בס"ד

הלילה ומחר תאריך היארציט של החפץ חיים

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (כגן) (ה'תקצ"ח 1838 - כ"ד באלול ה'תרצ"ג 1933) המכונה "החפץ חיים" על שם ספרו הראשון, מחשובי הרבנים האורתודוקסים בדור שלפני השואה.

תוכן עניינים [הסתרה] 1 תולדותיו 2 משנתו 3 פעילותו הציבורית 4 מספריו 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים

[עריכה] תולדותיו

החפץ חיים נולד בעיירה ז'עטיל במחוז הורדנה (היום בבלארוס), ואת ימי נעוריו בילה בלימוד תורה בוילנה. שם נודע כעילוי. נשא לאשה את אחותו החורגת, כדי שלא יווצר קרע בנישואי אמו.

החפץ חיים הושפע מרבי נחומקה מהורדנא (שלמד בישיבת וולוז'ין) ותלמידו המובהק היה רבי אלחנן וסרמן, שאף ליקט את דבריו של רבו בהשקפה בספרו "קובץ מאמרים".

התגורר בעיירה ראדין הסמוכה לוילנה ואף הקים שם ישיבה הידועה בשם "ישיבת ראדין" ועמד בראשה. בשנת 1873 הוציא את ספרו הראשון, "חפץ חיים", העוסק בהלכות איסור לשון הרע. התעקש שלא לקבל שכר על רבנותו ואת פרנסתו מצא בחנות מכולת שהייתה בבעלותו ובמכירת ספרו בעילום שם. עמד בקשר עם שאר רבני אירופה בתקופתו, ובין השאר השתתף בייסוד אגודת ישראל ותמך בהקמת רשת בתי הספר לבנות בית יעקב.

על שמו הקיבוץ חפץ חיים.

[עריכה] משנתו

מפעלו הציבורי הראשון היה בתחום שמירת הלשון, לשם כך חיבר את ספריו "חפץ חיים" ו"שמירת הלשון". נודע כמי שיישם בעצמו הלכות אלו ונזהר מאוד מכל לשון הרע.

ספרו החשוב והנפוץ ביותר הוא המשנה ברורה, שהוציא בשישה כרכים בין השנים תרמ"ד-תרס"ז. זהו חיבור הלכתי על סדר אורח חיים של השולחן ערוך. עם השנים הפך הספר לקודקס ההלכתי החשוב ביותר של הציבור האשכנזי (ובעל השפעה רבה גם על עדות המזרח). החפץ חיים מלקט בספרו זה דעות רבות מבין הפוסקים. במקרים רבים הוא ממליץ להחמיר, אך אינו מחייב.

הוא סבר כי קביעת התלמוד לגבי נשים ולימוד תורה התייחסה לנסיבות מסוימות שאינן חלות עוד. הן הניחו קיומה של אווירה שבה "מסורות ומנהגים עתיקי־יומין היו מושרשים", ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא בהתבוננות בנעשה בבית. בימינו השתנו שני דברים, טען החפץ חיים. ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק: היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה. שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן ש"אם הדבר לא ייעשה", כתב החפץ חיים, "הן עלולות לסור לגמרי מדרך ה' ולעבור על אושיות הדת". הפסק שלו התקבל, ובמזרח אירופה הוקמה רשת בתי ספר לבנות בשם "בית יעקב", מיסודה של שרה שנירר.

החפץ חיים נודע גם בציפייתו לגאולה, ובמסגרת זו הוא עודד כהנים ואחרים ללמוד את הלכות עבודת הקרבנות וסדר קודשים. לשם כך חיבר את הספר "שם עולם" ואף ייסד כולל מיוחד בישיבתו שעסק בכך.

החשיב את עצמו כתלמיד בית מדרשו של הגר"א, ולפיכך נהג שלא להניח תפילין בחול המועד כמו כן נהג במנהגי ליטא ככלל. בסוף ימיו הניח תפילין דר"ת למרות שהגר"א לא הניחם.

