הנהגות ומשלים להתחזקות לקראת יום הדין

בספר ''תורת יצחק'' (להגרי''א ולדשיין זצ''ל, עמ' קצו) מביא דברי התעוררות לקראת הימים הנוראים (הובא בלקח טוב):

במדרש מובא: ''משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעברו, ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור. ויך אותו במטהו ואמר לו: קשה יום, הלא המחתרת חתורה לפניך, ואיך לא מהרת המלט על נפשך?! '' (קהלת רבה, ע''פ שערי תשובה לרבנו יונה א, ב)

בריחת הלסטים מבית הסהר היא הוכחה שהם ראו את ישיבתם בבית הסהר כענש, ולכן ברחו משם. אי לכך יש לקוות, שמעתה ואילך ייטיבו דרכם מפחד שמא יגזר עליהם המלו פעם נוספת ענש כזה. לעמת זאת, האסיר שהמחתרת חתורה לפניו ואינו מנצלה לבריחה, בודאי אינו רואה את הישיבה בבית הסהר כענש. ועל כן, גם אם יוסיף לשבת שם לא ישוב מחטאו, לכן אין בררה אלא להוסיף לו יסורים. זוהי הסבה מדוע הכהו שר בית הסהר על קדקדו; אולי תשפיע עליו תוספת היסורים, ואולי אז ישוב בתשובה.

הוא הדין לדידן. אם האדם מתעורר לשוב מחטאיו בחדש אלול, הרי ה סימן לכו, שדי בעצם הימים כדי להפחידו ולגרם שיחחרט על העבר, אבל אם יחלפו ימי אלול היקרים, והמחתרת חתורה לפניו והוא לא התעורר להרהר בתשובה, הרי זה סימן מבהק שפחד הדין רחוק עדין מלבו. אז יצטרך ה' יתברך לגזר עליו, חס וחלילה, יסורים גופניים כדי לעוררו מתרדמתו, כמו שנאמר (ישעיה כח, כב): ''ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם''.

האדם צריך לתבע מעצמו בימים אלה: הרי המחתרת חתורה לפניך ! אם לא יחוש לבחר כהלכה ולנצל את המחתרת שלפניו ולמלט את נפשו, עליו לחשש שמא יאלצוהו משמים לשום על ידי יסורים קשים. על כן עלינו להתפלל על התעוררות רגשי הלב: ''לב טהור ברא לי אלקים, ורוח נכון חדש בקרבי''.

אומרים המפרשים מה הכוונה לספרים החיצוניים? הכוונה היא לעיתונים לספרים לטלוויזיה שמדברים נגד השם

(מאמר תגובה שפרסם בעלון אלי בעזרי, על תגובות שנתקבלו על מאמר שנכתבו בו כדברים הנ''ל)

בעלון שעבר פורסם בגנותם של התקשרת והעתונאים, שאסור להאמין להם כי רבם ככלם רמאים ונוכלים וכו'. וכן מי שרואה תכניות טלויזיה מסתבר שהוא לקוי באמונה ופסול לעדות ואסור לו להיות חזן בבית הכנסת. קבלנו על כך הערות במכתב ובטלפון: איך אפשר לקטרג על עם ישראל, במקום לקים מצות אהבת ישראל ולקרב כל יהודי ויהודי. ועוד שמי שרואה טלויזיה למה הוא פסול לעדות ולמה הוא לא יכל להיות חזן? הרי גם ברחוב יש פריצות נוראה. ועוד, מי שעובר עברה כבר נהיה פסול לעדות? ועוד, שהדברים שנכתבו גרמו שהרבה חזנים מפחדים להיות שלוחי צבור ומה יהיה? ולכן באנו בזה להרחיב הדברים יותר להרבות כבוד שמים ולהגדיל תורה ולהאדירה. ידעתי שזה יגרם לתגובות מסימות על ידי מסיתים ועמי הארץ, אבל זוהי ההזדמנות לומר את האמת ולקים את הפסוק (דברים א, יז) ''לא תגורו מפני איש''.

כידוע, מצוה לאהב כל יהודי ויהודי בעם ישראל ומקימים בזה במה מצוות עשה כל רגע ורגע, עשרים וארבע שעות ביממה. ואפלו רשעים גמורים מצוה גדולה לקרב אותם ולכבד אותם ולזכות אותם לתורה ויראת שמים. ואם באים לבית הכנסת מצוה גדולה לסיע בעדם כיצד להתפלל, שירגישו כמו בבית, ועל ידי זה יתקרבו לאבינו שבשמים. ובפרט בדור שלנו שחלקם הגדול כתינוק שנשבה, כידוע. ואחד האדמורי''ם זיע''א היה אמר: ''הלואי שאנחנו נאהב את הצדיק הגדול כמו שהקדוש ברוך הוא אוהב את הרשע הגדול ומחכה לו שיחזר בתשובה!'' ופעם אמרתי בשבת קדש בשעור תורה על נער אחד שחזר בתשובה והוריו עדין לא חזרו, וכשמגיע בשבת קדש לאחר שעור תורה ורואה את אמו בלבוש פרוץ עם סיגריה בפה ומבשלת קפה טרקי על הגז כיצד להגיב? צריך הנער לומר לאמו: ''אמא, שבת שלום! אפשר, בבקשה, לאכל סעודה שלישית?'' כך צריך להגיב, ובכלל, לא להתיחם לעברות שעושה האם, והזמן יעשה את שלו. אולם, כל זה בסתם רשעים לעצמם.

אבל, רשעים המסיתים אחרים נגד התורה על ידי מאמרים בעתונים מלכלכים ועל ידי סדרות הרצאות בטלויזיה וכיוצא בזה, אנשים כאלה מצוה לשנא אותם ולהפר עצתם ולפרסם את זה ברבים. ואין בזה חשש קטרוג על ישראל מפני שמכון לתועלת שלא להגרר אחרי רשעים שמסיתים נגד האמונה ונגד הדת ונגד גדולי ישראל. ועוד, קטרוג על ישראל, נאמר בנביא על ידי אליהו הנביא וכן על ידי ישעיה הנביא שדברו סרה בישראל לפני הקדוש ברוך הוא. אבל, כשמוכיחים את העם ומזהירים אותם שלא יטעו אחרי אנשים רשעים אין בזה קטרוג, ואורבא למצוה יחשב. ויש להוסיף, שיש הרבה אנשים עמי הארץ שחושבים בתמימות שצריך תמיד ללמד זכות ולא נזהרו מהרשעים, ודין גרמא שבניהם לא זכו ללכת בדרך התורה. אבל אהבת ישראל אמתית יש רק לגדולי ישראל ולמי שהולך בדרך התורה, שיודעים ביום כפור ובחגים ללמד זכות ולשבח לפני הקדוש ברוך הוא בדרשות את כלל ישראל, וכן בימי השובבי''ם, שיש תפלה מיחדת שיש בה למוד זכות על ישראל. אבל כשצריך להזהיר לברח מן המסיתים והמדיחים חובה לעשות כן.

