סתיו
זהו זה הגיע הרגע
הרגע שידעתי שאי פעם יגיע
ההרגשה המתוקה שסופסוף....זהו זה הסוף
ניצוצות אחרונות כבו בתוכי
מותירות אחריהן אבק שריפה מצחין
אבק שכל משב רוח סתוית קלה
עלולה לפזר אותו לכל עבר
אבל הפעם
לא בתוכי,
לא בליבי,
רוח סתוית קלה שתבוא
לפזר את אבק השריפה
החוצה,
אל המרחב,
אל השונה והמרוחק
רחוק רחוק מכאן
ואחריה,
יקפצו מתוך ענן
טיפות טיפות של גשם
יהיו גדולות יהיו מתוקות
ימרקו במרץ כל
סימן,
זכר,
שארית,
למהומה שהתחוללה אך רגע קט לפני שהגיעו
הם ישטפו בשטף כל הנקרא בדרכם
ירעננו את האויר בריחו המתוק של הסתיו
לא עוד ריחה החרוך של השריפה
יהיו כמה עלי שלכת שיפלו
אם מעוצמתה של הרוח
או שמה מצליפתו של הגשם
שיפלו,
גם אני נפלתי,
בשונה מהם,
ישלי דרך חזרה,
הרוח תפזר....
הגשם ישטוף
ניחוחות חדשים יתפזרו באויר של
טוהר,
זכות,
של:"כי נפלתי קמתי"
ניחוח שרק מי שהריח את ריחה של השריפה
מסוגל להנות מימנו
לשאוף אותו עמוקעמוק
פנימה,
להחזיק אותו שם,
לא לתת לא לצאת בנשיפה אחת כמו תמיד
לאצור את הרגע,
להתרוקן ממחשבות...
לאסוף את כל
השברים,
הזכרונות,
ההרגשות,
לתוך קופסה גדולה שמכילה הרבה
לפחות כמו הלב שלי
לנעול אותה
עם אחד,
שתיים,
או שלושה
מנעולים
ולסוע הרחק הרחק מכאן
לאוקיינוס ,
האטלנטי,
או השקט,
לים
השחור,
האדום,
או
המוות,
העיקר הכי רחוק שאפשר מהים שבליבי
ושם,
להטביע אותה
לתת לה לצלול
אל העמקים
אל המצולות
אל המקום שראוי לה,
ולברוח
בלי דרך חזור
לשכוח
בלי לנסות לזכור
ואז....
לשחרר
להשתחרר....
להנות מסתם רוח סתוית
לקפץ בעוד שלולית של גשם
לראות בעלים הנושרים
סוף שהוא התחלה
לעצום עניים
ולחכות
אפשר
בצפייה
תקווה
או געגוע...
לשמש החמה
שתבשר
סתם
ביום
של
סתיו
שהסוף
הגיע
ממש
הוא כאן
עכשיו.
_________________
כשה' סוגר דלת...הוא פותח חלון...!!!
 |
|
|
