גם אליו הגיעה השמועה על קצו האים של הבוגד, והוא מהר לבא אל בנין הזכוכית והביט בסקרנות רבה על הנדון למות. אך מה גדולה היתה תמיהתו בשעה שראה היאך יושב זה, שיצא עליו דינו למות ברעב, ואוכל בשר לתאבו ן.
פנה בשאלה אל העומדים לידו: ''הגידו לי, אחי ורעי, האמנם זהו האיש שנדון למות בעון בגידה במלכות?'' השיבו לו: ''הן, זהו האיש''. ''אם כן, '' הוסיף לשאל, ''כיצד קרה הדבר שהוא יושב כאן ואוכל בשר?'' השיבו לו הללו בבת צחוק: ''אי לך, שוטה שבעולם, כלום אינך רואה שאדם זה את בשר עצמו הוא אוכל?! ''
הנמשל: אדם הולך לתמו בעולם הזה, ושמח בחיים שנתנו לו, ואינו מעלה על דעתו שמא חלילה את בשר עצמו הוא אוכל. דהינו, אולי לא יצא זכאי בדינו, ואת השכר השמור לו לעולם הבא הוא אוכל. והדברים מעוררים מאד את לב המתבונן.
עם זאת, יפים הדברים כדי להמחיש את דברי הגאון ר' ישראל סלנטר, שלא די לבקש חיים מאת ''מלך חפץ בחיים''. כי יתכן שהחיים ינתנו לנו על חשבון החלק הצפוי לנו בעולם הזה, ואז נאכל, חלילה, את בשר עצמנו. אלא עלינו להוסיף לבקשתנו: ''למענך אלקים חיים'', שיהיו אלו חיים של צרכי גבוה, ואז נקבל את כל צרכינו שלא על חשבון חלקנו בעולם הבא. (לקח טוב)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2009 08:59 |
|
| |
רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים חיצוניים [אין לו חלק לעולם הבא
אומרים המפרשים מה הכוונה לספרים החיצוניים? הכוונה היא לעיתונים לספרים לטלוויזיה שמדברים נגד השם
(מאמר תגובה שפרסם בעלון אלי בעזרי, על תגובות שנתקבלו על מאמר שנכתבו בו כדברים הנ''ל)
בעלון שעבר פורסם בגנותם של התקשרת והעתונאים, שאסור להאמין להם כי רבם ככלם רמאים ונוכלים וכו'. וכן מי שרואה תכניות טלויזיה מסתבר שהוא לקוי באמונה ופסול לעדות ואסור לו להיות חזן בבית הכנסת. קבלנו על כך הערות במכתב ובטלפון: איך אפשר לקטרג על עם ישראל, במקום לקים מצות אהבת ישראל ולקרב כל יהודי ויהודי. ועוד שמי שרואה טלויזיה למה הוא פסול לעדות ולמה הוא לא יכל להיות חזן? הרי גם ברחוב יש פריצות נוראה. ועוד, מי שעובר עברה כבר נהיה פסול לעדות? ועוד, שהדברים שנכתבו גרמו שהרבה חזנים מפחדים להיות שלוחי צבור ומה יהיה? ולכן באנו בזה להרחיב הדברים יותר להרבות כבוד שמים ולהגדיל תורה ולהאדירה. ידעתי שזה יגרם לתגובות מסימות על ידי מסיתים ועמי הארץ, אבל זוהי ההזדמנות לומר את האמת ולקים את הפסוק (דברים א, יז) ''לא תגורו מפני איש''.
כידוע, מצוה לאהב כל יהודי ויהודי בעם ישראל ומקימים בזה במה מצוות עשה כל רגע ורגע, עשרים וארבע שעות ביממה. ואפלו רשעים גמורים מצוה גדולה לקרב אותם ולכבד אותם ולזכות אותם לתורה ויראת שמים. ואם באים לבית הכנסת מצוה גדולה לסיע בעדם כיצד להתפלל, שירגישו כמו בבית, ועל ידי זה יתקרבו לאבינו שבשמים. ובפרט בדור שלנו שחלקם הגדול כתינוק שנשבה, כידוע. ואחד האדמורי''ם זיע''א היה אמר: ''הלואי שאנחנו נאהב את הצדיק הגדול כמו שהקדוש ברוך הוא אוהב את הרשע הגדול ומחכה לו שיחזר בתשובה!'' ופעם אמרתי בשבת קדש בשעור תורה על נער אחד שחזר בתשובה והוריו עדין לא חזרו, וכשמגיע בשבת קדש לאחר שעור תורה ורואה את אמו בלבוש פרוץ עם סיגריה בפה ומבשלת קפה טרקי על הגז כיצד להגיב? צריך הנער לומר לאמו: ''אמא, שבת שלום! אפשר, בבקשה, לאכל סעודה שלישית?'' כך צריך להגיב, ובכלל, לא להתיחם לעברות שעושה האם, והזמן יעשה את שלו. אולם, כל זה בסתם רשעים לעצמם.
אבל, רשעים המסיתים אחרים נגד התורה על ידי מאמרים בעתונים מלכלכים ועל ידי סדרות הרצאות בטלויזיה וכיוצא בזה, אנשים כאלה מצוה לשנא אותם ולהפר עצתם ולפרסם את זה ברבים. ואין בזה חשש קטרוג על ישראל מפני שמכון לתועלת שלא להגרר אחרי רשעים שמסיתים נגד האמונה ונגד הדת ונגד גדולי ישראל. ועוד, קטרוג על ישראל, נאמר בנביא על ידי אליהו הנביא וכן על ידי ישעיה הנביא שדברו סרה בישראל לפני הקדוש ברוך הוא. אבל, כשמוכיחים את העם ומזהירים אותם שלא יטעו אחרי אנשים רשעים אין בזה קטרוג, ואורבא למצוה יחשב. ויש להוסיף, שיש הרבה אנשים עמי הארץ שחושבים בתמימות שצריך תמיד ללמד זכות ולא נזהרו מהרשעים, ודין גרמא שבניהם לא זכו ללכת בדרך התורה. אבל אהבת ישראל אמתית יש רק לגדולי ישראל ולמי שהולך בדרך התורה, שיודעים ביום כפור ובחגים ללמד זכות ולשבח לפני הקדוש ברוך הוא בדרשות את כלל ישראל, וכן בימי השובבי''ם, שיש תפלה מיחדת שיש בה למוד זכות על ישראל. אבל כשצריך להזהיר לברח מן המסיתים והמדיחים חובה לעשות כן.
ועין במשנה ברורה בבאור הלכה (סימן א') ומהרש''א (יבמות קט ושבת קטז).
ועין בספר שמירת הלשון לרבנו החפץ חיים (פרק ח' סעיף ה), שכותב שהמדבר אפיקורסות מצוה לגנותו ולבזותו, מפני שעל אנשים כאלה אין אסור לשון הרע גם אם הם תינוקות שנשבו, כי חובתנו להציל את עם ישראל.
ובעיני ראיתי גבאי בית כנסת נכנס לחנות בערב שבת קדש ובחיקו עתונים מלכלכים המלאים תועבה ואפיקורסות ואומר לי ''שבת שלום'' , ויתכן שדרך קריאת העלון אפשר להציל אותו.
ועין יורה דעה (סימן קנח), שבזמן בית המקדש היו הורגים אנשים כאלה כי הם הורסים את עם ישראל! ובעלון ''אלי בעזרי'' פרסמו אותם למען דעת כל עמי הארץ להזהר מהם. וזוהי התשובה לשאלה הראשונה שהרי אסור לקמרג והדברים ברורים. השאלה השניה, מי שרואה טלויזיה למה פסול לעדות? ובכן, דקדקנו לכתב ''מי שרואה תכניות במלויזיה'' , והכונה לא לעצם ה''חדשות'' שרואים, אף שגם בזה יש חסר צניעות וכן דבורים שאסור לשמע. אבל ההדגשה היתה ''תכניות'' , דהינו למשל: סדרת הרצאות שבועיות על המדע המוכיח בטפשותו שהאדם בא מקוף, ומראים תמונות המתאימות מקוף ועד שמגיעים לאדם שנהיה חבר כנסת... והרי זה נגד האמונה שכתוב בתורה 'ויברא אלקים את האדם''! ומי שרואה דברים אלו ברור שהוא משפע ומכניס לעצמו בראש ספקות באמונה! ובפרט שמביאים שמות של מדען ופרופסור וכיוצא בזה, וכמו ארס של נחש חודר למחשבה. וכן על בריאת העולם שקים מליוני שנים וגם זה נגד האמונה. תכניות כאלה אסור לראות, ומי שרואה, כתבתי שהוא ''לקוי באמונה''! כי אם היה כואב לו, הרי היה קם ושובר מכשיר טמא זה, כי אם היו צוחקים ולועגים על אביו ואמו במכשיר זה האם היה שותק?! איפה כבוד שמים! ועין ביורה דעה (סימן קיט) מי שלא מאמין בדברי חז''ל הקדושים דינו כמחלל שבת ועובד עבודה זרה, שדינו בעובד כוכבים ומזלות! ואם דינו כעובד כוכבים ומזלות ברור שהוא פסול לעדות!