[הסתרה]תקופת חייו של ישראל מאיר הכהן על ציר הזמן

[עריכה] פעילותו הציבורית

החפץ חיים, פעל במרץ למען יהודי רוסיה. יחד עם האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש והרב חיים עוזר גרודזנסקי יזם מכתבים (מכתבי קריאה לציבור המכונים קול קורא) שקראו ליהודי התפוצות לסייע ליהודי רוסיה בהזדמניות שונות. לדוגמה: בשנת תרפ"ט שהייתה שנת בצורת ברוסיה, חתם (עם הרבנים הנ"ל ועוד) על מכתב הקורא לציבור לסייע במשלוח מצות או קמח לקראת חג הפסח כדי שליהודי רוסיה יהיו מצות^[1]. לקראת סוף שנת תרפ"ט חתם גם על מכתב שקרא: "לקבוע תענית ציבור ביום א' דסליחות" למען יהודי רוסיה "הסובלים מתעלולי מרשיעי ברית, ה'יעווסעקים'" ^[2] ,^[3]. על פעילותו הציבורית העניפה ניתן ללמוד רבות, מעיון במכתביו של האדמורים הרש"ב והריי"ץ מליובאוויטש שפעלו בשיתוף פעולה עמו ובמכתביהם בענייני העסקנות הציבורית מוזכר שמו לעתים קרובות כשותף או כמי שיש להתייעץ עמו בנושאים אלו ^[4].

[עריכה] מספריו

תמונה המיוחסת לחפץ חיים בפתח ביתו שבראדין.

• אגרות החפץ חיים (שני כרכים).
• אהבת חסד, מעניין מצוות שבין אדם לחברו (הלוואה, איסורי ריבית, הכנסת אורחים, ניחום אבלים ועוד)
• דבר בעתו, על מאכלות אסורות.
• חומת הדת, ספר מוסר, קריאה לכל איש ישראל להתחזק בעצמו ולחזק אחרים בלימוד התורה ובקיום המצוות.
• חפץ חיים, שמירת הלשון, זכור למרים, שפת תמים ועוד ספרים על איסור לשון הרע ושמירת הפה.
• ליקוטי הלכות (שלשה כרכים), ספר הערוך כמו פירוש הרי"ף על גמרות שעליהם לא חיבר הרי"ף (סדר קודשים וזרעים בעיקר).
• מחנה ישראל, העוסק בדילמות של התנהגות חיילים יהודים בצבא נכרי.
• משנה ברורה, (ששה כרכים), פירוש על חלק "אורח חיים" של השולחן ערוך. ספרו זה נפוץ במהירות ומקובל כיום אצל רוב שומרי ההלכה.
• נדחי ישראל, מיועד למתגוררים באזורים שמקשים על קיום חיים יהודיים.
• ספר המצוות הקצר, המצוות הנוהגות בזמננו בקצור נמרץ.
• פירוש על התורה.
• ציפת לישועה, קובץ מאמרים על הציפייה לגאולה. הספר מעורר על החיוב לצפות לביאת המשיח יום יום בכל עת ובכל זמן, לצפות לישועת ה' למרות ירידת הדורות ועל לימוד ענייני קדשים.
• קונטרס תפארת אדם, בעניין הקפת הראש והזקן,
• שם עולם, מיועד למעוניינים לעשות פעולות שינציחו את זכרם.
• תורה אור, אגדות חז"ל מהש"ס ממדרשים ומזוהר, המעוררות ומזכירות על לימוד התורה ובמיוחד על לימוד סדר 'קדשים "שבזה נחשב כאלו נבנה בית המקדש בימיו ומקריב עליו קרבנות וגם מקרב בזה את הגאולה ועוד כמה מעלות קדושות הנמצאות בזה" (מתוך דף השער).
• תורת הבית