ועין במשנה ברורה בבאור הלכה (סימן א') ומהרש''א (יבמות קט ושבת קטז).

ועין בספר שמירת הלשון לרבנו החפץ חיים (פרק ח' סעיף ה), שכותב שהמדבר אפיקורסות מצוה לגנותו ולבזותו, מפני שעל אנשים כאלה אין אסור לשון הרע גם אם הם תינוקות שנשבו, כי חובתנו להציל את עם ישראל.

ובעיני ראיתי גבאי בית כנסת נכנס לחנות בערב שבת קדש ובחיקו עתונים מלכלכים המלאים תועבה ואפיקורסות ואומר לי ''שבת שלום'' , ויתכן שדרך קריאת העלון אפשר להציל אותו.

ועין יורה דעה (סימן קנח), שבזמן בית המקדש היו הורגים אנשים כאלה כי הם הורסים את עם ישראל! ובעלון ''אלי בעזרי'' פרסמו אותם למען דעת כל עמי הארץ להזהר מהם. וזוהי התשובה לשאלה הראשונה שהרי אסור לקמרג והדברים ברורים. השאלה השניה, מי שרואה טלויזיה למה פסול לעדות? ובכן, דקדקנו לכתב ''מי שרואה תכניות במלויזיה'' , והכונה לא לעצם ה''חדשות'' שרואים, אף שגם בזה יש חסר צניעות וכן דבורים שאסור לשמע. אבל ההדגשה היתה ''תכניות'' , דהינו למשל: סדרת הרצאות שבועיות על המדע המוכיח בטפשותו שהאדם בא מקוף, ומראים תמונות המתאימות מקוף ועד שמגיעים לאדם שנהיה חבר כנסת... והרי זה נגד האמונה שכתוב בתורה 'ויברא אלקים את האדם''! ומי שרואה דברים אלו ברור שהוא משפע ומכניס לעצמו בראש ספקות באמונה! ובפרט שמביאים שמות של מדען ופרופסור וכיוצא בזה, וכמו ארס של נחש חודר למחשבה. וכן על בריאת העולם שקים מליוני שנים וגם זה נגד האמונה. תכניות כאלה אסור לראות, ומי שרואה, כתבתי שהוא ''לקוי באמונה''! כי אם היה כואב לו, הרי היה קם ושובר מכשיר טמא זה, כי אם היו צוחקים ולועגים על אביו ואמו במכשיר זה האם היה שותק?! איפה כבוד שמים! ועין ביורה דעה (סימן קיט) מי שלא מאמין בדברי חז''ל הקדושים דינו כמחלל שבת ועובד עבודה זרה, שדינו בעובד כוכבים ומזלות! ואם דינו כעובד כוכבים ומזלות ברור שהוא פסול לעדות!

וכן תכניות שלועגים בהן על גדולי ישראל ועל המצוות, האם אפשר לשתק על כך? וזו גם התשובה על השאלה השלישית: למה אסור לו להיות חזן? מפני שאיש כזה שרואה תכניות נגד אמונה ונגד תורה כיצד יהיה שליח צבור של הקהל?! הרי הקדוש ברוך הוא לא מרצה ממנו! וכי העקר שיהיה לו קול ערב או שמנגן נגון ירושלמי? העקר שתהיה לו יראת שמים טהורה! קדם כל ''הראיני את מראיך'' ואחר כך ''השמיעיני את קולך''! קול ערב בלי יראת שמים זה כמו קול עורב, לא שוה כלום!

ורבנו הגדול רבי עובדיה יוסף שליט''א, הוסיף שם בכף החיים (סעיף קמן מ): אלה שאינם מאמינים בדברי חז''ל רק במה שמסתדר להם לפי השכל, הרי הם כגויים לבל דבריהם ואין להאמינם כלל, ואין מצטרפין לעשרה! עין שם.

ולשאלה: גם ברחוב יש פריצות. התשובה פשומה: כתבנו בגלל ''לקוי באמונה'' , אבל באמת גם מי שרואה סרטים ותכניות תועבה במכשיר הטמא טלויזיה, הרמב''ם קורא לו ''מומר לדבר אחד'' , ואין דומה מי שרואה ברחוב בדרך הליכה, למי שיושב במתכון לראות תועבה ולממא את עיניו ואת נשמתו. ובכלל, מי אמר שברחוב מתר להסתכל בכונה על פריצות? חס ושלום! גם ברחוב צריכים להשמר מכל משמר. ועין למרן שליט''א ביביע אומר (חלק ו' דף מ) שכתב: עצם הכנסת טלויזיה לבית היא אסור גמור לכל מי שמודה על האמת, ועתיד הוא לתן את הדין. וחזר שנית ביביע אומר (חלק ח' עמוד שטו) על חמרת האסור של החזקת מלויזיה בבית, עין שם. וזכורני לפני כשלשים שנה הבד''ץ בירושלים הטילו חרם על מי שמחזיק טלויזיה בבית, וכן הוסיפו שאסור לגור בשכנות אצלו. ומי לא מפחד מהחרם הנורא! ! !

ומה ששאלו, שהרבה חזנים נמנעים עתה להיות שלוחי צבור בבית הכנסת כי הם מפחדים וחוששים. האמת שאני שמח על כך, והלואי שלא יתפללו כשלוחי צבור כל אותם האנשים החוזים בטלויזיה, רחמנא לצלן. וברוך ה', אצלנו בשכונת תל גבורים בחולון, לא יעלה ולא יבוא לתבה להיות שליח צבור מי שיש בביתו טלויזיה. ואשרינו שזכינו לכך. וכידוע מרן שליט''א פסק ביביע אומר בכמה מקומות: מי שבניו לומדים בבית ספר חלוני אסור לו להיות חזן בבית הכנסת ! והגאון רבי שמואל וואזנר שליט''א בספר שבט הלוי פסק: מי שרואה טלויזיה והוא כותב תפלין וט וזות, הרי הן פסולות !

ועין בגמרא (ברכות סג:) כי היכי דלא ליגררו בתריה. ויש להוקיע עד הסוף! ואם הרב הראשי הרב לאו שליט''א והרב אורי זהר שליט''א מדברים בטלויזיה זה לא אומר שמתר לראות, והרי גם לפני הבחירות גדולי ישראל פסקו שמתר לעסקני צבור לדבר במכשיר הממא כדי לקרב רחוקים עד כמה שאפשר, אבל זה לא מכשיר את הדבר.

