הראי"ה קוק ור' שמעון שקופ

ב'המעיין' האחרון מובא מאמר על הקשרים בין הראי"ה קוק לר' שמעון שקופ.
מישהו מהכותבים מכיר עוד פרטים על הפרשה האומללה הזו (ר' שמעון שקופ צריך להתחנן לישיבה שתקבל אותו?!)?

אני הקטן דווקא עיינתי בכמה מתשובותיו ההלכתיות של הרב קוק זצ״ל והתרשמתי מאוד מגדלותו ההלכתית ממחשבה מלאת מענף עם ניתוח מעמיק של הפרטים, במיוחד בענייני הלכות מדינה, כמו כן תשבותיו לאדר״ת מרשימות מאוד. וכבר הרב זוין עמד על גדלותו של הרב קוק כפי שעולה מספריו ההלכתיים

תגובות ל"קישמיש" ו"הלוך_ילך" -

תגובת קישמיש: "אנסה לשאול שאלה עניינית. ברור לכל שאף שהמקוריות אינה ערובה לחכמה ולעומק אבל היא מקדמת מכירות גדולה. חכם שחידושיו מקוריים ימצא להם קונים בקלות יותר ממי שגדול ממנו בחכמה אבל קטן ממנו במעוף ובחדשנות. ובכן האם חידושי ההלכתיים של הרב קוק עונים על כך? צר לי אני לא התרשמתי ככה. בעבר עסקתי בהלכות תפילין ולמדתי את הספר חבש פאר די בעיון. אני לא מתיימר להעריך אותו אבל מקוריות לא מצאתי שם. ונראה לי שה"ה לשאר ספריו [ההלכתיים ואגב זה לא פלא כ"כ שאדם מקורי בשטח האגדה והמחשבה לא יהיה חדשני בשטח ההלכה ע"ע רמח"ל ר"י הוטנר ועוד].
אם אני צודק אז כל השאלה מדוע ספריו לא פופולאריים בציבור החרדי לא קשה בכלל [בהנחה שהשאלה מעיקרא הייתה רק על ספרם אלו. על ספרי ההגות שלו התשובה שונה ולא קשורה לנושא]."
תגובת "הלוך_ילך": 'מצחיק לראות את כל הצדקניים עטויי עור כבש מוחים על הדירוגים וההשואות ובסוף חוזרים לאותה נקודה.  אכן כתביו ההלכתים של הרב קוק נטולי מקוריות,  וגם שבת הארץ גדולתו בסידורו ואין בו מן החידוש. וכאמור הרב קוק הכיר בכך בנחיתותו בהלכה באופן יחסי לגדולתו במחשבה ומי שיטרח להביא את הציטוט המקורי מתוך כתביו המוצנעים של הראי"ה יבורך.'

אביא כאן התייחסות ישירה לעניין "שבת הארץ" ומקוריות הלכתית מתוך דברים מתגובותיי הקודמות:
הגרב"י זילבר (מחבר שו"ת "אז נדברו") אף שהתנגד לדעתו של הרב קוק לגבי היתר המכירה כתב בהסכמתו למהדורה השנייה של הספר (מן הסתם המוציאים לאור ידעו את יחסו לרב קוק וספרו) שספר זה היה מהספרים היסודיים ביותר על הלכות שביעית שעיין בהם בכתבו את ספריו בנושא.

הקונטרס "ישועת הארץ" שבהוצאת "מדרש בני ציון", ירושלים תרצ"ח, שהגרש"ז היה מעורכיה, התבסס על הלכות שביעית של הרמב"ם עם הערותיהם של "פאת השולחן", הרידב"ז ודברי הרב קוק ב"שבת הארץ". העובדה שהעורכים הביאו את דברי הרב קוק ב"שבת הארץ" יחד עם דברי "פאת השולחן" והרידב"ז, מראה על חשיבותו הגדולה של החיבור וחיבור שהוא מהחשובים ביותר בנושא בוודאי כולל חידושים מקוריים כמו חיבורים של "פאת השולחן" והרידב"ז.

וכן סיפר בנו הגרא"ד מטבריה שאביו אמר שהרב קוק היה היחיד בדורו שידע ללמוד את חכמת הקבלה ואת חכמת האגדה לעומקה של הלכה. וזה בהחלט מראה על מקוריות הלכתית רבה.

הגרש"ז בהזדמנות מסוימת אמר: "הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון! וחבל מאוד שבגלל ניגודי דעות בתוך הציבור התורני ממעטים את דמותו ומתנכרים אפילו לספריו ההלכתיים. והלא ספריו מצטיינים בישרותם ומתשובותיו הבהירות לשאלות השונות שנתעוררו בזמנו אפשר ללמוד דרכי פסיקה והוראה".

זה מראה שהעובדה שלא מתייחסים לספריו ההלכתיים של הרב קוק, הוא בגלל פוליטיקה.