וכן תכניות שלועגים בהן על גדולי ישראל ועל המצוות, האם אפשר לשתק על כך? וזו גם התשובה על השאלה השלישית: למה אסור לו להיות חזן? מפני שאיש כזה שרואה תכניות נגד אמונה ונגד תורה כיצד יהיה שליח צבור של הקהל?! הרי הקדוש ברוך הוא לא מרצה ממנו! וכי העקר שיהיה לו קול ערב או שמנגן נגון ירושלמי? העקר שתהיה לו יראת שמים טהורה! קדם כל ''הראיני את מראיך'' ואחר כך ''השמיעיני את קולך''! קול ערב בלי יראת שמים זה כמו קול עורב, לא שוה כלום!
ורבנו הגדול רבי עובדיה יוסף שליט''א, הוסיף שם בכף החיים (סעיף קמן מ): אלה שאינם מאמינים בדברי חז''ל רק במה שמסתדר להם לפי השכל, הרי הם כגויים לבל דבריהם ואין להאמינם כלל, ואין מצטרפין לעשרה! עין שם.
ולשאלה: גם ברחוב יש פריצות. התשובה פשומה: כתבנו בגלל ''לקוי באמונה'' , אבל באמת גם מי שרואה סרטים ותכניות תועבה במכשיר הטמא טלויזיה, הרמב''ם קורא לו ''מומר לדבר אחד'' , ואין דומה מי שרואה ברחוב בדרך הליכה, למי שיושב במתכון לראות תועבה ולממא את עיניו ואת נשמתו. ובכלל, מי אמר שברחוב מתר להסתכל בכונה על פריצות? חס ושלום! גם ברחוב צריכים להשמר מכל משמר. ועין למרן שליט''א ביביע אומר (חלק ו' דף מ) שכתב: עצם הכנסת טלויזיה לבית היא אסור גמור לכל מי שמודה על האמת, ועתיד הוא לתן את הדין. וחזר שנית ביביע אומר (חלק ח' עמוד שטו) על חמרת האסור של החזקת מלויזיה בבית, עין שם. וזכורני לפני כשלשים שנה הבד''ץ בירושלים הטילו חרם על מי שמחזיק טלויזיה בבית, וכן הוסיפו שאסור לגור בשכנות אצלו. ומי לא מפחד מהחרם הנורא! ! !
ומה ששאלו, שהרבה חזנים נמנעים עתה להיות שלוחי צבור בבית הכנסת כי הם מפחדים וחוששים. האמת שאני שמח על כך, והלואי שלא יתפללו כשלוחי צבור כל אותם האנשים החוזים בטלויזיה, רחמנא לצלן. וברוך ה', אצלנו בשכונת תל גבורים בחולון, לא יעלה ולא יבוא לתבה להיות שליח צבור מי שיש בביתו טלויזיה. ואשרינו שזכינו לכך. וכידוע מרן שליט''א פסק ביביע אומר בכמה מקומות: מי שבניו לומדים בבית ספר חלוני אסור לו להיות חזן בבית הכנסת ! והגאון רבי שמואל וואזנר שליט''א בספר שבט הלוי פסק: מי שרואה טלויזיה והוא כותב תפלין וט וזות, הרי הן פסולות !
ועין בגמרא (ברכות סג:) כי היכי דלא ליגררו בתריה. ויש להוקיע עד הסוף! ואם הרב הראשי הרב לאו שליט''א והרב אורי זהר שליט''א מדברים בטלויזיה זה לא אומר שמתר לראות, והרי גם לפני הבחירות גדולי ישראל פסקו שמתר לעסקני צבור לדבר במכשיר הממא כדי לקרב רחוקים עד כמה שאפשר, אבל זה לא מכשיר את הדבר.
אחד החזנים שהתקשר אלי שאל בטלפון: אז למה הדתיים שרפו את הדגל? זו שאלה נבובה שאינה קשורה לענין. ועניתי לו, שכל מעשה שרפת הדגל כבר התפרסם שזה שקר גם מצד התקשרת. ועוד, שבמקום להצטער על דגל שנשרף יש להצטער על השבת שנרמסת ועל הדת שנשרפת על ידם. וכל אלה הצופים במלויזיה להנאה, עוברים גם על דברי חז''ל שאמרו (נדרים לט:): ''בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם''. ואוי לאותה בושה אוי לאותה כלמה. וכמובן שגדולי הרבנים יודעים את כל מיני התועבה והאפיקורסות שיש בטלויזיה, ולכן זועקים וצועקים לבכות על כבוד שמים ועל הבנים שלהם שירדו מדרך התורה לדרך מקלקלת. ויש להוסיף, כי עצם הטלויזיה אינו מכשיר טמא מצד עצמו שהרי אפשר לראות בו באמצעות לוין את שעורו הקבוע של מרן שליט''א, וכן סרטי וידאו על ידי גדולי הרבנים וטובי המרצים בעניני תורה ויראת שמים, וכן הרצאת וידאו של הרב נויגרשל שליט''א על השואה, אשר שופכת אור של אמונה בנושא זה. אבל הבעיה הקשה שבמכשיר זה מראים דברים נוראים שהם נגד האמונה ונגד התורה ונגד הדת ונגד גדולי ישראל. ואפלו סרט שלהם על השואה אסור לראות שזה מחליש את האמונה, ובפרט כשמראים יהודי זקן דתי מטל ברעב בצד הכביש ברחובות גרמניה הארורה ומיד שואלים עמי הארץ: איפה ה' היה? אבל כשרואים כיצד מגיש את הדברים הרב נויגרשל, מבינים היטב שהשם יתברך היה בשמים והוא כון את השואה הכתובה בתנ''ך ובתלמוד הרבה הרבה שנים קדם.
ועכשו לסכום הדברים:
מה רע בטלויזיה?
א. עבודה זרה. כידוע, יש בתכניותיהם הרבה דברים שהם נגד האמונה והיהדות. וגם מסבירים את מצוות התורה בסלוף גמור וגורמים לצבור חלשה באמונה, והרי זו עבודה זרה ממש! והוסיף לי במכתב כבוד ראש הישיבה הרב נאמ''ן שליט''א, שהרואה תכניות אפיקורסיות העושות שחוק וקלות ראש מכל היקר והקדוש לעם ישראל, פשיטא שאין למנותו לחזן, קל וחמר ממה שכתב הרמב''ם בפרוש המשניות (פרק חלק סוף יסוד יג), עין שם. עד כאן תורף דבריו. והוסיף לי בעל פה גמרא מפרשת (ברכות כט.), כשחוששין שמא אפיקורסות נזרקה בו, מורידין אותו מהתבה. וכל זה מצוי במכשיר הטמא.
ב. גלוי עריות. כידוע, תכניות תועבה מצויות לרב במכשיר זה ואפלו בשעות היום. ויש בזה גרוי נורא של יצר הרע, ועוברים על הפסוק (במדבר טו, לט) ''ולא תתורו'' , שהכונה כפשוטו לא לפגם העינים על ידי הסתכלות בכל צורה שהיא. ומי ששואל איפה כתוב שאסורה הטלויזיה, זו שאלה טפשית! ועין יביע אמר (חלק ו' עמוד מ) שכתב: ''מראות הטלויזיה מלאות תועבות רעות''.
ג. שפיכות דמים. כידוע, רואים שם ציורים ותמונות של הרג ושפיכות דמים ועל ידי זה מקבל טבע אכזרי. ופעם בתקשרת שאלו נער מאיפה למד לרצח? ואמר שראה כזאת בתכנית טלויזיה, רחמנא לצלן.
ד. ליצנות. כידוע, מרבים שחוק וקלות ראש ובפרט על עניני הדת והמצוות. וליצנות משפיעה מאד על האדם ומורידה ממנו יראת שמים. וכת ליצנים לא רואה פני שכינה.