אחד החזנים שהתקשר אלי שאל בטלפון: אז למה הדתיים שרפו את הדגל? זו שאלה נבובה שאינה קשורה לענין. ועניתי לו, שכל מעשה שרפת הדגל כבר התפרסם שזה שקר גם מצד התקשרת. ועוד, שבמקום להצטער על דגל שנשרף יש להצטער על השבת שנרמסת ועל הדת שנשרפת על ידם. וכל אלה הצופים במלויזיה להנאה, עוברים גם על דברי חז''ל שאמרו (נדרים לט:): ''בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם''. ואוי לאותה בושה אוי לאותה כלמה. וכמובן שגדולי הרבנים יודעים את כל מיני התועבה והאפיקורסות שיש בטלויזיה, ולכן זועקים וצועקים לבכות על כבוד שמים ועל הבנים שלהם שירדו מדרך התורה לדרך מקלקלת. ויש להוסיף, כי עצם הטלויזיה אינו מכשיר טמא מצד עצמו שהרי אפשר לראות בו באמצעות לוין את שעורו הקבוע של מרן שליט''א, וכן סרטי וידאו על ידי גדולי הרבנים וטובי המרצים בעניני תורה ויראת שמים, וכן הרצאת וידאו של הרב נויגרשל שליט''א על השואה, אשר שופכת אור של אמונה בנושא זה. אבל הבעיה הקשה שבמכשיר זה מראים דברים נוראים שהם נגד האמונה ונגד התורה ונגד הדת ונגד גדולי ישראל. ואפלו סרט שלהם על השואה אסור לראות שזה מחליש את האמונה, ובפרט כשמראים יהודי זקן דתי מטל ברעב בצד הכביש ברחובות גרמניה הארורה ומיד שואלים עמי הארץ: איפה ה' היה? אבל כשרואים כיצד מגיש את הדברים הרב נויגרשל, מבינים היטב שהשם יתברך היה בשמים והוא כון את השואה הכתובה בתנ''ך ובתלמוד הרבה הרבה שנים קדם.

ועכשו לסכום הדברים:

מה רע בטלויזיה?

א. עבודה זרה. כידוע, יש בתכניותיהם הרבה דברים שהם נגד האמונה והיהדות. וגם מסבירים את מצוות התורה בסלוף גמור וגורמים לצבור חלשה באמונה, והרי זו עבודה זרה ממש! והוסיף לי במכתב כבוד ראש הישיבה הרב נאמ''ן שליט''א, שהרואה תכניות אפיקורסיות העושות שחוק וקלות ראש מכל היקר והקדוש לעם ישראל, פשיטא שאין למנותו לחזן, קל וחמר ממה שכתב הרמב''ם בפרוש המשניות (פרק חלק סוף יסוד יג), עין שם. עד כאן תורף דבריו. והוסיף לי בעל פה גמרא מפרשת (ברכות כט.), כשחוששין שמא אפיקורסות נזרקה בו, מורידין אותו מהתבה. וכל זה מצוי במכשיר הטמא.

ב. גלוי עריות. כידוע, תכניות תועבה מצויות לרב במכשיר זה ואפלו בשעות היום. ויש בזה גרוי נורא של יצר הרע, ועוברים על הפסוק (במדבר טו, לט) ''ולא תתורו'' , שהכונה כפשוטו לא לפגם העינים על ידי הסתכלות בכל צורה שהיא. ומי ששואל איפה כתוב שאסורה הטלויזיה, זו שאלה טפשית! ועין יביע אמר (חלק ו' עמוד מ) שכתב: ''מראות הטלויזיה מלאות תועבות רעות''.

ג. שפיכות דמים. כידוע, רואים שם ציורים ותמונות של הרג ושפיכות דמים ועל ידי זה מקבל טבע אכזרי. ופעם בתקשרת שאלו נער מאיפה למד לרצח? ואמר שראה כזאת בתכנית טלויזיה, רחמנא לצלן.

ד. ליצנות. כידוע, מרבים שחוק וקלות ראש ובפרט על עניני הדת והמצוות. וליצנות משפיעה מאד על האדם ומורידה ממנו יראת שמים. וכת ליצנים לא רואה פני שכינה.

ה. התחברות לרשעים. כידוע, על ידי ההסתכלות עם צורת הדבור שלהם והתמונות שברקע, מרגישים קשר לשדרן ומשתתפים אתו בהבנת הדברים, רחמנא לצלן.

ו. חרם. כידוע, הבית דין צדק בירושלים עשו חרם על הסתכלות במכשיר זה לפני שלשים שנה. ושמעתי ממרן שליט''א בזמנו, שהסתפק בהשפעת החרם לספרדים. גם הרב נאמ''ן שליט''א העיר לי בענין החרם שאין זה פשוט.

ז. חשבון נפש. הכונה לעשות חשבון נפש. מי שראה טלויזיה שלשים יום, כל יום שעתים, כמה דברי חכמה והנהגות ועצות קבל מהם. ואחר כך ישתתף בשעורי תורה שלשים יום כל יום שעתים וימצא את ההבדלים, מה משתלם יותר ועל ידי זה ימצא גם את המטמון. ומכאן, הערה לאלה שמוכרים את המצוות בשבת קדש לעלות לספר תורה, שלא למכר את המצוה של ''שליח צבור'' בשום אפן גם אם זה מביא הכנסות לבית הכנסת, אלא הגבאי יתן לאנשים הגונים יראי שמים להיות שלוחי צבור.

וכידוע, כל אותם שמשקיעים את זמנם במכשיר הטמא הזה, אינם משקיעים ואינם נותנים תשומת לב לבית ולמשפחה, וכך גם מתפטרים מהילדים על ידי שמושיבים אותם לראות תכניות כדי להקל על עצמם, ואינם מקבלים חם ואהבה, וחסר להם בטחון עצמי. ועצה טובה למסלקים מכשיר זה מהבית, לקנות לילדים משחקים כגון דמקה ושחמט, משחקי קלפים על דיני ברכות, חכמי ישראל וכיוצא בזה המעבירים מסר של תורה ויראת שמים. וכן קלטות יפות להשמיע להם, ואפלו שני טיפים כדי לתת הרגשה טובה לכלם. ועל ידי זה מקבלים יראת שמים טהורה, שלוה ושמחה והכל על מקומו יבוא בשלום. ויש להוסיף: בגמרא (סנהדרין ק) מבאר מי שאומר ''הני רבנן'' , ''אלה החכמים'' בלשון זלזול, נקרא אפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא. ופעם אחת רב פפא בלי כונה אמר בתוך שעור תורה ''הני רבנן'' (וברור שלא התכון לזלזל) ועשה תענית (ועין רש''ש בבא מציעא עג:). ובמכשיר הטמא לועגים על רבנים וגדולי ישראל. וכשנפטר כבוד קדושת האדמו''ר מחב''ד כמה לעגו על שיטתו ועל המשיח, וכמה לועגים על מרן שליט''א ועל הרב יצחק כדורי שליט''א. ובכלל כשלועגים על בחורי ישיבה שלא עושים צבא הרי זה כמו ''הני רבנן'' , שמזלזלים וגם מסיתים אחרים. ופשוט שענשם גדול מאד. ולכן מכשיר זה הוא האויב המסכן ביותר לעם ישראל, ואשרי המבין זאת.
*--body_end*