אסיים בדברי כמה מהגדולים המפורסמים בזמנו על הרב קוק:
ר"ש אלישוב (ה"לשם שבו ואחלמה") אמר עליו לר' אריה לוין שבתו התחתנה עם נכדו (הוא הרב אליישיב פוסק הדור) ש"רבי אברהם יצחק הוא כליל שלמות: שלמות בגאונות, שלמות בצדקות, שלמות במחשבה ושלמות בהנהגה!"
שלמות בגאונו פירושה שהיה גאון באגדה ובהלכה באותה מידה.

ה"פחד יצחק" (ר"י הוטנר שהוזכר [הייתה טעות בשם המשפחה כשנכתב "הטנר"]) אמר עליו שהוא היה "גדול בתורה, ביראה
 ובחסידות מכל אשר חלקו עליו!" גדלות כזו בתורה מחיישב גדלות מיוחדת גם בהלכה וגם באגדה ולא יכולה שלא לכלול מקוריות וגם היקף ועומק באותה מידה.

הגרא"ז מלצר (ר"י "עץ חיים" ובעל "אבן האזל" על הרמב"ם) אמר עליו שהיה "יחיד הדור בגאונותו, בצדקתו, בחסידותו ובמעשיו הגדולים!" יחיד הדור בגאונותו מחייב גאונות מיוחדת בדורו גם בהלכה וגם באגדה שלא יכולה לבוא ללא מקוריות וגם לא יכולה לבוא ללא בקיאות וחריפות באותה מידה. 

אוסיף לסיום שהרב זווין בדבריו על הרב קוק ב"אישים ושיטות" כתב ששלט על האגדה וההלכה כאחד.

תוקן על ידי גאולה_שלמה ב- 20/12/2012 19:00:00

תוקן על ידי מרן_ראיה ב- 31/07/2011 13:29:58

ב"ה 

שאלה: האם הרב הגאון שמע על הספר "דת הציונות" ואם כן מה הוא חושב עליו?

תשובה: שלום רב!  

ספר "דת הציונות", נתחבר על ידי אדם אשר אין בו דעת. כי כל הטענות שכתב נגד הראי"ה קוק אינן נכונות כלל, והוא משער השערות לפי קוצר דעתו ודעת רבותיו בכדי לבזות את הרב קוק, וטוב היה לו לאותו מחבר אילו נתהפכה שלייתו על פניו, ונוח לו שלא היה חוזר בתשובה כלל, והיה נשאר בקלקולו שלא יערך עדי עד לעומת הקלקול שהביא עתה לעולם על ידי ספרו. וכל המבזה את החכמים אין רפואה למכתו. וכבר הודיעונו רבותינו (בסנהדרין דף צ', ע"א) כי אין לו חלק לעולם הבא. ואין ספק בדבר שהקדוש ברוך הוא דחס על כבודו של צורבא מרבנן, לא יחרש על כבודו של הרב קוק, שהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל גדולי התורה העריכוהו עד מאד. ואף הגרי"ש אלישיב מכבדו עד מאד, והגרש"ז אוירבך היה תלמידו, וגם מרן רבנו עובדיה יוסף שליט"א מגדלו ומעריכו אין קץ, כי כל אלה הכירוהו, וידעו גדולתו, גם אם באיזה ענייני הנהגה לא הכול הסכימו עמו. וידועה לשון הגאון חזון איש במכתבו אליו, אשר כתב לו "הוד כבוד מרן שליט"א", והמחבר "דת הציונות" הטה דבריו לדרך זרה, חורש רעה בכל עת מדנים ישלח. והאמת כי זה המחבר קשה עלינו כספחת, אפרוח אשר לא נפקחו עיניו, אשר למד תורה והשקפה מפי מבזה תלמידי חכמים המתלוצץ מן החכמים בדרשותיו, וממנו למד וכן עשה, עד שנתגדל יותר ונעשה תלמיד המחכים את רבותיו, בדברי ליצנות כנגד רבן של ישראל הראי"ה קוק, אשר הוא מרבה דברים כנגדו בדברי שקר שאין להם שחר. עדי יאנף ה' במשנאיו ושב יעקב ושקט ושאנן ישראל. ועוד הרבה יש להאריך בדברים אלה, אך תקצר היריעה והזמן גם הוא. קנצי למילין, שאסור לקרות בספר הנזכר כי דינו כשאר ספרי מינות.

שאלה: בתגובה לתשובה שלכם בנושא הספר "דת הציונות", שאלתי היא: למה דיברתם נגד המחבר? הוא רק מנסה להשפיע על יהודים בהשקפה חרדית,  וגם אם אתם לא מסכימים איתו, זה היה לא הכרחי לתקוף אותו ככה בגלוי.

