זהבה ושלושת הנסים

אחרי היכרות עם זהבה רז (52) מאשקלון, הבנו שאפשר גם אפשר. מאז שחזרה בתשובה לפני שבע שנים, היא מתגוררת בבית חילוני. יותר מדויק לומר: בית שמחולק לשניים – חצי שומר שבת וחצי שאינו שומר. איך זה עובד? פשוט מאוד. "הבית בנוי משתי קומות", מסבירה רז בחיוך.

"בקומה התחתונה יש את הסלון, פינת האוכל, המטבח וחדר השינה שלנו. בקומה העליונה נמצאים חדרי המגורים של הילדים. שם כל מי שלא שומר שבת רשאי לעשות מה שהוא רוצה, ואין לי שום בעיה עם זה. בקומה התחתונה, השבת היא קודש קודשים. בפמוטים דולקים נרות, שולחן השבת ערוך וכמובן שהטלוויזיה כבויה. הקומה התחתונה שומרת שבת באופן מלא".

די במבט חטוף בזהבה, כדי להבין שמדובר באישה מאוד דתייה. היא רחוקה מלהיות לייט. השמלה הארוכה, השרוולים המלאים וכיסוי הראש, לא מותירים כל ספק. אה, ואתם יכולים להוסיף לזה את אופן הדיבור שלה, המתובל במונחים דתיים מובהקים. כמעט בכל משפט היא משלבת את צמד המילים "בעזרת השם" וכמובן שמאכל לא בא אל פיה מבלי שתקדים ברכה לבורא עולם.

אבל אם תראו אותה ברחוב, סביר להניח שתתקשו להאמין שהדוסית שלפניכם נשואה לבחור חילוני. בעלה, מנחם רז, בחר שלא ליטול חלק בתהליך החזרה בתשובה שעברה אשתו בשנים האחרונות. כיום הם נמצאים בשני קצוות כמעט מנוגדים מבחינה דתית. ואיך הם מסתדרים עם זה? תודה ששאלתם, כי לא יכול להיות טוב יותר. ברוך השם.

"לזכותו של בעלי ייאמר, שהוא לא גילה סימנים של אנטי בכל תהליך החזרה בתשובה שלי", נזכרת זהבה. "אני חייבת להודות שזה הפך את כל העניין להרבה פחות קשה עבורי. הוא אמר לי: 'תעשי מה שנוח לך'. מעבר לזה, הוא גם בא לקראתי בלא מעט עניינים שעמדו על הפרק שהיו מנוגדים".

את יכולה לתת דוגמה?
"בכל הנושא של הכשרות. החלפנו את הכיור בבית והרכבנו שני כיורים – בשרי וחלבי. הוא קונה רק מצרכי מזון עם הכשר בד"צ (ההכשר המהודר ביותר, ש"ג). מאוד חשוב לו שאני ארגיש טוב עם הדרך שלי. הוא גם מניח תפילין מדי פעם. אני חושבת שלמעני הוא אפילו התחיל לנוח בשבתות".

מה קורה כשהבעל והילדים נוסעים ביום שבת לים?
"אין לי שום בעיה עם זה, להפך. אני מברכת אותם לשלום ואחר כך רצה לקרוא בספר התהילים שלי. אני שמחה שהם שמחים ומאושרת שאני מתחברת לבורא עולם".

איך באמת מסתדרים עם הילדים? בטח רצית שהם יתחנכו במוסדות חינוך דתיים.
"מור, הילדה הקטנה שלנו, הייתה בת שש כשהתחלתי לחזור בתשובה. עלו בי מחשבות לקחת אותה למוסד דתי. בשלב מסוים באמת לקחתי אותה ואת אחותה לבתי ספר דתיים, אבל זה החזיק מעמד תקופה מאוד קצרה. זה לא הצליח.

"הן החליטו שהן לא מתחברות למסגרת החדשה ואני כיבדתי את ההחלטה שלהן. בסוף שתיהן למדו במקיף עירוני א'. מבחינתי, באמת שלא הייתה לי בעיה עם הלימודים שלהן בבית ספר חילוני. הבסיס לילדים שלי זה החינוך שהם קיבלו ומקבלים בבית. הם מקסימים ואני אוהבת אותם כמו שהם".

הנס הראשון
כאמור, זהבה לא ניהלה אורח חיים דתי כל חייה. למעשה, עד לפני שבע שנים היא הייתה חילונית במלוא מובן המילה. אלפי תלמידים של תיכון מקיף עירוני א' מכירים אותה מתוקף תפקידה כאחראית על הקפיטריה בבית הספר במשך שנים רבות.

