"יום זכרון תרועה" או רק "זכרון תרועה"?

רציתי להעיר א.הפרי מגדים לא מדבר בכלל על ההלכה שבשבת אומרים זכרון תרועה אלא על התוספת "באהבה "ב.הוא מעתיק את דברי הלבוש ובלבוש כתוב רק זכרון תרועה.יתכן שזו טעות של המדפיסים

ראשית יש לציין שהדוגמא שהביא קמ"ל מהגר"א ששינה נוסחאות בתלמודים מסברא, היא נכונה, בניגוד לדעה הרווחת בעולם הישיבות, וכיום הדבר אינו מוטל בספק. אמנם, גם פירושיו וגם הגהותיו של הגר"א, לא נבעו ולא היו מחוייבים בלתי להגיון פנימי של הסוגיא, כל סוגיא. ואם כן, כאשר מדובר בתושב"ע, היחס לאמת ההיסטורית אינה חשובה, כי ה'טקסט' אינו חשוב ואינו בעל משמעות, ונשארת רק אמת תורנית.
ומעתה לאנלוגיה שייצר קמ"ל. השוואה זו בין נוסח התלמודים לבין נוסח התפילה נובעת מתוך גישה שנכחדה כבר בסביבות המאה הי"ג. כוונתי לפרק הזמן שבו הופקע מעמדו של נוסח התפילה משאר חלקי ההלכה, ונתקדש באופן כזה שלא שייך יותר לפלפל בסוגיותיו וללבן את נוסחאותיו כשאר הלכות, אלא יש לקבל דין מסורת וכי מדובר בנוסח שקבעו אנשי כנסת הגדולה ואי אפשר לשנותו בעד כל טעם שבעולם. דברים אלו מופיעים במפורש עשרות פעמים בכתבי חסידי אשכנז, ורוח הדברים נטמע היטב אצל כל בני אותו דור, ממזרח למערב.לתפיסה זו שנוצרה לענ"ד במאה הי"ג אחראים הן הרמב"ם מחד גיסא והן ריה"ח וסייעתו מאידך גיסא.
אין ספק באשר לתפיסה כיום, שבנוסח התפילה אין חיפוש האמת מצד עצמו, אלא בקשת האמת ההיסטורית, הנוסח הקדום ולא הנוסח ה'נכון'. גם אם ההשקפה היהודית נשתנתה עשרת מונים מאז תוקן הנוסח שבידינו, עדיין אנו מדקלמים את אותן המילים.
ובאשר לשאלה האחרונה. ר"י עמדין אינו בודד (אם כי יש לציין שלקח לעצמו חופש פעולה בשטח זה, כבשאר השטחים בהם פעל, ובעיית מעצוריו ידועה, וכמה אירוני שדוקא בע"ד רז"ה משתווה עליו בחירות לשנות) ורבים מן הפוסקים דחקו עצמם כמה פעמים לשנות מן הנוסח המקובל, משום טעמים הגיוניים, כגון המשנ"ב בסוגיית "ושבענו מטובה/מטובך". התשובה לשאלה זו כפולה: א. לא היתה מודעות עד לדור האחרון לגבי הנוסחאות הנכונות, ואנשים עדיין לא הורגלו לרוץ לספריית הוואתיקן ולבקש את האמת בכת"י. ב. לרוב ביקשו הפוסקים דעה בלתי מקובלת כדי ליסד עליה את דעתם, ולא 'חידשו' בלי בסיס כבשאר סוגיות.
המסקנה העולה מהדברים, כשאר דנים כיום בשאלת נוסח, לא שייך להביא טעמים מן הגורן ומן היקב כדי לאמת נוסח, בשעה שהנוסח המקורי עומד ברור לנגד עינינו. אבל מוטב לקמ"ל לקרוא שוב את סיום דבריו של ר' יחיאל גולדהבר שציטט מהם בהודעתו.
לתועלת הכלל אעתיקה כולה:

כאשר באים לדון על אמיתות נוסח, יש לדעת שבנוסח התפילה אין אמת מצד עצמו, אלא אמת היסטורית, שהרי אין אנו מבקשים לחדש דבר כי אם לשמר את נוסח אנשי כנסת הגדולה או שאר המתקנים. ואם ברור שבכל הדורות היו שני נוסחאות בלבד, או 'יום תרועה' או 'זכרון תרועה', ולא היה קיים 'יום זכרון תרועה', ובאתי וטרחתי והסברתי באר היטב את השתלשלות ונסיבת הטעות –  מעתה אין מקום לדון אם נוסח 'יום זכרון תרועה' הוא אמיתי, כי מבחינה היסטורית הינו שיבוש, אבל יש מקום לדון אם עלינו להתפלל בנוסח התפילה המקובלת בידינו או שיש לנו אפשרות לשנות כאוות נפשנו, כדעת מתקני התפילה בברלין, וד"ל.