פעם ספר הרב אריה שכטר שליט''א, שמסר שיחה בסמינר ''ערכים'' , והזכיר שם את הרשע הסופר ביאליק, ופלט עליו את המלים ''ימח שמו וזכרו''. תוך כדי שהזכירו, נעשתה סערת רוחות בין החילונים, כיצד הוא מדבר עליו. ואז הוא אמר להם: תשמעו, אני אמ, רתי זאת בטעות, מרב כעם עליו. ובאמת, לא טוב שאמרתי זאת כאן, אך לאמתו של הבר בשביל האדם הזה זו ברכה מאד גדולה. הוא כבר מזמן, לפני עשרות שנים לא נמצא בעולם. והוא מסכן, כל פעם מחדש שורפים אותו וצולים אותו בגיהנום. מה יש? בבית הספר הזה לומדים את דברי הכפירה שלו, ובבית הספר הזה לומדים את ספריו, עוד מינות, ועוד אפיקורסות, עוד ליצנות מהתורה ומקדש הקדשים. וכל תלמיד שלומד את זה לוקחים אותו (את ביאליק) עוד פעם ושורפים אותו, ה' ישמר ממש נורא. פעם אחת, באיזה שהוא יום מוציאים אותו החוצה מהגיהנום. הוא שואל מה קרה גמרנו? אומרים לו כן, ברוך ה' עכשו החפש הגדול. בתי הספר הפסיקו ללמד בספרים שלך. הוא שמח, די שקט לו, וכך חדשים שקט. אחרי חדשים תופסים אותו נו! חיים נחמן בוא עוד פעם... והוא שואל: לאן לבוא? אולי כבר לוקחים אותי לגן עדן? לא, הוא רואה שעוד פעם לגיהנום מה קרה? מה יש? למה שוב לגיהנום? אומרים לו שנת הלמודים התחילה שוב. אז עומד אותו רשע מסכן וצועק: ''רבונו של עולם, ימח שמי וזכרי כבר, שישכחו ממני, מה הם רוצים ממני, שישכחו לגמרי''. לכן זו ברכה בשבילו ולא קללה.

אנו לא יודעים, איך הדבר הזה מזעזע, שפעלות של אדם הן לנצח נצחים, ולאו דוקא ספרים שמחברים. אם נתבונן נראה שכך זה, לפעמים הנהגה של אדם משפיעה יותר מדבורים. כי אם אדם מדבר, לפעמים יש עליו בקרת, זה לא בדיוק כמו שהוא אומר, אפשר לומר אחרת, יש תגובות. אבל אם אדם לא מדבר, הוא מתנהג כך, זה נכנס, זה משפיע, זה חודר לעצמות.

יש היום בבית הספר בשבת אחר הצהרים ארגון ''בתיה''. בנות מגיעות לשם ואחת מסורקת 100% והשניה 200% איך בת ישראל מגיעה בשבת מסרקת 200% ? לא, לא, יש מסרק של שבת ואפשר להסתרק. ומה זה מסרק של שבת? האם המסרק הזה שמסתרקים בו, נושרות על ידיו שערות? נושרות. אמנם הוא יותר רך ממסרק רגיל, אבל כשמסתרקים רואים שכל פעם נקרעות שערות. אז במה זה מסרק של שבת? אולי צריכים לקרא לזה ''מסרק של חלול שבת! ''

אם המסרק הזה לא פועל כפי שמסרק של שבת צריך לפעל, אז אסור בכלל להשתמש בו. וכמה זה מוסיף כשהילדים רואים שמקריבים לכבוד השבת! אמנם לא ילכו 50%, מסרקים, אבל יראו שהשבת שוה לנו משהו. איזה הוד והדר זה! איזה יפי זה כשרואים ''אצלי שבת זאת שבת קדש! '' זה נורא, אפשר להכשל בחמורי חמורות, בחלול שבת. ולמה? לא יכולים לותר! יש יותר קדוש שם שמים מזה שמגיעים ורואים אה, היום אי אפשר לעשות כמו ביום חול, נו אז הולכים קצת מפזר, מה קרה? לכבוד שבת קדש. יש יותר הוד והדר מזה?! שכחנו בכלל מה זה יפי אמתי. הרחוב הקלוקל הוציא מאתנו את המשגים של יפי, של הוד והדר, של בית של עם ישראל. אבל אי אפשר לדרש את זה מהילדים, כל זמן שהם רואים שההורים על הנוחיות שלהם לא מותרים, אצלם הכל צריך להתבצע כמתכנן. גוערים בילד ''איך אתה מברך?'' נו, מה הוא יעשה, המסכן? הוא רואה שכך ההורים מברכים, בשתי דקות כבר גמרו את ברכת המזון, כל הברכה ממש.

אז מה רוצים ממנו, המסכן? ככה הוא רואה. אומרים לו: ''לא, לא משה'לה, אתה לא מברך טוב''. והוא מתאפק מלשאל: ''ואיך את מברכת?!''

החפץ חיים אומר: כשיש שרפה גדולה, באים מכבי אש ושופכים מים על האש ומכבים את השרפה. אבל לפעמים האש שורפת בתים שלמים, שרפה גדולה מאד. שם הכבאים בכלל לא שופכים מים על האש רק על הבתים שמסביב, שבהם האש עוד לא נתפסה, כדי שהאש לא תתפס גם בהם. כשרואים את הרחוב במצבו הנוכחי, אז על שארית הפלטה, על הבתים הקדושים, על טהרת הקדש, שם צריך לשפך מים ולחזק את הענינים האלו (ואין מים אלא תורה).

ודאי שהילדים רואים הכל ומרגישים הכל, מה חשוב להורים, ומה לא. כשהילד אומר איזה שקר, או כשבשבת הוא לוקח איזה מקצה ביד, מה התגובה של האבא? מה התגובה של האמא? ''משה'לה אמרתי לך כבר פעם לא להחזיק מקצה בשבת, אז עוד פעם לא תקח, בסדר?! '' מדברים בלשון רכה ומרצים. וכשהילד אומר שקר אומרים לו: ''זה לא יפה לשקר! '' אבל אם אותו משה'לה רואה, שפעם אחת אם עלה עם נעלים על הספה, אז הבית נהפך להר געש וצועקים עליו ''אני בשום אפן לא אותר לך על דבר כזה! '' וכאן רותחים וזועקים. מה הוא רואה? על מה שמים את הדגש? על הספה! נו בסדר, אז הוא גם כן יודע שהספה היא העקר.

אין מושג כמה מחדירים בעצמות את הקדושה והטהרה, ואת כל ה''יידישקייט'' עם הצניעות. אין צרך לומר את מה שקורה בשמים ואת השכר העצום שזכתה בו ההיא קמחית, שבעה בנים כהנים גדולים בזכות הצניעות שלה. רק מדברים על מה שהילד רואה ממש, על מה שמים את הדגש.