ההתקרבות של זהבה לדת החלה בעקבות תאונת אופנוע בה היה מעורב אחיין שלה. כתוצאה מהתאונה הוא נפצע באורח אנוש ובמשך כחודש וחצי שכב במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים "בלינסון" בפתח תקווה, ללא כל שיפור במצבו. "הרופאים לא האמינו שהוא יצליח לשרוד את הפגיעה האנושה", מספרת זהבה. במשך כל התקופה הזו, זהבה לא עזבה את מיטתו של האחיין.

תפילה בכותל פלאש
אחותה לא הייתה מסוגלת לעמוד מול המראה הקשה של בנה. "חוץ מהמכונות שהרימו והורידו את הגוף שלו, לא היה מה לראות", היא נזכרת. "היינו במצב של בין ייאוש לתקווה. העברנו פנייה לאין ספור רבנים ועדיין לא חל שיפור. בוקר אחד, אחרי תקופה של כחודש וחצי שבמהלכה הוא שכב מחוסר הכרה, החלטתי לפנות לבורא עולם באופן ישיר.

"תפילה אמיתית מעומק הלב. בכיתי ואמרתי לו: 'אתה חייב להחזיר את הילד הזה. אם לא, אוי ואבוי מה שיקרה במשפחה הזו. הכל יתרסק'. הבטחתי לקב"ה שאם זה יקרה – אלך בדרך שלו. בדיוק עשרים דקות מהרגע שסיימתי את התפילה, הוא פתאום שב להכרה. זה היה הנס הראשון שראיתי באופן גלוי. הסמיכות שבה קרו הדברים לא הותירה אצלי מקום לספק: הייתה כאן השגחת בורא עולם פרטית".

ואז החלטת שאת חוזרת בתשובה?
"באותו רגע כל כך האמנתי, שזה היה ברור שאחליט שאפנה לכיוון הזה. מאותו רגע התחלתי ליישם את הבטחתי מול בוראי. רציתי לקחת על עצמי את כל המצוות בבת אחת. כל כך רציתי, עד שאפילו הרבנית שהנחתה אותי הביעה את הסתייגותה מהקצב. 'זהבה, לאט-לאט', היא אמרה לי. 'את רצה מהר מדי. אני חוששת שאת עלולה ליפול'. השבתי לה שזה לא יקרה. הייתי כבר בצד השני, אבל ראיתי את האמת. הבנתי את משמעות החיים ועכשיו חבל לי על כל רגע שאני מבזבזת".

לא חשבת על איך המשפחה שלך תקבל את הצעד הכי משמעותי שאת עומדת לעשות בחייך?
"לרגע לא שכחתי שיש לי בעל וחמישה ילדים. האמת היא שזה גם לא הגיע בבום. לא נראיתי ביום הראשון כמו שאני נראית כיום. זה התחיל כשהלכתי לשיעור תורה ראשון, ולא הקשבתי. רק התווכחתי עם הרבנית ושאלתי הרבה שאלות. רציתי להבין מה ואיך ולמה. היא פשוט חייכה ואמרה לי: 'את תגיעי רחוק'".

מתי התחלת לשמור שבת?
"שבוע אחרי ההתעוררות של האחיין שלי, זו הייתה השבת הראשונה ששמרתי. הייתה לי בעיה עם הקטע הזה. שאלתי את הרבנית מה אני אעשה בשבת, איך אסתדר בלי סיגריות. איך אני יכולה לקבל שבת כשאני בונה על סיגריה אחרי הארוחה? הרבנית אמרה לי שיש לה טיפ בעבורי. היא ביקשה שאדליק נרות שבת ולידם אדליק גם נר לזכרו של רבי שמעון בר-יוחאי. היא אמרה לי: 'מהנר של הצדיק את תדליקי את הסיגריה שלך'. ברור שברגע שחשבתי על הכיוון הזה, פשוט לא העזתי להדליק סיגריה".

