פרידת צדיקים מכפרת • סיפור מיוחד
פגישה מסתורית ומופלאה נערכה לפני ימים ספורים בין האדמו"ר מלעלוב זצוק"ל ויבלחט"א האדמו"ר מגור, במהלכה ביקש האדמו"ר מלעלוב "להיפרד כראוי" ממארחו • הסיפור המופלא שהיה לשיחת-היום בגור
אבי וולפסון, בחדרי חרדים
תאריך: 28/09/2009 23:12:00
הידיעה המרה על הסתלקותו של האדמו"ר מלעלוב זצוק"ל בטהרה ובקדושה, שעה קלה לאחר תפילת 'כל נדרי', הכתה את העולם החרדי בהלם כבד. היתה זו הסתלקות פתאומית, בלתי צפויה. לא היה דבר שיכין את ציבור אוהדיו הגדול של אחד ממופלאי זקני האדמו"רים בדורנו - לקראת הליכתו לעולם שכולו טוב, שעה קצרה לאחר התקדש היום הקדוש.
אולם דווקא בחסידות גור היה מי שחיבר שני קצוות, שהובילו לכדי סיפור מופת מופלא. את התיאור מספר לאתר 'בחדרי חרדים' אחד המקורבים לבית האדמו"ר מגור, ששמע את הסיפור מפי עד ראיה.
הכול מתחיל בביקור שקיים האדמו"ר מגור בדירת הנופש של האדמו"ר מלעלוב זצ"ל. ביקור זה התקיים לאחר מספר שנים שבהן לא התראו שני הצדיקים זה עם זה. האדמו"ר מגור ניצל את שהותו בצפת לטובת הביקור, ועלה לחלות את פניו של הרבי מלעלוב, שנפש אף הוא בעיר המקובלים הצפונית.
במהלך הימים שבין כסה לעשור, הודיע האדמו"ר מלעלוב למשמשיו, כי ברצונו לקיים ביקור גומלין אצל האדמו"ר מגור. הביקור התקיים במרכזה העולמי של חסידות גור בירושלים, כשרבים מבין האלפים הגודשים את חצר גור מדי שנה בימי עשרת ימי תשובה, עדים לביקור המיוחד, ורואים את היכנסו של הרבי מלעלוב אל ביתו של הרבי מגור.
הפגישה התארכה זמן רב מהמקובל בחצר גור, המלומדת באירועים קצרים ותמציתיים. במהלך הביקור, השמיע האדמו"ר מלעלוב אמירות שהיכו בהלם אף את מקורביו.
האדמו"ר מלעלוב חזר עשרות שנים לאחור, אל היום בו זכה לפגוש את בעל ה'אמרי אמת' מגור זצוק"ל, ימים אחדים לפני פטירתו. הביקור היה קצר כרגיל, ובמהלכו זכה האדמו"ר מלעלוב, שהיה אז אברך צעיר, לברכת קודש.
אלא שמה שאירע בסיום הביקור, הותיר בתודעתו של האדמו"ר מלעלוב "מטען כבד", כהגדרתו של הרבי זצ"ל. "מאז הביקור, אני סוחב עליי משא כבד", תינה האדמו"ר מלעלוב את צערו בפני האדמו"ר מגור.
"בסיום הביקור אצל ה'אמרי אמת', לא לחצתי את ידו כנדרש. לא הספקתי להיפרד ממנו כראוי. חשבתי על כך שראוי לתקן את הדבר ולהיפרד בצורה ראויה, אלא שימים ספורים לאחר מכן, נסתלק האדמו"ר. מאז, רובץ משא כבד על ליבי", סיים הרבי מלעלוב בנימת כאב.
כשהביקור הסתיים, קם האדמו"ר מגור לכבודו של האורח. האדמו"ר מלעלוב, מצידו, לחץ את ידו של האדמו"ר מגור בלבביות, וניתן היה להבין מכך שזהו תיקון היסטורי, שבא להסיר את המטען מגבו של הרבי, שתיקן את העניין באמצעות לחיצת יד חמה ופרידת-צדיקים ראויה. האדמו"ר מגור ליווה את אורחו הדגול עד לפתח והמשיך ללוותו במבטו אף לאחר מכן.
כשיצא האדמו"ר מהבית, הוא עבר דרך מסדרון שבו היו מונחים מאות מזוודות שהביאו עימם אלפי החסידים שהגיעו לעשות את עשרת ימי התשובה במחיצת רבם. האדמו"ר שאל את מלוויו לפשר המזוודות, ואלו השיבו לו כי המזוודות שייכות לחסידים שהגיעו לקראת עשרת ימי תשובה.
"אה, כאן מותירים את ה'פעקלאך'", הפטיר האדמו"ר, בהתכוונו לחבילות הצרות שחסידים פורקים בפני רבם.
ימים ספורים חלפו, והאדמו"ר מלעלוב החזיר את נשמתו הטהורה ליוצרה, דקות לאחר שסיים את תפילת 'כל נדרי'.
בחסידות גור הייתה הפגישה הנדירה הזו, ובעיקר מה שנאמר במהלכה, לשיחת היום.
היום, מוצאי יום כיפור, קיבלו הדברים שנאמרו בה, משמעות מצמררת, נוראת-הוד.
האדמו"רים נפרדו לשלום, המטען ההיסטורי הוסר. הידיים, שלא הספיקו ללחוץ את ידיו של ה'אמרי אמת', לחצו בחום את ידו של נכדו, היושב על כסאו.
 |
|
|