מעשה נפלא מאחד העשירים הגדולים, שקראו לו דיינס. הוא היה בתקופת מלחמת העולם הראשונה עשיר מפלג, מליארדר, והחזיק את כל הישיבות בליטא, ובפרט את ישיבת נובהרדוק. אחר כך כשהגיעה המהפכה הקומוניסטית, לקחו ממנו את כל מה שהיה לו, והוא נשאר עני מרוד, ממש עד פת לחם, עני ואביון.

אבל בזמן שהוא היה עדין עשיר, לקח שני חתנים לשתי בנותיו, שהיו גדולי עולם: האחד רבי אברהם יצחק בלוך, והשני אחיו. שני תלמידי חכמים גדולים: האחד ראש ישיבת טלז', והשני רב מרצה בישיבה זו. הוא אמר תמיד: ''מכל העשר שלי לא נשאר כלום. אבל שני יהלומים נשארו לי, אלו שני חתני''. רבי אלחנן וסרמן ה' ינקם דמו ספר, שהוא היה צריך להגיע אליו פעם כשהישיבה היתה במצב קשה, והוא הלך אליו כמה פרסאות מרחק כמה שעות. באמצע היה שלג כבד, והוא היה מלכלך מאד משלג ומבץ.

כאשר היה כבר באמצע הדרך, לאחר שאת שעותיו היקרות נתן כבר בשביל הליכה זו, וכל כלו מכף רגל ועד ראש היה מלא בשלג ובבץ, הוא עשה חשבון, שכך הוא אינו יכל להגיע לבית של דייניס ולהכנס אליו, הרי כל ביתו מלא שטיחים יקרים וספות, וכיצד יכנס בבגדים אלו?! וכיצד ישב שם? הרי הכל יתלכלך! חשב רבי אלחנן, שאולי ילך חזרה הביתה, אך עשה חשבון שזה לא משתלם, שהרי חצי מהזמן הוא כבר בטל, האם עכשו יחזר לישיבה ויבטל יום נוסף כדי לבוא אליו?

אבל מצד שני, מה לעשות? הרי הוא לא יכל להכנס כך לבית של דייניס! אז הוא מצא עצה. לאותו עשיר יש דלת כניסה ראשית, שמשם נכנסים לסלון, אבל הוא שם לב פעם אחת באחד הבקורים שלו, שיש לו גם כניסה מן המטבח, ומשם גם אפשר להכנם, ושם אין שטיחים, אז הוא החליט להכנס דרך המטבח. הוא דפק בדלת. קפצו שתי הבנות הקטנות ופתחו את הדלת, וראו את רבי אלחנן וסרמן ראש ישיבת ברנוביץ' שהכירו אותו.

אנו נמצאים בזמן שאין השנאה כבושה, וחדשים לבקרים מתחדשים עלינו אסונות וטרגדיות. בתי החולים מלאים אנשים, נשים, וטף. ב''בלינסון'' ישנם מעל חמש מאות ילדים חולי סרטן, ב''תל השומר'' מעל שלש מאות וארבעים ילדים ועוד כהנה. כל שנה מתוספים בארץ ישראל כחמשה עשר אלף חולי סרטן רחמנא לצלן. והגם שרבים מהם נפטרים במשך השנה, בכל זאת אף פעם אין מטתו של חולה נשארת ריקה, תמיד יש מישהו שמאיש אותה, ואדרבא אפלו עוד חסרים מקומות, ה' ישמרנו. אם כן, הבה נחפש דרכינו ונחקורה, איפה נמצאת התשובה למצב. נעין מה היה מצב בני ישראל בזמן ''יציאת מצרים'' שזכו, ומה היה מצבם בזמן ''בצאתי מירושלים'' שגלו רחמנא לצלן ונחרב הבית.

''בצאתי ממצרים'' המצריים הם מקור הטמאה והזהמה, עד שאברהם אבינו עליו השלום היה צריך להכנים אשתו בתבה ואף לצוות עליה; ''אמרי נא אחותי את''. אומרים חז''ל, שעם ישראל שהה אצל עם טמא כזה במצב של נשלטים, ובכל זאת נשאר נקי: במשך מאתים ועשר שנים לא נכשלו בנות ישראל אפלו בשוגג, חוץ מאחת (שלומית), שהכתוב פרסמה, לומר לך שחוץ ממנה לא היו עוד. איך היו מסגלים לשמר כך על השלמות, אף על פי שעבדו עבודה זרה? והתשובה היא משתי סבות:

א. משום שלא הכניסו לביתם את לבוש הרחוב את שפתו וגם לא שנו את שמם. זה מרמז בסבות הגאלה (שמות טו, ט) ''ארדף אשיג אחלק שלל'' ראשי תבות שם לבוש לשון. דהינו זוהי הסבה שהצלחתי לרדף ולהשיג. וכן (במדבר כד, ה) ''מה טבו אהליך יעקב'' שלא היו פתחיהן מכונים זה לזה. הלבוש הרחובי לא נכנס הביתה אפלו לא בדמות שרוולים ארכים ושמלות ארכות.

ב. לא הסתכלו בצלחת של השכנים, אלא: מה שאצלי, זה הכי טוב. הבעל הכי טוב, הילדים הכי טובים, הרהיטים הכי טובים, הבגדים , הכי טובים. אני מרצה. לא מענין אותי מה נעשה אצל השכנים. היחד בבית היה חם וחיובי. ההתקשטות (היו לנשות ישראל הרבה תכשיטים) והחיוכים היו לתוך הבית. הבעל התיחס לרצונות ולמעלות של אשתו, וכן האשה לבעלה, ורק משום כך יש התיחסות חיובית גם לילדים. וזה יוצר את המעגל המשפחתי החם ש. אף אחד לא מעונין ואינו רוצה לברח ממנו. אין התחריות המנפחות את האגו ויוצרות מצב שהאדם רואה אך ורק את עצמו.

ואלו היום, כל אחד חי את החיים שלו, ולכן הבית מתפרק ומתחילים לחפש תשומת לב בחוץ. זוהי אם כל הצרות, וזה בדיוק מה שקרה ''בצאתי מירושלים'' , כעדות הפסוק (ישעיהו ג, טז): ''יען כי גבהו בנות ציון'' וכדרשת רבא על כל הפסוק במסכת שבת (סב:). מצוה לעין שם בפרוש רש''י לראות כמה שזה תואם למה שקורה בתקופתנו.

אז מבינים שההתנהגות וההתחרות המסברות שם בגמרא, תואמות בדיוק את התאור, שלא חרבה ירושלים אלא בגלל שנאת חנם. התנהגות כזו יוצרת את שנאת החנם.

