סמכות וגדלות בתורה – מי מחליט?

בעולם האקדמאי יש דרכים מקובלות להבחין בין אנשי מדע לגטימיים לבין סתם ארחי פרחי המפריחים סברות ורעיונות והמצאות שאין להם כלום עם האקדמיה המקובלת.

במדעי הטבע כל דבר ניתן להכחשה, ויש נסיונות להוכיח. במדעי הרוח זה יותר חלש, אבל בכל זאת יש דרכים. ועדיין יש חכמים ההולכים בצידי הדרכים ואינם מקובלים על הכל.

לגבי סמכות בעניני תורה, זה נשמע מאד מאד סובייקטיבי. מי החליט שהבעש"ט ותלמידיו היו אנשים קדושים? שהחזון איש הוא גדול הדור? שהר"מ פיינשטיין או הרב אויערבאך פוסקי הדור?

[יש שאצלם הכל נמדד ביחס להשכלה או לציונות, ומשני הצדדים, אבל זו גחמה שאין לה הסבר רציונלי].

הרי בסופו של דבר מדובר בעניני שיקול הדעת, ואיך שייך להכריע באופן אובייקטיבי מי הגדול שבדור ומי הקטן שבדור ומי בר סמכא ומי אינו בר סמכא.

יש שיאמרו שיש כאן ענין של "מעתיקי השמועה", שהגרי"ז העיד על החזו"א והגר"ח על הגרי"ז ולמעלה בקודש עד תרח אבי אברהם.

אבל הרי יש הרבה אנשים גדולים באמת שאינם חלק ממערכת זו, כגון הבעש"ט וחבורתו, המלבי"ם, או אפילו הר"ש גאנצפריד, אלא נראה כאילו איכשהו בזכות עצמם הפכו להיות מ"מעתיקי השמועה", בגלל שחלק מסויים של עם ישראל קיבל אותם.

מי דן בנושאים אלה.