[עריכה] לקריאה נוספת

• ר' אריה ליב פופקא (בן הח"ח), מבוא לספר מכתבי הרב חפץ חיים, נ"י תשי"ג.
• הרב דב כ"ץ, תנועת המוסר, פלדהיים תשנ"ו (מהדורה מחודשת) כרך ד פרקים א-ט, עמ' 19-149.
• הרב מ"מ ישר, החפץ חיים - חייו ופעלו, א-ג, בני ברק : נצח, תשנ"ז.
• א' ביק (שאולי), ה"חפץ חיים", הלכות והליכות, מורשה ח (תשל"ד) 104-112. ‬
• הרב א"ב שורין, קשת גבורים א, ירושלים תשכ"ד, עמ' 115-121.
• הרב ניסן וקסמן, במחיצתו של ה"חפץ חיים", שנה בשנה (תשל"ד) עמ' 419-432. ‬
• אברהם הלוי שישא, מכתב של מרן החפץ חיים זי"ע, המעין ב, (תשל"ה) 42-48. ‬
• י' גנוז, משלי החפץ חיים, יסודותיהם ושיטת עיצובם, הקונגרס העולמי למדעי היהדות 8, 4 (תשמ"ב) 139-144.
• א' בן-נתן, תוכנית עלייתו ארצה של ה"חפץ חיים", אשל נתן (תשמ"ח) 110-115.
• מאיר עיני ישראל, א-ז, בני ברק, תשנ"ח- ואילך.
• דוד תמר, מרן בעל "החפץ חיים", קובץ הציונות הדתית ה (תשס"ב) 604-613. ‬
• י' גנוז, התייחסותו של ה"חפץ חיים" זצ"ל לבחירת רב ראשי לוילנה לאור מכתביו, סיני קלא (תשס"ג) לט-מה. ‬
• ידידות והערכה בין החפץ חיים לראי"ה קוק מתוך העלון שבת הראי"ה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ראשי פרקים לספר שמירת הלשון מאת החפץ חיים
• אהבת חסד, אהבת ישראל, בית ישראל, זכור למרים, חובת השמירה, חפץ חיים, כבוד שמים, ליקוטי הלכות, משנה ברורה ח"א, משנה ברורה ח"ב, משנה ברורה ח"ג, משנה ברורה ח"ד, משנה ברורה ח"ה, משנה ברורה ח"ו, שמירת הלשון, שפת תמים - ספרי הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, מאתר HebrewBooks
• קונטרס "צפית לישועה" מאת החפץ חיים, באתר דעת
• החפץ חיים ברשת "עמלנט"
• ר' ישראל מאיר הכהן - החפץ חיים באתר "MyTzadik"
• נדחי ישראל מאת החפץ חיים - אתר Israel613.
• קונטרס פרי אברהם, ליקוטים מכל כתבי החפץ חיים - אתר צל הרים.
• ספרי המשנה ברורה, כולל שיעורים להאזנה באנגלית - אתר משנה ברורה
• ספר תורת הבית, מהדורה אינטרנטית - אתר יגדיל תורה ויאדיר.

!
שבת שלום!






תודה לרות77 על האנימ'

תוקן על ידי עדנרן ב- 12/09/2009 23:11:10

מספרים שפעם בא לביתו של החפץ חיים זיע''א עשיר אחד והתפלא לראות באיזה בית דל חי גדול הדור. ראה בביתו של הגאון בקושי כמה כסאות שולחן מטה וארון ספרים. אמר לו העשיר, רבי היכן כל הרהיטים שלך, הנכסים העושר? השיב לו החפץ חיים בשאלה והיכן הרהיטים שלך? ענה העשיר אמנם בתור אורח שנטה ללון כאן יש לי מעט דברים הנצרכים לי, אבל בעירי יש לי כל טוב עושר וכבוד. אמר לו הח''ח אותו הדבר אצלי. גם אני אורח בעוה''ז. ובעוה''ב יש לי את הכל מוכן.

ביני וביני לקח אותו הגאון אל ישיבתו בראדין אולי יתרום משהו לישיבה, האורח העשיר נכנס לישיבה ושמע את קול התורה מהדהד בעוז מעשרות אברכים. לאחר שיצא אמר לחפ. ץ חיים אני מוכן לתרום לישיבה לרווחת האברכים אולם כדורסל, בריכת שחיה, מגרשי טניס, אבל איני מוכן לשלם סתם שישבו וילמדו. ועוד שאלה לי לרב, יאמר לי רבינו מדוע בחורי הישיבה כולם לובשי שחורים וכל הזמן צועקים בקול רעש גדול, אי אפשר ללמוד יותר בשקט? שהרי דברי חכמים בנחת נשמעים?

