| נשלח ב-1/10/2009 11:39 |
 |
| |
סוכרת!!! האם אתם מתביישים איתה?
היות והסיבה העיקרית שפתחתי את הפורום, היה כדאי לתת ולקבל תמיכה, רציתי להתייעץ איתכם מתוקים יקרים.
כשנודע לי לראשונה שאני חולה בסוכרת, אז כמו כולכם, חשבתי מייד שחרב עליי עולמי, ומחר אני מוצא את עצמי בהר הזיתים או בהר המנוחות, הימים חלפו, ועם הזמן למדתי, שזה אולי הפוך אפילו, הסוכרתיים בדר"כ שומרים על עצמם יותר, אוכלים יותר בריא, עושים פעיליות גופניות, ויכול להיות להם חיים ארוכים ומאושרים (כמובן במגבלות המחלה שהיא לא קלה בכלל) היה לי סבא שנפטר לפני שנה, היה סוכרתי רוב שנותיו, מטופל באינסולין כבד, ונפטר בגיל 93. הלואי עלינו.
מה שרציתי לשאול ולהתייעץ איתכם זה ככה, מייד כשאמרתי לאשתי שיש לה בעל מתוק (תרתי משמע) היא מייד אמרה לי, "אבל תבין אסור שזה ייצא החוצה"...אני טיפוס שבדר"כ לא שם על אף א', והיות שאני יודע בוודאות, שהסוכר שיש לי לא גנבתי אותו במכולת, ולא מאף א', לא כ"כ קולט את זה, ברור שאני לא ייצא לרחוב הראשי של עירי עם פתק על המצח "אני סוכרתי", אבל כשחברים שואלים אותי איך זה שכ"כ יפה ירדת במשקל, אני לא עונה, "ממממ אני יודע", "דיאטה", "מצב כלכלי קשה אין מה לאכול", אני פשוט עונה להם, אני חליתי בסוכרת וכתוצאה מכך אני חייב לרדת במשקל ולעשות המון פעיליות גופניות.
אשתי רוצה לתלות אותי ע"ז, ובינינו אני לא כ"כ מבין אותה, מה דעתכם על הנושא חברימוס, ואיך אתם נוהגים בזה?
אשמח לשמוע את דעתכם
תודה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/10/2009 15:31 |
|
| |
השקפה אישית :
רח"ל אם יוודע שאיזה ילדון מתוך החדיסר או תריסר ילדים לקה במחלה ה... רח"ל ל"ע לא בא לי לומר את שם המחלה המתוקה הזו מחשש ל...
אז בעיות בשידוכים.
ילדי המשפחה ייאלצו למצוא את בני זוגם לא ממינם הם, אלא ממין שונה (תזכירו לי אם איננו בפרשת נח המספרת על דור המבול שחטאם היה על שהפילים נאלצו להזדווג לג'ירפות? אולי לאח של הפיל היה סוכר...).
ממש בלתי נסבל השקפה זו.
ילד שקיבל מהרבש"ע סוכריה ששמה סוכרת אפילו אם היא מסוג 1, הרי אותו נותן מתנה זו הוא גם היושב ומזווג זיווגים. (כאן זה פורום חרדים, נכון?).
ואם כן, אז מה התועלת בהסתרת והטמעת המלה ללא הועיל. בין הטעויות שיש בזה, דבר אחד פוגעני מאד יש באי חשיפת המחלה. הילד שמחונך להסתיר וללא לספר, אותו ילד חי בהרגשה שהוא לא בסדר. הגנב השודד האונס המכה, כל אלה הם סוגי פושעים, וכעת מצטרף אל פושעים אלו פושע נוסף שהוא ילד שמשום מה לא נזהר כשהיה במעי אמו או לא נזהר כחמישים שנה טרם לידתו וירש את הגניאולוגיה הסוכרתית מאם סבו או אב סבתו.
אם הייתי ילד הייתי מכריז בקול, "אני מתוק יותר מכולכם".
אגב גם אני הסתרתי, והמציאות הוכיחה שזה רק קלקל, כי אחיותי כולם נישאו רחמנא ליצלן ל...
אם בילדותי הייתי מגלה על הסוכרת, אז גיסי היקרים לא היו חפצים באחיותי, וסביר להניח שאחיותי היו נישאות לאנשים טובים ומוצלחים יותר...
סתםםםם, לא ברצינות.
אבל המסר ברור.