על כן היום אנו רואים, שהקדוש ברוך הוא לא שותק, ובתי החולים מלאים, כפי שהזכרנו לעיל, ובחורי ישראל יורדים רחמנא לצלן. אנו צריכים לקשר בין הענינים וללמד מוסר השכל. כל אשה בביתה צריכה להנהיג גישה חדשה. הן ביחס של בין איש לאשתו, והן ביחס של ההורים לילדים. צריך להפך את הבית לחממה, שתמלא את כל הישות, ולא ללמד חס ושלום מהרחוב הקלוקל. ועל ידי תקונים אלו יתקים בנו (שמות א, כא) ''ויהי כי יראו המילדות את האלוקים, ויעש להם בתים'' וזה מה שיבנה את הבתים האמתיים בעם ישראל. אמן כן יהי רצון, אמן ואמן.
*--$~*

הן רצו בשמחה וברקוד לאבא וקראו לו: ''רבי אלחנן הגיע, רבי אלחנן הגיע'' , שמחה וששון! העשיר דייניס נגש לדלת המטבח וראה את רבי אלחנן מגיע מהכניסה במטבח ולא הבין, מדוע הוא לא הגיע מהכניסה הראשית? הוא נגש לרבי אלחנן, ורבי אלחנן אמר לו ''שלום עליכם'' , ודייניס התחיל לבכות, בוכה! ובוכה!

רבי אלחנן לא יודע מה קרה, למה הוא בוכה? והעשיר בקשי דבר ואמר: ''רבי, מה חטאתי? מה פשעתי? מה עויתי? למה הרבי עושה לי כך?'' חשב רבי אלחנן, שמישהו דבר לשון הרע עליו, ושאל אותו: ''מה אני עשיתי רע, אני לא יודע משום רע שעשיתי. אדרבא, תמיד אנחנו בידידות, איני יודע מה עשיתי רע!'' אמר לו דייניס: ''הרבי קלקל לי את הבנות שלי!'' נבהל רבי אלחנן: ''כיצד קלקלתי את הבנות אינני מכיר אותן, ואף פעם לא דברתי אתן, ואיך אקלקל א ותן''?

אמר לו דייניס כך: ''הבנות שלי רואות כל היום בבית כסף, זהב, דולרים, כסף, ועוד כסף, סוחרים קונים ומוכרים, זה מה שהן רואות כל הזמן. אבל מה, דבר אחד הן יודעות הימב שאצלי תורה היא יותר מכסף. כשמגיע תלמיד חכם, או כשמגיע זמן השעור שלי, כשצריכים ללכת ללמד, אז שיהיה בית מלא סוחרים, אני עוזב הכל והולך ללמד, זה קדש! כסף, כסף, כסף, אבל תורה היא יותר מכסף. אבל מה עשה לי עכשו ראש הישיבה? ראש הישיבה שלח אותן לקרא לי, ובכך הוא הסביר להן שהוא לא יכל להכנס דרך הדלת הראשית, כי הוא עם בץ ושלג, והוא לא רוצה ללכלך את הבית. מה הן תראינה כעת? שהשמיחים שלי שוים יותר מן התורה, מכבוד התורה של ראש הישיבה, את זה הן תראינה! ואם הן תקבלנה משגים כאלה, הן נאבדות לעולם.

שאל אותו רבי אלחנן: ''הבנתי, אבל מה אתה רוצה שאעשה עכשו? אתה רואה, איך אני נראה! '' אמר לו דייניס: ''אני רוצה לבקש מהרבי טובה, שהרבי יבוא אתי ביחד מהדלת הראשית, וידרך על השטיחים וישב על כל הספות והכסאות וילכלך את הכל. שיראו, ושיכנס להן בתודעה בראש ובעמק הלב, שהתורה וראש הישיבה יותר חשובים מהשטיחים ומהספות ומהמשי, שיראו את זה בפעל''. ספר רבי אלחנן. ''לא היתה לי בררה נגשתי ולכלכתי את כל הבית בבץ, כי כך רצה דייניס ולא עזב אותי. ובזכות זה זכה לשני היהלומים, שני חתנים תלמידי חכמים גדולים.

יהי רצון שנזכה כל אחד ואחד לזכות את הרבים, ונזכה להקים בתים נאמנים וטהורים, עבדי ה', ולכל טוב אמתי, ולביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

http://www.youtube.com/watch?v=iMFEt3A4MUU

באמת יפה

יפה מאוד

כתב רבינו אור החיים הקדוש זיע''א בפרשת ואתחנן שלכל בקשה שמבקש האדם מאת הקב''ה ישתבח שמו יש סך וקיצבה מסויימת של תפילות שעליו להתפלל בכדי שתתקבל אותה בקשה. וראיה לכך ממשה רבנו שהתפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות כמנין ואתחנן בשביל להכנס לארץ ישראל והפסיקו הקב''ה ואמר לו ''רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'' (דברים ג, כו). מפני שאם היה מוסיף משה עוד תפילה אחת היה מגיע לסך התפילות הרצוי לקבלת תחינתו ואז היה הקב''ה מוכרח לקבל תפילתו. ולכן אם רואה אדם שעדיין הוא מתפלל ולא נענה יראה להתחזק עוד בתפילה ברוב עוז ותעצומות. כדכתיב ''קוה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה''' (תהילים כז).

אומרים חז''ל הקדושים שתכלית התפילה היא רק לצורך השרשת האמונה בקרבנו שיש שליט בעולם ורק אליו פונים וממנו מבקשים והוא הכתובת היחידה ואין מי שיכול לעזור ולהושיע מבלתו. ולא ישים האדם מגמתו כשמתפלל שתשמע תפילתו בלבד אלא שהעיקר שיאמין בליבו כי אין מי שימלא חסרונו אלא ה'. ואין עוד מלבדו ולו בלבד ראוי להתפלל. ולא שתהיה התפילה תכלית להשגת מבוקשו.

מרגלא בפומיה דהמשגיח רבי יחזקאל לווינשטיין זצוק''ל שיש בני אדם הטועים לחשוב שתפילה היא סגולה להנצל מהצרות והלוואי ולא היו באות הצרות, ולא היה צריך להתפלל שתחלופנה. אולם האמת היא שתפילה אינה אמצעי להמתקת הצרות אלא מטרה בפני עצמה. לפעמים בגלל שאדם לא מתפלל די הצורך באות גזירות חדשות לבקרים כדי לאלצו להתפלל יותר. והלוואי והיה מתפלל כראוי קודם לכן ולא הייתה באה הצרה לעולם כלל.

ובדומה לכך ברכת המזון אינה בגלל שאכל ולכן צריך לברך, אלא בגלל שהקב''ה רוצה שיברך ולכן נותן לו מזון שיאכל ואח''כ יברך. ובזה הסבירו חכמי המוסר מדוע הנחש הקדמוני נענש בעונש קל יחסית, ''עפר תאכל כל ימי חייך'' ולכאורה זו ברכה שהרי לכל מקום שילך ימצא מזונו בנקל? אלא מאחר וכל הנבראים בעולם קשורים ואדוקים בקשר חזק עם הקב''ה ותלויים במי שאמר והיה העולם. כ''ש 'הכפירים שואגים לטרף לבקש מאל אוכלם'' (תהילים קד) ''עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אוכלם'' (תהילים קמה), אולם הנחש נתקלל בניתוק הקשר והתלות שלו בבורא עולם. אין לבורא רצון בו ובבקשותיו ובתפילתו. וזו הקללה הגרועה ביותר. כאומר לך מעלי, אין ברצוני לראות פניך לעולם!