ה. התחברות לרשעים. כידוע, על ידי ההסתכלות עם צורת הדבור שלהם והתמונות שברקע, מרגישים קשר לשדרן ומשתתפים אתו בהבנת הדברים, רחמנא לצלן.
ו. חרם. כידוע, הבית דין צדק בירושלים עשו חרם על הסתכלות במכשיר זה לפני שלשים שנה. ושמעתי ממרן שליט''א בזמנו, שהסתפק בהשפעת החרם לספרדים. גם הרב נאמ''ן שליט''א העיר לי בענין החרם שאין זה פשוט.
ז. חשבון נפש. הכונה לעשות חשבון נפש. מי שראה טלויזיה שלשים יום, כל יום שעתים, כמה דברי חכמה והנהגות ועצות קבל מהם. ואחר כך ישתתף בשעורי תורה שלשים יום כל יום שעתים וימצא את ההבדלים, מה משתלם יותר ועל ידי זה ימצא גם את המטמון. ומכאן, הערה לאלה שמוכרים את המצוות בשבת קדש לעלות לספר תורה, שלא למכר את המצוה של ''שליח צבור'' בשום אפן גם אם זה מביא הכנסות לבית הכנסת, אלא הגבאי יתן לאנשים הגונים יראי שמים להיות שלוחי צבור.
וכידוע, כל אותם שמשקיעים את זמנם במכשיר הטמא הזה, אינם משקיעים ואינם נותנים תשומת לב לבית ולמשפחה, וכך גם מתפטרים מהילדים על ידי שמושיבים אותם לראות תכניות כדי להקל על עצמם, ואינם מקבלים חם ואהבה, וחסר להם בטחון עצמי. ועצה טובה למסלקים מכשיר זה מהבית, לקנות לילדים משחקים כגון דמקה ושחמט, משחקי קלפים על דיני ברכות, חכמי ישראל וכיוצא בזה המעבירים מסר של תורה ויראת שמים. וכן קלטות יפות להשמיע להם, ואפלו שני טיפים כדי לתת הרגשה טובה לכלם. ועל ידי זה מקבלים יראת שמים טהורה, שלוה ושמחה והכל על מקומו יבוא בשלום. ויש להוסיף: בגמרא (סנהדרין ק) מבאר מי שאומר ''הני רבנן'' , ''אלה החכמים'' בלשון זלזול, נקרא אפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא. ופעם אחת רב פפא בלי כונה אמר בתוך שעור תורה ''הני רבנן'' (וברור שלא התכון לזלזל) ועשה תענית (ועין רש''ש בבא מציעא עג:). ובמכשיר הטמא לועגים על רבנים וגדולי ישראל. וכשנפטר כבוד קדושת האדמו''ר מחב''ד כמה לעגו על שיטתו ועל המשיח, וכמה לועגים על מרן שליט''א ועל הרב יצחק כדורי שליט''א. ובכלל כשלועגים על בחורי ישיבה שלא עושים צבא הרי זה כמו ''הני רבנן'' , שמזלזלים וגם מסיתים אחרים. ופשוט שענשם גדול מאד. ולכן מכשיר זה הוא האויב המסכן ביותר לעם ישראל, ואשרי המבין זאת.
*--body_end*
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2009 08:50 |
|
| |
פעם ספר הרב אריה שכטר שליט''א, שמסר שיחה בסמינר ''ערכים'' , והזכיר שם את הרשע הסופר ביאליק, ופלט עליו את המלים ''ימח שמו וזכרו''. תוך כדי שהזכירו, נעשתה סערת רוחות בין החילונים, כיצד הוא מדבר עליו. ואז הוא אמר להם: תשמעו, אני אמ, רתי זאת בטעות, מרב כעם עליו. ובאמת, לא טוב שאמרתי זאת כאן, אך לאמתו של הבר בשביל האדם הזה זו ברכה מאד גדולה. הוא כבר מזמן, לפני עשרות שנים לא נמצא בעולם. והוא מסכן, כל פעם מחדש שורפים אותו וצולים אותו בגיהנום. מה יש? בבית הספר הזה לומדים את דברי הכפירה שלו, ובבית הספר הזה לומדים את ספריו, עוד מינות, ועוד אפיקורסות, עוד ליצנות מהתורה ומקדש הקדשים. וכל תלמיד שלומד את זה לוקחים אותו (את ביאליק) עוד פעם ושורפים אותו, ה' ישמר ממש נורא. פעם אחת, באיזה שהוא יום מוציאים אותו החוצה מהגיהנום. הוא שואל מה קרה גמרנו? אומרים לו כן, ברוך ה' עכשו החפש הגדול. בתי הספר הפסיקו ללמד בספרים שלך. הוא שמח, די שקט לו, וכך חדשים שקט. אחרי חדשים תופסים אותו נו! חיים נחמן בוא עוד פעם... והוא שואל: לאן לבוא? אולי כבר לוקחים אותי לגן עדן? לא, הוא רואה שעוד פעם לגיהנום מה קרה? מה יש? למה שוב לגיהנום? אומרים לו שנת הלמודים התחילה שוב. אז עומד אותו רשע מסכן וצועק: ''רבונו של עולם, ימח שמי וזכרי כבר, שישכחו ממני, מה הם רוצים ממני, שישכחו לגמרי''. לכן זו ברכה בשבילו ולא קללה.
אנו לא יודעים, איך הדבר הזה מזעזע, שפעלות של אדם הן לנצח נצחים, ולאו דוקא ספרים שמחברים. אם נתבונן נראה שכך זה, לפעמים הנהגה של אדם משפיעה יותר מדבורים. כי אם אדם מדבר, לפעמים יש עליו בקרת, זה לא בדיוק כמו שהוא אומר, אפשר לומר אחרת, יש תגובות. אבל אם אדם לא מדבר, הוא מתנהג כך, זה נכנס, זה משפיע, זה חודר לעצמות.
יש היום בבית הספר בשבת אחר הצהרים ארגון ''בתיה''. בנות מגיעות לשם ואחת מסורקת 100% והשניה 200% איך בת ישראל מגיעה בשבת מסרקת 200% ? לא, לא, יש מסרק של שבת ואפשר להסתרק. ומה זה מסרק של שבת? האם המסרק הזה שמסתרקים בו, נושרות על ידיו שערות? נושרות. אמנם הוא יותר רך ממסרק רגיל, אבל כשמסתרקים רואים שכל פעם נקרעות שערות. אז במה זה מסרק של שבת? אולי צריכים לקרא לזה ''מסרק של חלול שבת! ''
אם המסרק הזה לא פועל כפי שמסרק של שבת צריך לפעל, אז אסור בכלל להשתמש בו. וכמה זה מוסיף כשהילדים רואים שמקריבים לכבוד השבת! אמנם לא ילכו 50%, מסרקים, אבל יראו שהשבת שוה לנו משהו. איזה הוד והדר זה! איזה יפי זה כשרואים ''אצלי שבת זאת שבת קדש! '' זה נורא, אפשר להכשל בחמורי חמורות, בחלול שבת. ולמה? לא יכולים לותר! יש יותר קדוש שם שמים מזה שמגיעים ורואים אה, היום אי אפשר לעשות כמו ביום חול, נו אז הולכים קצת מפזר, מה קרה? לכבוד שבת קדש. יש יותר הוד והדר מזה?! שכחנו בכלל מה זה יפי אמתי. הרחוב הקלוקל הוציא מאתנו את המשגים של יפי, של הוד והדר, של בית של עם ישראל. אבל אי אפשר לדרש את זה מהילדים, כל זמן שהם רואים שההורים על הנוחיות שלהם לא מותרים, אצלם הכל צריך להתבצע כמתכנן. גוערים בילד ''איך אתה מברך?'' נו, מה הוא יעשה, המסכן? הוא רואה שכך ההורים מברכים, בשתי דקות כבר גמרו את ברכת המזון, כל הברכה ממש.
אז מה רוצים ממנו, המסכן? ככה הוא רואה. אומרים לו: ''לא, לא משה'לה, אתה לא מברך טוב''. והוא מתאפק מלשאל: ''ואיך את מברכת?!''
החפץ חיים אומר: כשיש שרפה גדולה, באים מכבי אש ושופכים מים על האש ומכבים את השרפה. אבל לפעמים האש שורפת בתים שלמים, שרפה גדולה מאד. שם הכבאים בכלל לא שופכים מים על האש רק על הבתים שמסביב, שבהם האש עוד לא נתפסה, כדי שהאש לא תתפס גם בהם. כשרואים את הרחוב במצבו הנוכחי, אז על שארית הפלטה, על הבתים הקדושים, על טהרת הקדש, שם צריך לשפך מים ולחזק את הענינים האלו (ואין מים אלא תורה).