אל תתביישו!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2009 22:53 |
|
| |
פה בארץ יש כזו קבוצה שנקראת "מתוק ביחד". יש הרצאות לאמהות ופעילות לילדים מדי פעם. מה שמיוחד בה שזו שהקימה את הקבוצה שומרת בסודיות מלאה את זהות החברים שמעונינים להסתיר. בתוך הקבוצה יש הסכמה שלא מדברים כלל בחוץ על מי נמצא בה. זה פחות או יותר מצליח, ויש כאלו שאפילו בתוך הקבוצה לא מזדהים בשם מלא, אבל הם באים ומשתתפים, נהנים מאוד, ולאט לאט, ממש בטפטוף, לומדים לשתף את הסביבה. כל אחד ואיך שמתאים לו. יש בקבוצה כאלו שלא ספרו אפילו להורים שהנכד שלהם סוכרתי!! אבל גם הם חייבים תמיכה מהקבוצה, ולצורך זה הם מוכנים לבוא
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2009 19:47 |
|
| |
תתן להם את הלינק לאשכול הזה ואז יראו שהם פשוט לא יוכלו לטפל בילד אם יחביאו את המחלה, כי לא תמיד הילד יהיה צמוד להם ואם ח"ו קורה משהוא יש לו היפו למשל הרי לא ידעו לטפל בו כי לא יודעים מה יש לו, ופה כל דקה יקרה ויכולה לגרום לנזק. מה גם שתמיד יהיה הרכלן התורן לספר את הנתון בדיוק כשלא צריך.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2009 17:59 |
|
| |
שלום לכולם
יש לי בן חמש וחצי שזה שנה ומשהוא יש לו סוכרת diabetes 1
מיד שגילינו חשבנו שזה סוף העולם , אבל כיום ב"ה הוא התרגל למצב של הזרקת האינסולין שלוש סוגים mixtard fast acting levemer
אני ואישתי תחי' הגענו מיד להסכמה הדדית שאין מה להסתיר .
לא צריך לתקוע בחצוצרה ....
אבל הרי הרעבע'ס בחיידר והצות צריכים לדעת מה גם שהם בודקים לו במשך היום את רמת הסוכר
וגם אצל ילד בליעה"ר להגיד לו שישמור בסוד....?!?
אבל , לצערי הרב בקהילה שבה אנו גרים( חו"ל) ידוע לי על בין 50-60 ילדים בגילים שונים אם סוכרת נעורים ורצינו להקים חבורה שתפגש בינינו פעם ב..... כמו בארה"ב "רעים מתוקים"
http://www.friendswithdiabetes.org/
לא היה אם מי לדבר ...
לפעמים אני שומע שבני משפחה קרובים לא יודעים!
מה חושבים שיוכלו להסתיר בשידוכים?!?
לדעתי זה שטות ועושים את עצמם וילדיהם אומללים !
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2009 23:39 |
|
| |
אשמך צודקת
מחלות זה דבר אישי ולא צריך לגלות ,רק לאנשים הרלוונטים
|
|
|
|
| נשלח ב-16/10/2009 01:35 |
|
| |
רק עכשיו גיליתי את הפורום הזה, אחלה רעיון לפתוח פורום לחרדים מתוקים, מקוה שזה יצליח.
ולנושא הדיון, האמת שאני קצת לא סגור על עצמי בקטע הזה, כמעט כל החברים הלא דתיים שלי יודעים שאני סוכרתי, ומאלו הדתיים רק בודדים יודעים, אני לא חושב שהענין זה השידוכים העתידיים של הילדים כי אני לחלוטין לא משתייך לחוגים שזה עלול להוות בהם בעיה, אבל כנראה שמשהו מהחינוך השמרני הישן נשאר לי עמוק בדם, אין לי הסבר טוב מזה לחלוקה המוזרה הזו בין חברים דתיים לכאלה שאינם דתיים
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2009 02:56 |
|
| |
אבטיח- ראשית, אאחל לילדונך שהוא בטח גם כך מתוק, שהפיתרון לסוכרת נעורים ימצא בע"ה בקרוב. ולגופן של דברים, ההכרח לא יגונה, בפרט בילד, חשוב שידעו אם ח"ו הוא צריך עזרה, אך להרבה אנשים יש צורך טבעי לרחם. זה לא בר שליטה וממילא הופך אוטומטית להבדל בין מי שסובל ממשהו לשאר. ומכיון שהרחמים באים ממקום אמיתי, כיון שברור שלחולי סוכרת לא כיף, אז קשה להתרגל לזה.