לעיל נעתקו דברי הרב גולדהבר: "כאשר באים לדון על אמיתות נוסח, יש לדעת שבנוסח התפילה אין אמת מצד עצמו, אלא אמת היסטורית, שהרי אין אנו מבקשים לחדש דבר כי אם לשמר את נוסח אנשי כנסת הגדולה או שאר המתקנים...",
ואני שואל האם האמת ההיסטורית והאמת התורנית זהים?
האם הגהות הגר"א לתוספתא וירושלמי שאין להם מקור בשום כתב-יד – נכלל בגדר אמת היסטורית או אמת תורנית?
והאם נוסחאות התפילה של היעב"ץ שחידש מדיליה – נכלל בגדר אמת היסטורית או אמת תורנית?

שאלה ידועה וקשה ועיין בספר שער הכולל. אך אם כי קשה להבין את נימוקו וכיצד זה מסתדר עם כתבי האריז"ל, אין זה משנה את הכלל ברוב סידורו.

[ספירת התיבות מקורה אשכנזי, חסידי אשכנז הרוקח וכו' ר"ד אבודרהם הספרדי כתב שברבות הזמן ראה שמלאכה שאין בה תועלת, מרן בב"י הביא שני הגישות וע"כ יצא קצפו של היעב"ץ על שהשווה ביניהם - ומסתמא איני מחדש דבר.

לגבי דברי אתנחתא. במחזורי ספרד הנפוצים הנוסח: כמו שידענו ה' אלקינו שהשלטן וכו' ואילו בסידור חב"ד ראיתי שנשמטה תיבת כמו ומקורו בדברי האר"י שהשמיט תיבה זו כדי לכוון מנין התיבות. (ועיין שלמי חגיגה) וא"כ ראיה שלא גרע תפילת ימים נוראים (אף שלעצמי א"י מה ס"ד לחלק). 

אוסיף עוד נקודה לגבי גישת חב"ד (וזאת לדעת, לא באתי לקבוע מה שיעשו, כל אחד יעשה מה שלבו חפץ רק את דעתי אביע לי אישית), בכלל גישת אדמור הזקן בסידורו על פי האריז"ל, זה לקבוע הנוסח על פי מספרי התיבות (ואכמ"ל בענין זה ומקורו האשכנזי), כעת לא ביררתי אם כך הוא גם לגבי תפילת ימים נוראים הוא, אך מסתבר שכן, וממילא כמעט ברור לי שמספר התיבות נקבעו בדיוק רב, ולפיכך בשבת כשמוסיפים גם יום הרי מוסיפים תיבה מיותרת.

גם בשו"ע הרב משמע שאומרים רק "זכרון תרועה".

מכל המקורות לא זכיתי תקדים בסידורים שימישהו יכתוב יום זכרון בגלוי (אני מדבר על סידורים)

דברי ברבי משכנעים אותי ביותר מדברי הגמרא.

דברי הלבן מהרמב"ם לא הבנתי שכן בנוסח התפלה נאמר שם גם יום בכל פיסקא "יום טוב מקרא קודש הזה ואת יום הזכרון הזה זכרון תרועה"

ואוסיף יותר לחידודא - שבגמרא למדים מיום שתקיעת שופר היא רק ביום וממילא היום הוא חלק מהותי מתרועה משא"כ לגבי זכרון תרועה שאינו שייך ליום.

איני יודע על איזה בסיס החליטו בחב"ד שכך הוא הנוסח הנכון. מי החליט כך?

מן הסתם 'יוסף שלום' נמנה על סגל מנהלי פורום זה, אחרת אין מובן החסינות הניתנת להודעתו זו וכיו"ב. נעים להכיר.

[לא ראיתי את מאמרו של פרקש אבל בקונטרס הפופלארי עבודת התפילה על ר"ה נדפס לראשונה לפני עשור ואולי יותר, נדפסה במקומה הערה זו על הכללת הפסוק. דומני שראיתי פעם את ביאורו של האבן עזרא לפסוק זה, שלפיו מובן מה ראו על ככה לכלול פסוק זה]. 

תיתי לו לאתנחתא על יושרו הגם שבמקומו כמדומה קידשו הנוסח המשובש. כפי שרמזתי לעיל.

תיתי לו לאליהוא-'ראש צוות האבטחה' של הגר"א, שבעומק בינתו ובעושר דעתו, באמת המידה אשר לו למורשה, ובמאזנים המדוייקות שניתנו בידו, הציץ לעברנו והמליץ בעדנו, להעמידנו על האמת בהערכה הנכונה והידיעה השלימה בדרגתם של רבותינו הגר"א הפרי מגדים והצמח צדק.

ובלשונו הזהב "ואם אכתוב על הפמ"ג כמו שאכתוב על הצ"צ או אכתוב על הגר"א כמו שאכתוב על הפמ"ג יהא זה זלזול בהם"!!.

לידע ולהוודע.


 

לגופו של ענין הרי לי הק' נראה שצודקים כאן הטוענים שלפועל צע"ג לומר בתפלה יום זכרון תרועה, ולכאורה כל המקורות וגם הסברא מראים להיפוך. (אך עם זאת מן הראוי להבין שכאשר גדול בישראל מסוג הפרמ"ג כותב משהו יש לכתוב בדרך ארץ הראוי, אך דבריו צע"ג)

ועדיין יש לדון בכל הענין של חתירה לנוסח ה"מקורי" האשכנזי או הספרדי שלענ"ד זו גם צע"ג.