ודאי שהילדים רואים הכל ומרגישים הכל, מה חשוב להורים, ומה לא. כשהילד אומר איזה שקר, או כשבשבת הוא לוקח איזה מקצה ביד, מה התגובה של האבא? מה התגובה של האמא? ''משה'לה אמרתי לך כבר פעם לא להחזיק מקצה בשבת, אז עוד פעם לא תקח, בסדר?! '' מדברים בלשון רכה ומרצים. וכשהילד אומר שקר אומרים לו: ''זה לא יפה לשקר! '' אבל אם אותו משה'לה רואה, שפעם אחת אם עלה עם נעלים על הספה, אז הבית נהפך להר געש וצועקים עליו ''אני בשום אפן לא אותר לך על דבר כזה! '' וכאן רותחים וזועקים. מה הוא רואה? על מה שמים את הדגש? על הספה! נו בסדר, אז הוא גם כן יודע שהספה היא העקר.
אין מושג כמה מחדירים בעצמות את הקדושה והטהרה, ואת כל ה''יידישקייט'' עם הצניעות. אין צרך לומר את מה שקורה בשמים ואת השכר העצום שזכתה בו ההיא קמחית, שבעה בנים כהנים גדולים בזכות הצניעות שלה. רק מדברים על מה שהילד רואה ממש, על מה שמים את הדגש.
מעשה נפלא מאחד העשירים הגדולים, שקראו לו דיינס. הוא היה בתקופת מלחמת העולם הראשונה עשיר מפלג, מליארדר, והחזיק את כל הישיבות בליטא, ובפרט את ישיבת נובהרדוק. אחר כך כשהגיעה המהפכה הקומוניסטית, לקחו ממנו את כל מה שהיה לו, והוא נשאר עני מרוד, ממש עד פת לחם, עני ואביון.
אבל בזמן שהוא היה עדין עשיר, לקח שני חתנים לשתי בנותיו, שהיו גדולי עולם: האחד רבי אברהם יצחק בלוך, והשני אחיו. שני תלמידי חכמים גדולים: האחד ראש ישיבת טלז', והשני רב מרצה בישיבה זו. הוא אמר תמיד: ''מכל העשר שלי לא נשאר כלום. אבל שני יהלומים נשארו לי, אלו שני חתני''. רבי אלחנן וסרמן ה' ינקם דמו ספר, שהוא היה צריך להגיע אליו פעם כשהישיבה היתה במצב קשה, והוא הלך אליו כמה פרסאות מרחק כמה שעות. באמצע היה שלג כבד, והוא היה מלכלך מאד משלג ומבץ.
כאשר היה כבר באמצע הדרך, לאחר שאת שעותיו היקרות נתן כבר בשביל הליכה זו, וכל כלו מכף רגל ועד ראש היה מלא בשלג ובבץ, הוא עשה חשבון, שכך הוא אינו יכל להגיע לבית של דייניס ולהכנס אליו, הרי כל ביתו מלא שטיחים יקרים וספות, וכיצד יכנס בבגדים אלו?! וכיצד ישב שם? הרי הכל יתלכלך! חשב רבי אלחנן, שאולי ילך חזרה הביתה, אך עשה חשבון שזה לא משתלם, שהרי חצי מהזמן הוא כבר בטל, האם עכשו יחזר לישיבה ויבטל יום נוסף כדי לבוא אליו?
אבל מצד שני, מה לעשות? הרי הוא לא יכל להכנס כך לבית של דייניס! אז הוא מצא עצה. לאותו עשיר יש דלת כניסה ראשית, שמשם נכנסים לסלון, אבל הוא שם לב פעם אחת באחד הבקורים שלו, שיש לו גם כניסה מן המטבח, ומשם גם אפשר להכנם, ושם אין שטיחים, אז הוא החליט להכנס דרך המטבח. הוא דפק בדלת. קפצו שתי הבנות הקטנות ופתחו את הדלת, וראו את רבי אלחנן וסרמן ראש ישיבת ברנוביץ' שהכירו אותו.
אנו נמצאים בזמן שאין השנאה כבושה, וחדשים לבקרים מתחדשים עלינו אסונות וטרגדיות. בתי החולים מלאים אנשים, נשים, וטף. ב''בלינסון'' ישנם מעל חמש מאות ילדים חולי סרטן, ב''תל השומר'' מעל שלש מאות וארבעים ילדים ועוד כהנה. כל שנה מתוספים בארץ ישראל כחמשה עשר אלף חולי סרטן רחמנא לצלן. והגם שרבים מהם נפטרים במשך השנה, בכל זאת אף פעם אין מטתו של חולה נשארת ריקה, תמיד יש מישהו שמאיש אותה, ואדרבא אפלו עוד חסרים מקומות, ה' ישמרנו. אם כן, הבה נחפש דרכינו ונחקורה, איפה נמצאת התשובה למצב. נעין מה היה מצב בני ישראל בזמן ''יציאת מצרים'' שזכו, ומה היה מצבם בזמן ''בצאתי מירושלים'' שגלו רחמנא לצלן ונחרב הבית.
''בצאתי ממצרים'' המצריים הם מקור הטמאה והזהמה, עד שאברהם אבינו עליו השלום היה צריך להכנים אשתו בתבה ואף לצוות עליה; ''אמרי נא אחותי את''. אומרים חז''ל, שעם ישראל שהה אצל עם טמא כזה במצב של נשלטים, ובכל זאת נשאר נקי: במשך מאתים ועשר שנים לא נכשלו בנות ישראל אפלו בשוגג, חוץ מאחת (שלומית), שהכתוב פרסמה, לומר לך שחוץ ממנה לא היו עוד. איך היו מסגלים לשמר כך על השלמות, אף על פי שעבדו עבודה זרה? והתשובה היא משתי סבות:
א. משום שלא הכניסו לביתם את לבוש הרחוב את שפתו וגם לא שנו את שמם. זה מרמז בסבות הגאלה (שמות טו, ט) ''ארדף אשיג אחלק שלל'' ראשי תבות שם לבוש לשון. דהינו זוהי הסבה שהצלחתי לרדף ולהשיג. וכן (במדבר כד, ה) ''מה טבו אהליך יעקב'' שלא היו פתחיהן מכונים זה לזה. הלבוש הרחובי לא נכנס הביתה אפלו לא בדמות שרוולים ארכים ושמלות ארכות.
ב. לא הסתכלו בצלחת של השכנים, אלא: מה שאצלי, זה הכי טוב. הבעל הכי טוב, הילדים הכי טובים, הרהיטים הכי טובים, הבגדים , הכי טובים. אני מרצה. לא מענין אותי מה נעשה אצל השכנים. היחד בבית היה חם וחיובי. ההתקשטות (היו לנשות ישראל הרבה תכשיטים) והחיוכים היו לתוך הבית. הבעל התיחס לרצונות ולמעלות של אשתו, וכן האשה לבעלה, ורק משום כך יש התיחסות חיובית גם לילדים. וזה יוצר את המעגל המשפחתי החם ש. אף אחד לא מעונין ואינו רוצה לברח ממנו. אין התחריות המנפחות את האגו ויוצרות מצב שהאדם רואה אך ורק את עצמו.
ואלו היום, כל אחד חי את החיים שלו, ולכן הבית מתפרק ומתחילים לחפש תשומת לב בחוץ. זוהי אם כל הצרות, וזה בדיוק מה שקרה ''בצאתי מירושלים'' , כעדות הפסוק (ישעיהו ג, טז): ''יען כי גבהו בנות ציון'' וכדרשת רבא על כל הפסוק במסכת שבת (סב:). מצוה לעין שם בפרוש רש''י לראות כמה שזה תואם למה שקורה בתקופתנו.
אז מבינים שההתנהגות וההתחרות המסברות שם בגמרא, תואמות בדיוק את התאור, שלא חרבה ירושלים אלא בגלל שנאת חנם. התנהגות כזו יוצרת את שנאת החנם.
על כן היום אנו רואים, שהקדוש ברוך הוא לא שותק, ובתי החולים מלאים, כפי שהזכרנו לעיל, ובחורי ישראל יורדים רחמנא לצלן. אנו צריכים לקשר בין הענינים וללמד מוסר השכל. כל אשה בביתה צריכה להנהיג גישה חדשה. הן ביחס של בין איש לאשתו, והן ביחס של ההורים לילדים. צריך להפך את הבית לחממה, שתמלא את כל הישות, ולא ללמד חס ושלום מהרחוב הקלוקל. ועל ידי תקונים אלו יתקים בנו (שמות א, כא) ''ויהי כי יראו המילדות את האלוקים, ויעש להם בתים'' וזה מה שיבנה את הבתים האמתיים בעם ישראל. אמן כן יהי רצון, אמן ואמן.