החזקת מעמד כל השבת?
"בוודאי. במוצאי שבת הייתי כל כך נרגשת, עד כדי כך לפני שהדלקתי את הסיגריה התקשרתי אל הרבנית וסיפרתי לה. היא אמרה לי שלא היה לה שום ספק שאצליח. באותה שבת היו אצלי בבית הרבה חברים. הם הסתכלו עליי, עישנו ולא הבינו למה אני לא לוקחת סיגריה. לא שיתפתי את חבריי משתי סיבות. קודם כל כדי לא לפגוע באף אחד מהם, כי אני עדיין לא שוכחת מאיפה באתי. ושנית, רציתי לראות קודם כל אם אני בכלל מצליחה לעמוד בהגשמת הרצון שלי".

אף אחד אחר בבית חוץ ממך לא שמר שבת באותו שבוע?
"לא. רק אני התחלתי לשמור שבת. בעלי הניע את הרכב ונסע, אחד הילדים שיחק במחשב, הילדה הגדולה הפעילה מוזיקה בפול-ווליום בית ורקדה מולי ריקודי בטן. חייכתי ולא כעסתי. לא היה קל, אבל פשוט לא הפסקתי להתפלל. היום, תודה לאל, צריך לראות בעיניים איך הקירות שלי נושמים שבת. יש אווירה של שבת. גם אלה שלא שומרים, לא מראים את זה".

הנס השני
ההתקרבות של זהבה לדת הגיעה בהדרגה. הצעד הראשון בהתקרבות לבורא עולם היה שמירת השבת. עניין הלבוש הצנוע לא הושרש אצלה באותה הטבעיות. בתור אישה חילונית בכל ימי חייה, כל המלתחה שלה הייתה מלאה בבגדים קצרים וחשופים. את ההחלטה להחליף את המלתחה לצנועה ובכלל זה לעטות מטפחת לכיסוי הראש, היא קיבלה לאחר הנס השני שנגלה לעיניה.

"באותה התקופה, הבן שלי דניאל היה חייל", נזכרת זהבה, "הוא שירת בהנדסה קרבית ברמאללה. זו הייתה תקופת האינתיפאדה. יום אחד הדלקתי את הטלוויזיה ואני רואה מבזק חדשות: צלף פלסטיני ירה ב-13 חיילי הנדסה קרבית מהגדוד של הבן שלי. שמעתי את זה וקפאתי במקום. התקשרתי לבן שלי והוא לא ענה לטלפון. באותו רגע הרמתי את העיניים לשמיים ודיברתי אליו ישירות. בדיוק כמו אז, במקרה של התאונה של בן אחותי.

"נשאתי את עיניי ואמרתי: 'ריבונו של עולם, לקחתי על עצמי הכל לכבודך. איך זה יכול להיות?'. כעבור שעה, התקשר אליי הילד ואמר לי: 'אמא, אני יודע בדיוק מה את עוברת. חברים שלנו הם אלה שנהרגו'. הוא סיפר לי שחצי שעה קודם לכן החליפו אותו שם והגדוד שלו עלה לרמת הגולן. הבן שלי ניצל אז ממוות. שוב הארה, שוב נס. כשאתה רואה דברים כאלה, אין מילים לתאר איזה כוחות זה נותן לך. רציתי לקחת על עצמי עוד משהו ואז הגיע השלב של הצניעות".

לפני כן לא היית מתלבשת בצניעות?
"לא. הייתי לובשת הרבה גופיות קצרות. התחלתי ללמוד יותר לעומק מה זו צניעות, איך אישה צריכה להיראות, מה מותר ומה אסור. באותה תקופה חגגנו אירוע בר מצווה לבת שלי. באותו ערב הייתה לי הארה. ניגשתי לרבנית שלי, שהייתה מוזמנת באותו ערב, ואמרתי לה שאני רוצה לכסות את הראש.

היא הייתה המומה, כי לבשתי מחשוף ושיפון, ואני אומרת לה את זה. היא אמרה לי: 'חכי שנייה, תשאלי את בעלך מה הוא חושב על זה'. באמת לקחתי אותו לרחבת הריקודים ואמרתי לו: 'מנחם, אני רוצה לכסות את הראש'. הוא אמר לי שאין לו בעיה ושאני אעשה מה שנוח לי. מאוד הופתעתי מהתגובה שלו. לדעתי זה היה פשוט סייעתא דשמיא (עזרה משמים, ש"ג). הוא היה יכול גם להתנגד, ואז הייתי בבעיה".

מאותו רגע התחלת להתלבש צנוע?
"חזרתי מהעבודה עם כמה שקיות אשפה גדולות ואמרתי לילדות שלי: 'בנות, תביאו את כל הבגדים של אימא, זורקים הכל לפח'. אפילו לא רציתי לתת את הבגדים לחברה שהיא לא דתייה, כדי לא להכשיל או להיות הגורם שהיא תלבש את הבגדים הלא צנועים. הכל הלך לפח".

