יוני
ברוך הבא אל הפורום!
הצגת המלצה/קריאה שיוצאת מן הלב ונכנסת אל הלב.
אמנם יש אופנים שונים לקרוא את ההצעה שלך.
אצל ילדים, ואצל החלק הילדותי שבאדם, הקריאה הזו נענית מייד בהתרגשות וברצון.
אני? לחזור בתשובה? כן. כמה נפלא. אני יכול לשנות. אני יכול להיות חדש. אני יכול למחוק את העבר. ה' מקבל את תשובתי ומוחק וסולח.
במקום האני הישן, עם השגיאות והמעשים שאני מתבייש בהם, אהיה אדם חדש. נקי. טוב. בעל מידות טובות. מאמין רק באמונות הנכונות. עושה רק מה שצריך.
כך חושב הילד. ובשעה שהוא מבטיח להשתפר ולעשות תשובה, הוא מתכוון לכך באמת.
רק שהבטחה לבד לא מספיקה...
אדם בוגר יודע כי רצון לתשובה הוא דבר אחד, יקר מאד בוודאי. אבל צריך לממש אותו.
וזו עבודה רבה. בת שנים.
בתחום המעשים, צריך להשתנות. לא אדון בכך כעת, אבל יעויין ברמב"ם הלכות תשובה. אציין רק שיש כמה חלקים שמוזכרים בתשובה: חרטה (להצטער על מה שהיה ולא היה), קבלה לעתיד (לא עוד רע, רק טוב), וידוי (להוציא בפה, בלי שאף אחד שומע, רק ה').
חלק נוסף הוא לחפש אחרי הגורמים בנפש שאיפשרו את הופעת החטא והם ידחפו אליו בעתיד, בגלל כוח ההרגל, בגלל הנחות יסוד (קוגניטיביות). אלו צריך לזהות ולשרש על ידי ניתוח, זיהוי, דחיה מפני הנחות אחרות. באופן כמו פילוסופי. אולי זה מה שמתכוון הרמב"ם ב"עזיבת החטא".
בתחום המידות, גם כאן ניתן לשנות. וגם זה מסובך ומורכב.
עתה נעבור אל תחום הדעות, ההשקפות, האמונות, החלק ההגותי והפילוסופי.
האם זו עבירה לחשוב עליו? האם זו עבירה לנסות להגיע למסקנות נכונות? סבורני שלא. אדרבה, זו מצוה.
לפיכך, מה שאני לוקח מדבריך זו ההתעוררות הנפלאה והתמימה שכולנו, להערכתי, זקוקים לה. להיות כמו ילד, שלא מתייאש, שאינו מניח לאכזבות לרפות את ידיו, שרואה את העתיד פרוש לפניו והוא מבהיק ונוצץ ומאושר, כי הרי הוא עומד להיות "ילד טוב". ובהבל פה ובהברקת מחשבה ורצון כבר נדמה לו שהגיע לשם.
אנו, כבוגרים, מתחילים בדרך הזו. השמחה והבטחון של הילד מאפשרים לנו לצאת אליה, ואנו זקוקים להם כל יום מחדש כדי לא ליפול בתהום הייאוש מחמת כשלונותינו.
אך העשיה של התשובה היא כבר מורכבת בהרבה. ומזה ומזה לא נניח את ידינו.
תודה על התזכורת החשובה. שנזכה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
שתהיה לך שנה טובה.
]