עוד מטרה יש בתפילה ההכנעה לבורא עולם ברוך הוא. עיקר התפילה היא שיבין היטב כי כל חייו ודרכיו וישותו עלי אדמות תלוי במי שאמר והיה העולם. וכל מאווי ליבו לא יתקיימו ללא רצון הבורא ובעומדו בתפילה לפני בורא עולם צריך ששים נפשו בכפו ויראה שפלותו ודלותו ומיעוט ערכו ביחס לבורא עולם כ''ש ''נישא לבבנו על כפיים אל אל ה' שבשמים'' (איכא ג מא).

ועל כך היה אומר האדמו''ר מקוצק זצוק''ל ''אין שלם מלב שבור'' ומקרא מפורש הוא ''לב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה'' (תהילים נא יט) ושמענו מפה קדוש של הרה''צ רבי דוד אזולאי זצוק''ל, נין ונכד למרן החיד''א זיע''א שאמר וכי אפשר לשבור לב אנוש העשוי בשר ודם? אלא לב בגימטריה שלושים ושתיים. שבור את הלב לשניים ותקבל וי וי. אדם שצועק במר ליבו על חטאיו וזדונותיו וי וי ומשים נפשו בכפו הקב''ה לא מואס את תפילתו.

ואמר פעם ראש הישיבה הגה''צ רבי מאיר מאזוז שליט''א כשם שיש וירוס למחשבים שהורס ומוחק את התוכנה, כך התפילה עצמה היא הוירוס ההורס את כל הפשעים שעבר עליהם בין בשוגג ובין במזיד. ורמז לכך מצינו בתהילים (י, ט) ''סורו ממני כל פועלי און כי שמע ה' קול בכיי'' סורו בהיפוך אותיות ורוס. וידוע שבספר התהילים יש שתי סוגי תפילות: תפילה למשה: ותפילה לעני, ורצונו לומר אדם שמתפלל תפילתו כעני ואביון ושם נפשו בכפו ומכניע את עצמו הקב''ה עונה לו כמו משה רבנו שעליו נאמר תפילה למשה!

סיבה נוספת לצורך של האדם להתפלל באר הרמח''ל זיע''א בספרו ''דרך ה''': כשמקדים אדם תפילה על מזונותיו ופרנסתו על אף שיעסוק אח''כ בהשתדלות שלא יסתבך וישקע בגופניות וחומריות, כיוון שהקדים ותלה הכל בו יתברך. עכ''ד. ורמז לזה מצינו בפסוק ''לא תאכלו על הדם'' (ויקרא יט, כו) כלומר לא תאכלו לפני שהתפללתם על דמכם ועל נפשיכם.

ומזה הטעם לא ירד המן לישראל פעם אחת בשנה או פעם בחודש כי אם היה יורד פעם בחודש או בשנה היו מרגישים צורך להתפלל על המזון לעיתים נדירות. ומכיוון שיורד המן בכל יום, ואין ודאות שגם מחר ירד להם כי הכל תלוי במעשיהם, ולכן היו בעלי תלות מוחלטת בהקב''ה ואליו היו עיניהם נשואות.

עוד תועלת גדולה בתפילה שלא יחשב לאדם מה שהוא נוטל מהעוה''ז כשכר בעד מעשיו ונמצא אוכל עולמו בחייו. וישאר דל ואביון, ערום ועריה לעולם . הבא. אבל מי שמבקש בתפילה מהשם יתברך שיזכהו מעושר מתנת חינם ומרגיש שהכל ממנו יתברך, הרי זה נהנה וזה לא חסר.

במדרש תנחומא פרשת וירא כתוב: אמר להן הקב''ה לישראל הוו זהירין בתפילה שאין מידה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל הקרבנות שנאמר ''למה לי רוב זבחיכם וגו' לא תוסיפו הביא מנחת שווא קטורת וגו' גם כי תרבו תפילה אינני שומע'' (ישעיה א, יא, טו) מכלל שהתפילה גדולה מן הקרבנות, עכ''ל המדרש.

מתוך הקונטרס הנהגות יום יום של הרב חיים רבי בעניין התחזקות באמונה והתקרבות לשם יתברך

ראיתי חוברת בשם ''בֹאו חשבון''* והוא יומן אישי של חשבון נפש. והביא בהקדמה מקורות מהתורה ומרבותינו על כך שצריך כל אדם לחשוב ולבדוק מעשיו יום יום. ועבודה עצמית זו חייבת להיות יומיומית בעקביות וללא פשרות כל ערב קודם השינה, וכדלהלן:

בספר ראשית חכמה (שער הקדושה) כתב: ''קודם שישכב יבדוק במעשיו במה שעשה ביום ההוא ויכתוב מעשיו ברמז לבל ישכחם. שבכל לילה ולילה טרם שישכב צריך האדם לעשות חשבון ממעשיו שעשה כל אותו היום וישוב מהם ויבקש עליהם רחמים''.

בספר אורחות צדיקים (שער השכחה) כתוב: ''אך יזכור פשעיו ויכתבם על ספר ויקראם כדי שיזכור הכל וישוב מכל אחד ויתודה עליהם''.

בספר שערי תשובה (פרק א אות ח סוף הפתיחה) כתב: ''וכן ראוי לכל בעל תשובה לכתוב במגילת ספר הדברים אשר נכשל בהם ובמצוות אשר קיצר בקיומן ולקרא בספר זכרונותיו בכל יום''.
ובספר טהרת הקודש כתב: ''אי אפשר לזכות להיות באמת ממארי דחושבנא [=בעל חשבון], רק אם מציין לו כל עבירות שעשה מקטן ועד גדול. ועל זה נאמר ''וזה יכתוב ידו לה''' (ישעיה מד, ה) אלו בעלי תשובה שכותבים עוונותיהם על מנת לשוב לה' עליהם (אבות דרבי נתן סוף פרק לו)''.

מובא בזוהר הקדוש (פרשת קרח דף קעח.) ''גהינם אית ביה מדורין על מדורין, מדורא תתאה שאול, מדורא תתאה מינה אבדון ודא סמיך לדא, מאן דנחית לשאול ידונון ליה ומתמן יצפצף ועולה, הדא הוא דכתיב (שמואל א ב, ו) ''מוריד שאול ויעל'', ומאן דנחית לאבדון תו לא סליק לעלמין. מאן דאית ביה עובדא טבא או דאיהו (ס''א: אי טבא איהו) מארי דחושבנא הא אוקמוה דבכל ליליא וליליא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא ויתוב מנייהו ויבעי עלייהו רחמי. מאי טעמא בההיא שעתא? בגין דההיא שעתא אילנא דמותא שארי בעלמא וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא, ובעי בההיא שעתא למעבד חושבנא מעובדוי ויודי עלייהו בגין דאיהי שעתא דמותא. ואלין אקרון מארי דחושבנא'', ע''ש. וסיים בזוהר הקדוש (שם) ומי שיעשה כן בדעת ובחכמה לידע את אדונו, כשיעבירו אותו לראות ולהסתכל באותם הרשעים שבגהינום ובשאול, וכולם צועקים, הוא לא יהיה ולא ימצא שם, ויהיה למעלה למעלה במקום שכמה אורות ונרות וכמה דברים נחמדים שורים ונמצאים בו, ע''ש. עכת''ד.