הנס השלישי
אבל זה עדיין לא היה השלב האחרון בהתחזקות של זהבה. לאורך הזמן התפתח אצלה קונפליקט בין החילוניות של בני משפחתה לבין רמת ההתחזקות שלה. אחת הבעיות המרכזיות הייתה נושא הרכב הפרטי שלה. כמעט בכל שבת הבן שלה היה רגיל לחזור מהצבא, לקחת את המכונית שלה ולנסוע לגלוש בים.

זהבה הרגישה מאוד לא בנוח עם העניין. מצד אחד, היא לא רצתה לכפות על הבן שלה שמירת מצוות כל עוד הדבר לא מגיע מלבו, אך מצד שני, היה לה קשה מאוד עם הידיעה שהרכב שלה נוסע ומחלל שבת. "פניתי לרבנים והתייעצתי איתם איך אני צריכה לפעול", היא נזכרת. "אמרתי להם שבשום פנים ואופן אני לא מוכנה לאבד את הילד שלי בגלל הדת. הם אמרו לי לא לדאוג ורק להתפלל. באמת באותו שבוע הלכתי למקווה. זה היה ביום חמישי. ביקשתי מבורא עולם שימצא לי פתרון לנושא הרכב. אמרתי לו שהבן שלי מאוד יקר לי".

ומה קרה?
"ביום שישי הבן חזר הביתה מהצבא וכרגיל רצה ללכת לגלוש. אמרתי לו שאין שום בעיה והוא לקח את האוטו שלי ונסע. זו הייתה שעת צהריים. לא עברו כמה שעות ופתאום הוא מתקשר אליי מהפארק הלאומי, כשהוא בהיסטריה נוראית.

"פחדתי שאולי תקפו אותו או שקרה משהו נורא. שאלתי אותו, 'דניאל, מה קרה?'. הוא אמר לי 'אמא, אני מפחד להגיד לך, אבל גנבו את האוטו. האוטו נעלם'. אוטו של 120 אלף שקל, ואני שמעתי את זה וחייכתי. שאלתי אותו אם הוא בסדר, והוא אמר לי שהוא לא יודע מה לעשות. אמרתי לו 'תבוא הביתה ונטפל בזה. האוטו הוא בסך הכל חתיכת פח'. באותו רגע הבנתי שבורא עולם מצא לי את הפתרון בתוך פחות מ-24 שעות".

לא נבהלת ממה שקרה לרכב?
"לא. היה לי ביטוח וכמובן שקיבלתי את כל הכסף שהגיע לי, כך שהכל היה בסדר. ואז הבן שלי שוב התחיל ללחוץ אותי ושאל למה אני לא קונה רכב חדש, עכשיו כשיש לי את הכסף. ואז אמרתי לו שעכשיו אנחנו צריכים לדבר. הסברתי לו שהרכב הבא שלי לא ייסע בשבתות ובחגים.

"אמרתי לו שאם זה לא מקובל עליו, אני אמשיך להסתדר במוניות וללכת ברגל. בסוף הוא נשבר וביקש שאני אקנה כבר רכב. מאז הרכב לא זז בשבתות ובחגים, למרות שהבן לא שומר מצוות. הם נוסעים בשבת, אבל לא עם הרכבים שלנו".

אז זה אפשרי להצליח בתור זוג מעורב מבחינה דתית?
"כן, אבל זה מצריך הרבה אורך רוח, סבלנות והבנה. אני לא חושבת שסיכויי ההצלחה של זוגיות כזו הם נמוכים, ממש לא. כל נושא הדת, כשהוא לא בא בלחץ או בכפייה, אין סיבה שיגרום נזק. זה דבר שמאוד מאיר פנים, מביא שלווה הביתה ורוגע.

"יש אנשים שחיים ככה לנצח. זה לא גורע מהזוגיות או מהאחווה בבית. חוץ מזה, אם האישה לקחה על עצמה את עול המצוות והדת, אז התפקיד שלה הוא אך ורק להתפלל על בעלה, ושהקב"ה ישרה עליו רוח ממרום ועל כל עם ישראל לחזור בתשובה אמיתית, אמן".

מקור: http://www.nrg.co.il/online/54/ART1/947/628.html?hp=54&loc=1&tmp=7458