אמר לו מרן החפץ חיים אמשול לך משל למה הדבר דומה, הט אוזנך ושמע: עשיר אחד בא בימים (לאפוקי מגנב שבא בלילות:) שהרגיש שקיצו קרב ולא ידע כיצד לבלות את שארית חייו. יעצו לו אוהביו וזרש אשתו שירכוש אוניה גדולה ויערוך מסע תענוגות ברחבי העולם. באוניה ישרתו אותו צוות משרתים, רופא צמוד וכו' וכך יהנה מכספו בימים שעוד נותרו לו. ברוך אומר ועושה. שמע שרוצים למכור אניה כזו והלך לראות. ואכן האוניה תאמה להפליא לדרישותיו. ארבע קומות שבהן כל הנאות והבלי העוה''ז. מיטב הטכנולוגיה והשכלולים. קומה רביעית כולה צבועה בתכלת השמיים (כדי שיזכר בכסא הכבוד) משרתים ומלצרים עומדם לרשותו לשמוע מוצא פיו. נברשות בדולח והכל בתכלת. ירד לקומה שלישית עוד יותר יפה. הכל בורוד מהמם. ירד לקומה השניה וכאן כמעט שהתעלף הכל מזהב טהור וכסף מצורף אבנים טובות ומרגליות.

רצה לרדת לקומה הראשונה, ניסו לשכנע אותו שלא לעשות זאת, למה לך אמרו לו, שם הכל שחור ומפויח, רעש מחריש אוזניים ממנועים ענקיים וממדחפים מפלצתיים. שם כל הטכנאים והעובדים מפוחמם ומושחרים מהשמן והדלק אבל האיש התעקש. הרי אני קונה ארבע קומות ולא שלוש. רוצה לראות ולבקר הכל. כשראה את הקומה הראשונה חשכו עיניו. אכן רעש אדיר נשמע מהמנועים, הכל שחור מפוחם ושמנוני. אמר להם וכי אתם רוצים לשקר ולשטות בי? שלוש קומות מפוארות וכאן הכל שחור ורועש? אמרו לו ומה לעשות שבלי הקומה הזו האוניה לא תזוז ממקומה תשאר כאבן שאין לה הופכין. מבלעדי השחור והרעש הזה כל האוניה תהיה כמו גוש אבן וברזל בתוך הים! זה המשל. והנמשל הוא התשובה לשאלתך אמר הח''ח לעשיר. בלי ''השחור'' ו''הרעש'' הזה העולם לא יכון ולא יעמוד אפילו רגע אחד!!!

מסופר על החפץ חיים שהיה לו תלמיד בישיבה שחלה ל''ע במחלה ממארת. נכנס התלמיד לפני הרב ובכה על מר גורלו. אמר לו הח''ח תסע לרב פלוני והוא יברך אותך. וזאת בתנאי שלא תספר את הדבר לאף אחד בשום תנאי. וכך היה. הלך התלמיד לאותו רב וקיבל ממנו ברכה ומייד נרפא. לאחר כמה שנים חלתה גיסתו של אותו אברך באותה מחלה שבה חלה הוא לפני כמה שנים. מאחר ואשתו ידעה שגם הוא חלה באותה מחלה עמדה ובקשה ממנו לגלות לה כיצד התרפא. והוא מסרב. ויהי כדברה אליו יום יום בבכיות ובתחנונים גילה לה את הסוד, ומיד חלה הוא עצמו באותה מחלה. בכוחות אחרונים בא למרן החפץ חיים ואמר לו את חטאיי אני מזכיר היום כך וכך היה המעשה ואני עברתי על דברי הרב וגיליתי ואני מבקש מכבוד הרב שיברך אותי שוב. אמר לו הח''ח דע לך בני שבעבר צמתי עליך 30 יום והרבתי בתחנונים, אבל עכשיו כלו כוחותיי ואיני יכול לעזור לך כי זקנתי. רואים מכאן עד היכן הגיע החסד של הח''ח לצום על אברך 30 יום!! ועוד לתלות את ההצלחה ברב אחר שכביכול בזכות ברכתו נושע החולה! בכל דור ודור מוסרים גדולי ישראל את נפשם על כל עם ישראל בכל אתר ואתר. ואין לך חסד יותר מזה שהצדיק מוסר נפשו ממעט דמו וחלבו בשביל עם ישראל.

