למה אצלינו בבית הכנסת אין קוגל בראש השנה - ניירא

שח לי אחד מזקני בית הכנסת:

זה לא שתמיד לא היה קידוש בראש השנה, להיפך ולהיפך, היה גם היה, ובקידוש הערינג, קוגל, שתיה ורוגלעך, מעשה ידי אומן נטע נאמן כמו שכתב מרן עשה בבטן ארן, אלא שמע והסכת ואספר לך מעשה נאה.

בתחילה, עוד כשעובדי עבודה זרה היו אבותינו, היו נוהגים למכור את העליות בבית הכנסת לכל המרבה במחיר, והיה המחיר עולה וקורע שערי רקיע, ועומד על מאות ואלפי שקלים, מה שאין הפה יכול לספר ואין הכיס יכול להכיל.

ויהי יהודי חכם אחד, שאמר בליבו והלא אין לי ממון רב, ובעליה חפצתי. אם כן איפה, אתרום קוגל לבית הכנסת, שמחירו כחמישים שקלים, ונמצאתי מקבל עליה שלא מן החשבון.

אמר ועשה. וכך שנים רבות היה מקבל עליה חינם אין כסף, אין כסף לאדון זה, אבל עליה יש לו.

עברו ימים, חלפו זמנים, ומנינים רבים נפתחו באזור, ועל כל מנין שנפתח היה מחיר העליות הממוצע יורד. וכמאמרם ז"ל- הכל ענין של היצע וביקוש.

כאשר המחיר ירד אל מתחת לעלות הקוגל, התחיל היהודי היקר לחוש תחושת אי נוחות. ויפן כה וכה וירא כי הוא הפראיי"ר של בית הכנסת. מה עשה? הפסיק לעשות קוגל והתחיל לקנות עליות.

ומאז, אין קידוש.

וזו בלבד? לא ולא. לא זו בלבד, אלא כיון שאין קוגל נתמעטו המתפללים, וכיון שנתמעטו תמעטה התחרות וירדו המחירים, ואבד סיכוי הקוגל לעולם.

איצלנו יש קוגל ואין בית כנסת בר"ה - ניירא

בבית כנסת בירושלים עיה"ק

היית בא אצלנו היה קידוש עם קוגל אטריות, קוגל תפו"א,
כמה סוגי ארניג, מציות, מגוון של שתיה קרה, ובקיצור
קידוש כמו שצריך להיראות קידוש . . . . .

זה בעיה שיש בתי כנסת שלא עושים קידוש,
קצת מנוחה מתפילות ארוכות,

אשרי מי שעיניו בראשו, ודואג להעלות את המחיר של עליות.

את הקוגל הוא משאיר לך ואוכל את המלפפון

אבוי למי שהקועגל חמוץ בביתו ....

מי בכלל אוכל קוגעל בראש השנה?

נהוג שלא אוכלים דברים חמוצים...