ועוד עיין בזוהר הקדוש (פרשת פנחס דף רלא.) כל מי שמפרש חטאיו לפני הקדוש ברוך הוא ומתודה עליהם, לא נמסר דינו אלא בידו של המלך הקדוש ברוך הוא לבדו. ומי שדן אותו הקדוש ברוך הוא, הוא ודאי לטוב, כי כל בית הדין של מעלה נבדלים ממנו, ע''ש. ועוד עיין בזוהר הקדוש (פרשת דף ויחי רכ.) אחר שהאריך להביא שעל ידי צל גופו של האדם בלילה, שניתן לראות באלו איברים אינו נמצא, אפשר לדעת מה נגזר עליו בעתיד (והובא ברמ''א ריש סימן תרסד). וסיים הזוהר הקדוש שהצדיקים והחסידים בכל יום ויום מסתכלים ומתבוננים בליבם כאילו בזה היום הם מסתלקים מן העולם ועושים תשובה שלימה לפני קונם, ואינם צריכים לראות את הצל שלהם, ואשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא, ע''ש. וחובת ההתבודדות וחשבון הנפש מובאת גם בספר מסילת ישרים (פרק ג בחלקי הזהירות ובפרק כא בדרכי קניית החסידות), ע''ש.

וכן רבינו החפץ חיים זיע''א במכתבי החפץ חיים (מכתב עג) כתב שצריכים לעשות תשובה ארבעה פעמים בשנה: א) כל לילה קודם השינה, ב) כל ערב שבת קודש, ג) כל ערב ראש חודש, ד) כל ערב יום הכיפורים. ועיין בספר שאל אביך ויגדך (חלק ג עמ' עג) איזה חשבון נפש נוקב עשה החפץ חיים עם עצמו. ומספרים שפעם אחד מצדיקי הדור הטה אוזן לשמוע מהחלון את וידויו של החפץ חיים, ונבהל ונפל למטה מהפחד הנורא של היראת שמיים של רבינו החפץ חיים זיע''א.

וכידוע מהר''ן מברסלב זיע''א משבח מאד מעלה זו של ההתבודדות, ושעל ידי זה השכינה מנחמת אותו. וזו מעלה עליונה וגדולה על הכל, והוא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך, כי זו עצה כללית שכוללת הכל. וכמה צדיקים גדולים סיפרו שלא באו למדרגתם אלא על ידי הנהגה זו (ועיין ליקוטי מוהר''ן חלק א סימן רנט וחלק ב סימן כה, עיין שם).

ויש להוסיף מה שכתב בזה רבינו יוסף חיים זיע''א בספרו בן יהוידע (עירובין יג.), שהצדיק על ידי שמתבודד ופושט מחשבתו מן העולם הזה ומצמצם מחשבתו בדבר קדושה, ממשיך על עצמו רוח הקודש. ובמקום אחר (שם מגילה י:) הביא שדרכם של הנביאים היתה להסתתר ולשבת בהצנע ובמסתרים להתבודד לבדם כדי שתשרה עליהם הנבואה, ע''ש. כי על ידי שיושב במסתרים ושומר עצמו ומכוון להתקדש, הרי זה מכבד את ה' יתברך בחדרי חדרים. וכששופך שיחו ועושה חשבון נפש, מקבל כוחות גדולים המאירים את דרכו לעתיד. וכדברי חז''ל (סנהדרין סה:) שכשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא זה של ''ודורש אל המתים'' (דברים יח, יא), היה בוכה ואומר: ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה, ע''ש. וכדברי הרמב''ם (סוף מקוואות) שכמו שהמקוה מטהר, כך המכוון ליבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיון שהסכים בליבו לפרוש מאותן העצות והביא עצמו במי הדעת הרי הוא טהור, ע''ש. ומכאן שיש גם התבודדות במחשבה שהיא כעין חדרי חדרים שהשומר על מחשבתו ומקדש עצמו זוכה ומתעלה תמיד.

מסופר על הצדיק רבי משה איליבצקי זצ"ל נהג שלא לאכול מאכלים מבושלים שבושלו מחוץ לביתו. היתה זו חומרה שקיבל על עצמו עוד בהיותו צעיר ומעולם לא דיבר על כך בפרהסיה ולהיפך, היה מצניע את מעשיו כדי שלא ירגישו בו. במשך חמישים שנה הצליח הוא לשמור על חומרה זו.
ביום מן הימים נכנס בנו לביתו של רבי שלום שבדרון זצוק"ל וזיע"א וסיפר לו כיצד השתומם לראות את אביו, במסיבת אירוסיו, כשהוא יושב ואוכל תבשילים שבושלו בביתו של אחר. היתה זו מסיבת אירוסין בה השתדך עם בתו של ת"ח מפורסם. "הבטתי בו בתמהון" מספר בנו "ושאלתי את עצמי האם שבר אבא את הנהגתו"? "ניגשתי אליו למרות ההמולה והשמחה שסבבו אותי ולחשתי באוזנו: "ילמדנו אבינו מה קרה? מדוע זה חרגת מהנהגה כה נחושה בה נהגת חמישים שנה"? רבי משה פנה בחיוך לבנו ואמר: "בני יקירי, חותנך החדש הינו רב שכונה ושמחת האירוסין מתקיימת עכשיו בביתו הפרטי בהשתתפות עשרות בעלי בתים אשר באו לכבוד תורתו. אם הללו יבחינו שאינני אוכל מן המאכלים המוגשים, תהיה זו פגיעה ישירה בו. חומרה זו אשר נהגתי בה שנים והקפדתי מאוד על קיומה אינה אלא מדרבנן ואילו פגיעה בכבודו של ת"ח אסורה היא מהתורה"!
וכשסיים לספר את הסיפור, פנה אליו רבי שלום שבדרון ואמר: "ועל זה נאמר בתהלים: "לא בגבורת הסוס יחפץ לא בשוקי האיש ירצה רוצה ה' את יראיו את המייחלים לחסדו" מעשהו של אביך מבהיר את הפסוק הנ"ל שאין הקב"ה חפץ בחומרות שיש בהם גבורה שטותית ללא יראת שמיים, חומרה שאינה שמה ליבה לאנשים. אנשים המציבים לעצמם חומרות שאין מקורם ביראת שמים, דבקים בהם ועלולים לפגוע בבני אדם, הם עלולים להחמיר גם היכן שאסור וה' אינו חפץ בזה אלא: "רוצה ה' את יראיו"!

יפה יפה מאוד תודה אשרינו שזכינו שאתה כאן

יפה מאוד!!!