*--$~*
הן רצו בשמחה וברקוד לאבא וקראו לו: ''רבי אלחנן הגיע, רבי אלחנן הגיע'' , שמחה וששון! העשיר דייניס נגש לדלת המטבח וראה את רבי אלחנן מגיע מהכניסה במטבח ולא הבין, מדוע הוא לא הגיע מהכניסה הראשית? הוא נגש לרבי אלחנן, ורבי אלחנן אמר לו ''שלום עליכם'' , ודייניס התחיל לבכות, בוכה! ובוכה!
רבי אלחנן לא יודע מה קרה, למה הוא בוכה? והעשיר בקשי דבר ואמר: ''רבי, מה חטאתי? מה פשעתי? מה עויתי? למה הרבי עושה לי כך?'' חשב רבי אלחנן, שמישהו דבר לשון הרע עליו, ושאל אותו: ''מה אני עשיתי רע, אני לא יודע משום רע שעשיתי. אדרבא, תמיד אנחנו בידידות, איני יודע מה עשיתי רע!'' אמר לו דייניס: ''הרבי קלקל לי את הבנות שלי!'' נבהל רבי אלחנן: ''כיצד קלקלתי את הבנות אינני מכיר אותן, ואף פעם לא דברתי אתן, ואיך אקלקל א ותן''?
אמר לו דייניס כך: ''הבנות שלי רואות כל היום בבית כסף, זהב, דולרים, כסף, ועוד כסף, סוחרים קונים ומוכרים, זה מה שהן רואות כל הזמן. אבל מה, דבר אחד הן יודעות הימב שאצלי תורה היא יותר מכסף. כשמגיע תלמיד חכם, או כשמגיע זמן השעור שלי, כשצריכים ללכת ללמד, אז שיהיה בית מלא סוחרים, אני עוזב הכל והולך ללמד, זה קדש! כסף, כסף, כסף, אבל תורה היא יותר מכסף. אבל מה עשה לי עכשו ראש הישיבה? ראש הישיבה שלח אותן לקרא לי, ובכך הוא הסביר להן שהוא לא יכל להכנס דרך הדלת הראשית, כי הוא עם בץ ושלג, והוא לא רוצה ללכלך את הבית. מה הן תראינה כעת? שהשמיחים שלי שוים יותר מן התורה, מכבוד התורה של ראש הישיבה, את זה הן תראינה! ואם הן תקבלנה משגים כאלה, הן נאבדות לעולם.
שאל אותו רבי אלחנן: ''הבנתי, אבל מה אתה רוצה שאעשה עכשו? אתה רואה, איך אני נראה! '' אמר לו דייניס: ''אני רוצה לבקש מהרבי טובה, שהרבי יבוא אתי ביחד מהדלת הראשית, וידרך על השטיחים וישב על כל הספות והכסאות וילכלך את הכל. שיראו, ושיכנס להן בתודעה בראש ובעמק הלב, שהתורה וראש הישיבה יותר חשובים מהשטיחים ומהספות ומהמשי, שיראו את זה בפעל''. ספר רבי אלחנן. ''לא היתה לי בררה נגשתי ולכלכתי את כל הבית בבץ, כי כך רצה דייניס ולא עזב אותי. ובזכות זה זכה לשני היהלומים, שני חתנים תלמידי חכמים גדולים.
יהי רצון שנזכה כל אחד ואחד לזכות את הרבים, ונזכה להקים בתים נאמנים וטהורים, עבדי ה', ולכל טוב אמתי, ולביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 14:40 |
|
| |
באמת יפה
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 12:20 |
|
| |
יפה מאוד
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 09:47 |
|
| |
בענין התפילה מאת הספר פרקי אבות של בני בנימין
כתב רבינו אור החיים הקדוש זיע''א בפרשת ואתחנן שלכל בקשה שמבקש האדם מאת הקב''ה ישתבח שמו יש סך וקיצבה מסויימת של תפילות שעליו להתפלל בכדי שתתקבל אותה בקשה. וראיה לכך ממשה רבנו שהתפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות כמנין ואתחנן בשביל להכנס לארץ ישראל והפסיקו הקב''ה ואמר לו ''רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'' (דברים ג, כו). מפני שאם היה מוסיף משה עוד תפילה אחת היה מגיע לסך התפילות הרצוי לקבלת תחינתו ואז היה הקב''ה מוכרח לקבל תפילתו. ולכן אם רואה אדם שעדיין הוא מתפלל ולא נענה יראה להתחזק עוד בתפילה ברוב עוז ותעצומות. כדכתיב ''קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה''' (תהילים כז).
אומרים חז''ל הקדושים שתכלית התפילה היא רק לצורך השרשת האמונה בקרבנו שיש שליט בעולם ורק אליו פונים וממנו מבקשים והוא הכתובת היחידה ואין מי שיכול לעזור ולהושיע מבלתו. ולא ישים האדם מגמתו כשמתפלל שתשמע תפילתו בלבד אלא שהעיקר שיאמין בליבו כי אין מי שימלא חסרונו אלא ה'. ואין עוד מלבדו ולו בלבד ראוי להתפלל. ולא שתהיה התפילה תכלית להשגת מבוקשו.
מרגלא בפומיה דהמשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין זצוק''ל שיש בני אדם הטועים לחשוב שתפילה היא סגולה להנצל מהצרות והלוואי ולא היו באות הצרות, ולא היה צריך להתפלל שתחלופנה. אולם האמת היא שתפילה אינה אמצעי להמתקת הצרות אלא מטרה בפני עצמה. לפעמים בגלל שאדם לא מתפלל די הצורך באות גזירות חדשות לבקרים כדי לאלצו להתפלל יותר. והלוואי והיה מתפלל כראוי קודם לכן ולא הייתה באה הצרה לעולם כלל.
ובדומה לכך ברכת המזון אינה בגלל שאכל ולכן צריך לברך, אלא בגלל שהקב''ה רוצה שיברך ולכן נותן לו מזון שיאכל ואח''כ יברך. ובזה הסבירו חכמי המוסר מדוע הנחש הקדמוני נענש בעונש קל יחסית, ''עפר תאכל כל ימי חייך'' ולכאורה זו ברכה שהרי לכל מקום שילך ימצא מזונו בנקל? אלא מאחר וכל הנבראים בעולם קשורים ואדוקים בקשר חזק עם הקב''ה ותלויים במי שאמר והיה העולם. כ''ש 'הכפירים שואגים לטרף לבקש מאל אוכלם'' (תהילים קד) ''עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אוכלם'' (תהילים קמה), אולם הנחש נתקלל בניתוק הקשר והתלות שלו בבורא עולם. אין לבורא רצון בו ובבקשותיו ובתפילתו. וזו הקללה הגרועה ביותר. כאומר לך מעלי, אין ברצוני לראות פניך לעולם!
עוד מטרה יש בתפילה ההכנעה לבורא עולם ברוך הוא. עיקר התפילה היא שיבין היטב כי כל חייו ודרכיו וישותו עלי אדמות תלוי במי שאמר והיה העולם. וכל מאווי ליבו לא יתקיימו ללא רצון הבורא ובעומדו בתפילה לפני בורא עולם צריך ששים נפשו בכפו ויראה שפלותו ודלותו ומיעוט ערכו ביחס לבורא עולם כ''ש ''נישא לבבנו על כפיים אל אל ה' שבשמים'' (איכא ג מא).
ועל כך היה אומר האדמו''ר מקוצק זצוק''ל ''אין שלם מלב שבור'' ומקרא מפורש הוא ''לב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה'' (תהילים נא יט) ושמענו מפה קדוש של הרה''צ רבי דוד אזולאי זצוק''ל, נין ונכד למרן החיד''א זיע''א שאמר וכי אפשר לשבור לב אנוש העשוי בשר ודם? אלא לב בגימטריה שלושים ושתיים. שבור את הלב לשניים ותקבל וי וי. אדם שצועק במר ליבו על חטאיו וזדונותיו וי וי ומשים נפשו בכפו הקב''ה לא מואס את תפילתו.
