בס"ד
אחד הדברים המרתקים כשבונים את אילן היוחסין, מתגלה עץ (אם כי בהחלט חסר) שבו נראים הדורות האחרונים בחתך אמוני שמקביל פחות או יותר לעצים אחרים שאחרים בנו (והצלחתי להציץ בהם ברשות).
אז ככה (וזה עדיין בשלבי מחקר):
בדור שלפני מלחמת העולם השניה, וגם במלחמה עצמה, ראיתי במשפחות רבות - צדיקים ביניהם מקובלים, בעיקר אלה שנולדו בספרד, תורקיה, עיראק, יוון (איטליה של אז), מרוקו ועוד.
מה שמעניין, הדור שנולד לצדיקים אלה לפני מלחמת העולם השניה, עבר את המלחמה והגיע לארץ ישראל, המשיך במסורת יהודית (אבותיהם שהגיעו גם הם לכאן, שמרו על הדת).
אותו דור שהמשיך במסורת היהודית, לאט לאט ספג ערכים של 'חול', והעביר לילדיו (אלה שלא עברו את השואה וחיים בישראל) ערכים חילוניים עם איזכורים לגבי חגים ומעטפת של מסורת.
יש קשר בין תקופת השמרנות שהסתיימה בשנות ה-70, לבית ה'התנתקות מהדת', התנתקות שהולכת ומעמיקה ככל שהמתירנות משתלטת על העולם, עד כדי מצב של חיקוי גויים והתנכרות לשורשים.
אבל.. בכל עץ אנחנו מוצאים עלים (בתוך הענפים) שהזכות של הסבא או הסבתא עוברת אליהם והם חוזרים בתשובה.
הנושא הזה מאד מעניין, כי מה שהבנתי משיחות עם בני משפחה וגם בעלי עצים אחרים, השואה השפיעה קשות על בנים של יהודים שעברו את השואה והם אלה ששינו את סגנון חייהם .
אני לא יודעת מה קורה עם משפחות חרדיות שהגיעו לארץ, איך הולך החתך בעצים שלהם, אבל ברור שאם יש מישהו שמכנה את אותם חילוניים "ערב רב" הוא טועה, כי אם מסתכלים על האבות בדורות הקודמים, הרי השורשים באים ממקובלים גדולים כמו אבולעפיה, ואפילו אהרון הכהן (בכל מה שקשור למשפחת "פרחי" לדוגמא).
אמשיך לעדכן, אני רק בתחילתו של המחקר.
 |
|
|