מסופר על גאון ישראל, החפץ חיים זיע''א שפעם בליל שבת אמר לתלמידי הישיבה בראדין שיש לו סוד לגלות להם אבל אין הוא יכול לאומרו סתם אלא יחזרו בשעה שלוש לפנות בוקר לישיבה ואז יגלה את סודו. כמובן שהידיעה התפשטה במהירות, ובשעה היעודה, שלוש לפנות בוקר היתה הישיבה כמרקחה. כולם באו להמתיק סוד עם קדוש ישראל. ואז פתח הח''ח הקדוש דבריו ואמר: אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה אתה בראת אתה יצרת בי ואתה משמרה בקרבי. אתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא: ולהחזירה בי. התלמידים שומעים ואינם מבינים, והסביר הגאון דבריו: לא נאמר בתפילה אתה עתיד להחזיר לי נשמה, אלא להחזירה בי. אותה הנשמה! שאם היא טהורה היא תחזור טהורה. אבל אם היא מלוכלכת, היא תחזור מלוכלכת. ואם היא קרועה - יחזיר נשמה קרועה! אוי ואבוי. נשמה מטונפת: נשמה קרועה!! מחכים אנו לתחיית המתים. אבל ילבישו אותנו את אותן הנשמות. אויה לנו. איזה בזיון: כולם יעמדו לתחיית המתים, משה רבינו, אהרון הכהן, האבות הקדושים. כל התנאים והאמוראים, כולם יחזרו לתחיה עם נשמות מאירות ואני אלך עם הנשמה המטונפת שלי! דבר זה היה קרוי בפי הח''ח סוד. כך ידע שיוכל לעורר את תלמידיו ליראת שמיים טהורה.

מסופר על החפץ חיים ששכר פעם עגלון אחד שיסיע אותו למקום מסויים. בדרך עברו ליד פרדס אחד. ירד העגלון לקטוף כמה פירות ואמר לגאון אם תראה את בעל הבית או השומר תצעק לי ותזהיר אותי. לפני שהגיע העגלון לאחד העצים צעק לו הרב רואים! רואים! מיד רץ העגלון עלה לעגלה והמשיך בנסיעה. לאחר כמה מטרים הפנה ראשו ולא ראה דבר. שאל העגלון את החפץ חיים בתרעומת אמרת שרואים, מי רואה? למה זה רימיתני? אמר לו החפץ חיים, הקב''ה מלמעלה הוא הרואה!!

וכן מסופר על גאון ישראל החפץ חיים זיע''א שהיה טורח להאכיל ולהשקות את אורחיו ולאחר מכן היה מסדר בעצמו את המיטה ונשכב עליה לבדוק האים המיטה נוחה לשכיבה. ובזה קיים את מה שכתב בספרו ''אהבת חסד'' שיחשוב בעל הבית כאילו הוא במקום האורח ומה הייתה הרגשתו כאשר היה מתארח אצל אחרים ולכן לא היה מסתפק בהצעת המיטה אלא שטרח לבדוק בגופו, וכשהיו בני ביתו רוצים לעזור לו בכך היה משיב להם כלום תרצו גם להניח תפילי ן במקומי?!!

מעשה בחתנו של החפץ חיים זיע''א שבהיותו אברך חיפש משרת רבנות באחת העיירות. ובגלל שלא עלה הדבר בידו נגרמה לו עוגמת נפש מכך. הבחין בכך החפץ חיים ואמר לו: אל תדאג, אם לא התמנית לרב סימן הדבר שאינך צריך לשמש ברבנות. גם אני כשהייתה לי משרה רבנית עזבתי אותה. ואספר לך למה: בעיירה שבה הייתי רב, תפסו פעם את אחד הקצבים שהוא מוכר טריפות. קראתי לו וגערתי בו, ואסרתי עליו להמשיך להיות קצב, אחרי כמה ימים נכנסו אליי בני משפחתו ובכו לפניי ואמרו לי שהוא חזר בתשובה ומבטיח שלא ישוב עוד על מה שעשה. ולכן בקשו שיחזירו לו את פרנסתו, קראתי לו וראיתי שהוא מתחרט. ואז היטלתי עליו קנס למען ישמעו וייראו. והחזרתי אותו על כנו, כמו שכתוב בשולחן ערוך.