בכ"א זה ברור שאין מה להתבייש, ומי שחי בהסתרה משלם בריבית במקום אחר.
אגב, באבטיח יש הרבה סוכר? (למה לא אבטיח קרה?  )
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2009 21:26 |
|
| |
סוכר, אתה ממש צודק. אבל בכל אופן, ככל שאנשים ייחשפו לאט לאט לסוכרתיים, ויראו שהם מתפקדים כמו כולם הם ילמדו להגיב לענין. אני זוכרת בחורה סוכרתית שגדלתי איתה, וכולם ידעו שיש לה סוכרת, והאמת היא שכ"כ התרגלנו לזה שלא חשבנו על זה בכלל וזה היה לגמרי טבעי לנו, והיא לא התבישה לאכול ביום צום, או לבקש שתיה מתוקה וכו'. רק בשידוכים זה פתאום היה נושא... אבל עדיין, ככה אני מקוה לגדל את הילדון שלי. לכן חלק מהשכנים, אלו שהוא מסתובב אצלם, יודעים-בעיקר מטעמי בטיחות-שידעו לקרוא לי אם צריך, כי הוא עדיין די קטן. בכיתה שלו כולם יודעים, ואני מקוה שהם יגדלו עם זה ויקבלו את זה בטבעיות. לזה התכוונתי כשכתבתי על שפיות. ילדים שגדלים עם צורך לשמור בסוד את הסוכרת סובלים סבל כפול. ראיתי כאלה, וזה עצוב לראות. למבוגרים זו כבר החלטה אחרת ושיקולים אחרים. אבל תמיד כדאי שמישהו קרוב יידע, ויידע גם מה לעשות במקרה של היפו רציני.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2009 15:48 |
|
| |
יש כאלו אנשים בשידוכים שהם שומעים שאחד מההורים יש להם סוכר אז הם לא רוצים את השידוך
|
|
|
|
| נשלח ב-5/10/2009 01:41 |
|
| |
אני חויתי ומכיר אנשים עם סוכרת מגיל 15. כמובן, אין צורך להתבייש בזה, וגם בעיית השידוכים היא סיפור הראוי להתיחסות. אך לא מצאתי שום סיבה לרוץ לספר לחברה. זה לא תורם שום דבר להתמודדות עם המחלה, ולהפך, בסופו של דבר, סוכרת היא מחלה די קשה המגבילה מאוד בחיים, ובשל כך יכולה לגרור, ובצדק גילויי רחמיםגם אם יקראו לנו אלף פעם מתוקים. זה משאיר סוכרתי בחברה לעיתים במצבים לא נעימים, ולא שויוניים. איננו צריכים רחמים, אם ב"ה אנו יודעים להתמודד.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2009 13:03 |
|
| |
לא אנחנו לא מכשירים ולא מלאכים ב"ה, צדקת טעיתי בכתיבת המילה צ"ל בועה. תודה על ההערה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2009 12:45 |
|
| |
| ככר_כסף כתב: |  | |
מה לעשות אבל אנשים חושבים שאחרים חיים בבואה, ולא מבינים שיש מי שעובד איתם
|
|
אפשר לקבל הסבר על המשפט?
במה אנשים חיים? בואה זה איזה מכשיר לסוכרתיים או מה?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 22:52 |
|
| |
אבטיח זה הדבר הנכון לעשותו, כך הילד יגדל בריא בנפשו ורוחו וגם הרחוב יבין זאת והבעיה בשידוכים תקטן
תוקן על ידי ככר_כסף ב- 01/10/2009 22:52:11
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 22:32 |
|
| |
אבטיח, כל הכבוד לך, וממך ילמדו וכן יעשו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/10/2009 22:29 |
|
| |
אני משויצה בילד המתוק שלי, ולא מסתירה בכלל. בכלל, ככל שיותר אנשים יספרו אנשים פחות יפחדו וילמדו שיש חיה כזו. שידוכים זו אכן בעיה, אבל לגבי בחור סוכרתי, כשיגיע הזמן לזה בכל מקרה נצטרך לספר, אז למה לשבש לו את החיים כבר עכשיו? עדיף שיכירו אותו איך שהוא באמת, ויראו שאין לו קרניים, ולא סיבוכים בע"ה
|
|
|
|
|
