אינני מכיר את ההשגחה ורמתה.
אבל ככלל יש מספר הבדלים בין ההשגחות הספרדיות לאשכנזיות.
1. בכשרות בשר בקר וצאן, יש הבדלים מהותיים בין דעת מרן לבין הרמ"א.
כך שיש מקרים של בשר שהוא כשר לאשכנזים או אולי אפי' מהודר בעוד שלספרדים הוא טרף וכן להפך, למיטב ידיעתי ההכשר של הרב לנדא הוא ההכשר האשכנזי היחיד שהחלק שלו הוא גם לדעת מרן.
2. בכשרות היין, ישנה מחלוקת מה אחוז היין צריך להיות לעומת המים כדי שברכתו תהי הגפן, בעוד שלדעת מרן צריך רוב יין, דהינו למעלה מ- 50% יין, הרי שלאשכנזים גם בפחות מרוב ברכתו הגפן. בשנים האחרונות התחילו חלק מהכשרויות האשכנזיות להקפיד על רוב יין כדעת מרן, וכיום כמעט כל החברות מציינות כי ברכתו הגפן גם לדעת הבית יוסף, לאמת זה לא תמיד נכון יש לברר בכל חברה לגופו אם באמת מקפידים על רוב יין.
3. בישולי עכו"ם, (לא כולל אפייה) בעוד שלדעת הרמ"א אם היהודי הדליק את האש, די בכך כדי שהתבשיל יחשב כבישול ישראל, הרי שלדת מרן במקרה כזה התבשיל יחשב כבישולי עכו"ם, כיוון שלדעת מרן צריך שהיהודי גם יכניס את בתבשיל לסיר ויבשל אותו (והגוי יכול לעשות גם את ההכנות לבישול). לצערינו בתחום זה הפירצה רבה ובכל ההכשרים האשכנזים כולל המהודרים ביותר מסתפקים בזה שהיהודי ידליק את האש, כך בלדעת מרן מדובר על בישולי עכו"ם. הבעיה קיימת ביתר שאת באולמות האירועים ששם ישנם טבחים גויים והמשגיח רק מדליק את האש ולדעת מרן מדובר בבישולי עכו"ם גמורים.
4. בשר שנתעלם בדגים. האשכנזים לא מקפידים בדין בשר שנתעלם בדגים, וקיימת בעיה בעיקר בטונה בשימורים שמיוצרים החו"ל אבל לא רק. כיוון שלדעת מרן יש דין בשר שנתעלם גם בטונה לכן יש להקפיד בטונה על השגחה צמודה של יהודי מרגע הפשטת העור ועד סגירת קופסת השימורים, דבר שלא מקפידים בהשגחות האשכנזיות כיוון שלשיטתם אין בעיה של נתעלם מן העין בדגים.
5. חלב ודגים, בעיה נפוצה בעיקר במסעדות החלביות והפיצריות, האשכנזים אוכלים חלב עם דגים ולא חוששים לסכנה, בעוד שמרן הקפיד על זה ביותר, וכתב חמירא סכנתא מאיסורא.
מעבר לזה יש לבדוק את רמת של ההשגחה והאם הם עומדים בקריטריונים של השגחה מהודרת.
 |
|
|