עברו כמה שנים והקצב נפטר. פעם אחת המשיך החפץ חיים בסיפורו ישבתי בעזרת נשים ולמדתי ובאמצע נרדמתי וראיתי בחלום שלושה אנשים שפניהם האירו כשמש. נבהלתי למראם, אבל הם אמרו לי שלא אפחד. באנו משמיים ואנו רוצים לשאול אותך: בזמנו. כאשר הטלת קנס על הקצב שמכר טריפות, האם הקנס היה בתורת תשובה, או שסתם קנסת אותו בלי חשבון התשובה שלו? אמצתי את זכרוני ועניתי: לא, אני רק קנסתי אותו כפי שכתוב בשולחן ערוך. אבל לא עשיתי חשבון שמזה הוא יהיה בעל תשובה, אחרי שעניתי נעלמו שלושת האנשים האלה. והנה כעבור כמה דקות הופיע הקצב בחלומי והוא היה שחור כמו לילה. הוא בכה ותלש שערותיו: מה רצה הרב ממני? הם שלחו אותי למדור שביעי בגיהנם, לשאול תחתית. כשהביאו אותי לדין טענו כנגדי שמכרתי טריפות. ואני טענתי שחזרתי בתשובה. וראיה לכך: רבי ישראל מאיר הכהן הטיל עליי קנס והחזיר אותי על כני. אבל הקטיגור טען כי הקנס היה רק לשם קנס ולא לשם תשובה. הבית דין של מעלה פסק שצריך לשאול את הרב עצמו מה היה החשבון שלו כשנתן את הקנס. ואז באו לרב לשאול. ואם הרב היה אומר שהקנס היה לשם תשובה לא היו שולחים אותי לשאול תחתיות!!

התעוררתי מהחלום, סיים החפץ חיים זיע''א את סיפורו ואז עזבתי את הרבנות. היו לי אמנם עוד סיבות, אבל זו הייתה הסיבה העיקרית: אם אני יכלתי לגרום לכך שנשמה תצטרך לרדת לשאול תחתית לשם מה לי להחזיק ברבנות?! ואז פנה החפץ חיים לחתנו ואמר לו עכשיו אתה מבין? אין אתה צריך לדאוג שלא קבלת את הרבנות!! (שאל אביך ויגדך להגה''צ שבדרון זצ''ל חלק ב').

מספרים על אברך אחד שבא לחפץ חיים זצוק''ל ואמר לו אני מלמד בבית הכנסת מסויים בכל שבת. 3 שעות: שעה הלכה, שעה גמרא, ושעה פרשת השבוע, ואף אחד לא מבין ולא זוכר מה דרשתי, אמר לו הרב כמה אנשים באים לשיעור? אמר לו בערך 300 אמר לו הח''ח אני ממש מקנא בך, 300 יהודים בזכותך לא מדברים לשון הרע במשך 3 שעות!! מחלקך יהיה חלקי. תמשיך ותלמד וסוף דבר הכל נשמע. (מכאן נלמד כף זכות על אותם נאורים שקבעו צפירה ביום הזיכרון. במשך שתי דקות כל עם ישראל לא מדבר לשון הרע רכילות ושקרים אפילו הטמבלויזיה לא משדרת ארס והרס במשך שתי דקות וכנ''ל הרדיו החילוני!!).