ואמר פעם ראש הישיבה הגה''צ רבי מאיר מאזוז שליט''א כשם שיש וירוס למחשבים שהורס ומוחק את התוכנה, כך התפילה עצמה היא הוירוס ההורס את כל הפשעים שעבר עליהם בין בשוגג ובין במזיד. ורמז לכך מצינו בתהילים (י, ט) ''סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' קול בכיי'' סורו בהיפוך אותיות ורוס. וידוע שבספר התהילים יש שתי סוגי תפילות: תפילה למשה: ותפילה לעני, ורצונו לומר אדם שמתפלל תפילתו כעני ואביון ושם נפשו בכפו ומכניע את עצמו הקב''ה עונה לו כמו משה רבנו שעליו נאמר תפילה למשה!
סיבה נוספת לצורך של האדם להתפלל באר הרמח''ל זיע''א בספרו ''דרך ה''': כשמקדים אדם תפילה על מזונותיו ופרנסתו על אף שיעסוק אח''כ בהשתדלות שלא יסתבך וישקע בגופניות וחומריות, כיוון שהקדים ותלה הכל בו יתברך. עכ''ד. ורמז לזה מצינו בפסוק ''לא תאכלו על הדם'' (ויקרא יט, כו) כלומר לא תאכלו לפני שהתפללתם על דמכם ועל נפשיכם.
ומזה הטעם לא ירד המן לישראל פעם אחת בשנה או פעם בחודש כי אם היה יורד פעם בחודש או בשנה היו מרגישים צורך להתפלל על המזון לעיתים נדירות. ומכיוון שיורד המן בכל יום, ואין ודאות שגם מחר ירד להם כי הכל תלוי במעשיהם, ולכן היו בעלי תלות מוחלטת בהקב''ה ואליו היו עיניהם נשואות.
עוד תועלת גדולה בתפילה שלא יחשב לאדם מה שהוא נוטל מהעוה''ז כשכר בעד מעשיו ונמצא אוכל עולמו בחייו. וישאר דל ואביון, ערום ועריה לעולם . הבא. אבל מי שמבקש בתפילה מהשם יתברך שיזכהו מעושר מתנת חינם ומרגיש שהכל ממנו יתברך, הרי זה נהנה וזה לא חסר.
במדרש תנחומא פרשת וירא כתוב: אמר להן הקב''ה לישראל הוו זהירין בתפילה שאין מידה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל הקרבנות שנאמר ''למה לי רוב זבחיכם וגו' לא תוסיפו הביא מנחת שווא קטורת וגו' גם כי תרבו תפילה אינני שומע'' (ישעיה א, יא, טו) מכלל שהתפילה גדולה מן הקרבנות, עכ''ל המדרש.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 09:26 |
|
| |
''זה השער לה' צדיקים יבאו בו''
מתוך הקונטרס הנהגות יום יום של הרב חיים רבי בעניין התחזקות באמונה והתקרבות לשם יתברך
ראיתי חוברת בשם ''בֹאו חשבון''* והוא יומן אישי של חשבון נפש. והביא בהקדמה מקורות מהתורה ומרבותינו על כך שצריך כל אדם לחשוב ולבדוק מעשיו יום יום. ועבודה עצמית זו חייבת להיות יומיומית בעקביות וללא פשרות כל ערב קודם השינה, וכדלהלן:
בספר ראשית חכמה (שער הקדושה) כתב: ''קודם שישכב יבדוק במעשיו במה שעשה ביום ההוא ויכתוב מעשיו ברמז לבל ישכחם. שבכל לילה ולילה טרם שישכב צריך האדם לעשות חשבון ממעשיו שעשה כל אותו היום וישוב מהם ויבקש עליהם רחמים''.
בספר אורחות צדיקים (שער השכחה) כתוב: ''אך יזכור פשעיו ויכתבם על ספר ויקראם כדי שיזכור הכל וישוב מכל אחד ויתודה עליהם''.
בספר שערי תשובה (פרק א אות ח סוף הפתיחה) כתב: ''וכן ראוי לכל בעל תשובה לכתוב במגילת ספר הדברים אשר נכשל בהם ובמצוות אשר קיצר בקיומן ולקרא בספר זכרונותיו בכל יום''.
ובספר טהרת הקודש כתב: ''אי אפשר לזכות להיות באמת ממארי דחושבנא [=בעל חשבון], רק אם מציין לו כל עבירות שעשה מקטן ועד גדול. ועל זה נאמר ''וזה יכתוב ידו לה''' (ישעיה מד, ה) אלו בעלי תשובה שכותבים עוונותיהם על מנת לשוב לה' עליהם (אבות דרבי נתן סוף פרק לו)''.
מובא בזוהר הקדוש (פרשת קרח דף קעח.) ''גהינם אית ביה מדורין על מדורין, מדורא תתאה שאול, מדורא תתאה מינה אבדון ודא סמיך לדא, מאן דנחית לשאול ידונון ליה ומתמן יצפצף ועולה, הדא הוא דכתיב (שמואל א ב, ו) ''מוריד שאול ויעל'', ומאן דנחית לאבדון תו לא סליק לעלמין. מאן דאית ביה עובדא טבא או דאיהו (ס''א: אי טבא איהו) מארי דחושבנא הא אוקמוה דבכל ליליא וליליא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא ויתוב מנייהו ויבעי עלייהו רחמי. מאי טעמא בההיא שעתא? בגין דההיא שעתא אילנא דמותא שארי בעלמא וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא, ובעי בההיא שעתא למעבד חושבנא מעובדוי ויודי עלייהו בגין דאיהי שעתא דמותא. ואלין אקרון מארי דחושבנא'', ע''ש. וסיים בזוהר הקדוש (שם) ומי שיעשה כן בדעת ובחכמה לידע את אדונו, כשיעבירו אותו לראות ולהסתכל באותם הרשעים שבגהינום ובשאול, וכולם צועקים, הוא לא יהיה ולא ימצא שם, ויהיה למעלה למעלה במקום שכמה אורות ונרות וכמה דברים נחמדים שורים ונמצאים בו, ע''ש. עכת''ד.
ועוד עיין בזוהר הקדוש (פרשת פנחס דף רלא.) כל מי שמפרש חטאיו לפני הקדוש ברוך הוא ומתודה עליהם, לא נמסר דינו אלא בידו של המלך הקדוש ברוך הוא לבדו. ומי שדן אותו הקדוש ברוך הוא, הוא ודאי לטוב, כי כל בית הדין של מעלה נבדלים ממנו, ע''ש. ועוד עיין בזוהר הקדוש (פרשת דף ויחי רכ.) אחר שהאריך להביא שעל ידי צל גופו של האדם בלילה, שניתן לראות באלו איברים אינו נמצא, אפשר לדעת מה נגזר עליו בעתיד (והובא ברמ''א ריש סימן תרסד). וסיים הזוהר הקדוש שהצדיקים והחסידים בכל יום ויום מסתכלים ומתבוננים בליבם כאילו בזה היום הם מסתלקים מן העולם ועושים תשובה שלימה לפני קונם, ואינם צריכים לראות את הצל שלהם, ואשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, ע''ש. וחובת ההתבודדות וחשבון הנפש מובאת גם בספר מסילת ישרים (פרק ג בחלקי הזהירות ובפרק כא בדרכי קניית החסידות), ע''ש.
וכן רבינו החפץ חיים זיע''א במכתבי החפץ חיים (מכתב עג) כתב שצריכים לעשות תשובה ארבעה פעמים בשנה: א) כל לילה קודם השינה, ב) כל ערב שבת קודש, ג) כל ערב ראש חודש, ד) כל ערב יום הכיפורים. ועיין בספר שאל אביך ויגדך (חלק ג עמ' עג) איזה חשבון נפש נוקב עשה החפץ חיים עם עצמו. ומספרים שפעם אחד מצדיקי הדור הטה אוזן לשמוע מהחלון את וידויו של החפץ חיים, ונבהל ונפל למטה מהפחד הנורא של היראת שמיים של רבינו החפץ חיים זיע''א.
וכידוע מהר''ן מברסלב זיע''א משבח מאד מעלה זו של ההתבודדות, ושעל ידי זה השכינה מנחמת אותו. וזו מעלה עליונה וגדולה על הכל, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זו עצה כללית שכוללת הכל. וכמה צדיקים גדולים סיפרו שלא באו למדרגתם אלא על ידי הנהגה זו (ועיין ליקוטי מוהר''ן חלק א סימן רנט וחלק ב סימן כה, עיין שם).
ויש להוסיף מה שכתב בזה רבינו יוסף חיים זיע''א בספרו בן יהוידע (עירובין יג.), שהצדיק על ידי שמתבודד ופושט מחשבתו מן העולם הזה ומצמצם מחשבתו בדבר קדושה, ממשיך על עצמו רוח הקודש. ובמקום אחר (שם מגילה י:) הביא שדרכם של הנביאים היתה להסתתר ולשבת בהצנע ובמסתרים להתבודד לבדם כדי שתשרה עליהם הנבואה, ע''ש. כי על ידי שיושב במסתרים ושומר עצמו ומכוון להתקדש, הרי זה מכבד את ה' יתברך בחדרי חדרים. וכששופך שיחו ועושה חשבון נפש, מקבל כוחות גדולים המאירים את דרכו לעתיד. וכדברי חז''ל (סנהדרין סה:) שכשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא זה של ''ודורש אל המתים'' (דברים יח, יא), היה בוכה ואומר: ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה, ע''ש. וכדברי הרמב''ם (סוף מקוואות) שכמו שהמקוה מטהר, כך המכוון ליבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיון שהסכים בליבו לפרוש מאותן העצות והביא עצמו במי הדעת הרי הוא טהור, ע''ש. ומכאן שיש גם התבודדות במחשבה שהיא כעין חדרי חדרים שהשומר על מחשבתו ומקדש עצמו זוכה ומתעלה תמיד.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 08:51 |
|
| |
מסופר על הצדיק רבי משה איליבצקי זצ"ל נהג שלא לאכול מאכלים מבושלים שבושלו מחוץ לביתו. היתה זו חומרה שקיבל על עצמו עוד בהיותו צעיר ומעולם לא דיבר על כך בפרהסיה ולהיפך, היה מצניע את מעשיו כדי שלא ירגישו בו. במשך חמישים שנה הצליח הוא לשמור על חומרה זו.
ביום מן הימים נכנס בנו לביתו של רבי שלום שבדרון זצוק"ל וזיע"א וסיפר לו כיצד השתומם לראות את אביו, במסיבת אירוסיו, כשהוא יושב ואוכל תבשילים שבושלו בביתו של אחר. היתה זו מסיבת אירוסין בה השתדך עם בתו של ת"ח מפורסם. "הבטתי בו בתמהון" מספר בנו "ושאלתי את עצמי האם שבר אבא את הנהגתו"? "ניגשתי אליו למרות ההמולה והשמחה שסבבו אותי ולחשתי באוזנו: "ילמדנו אבינו מה קרה? מדוע זה חרגת מהנהגה כה נחושה בה נהגת חמישים שנה"? רבי משה פנה בחיוך לבנו ואמר: "בני יקירי, חותנך החדש הינו רב שכונה ושמחת האירוסין מתקיימת עכשיו בביתו הפרטי בהשתתפות עשרות בעלי בתים אשר באו לכבוד תורתו. אם הללו יבחינו שאינני אוכל מן המאכלים המוגשים, תהיה זו פגיעה ישירה בו. חומרה זו אשר נהגתי בה שנים והקפדתי מאוד על קיומה אינה אלא מדרבנן ואילו פגיעה בכבודו של ת"ח אסורה היא מהתורה"!
וכשסיים לספר את הסיפור, פנה אליו רבי שלום שבדרון ואמר: "ועל זה נאמר בתהלים: "לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה רוצה ה' את יראיו את המייחלים לחסדו" מעשהו של אביך מבהיר את הפסוק הנ"ל שאין הקב"ה חפץ בחומרות שיש בהם גבורה שטותית ללא יראת שמיים, חומרה שאינה שמה ליבה לאנשים. אנשים המציבים לעצמם חומרות שאין מקורם ביראת שמים, דבקים בהם ועלולים לפגוע בבני אדם, הם עלולים להחמיר גם היכן שאסור וה' אינו חפץ בזה אלא: "רוצה ה' את יראיו"!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2009 01:13 |
|
| |
יפה יפה מאוד תודה אשרינו שזכינו שאתה כאן
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 21:09 |
|
| |
יפה מאוד!!!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 10:54 |
|
| |
האדמו"ר מקוצק "אם אני אתה ואתה אני אז לא אני אני ולא אתה אתה,
אבל אם אני אני ואתה אתה אז אני אני ואתה אתה
הכוונה איזה אדם אתה האם אתה נגרר להשפעות זרות מחברה אם אפשר להזיז אותך מאמונתך דרך לחץ חברתי
והשפעה חיצונית אז גם אם קיבלת את החינוך הכי חרדי שיש בבית הכי חזק שיש אתה עלול להיות לא אתה אלא נגרר
אחרי השפעה שלילית .
יש שחוזרים בתשובה איתנים כמו סלע הנסיונות האלה רק מחזקים אותם רואים גל מתחזקים ממנו לא משפיע עליהם לא המשפחה האשה או החברים שנזכה להיות בעלי תשובה אמיתיים שיתקים בנו הפסוק
"ובא לציון ולשבי פשע ביעקב" .
© כל הזכויות שמורות לרב יורם כהן אור
כה אמר הרבי מקוצק:
אם אני אני כי אתה אתה,
ואתה אתה כי אני אני
אז... אני לא אני ואתה לא אתה !!
אבל...
אם אני אני כי אני אני,
ואתה אתה כי אתה אתה
אז, ורק אז...
אני באמת אני,
ואתה באמת אתה!
מה כוונת הרבי מקוצק במשפט זה שאמר ?
ואז יוכלו להתקיים דברי השיר הנפלא של
אריק איינשטיין...
אני ואתה \ אריק איינשטיין
אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,זה לא משנה –
אני ואתה נשנה את העולם...
מי האדם הראשון בהסטוריה שנכנע ללחץ חברתי ?
אדם הראשון !!!
"ויקרא ה' ...אל האדם, ויאמר לו: אַיֶּכָּה ?"
"ויאמר האדם האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל"
"את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנוכי ואחבא":
לאחר החטא, אלקים מחפש את אדם בגן עדן ושואל אותו שאלה מפורסמת: וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה?
ר' שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד, ישב בבית האסורים בפטרבורג, בגלל מלשינות של אחד ממתנגדי החסידות. פעם אחת, בא ראש הבולשת לחוקרו והרב היה שקוע במחשבות ולא שם ליבו לחוקר. החוקר שהבין כי הוא נמצא עם אדם קדוש, במקום לחקור אותו, החל לשאול אותו שאלות שהתעוררו אצלו, בעקבות קריאה בכתבי הקודש. וכך שאל: "היתכן שאלקים היודע הכל, שואל "אַיֶּכָּה"?
השיב לו הרב: "מאמין אתה בכתבי הקודש שהם נצחיים ונאמרו לכל אדם בכל עת ובכל דור?" השיב לו החוקר: "מאמין אני בכך". אמר הרב: "הקב"ה קורא לכל אדם בכל זמן: אייכה, היכן אתה בעולמך?"
החוקר התכוון לשאול את משמעות סיפור החטא של אדם הראשון, אך תשובתו של הרב מתיחסת לכל אדם באשר הוא אדם.
אדם הראשון מנסה להתחמק מאחריות לחייו ולמעשיו ואומר לאלקים: "אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן ...וָאֵחָבֵא" אדם הראשון חוטא, הוא אינו לוקח אחריות על מעשיו, הוא חושב להסתתר מאלקים, ובעצם הוא מסתתר מפני עצמו, וה' שואל אותו איפה אתה, איפה האישיות שלך ?
למה נגררת אחרי האשה שנגררה אחרי הנחש ?
ולעומת זאת :
מי היהודי הראשון שעמד מול לחץ חברתי ועולמי עצום ?
היהודי הראשון !!!
"אחד היה אברהם" (יחזקאל ל"ג) שאברהם עבד ה' על ידי שהיה אחד,
שחשב בדעתו שהוא יחידי בעולם,
ולא הסתכל כלל על בני העולם,
שסרים מאחרי ה' ומונעים אותו,
ולא על אביו ומשפחתו,
רק כאילו הוא לבד בעולם.
תנו דוגמא נוספת מהתנ"ך או מהיום לאדם שהלך נגד הזרם, שפעל לפי מצפונו ולפי האמת שבו ולא נכנע ללחץ החברה !!
כן,יש לנו דוגמא אדירה!!
אדם שגדל כנסיך בבית המלך באימפריה של העולם, אדם שהיה לו הכל והוא ויתר על כל זה כי היה איכפת לו מהסבל של המסכנים ולא היה יכול לראות סבל לא מוצדק ולהשאר אדיש בלי להתערב !
מזהים במי מדובר ?
משה רבנו,כמובן !!
"וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול"
"ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך"
"ויברח משה מפני פרעה, ויישב בארץ-מדיין ויישב על-הבאר. ולכוהן מדיין, שבע בנות; ותבואנה ותדלינה, ותמלאנה את-הרהטים, להשקות, צאן אביהן.ויבואו הרועים, ויגרשום; ויקם משה ויושיען, וישק את-צאנם"
משה מתערב גם כש:
- גוי מתנכל ליהודי
- יהודי מתנכל ליהודי
- גויים מתנכלים לגויות
ומה איתך ?
האם אתה הולך עם האמת שלך, עם הערכים איתם אתה באמת מזדהה ? או שאתה נגרר אחרי אחרים בלחץ חברתי גלוי או סמוי ?
אם זה בבית ,בחברה, בכיתה, במקום העבודה, ברחוב ? האם תעזור ברחוב למישהו בצרה ?
© כל הזכויות שמורות לרב יורם כהן אור
עצה קטנה: כיצד תתמודד מול לחץ חברתי ?
אם אתה אדם שיודע בעצמך שלא תעמוד בלחץ חברתי ותגרר אחריהם.
עליך פשוט להיות חכם ולא פיקח !!!
מה בין פיקח לחכם ?
יש בכלל הבדל בין הפיקח לחכם ?
יש הבדל עצום ביניהם !
"פיקח יודע איך לצאת מצרות, אבל חכם יודע לא להכנס אליהן !!".
ולכן עליך להיות חכם ולא להקלע לחבורה שהינך יודע מראש שאיננה מתאימה לך ועלולה לגרור אותך למקומות או למעשים לא טובים.
ואם תהיה בחברה משפיעה לרעה.
מה תעשה ? תתנהג כפי שהם רוצים ?
או שתהיה אתה ולא תושפע מהם ? ואולי אפילו תשפיע עליהם !
דע לך דבר חשוב לחיים:
אם תכנע ללחץ החברתי ותעשה כמוהם,לא יעריכו אותך. יבוזו לך ויזלזלו בך בסתר או אפילו בגלוי.
ודווקא אם תעמוד על העקרונות שלך ולא תושפע מהם ותשאר אתה,הם יעריכו אותך באמת !!
© כל הזכויות שמורות לרב יורם כהן אור
תוקן על ידי noamzaig ב- 09/09/2009 10:55:44
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 08:48 |
|
| |
הרב רפאל זר סיפר סיפור אמיתי שקרה לחבר שלו החילוני:
לרב רפאל יש חבר חילוני אחד שהוא עובד בתור נהג מונית והוא עובד כל יום כולל שבת!! מצאת החמה עד צאת הנשמה אז פעם אחת בשבת כשהוא נסע אז הלך לו המנוע של המונית וזה וואחד מנוע של מרצדס(בישביל לשלם על זה צריך למכור את הבית חחח)
אז הוא לא ידע מה לעשות.הוא יתקשר לחבר שלו ואמר לו שהלך לו המנוע,אז החבר אמר שיסע לקאסם ושם הערבים יסדרו לו מנוע כזה במחיר פצצה(יש מצב שתמצא את הפצצה בתוך האוטו גם).
אז מתי הוא נסע? בשבת! כי בשבת אין לו הרבה קליינטים אז הוא החליט ליסוע בשבת.
הוא הגיע לשם והביאו לו מנוע באחלה מחיר,אז בזמן שהערבי מתקין את המנוע הוא קורא לבעל המונית ואומר לו:"אני יודע למה מנוע שלך קרה לו כזה דבר"
אז בעל המונית שואל למה?
הערבי אומר לו ככה:"זה בגלל אתה נוסע שבת ובתורה שלכם כתוב אסור ליסוע שבת ובתורה שלכם הכל אמת אז בגלל זה הלך לך מנוע,חבל לך ליסוע שוב בשבת למה ילך לך שוב המנוע שוב עדיף לך להשאר כאן עד מתי נגמר שבת ואז תיסע ואם אתה לא רוצה להאמין לי תיסע שבת ואני יקבל עוד פעם כסף אז חבל לך"
בעל המונית הסתכל עליו המום ולא ידע מה לענות לו,הוא חיכה עד מוצאי שבת ואז הוא נסע.
ומאז בעל המונית שומר שבת.
אז שתבינו איך הערבים הגויים האלה יודעים מה זה תורה ואנחנו לא,בושה וחרפה.
אבל צריך להתפלל להצליח ולהתקדם במעשים טובים ומידות טובות ואמן שאנחנו לא נצטרך להכנס לבושה כזאת שגוי מטיף לך מוסר.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 08:40 |
|
| |
הפסוק בתהילים אומר "אמת מארץ תצמח"
ושואל אחד מגדולי האדמורי"ם, אם האמת צומחת מהארץ..
מה צריך לשתול בשביל שהיא תצמח???
התשובה שענה האדמו"ר היא שצריך לשתול עמוק עמוק את השקר ~!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2009 08:39 |
|
| |
מסופר על רבי יצחק אביו של רשי שממנו נלקח השם לרש"י(רבי שלמה יצחקי) שהיה חשוך ילדים ושהיה אחד הסוחרים הגדולים בצרפת.
כידוע היה למלך צרפת באותה תקופה פסל ששימש לעבודה זרה פסל גדול ורב חן והיו לו שתי עיניים מיהלומים יום אחד נעלם יהלום אחד והיה חסר לפסל את היהלום (כמו שניתן גם להבין מפה מה שאברהם אמר לטרח הפסל שאתה מאמין לו בקושי שומר על עצמו איך הוא יכול לשמור עלייך)יועציו של המלך סיפרו למלך שיש לרבי יצחק יהלום בדיוק כמו שנפל לפסל(כפי שאמרתי קודם רבי יצחק היה סוחר היהלומים מגדולי צרפת)המלך ישר הביא במיוחד את רבי יצחק מעירו שנמצא קצת רחוק מארמון המלוכה המלך הסביר לו שנעלם לפסל יהלום ושהוא מוכן לשלם לרבי יצחק כסף רב תמורת היהלום רבי יצחק הבין שהוא בבעיה בגלל שאם הוא ימכור לו את היהלום היהלום ישמש לעבודה זרה ואסור ליטול חלק קטן בעבודה זרה אבל מצד שני זה מלך ואם הוא יגיד לא למלך המלך יערוף את ראשו רבי יצחק אמר למלך שהוא מוכן והוא יפליג חזרה ויביא את היהלום רבי יצחק לקח את היהלום מבתיו ויצא מהר חזרה הנזיר שהתלווה לרבי יצחק כל הפלגה לכיוון הארמון רצה להראות את היהלום שהיה ידוע כיהלום נדיר רבי יצחק אמר לו שזה יהלום יקר ורב חן ומסוכן להוציא אותו שלא יפול, לקראת קרבתם לארמון המלך, רבי יצחק אמר לנזיר אני מוכן להראות לך את היהלום כשרבי יצחק הוציא את היהלום בזהירות ידיו רעדו והיהלום נפל לתוך הים הנזיר אמר לרבי יצחק שהוא יעיד לפני המלך שהייתה בכוונתו של רבי יצחק להביא את היהלום לפני המלך אך מרב שמירה ידיו רעדו לאחר שנכנסו לארמון והסבירו למלך את הסיפור המלך הבין ושלח את רבי יצחק חזרה לביתו כשחזר לביתו היו פניו שמחות אישתו שאלה אם הוא מכר את היהלום והוא ענה לה שלא כששאלה אישתו מדוע הוא שמחק הוא סיפר לך את הסיפור שהוא בכוונה הפיל את היהלום ושכביכול ידיו רעדו הוא רצה להפיל את היהלום ושהנזיר יהיה עד.. באותו לילה חלם רבי יצחק חלום ובו התגלה ה' לרבי יצחק וכך אמר לו בזכות שהייתה מוכן לוותר בשבילי על יהלום גשמי שנועד למטרת עבודה זרה אני יפצה אותך ביהלום גדול יותר וכך הוליד לו ה' את רש"י שהיה באמת יהלום אמיתי ודבק בתורה וזכה להיות תלמיד חכם..
אחי ורעי ככה בדיוק זהו חודש אלול אם אתם מוכנים לוותר לה' בשביל "יהלום" שהוא שמירת השבת,פגם הברית,תפילין,שיעורי תורה, ככה בדיוק ה' יתברך יוותר וימחל לכם על כל העוונות ויכתוב אותכם לספר חיים טובים ושלום ופרנסה..
 |
|
|
|
|
|