בספר ''לקח טוב'' הביא מעשה במרן החפץ חיים זיע''א שהיה נודד למכור את ספריו וראה באכסניה בוילנא חייל גדול ומגושם שנכנס ומתיישב ליד השלחן ופוקד על המלצר שיגיש לו ואוכל בתאותנות גדולה בלי ברכה ובלי דרך ארץ ומתייחס אל הסובבים אותו בגסות רוח, וכולם נפל עליהם אימתה ופחד בראותם אותו, החפץ חיים קם לגשת לאותו יהודי ולדבר איתו אולם בעל האכסניה התחנן לפניו שלא יחשוב על כך פן יבולע לו, אמר לו האכסנאי חייל זה יהודי הוא מחיילי המלך ניקולאי והוא חושש שמא ירים יד על הצדיק שינסה לדבר איתו, אמר לו אנא רבי הנח לו, אין עם מי לדבר הריהו מגושם ממש, בור ועם הארץ. כשהיה בן שבע שנים נחטף עם ילדים אחרים ונסחב לסיביר. עד גיל 18 גדל בין איכרי המקום כגוי לכל דבר ומאז הוא משרת את ניקולאי, מוטב רבי שלא תתחיל איתו, כבודך יקר מדי בעיני. החפץ חיים חייך וניגש אל החייל, הושיט לו יד ואמר בנעימה לבבית וידידותית שלום עליכם. שמעתי עליך שבתור ילד קטן נחטפת לסיביר, גדלת בין הגויים, לא זכית ללמוד אפילו אות אחת בתורה, עברת את כל הגהינום בעולם הזה, סיוט צרות, רדיפות איומות, ועינויים נוראיים, הרשעים אמרו לא פעם להעבירך על דתך, אילצו אותך לאכול חזיר נבילות וטריפות, ואעפ''כ נשארת יהודי לא השתמדת!! מאושר הייתי לו היו לי זכויות כשלך, והייתי בן עולם הבא כמותך בעולם האמת הרי היה חלקי עם צדיקים וגאוני עולם. וכי דבר קל הוא לסבול יסורים שכאלה למען היהדות ?? למען כבוד שמיים?? שלושים וכמה שנים ברציפות, הרי זה נסיון גדול יותר מחנניה מישאל ועזריה. דמעות נשרו מעיניו של החייל הגדול, והוא נזדעזע עד עומק נשמתו מהמילים החמות, שזרמו ממקור חי וטהור, שלטפו והחיו את נשמתו המיוסרת והמיוגעת. משנודע לו מיהו העומד לפניו פרץ בבכי עז והחל לנשק את החפץ חיים. המשיך הרב לומר לו: אדם שכמותך שזכה להיחשב בין הקדושים שמוסרים נפשם על קדושת השם, לו קיבלת על עצמך לחיות מעתה את שארית ימיך כיהודי כשר לא היה מאושר כמוך בארץ. היהודי הזה שמעולם לא שמע מילה טובה, מעולם לא קיבל עידוד והבנה ואוזן קשבת, כל ימיו סבל חרפה, וגידופים, סבל ויסורים פתאום שומע מילים כאלה ומקבל ויחס חם מגדול ישראל פאר הדור והדרו. איך לא ימס ליבו?? שוב לא עזב החייל הזה את החפץ חיים עד שהפך בעל תשובה אמיתי וצדיק גמור.

מסופר על גאון ישראל החפץ חיים זיע''א שבאחד ממסעיו למכור את ספריו קרה שברדתו מהעגלה באמצע הדרך למתוח מעט איבריו ולנוח ממסע הדרך, האיץ העגלון בסוסיו וברח. בהשאירו את הח''ח לבדו באמצע הדרך. החפץ חיים נאלץ ללכת ברגליו מרחק גדול עד שהגיע לעיירה, בבואו חקר על מקום מגוריו של העגלון הנ''ל, וכשנודע לו בא לביתו ושילם לו את שכר הנסיעה. לקח עגלה אחרת ועזב מייד את המקום מבלי שיוודע לאיש על ביקורו במקום.

הסביר החפץ חיים את הנהגתו בכך שלא רצה לגרום עגמת נפש לעגלון, כי בוודאי חשב אותו לעני מרוד ומשום כך הרשה לעצמו להתלוצץ, אם היה מתעכב החפץ חיים בעיירה אוליי היתה מגיעה השמועה לעגלון שהאיש שהתל בו הוא רב גדול ומחבר ספרים והיה מצטער מאד, כדי למנוע צער זה הזדרז החפץ חיים ועזב את העיירה מייד!!