תשובה: אותו שהזכרת בדבריך, חיבר ספר לג' מטרות... ומטרתו השלישית, היא הצגת אישיותו של הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק באור שלילי מאד. ועל זאת אין אנו יכולים להחריש. וכל השומע בזיון תלמידי חכמים ואינו מוחה עתיד ליתן את הדין. ועל כן לא יכולנו בשום אופן להחריש ולשקוט על שמרינו בשומעינו דבר רע זה, מפני שחששנו בעצמינו להילכד בעוונו של המחבר הלז, פורץ גדר ישכנו נחש, שמעיז פניו שוב ושוב לדבר סרה ולהלעיג במלאכי אלהים, וי וי לו על מעשיו, ואוי להם למחזיקים בידו. אטו יודע הוא מי הוא זה הגאון ראי"ה קוק, אשר רובם המכריע של רבני ירושלים היו ששים לקראתו, וצמאים למוצא פיו, וגם מאלה אשר ביקרו את דרכו, ואף היו מקורבים לעדה החרדית, היו יודעים מגדולתו ומכבדים אותו ואת מעשיו דרך כלל. והם המה אנשי ה', גאונים וחסידים אשר בארץ המה, הגאון המופלא רבי שמשון פולנסקי ז"ל, רבה של שכונת בית ישראל (ששימשו אצלו בהוראה, מרן הרב רבנו עובדיה יוסף שליט"א, הגרי"ש אלישיב שליט"א, הגר"ש ואזנר שליט"א, הגרי"י פישר ז"ל, ועוד), היה מעריכו עד אין קץ, והרב קוק השיב לו כגמולו, וכינהו בחיבה "הלמדן של ירושלים", וזה הגאון לא היה מבני הדור שלנו. סיפר לנו הגאון רבנו הגדול שליט"א, כי הגר"ש פולנסקי, יודע היה בעל פה מילה במילה ממש את לשונות הרמב"ן במלחמות ה'. והוא היה מיודד עם הגרי"ח זוננפלד, ועל אף הכול, היה מכבד מאד את הגראי"ה קוק והחשיבו לאחד המיוחד בגדולי הדור. והיה ידידו המובהק של תלמיד חבר של הגראי"ה הלא הוא רב רבנן, רבן של רוב גדולי דורנו, מרן רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, אשר זה המחבר לא מתיירא להטיח דברים גם בו. ואין הוא יודע שגם הגאון הרב מבריסק היה שולח ומפנה אליו (להגרצ"פ פראנק) לשואלים בדבר ה' זו הלכה. ולמפורסמות אין צריך ראיה, איך שבירושלים של אותם הימים היו מתפללים רוב התלמידי חכמים בבית הכנסת אחוה אשר תחת אדרת קדושתו של הרב הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, שהיה חסיד קדוש, והוא היה תלמידו המובהק של הראי"ה קוק.

שמענו מפי הרה"ג ר' צבי כהן שליט"א, רב הסמינר הישן בירושלים, שסיפר לו רבו הגאון הצדיק רבי גדליה אייזמן שליט"א, משגיח ישיבת קול תורה, כי בצעירותו, היה לומד בישיבת מרכז הרב, מפני שעל ידי אותה הישיבה סודרו לו כל אשרות העלייה לארץ. ובאותן השנים היה נושא דברים בישיבה הגרי"מ חרל"פ. וכשהיה מגיע הגר"ג אייזמן לביקורים בביתו של הגר"י אברמסקי, היה מבקש ממנו הגר"י שיאמר לו מה שדיבר בדברי תורה הגרי"מ חרל"פ, מפני שהיה שמח מאד בדבריו. ודבר שפתיים אך למחסור להאריך עוד מעניינים אלו, אשר יכלה הזמן והמה לא יכלו.

וזה המחבר שזכרת, הטיח דברים בקדושי ה', אויה לנו איך שבדורינו גבר כל כך ההסתר פנים, שיקומו צבועים מכת חנפים ואפיקורסים (שבאמת הוא בז לכל תלמיד חכם שאינו סובר כמותו), לבזות גאון וקדוש בישראל ולא נעשה עימהם מאומה.

ונסיים בפרט אחרון, כי לפני דור אחד, עשו כמה מקנאי ירושלים, עסקני אגודת ישראל, הצגת פורים, ודנו את הגרא"י קוק לשריפה רח"ל בתוך שחוקם והתהוללותם. הגאון רבי איסר זלמן מלצר, מעריצו של הרב קוק (כפי שיראה כל רואה בהסכמותיו לספרי הראי"ה שנדפסו אחר פטירת הראי"ה), כעס מאד על אותו מעשה משוגע של אלה, ויצא בהפגנתיות מבית הכנסת שהיו בו. ולא ארכו הימים, בל"ג לעומר של אותה השנה, נשרפה למוות אשתו של אותו עסקן ששחק מהרב קוק. ואחר זמן נפטר בנו, ובאו עליו עוד יסורים קשים ומרים, עד שנכנע לבבו, ועלה הוא ועשרה מחביריו לקברו של הגראי"ה, ויצא מן העולם בעל תשובה. (ובדרך אגב נזכיר, כי העיד בפנינו תלמיד חכם אחד, שביקר לאחרונה בהר בזיתים, וראה שם בכל סביבות קברו של הראי"ה, הכול מחולל, שבור ומנותץ, מלבד קברו של אותו צדיק, דקודשא בריך הוא תבע ביקריה, ומצבתו עומדת מאז קבורתו ועד היום ואין שטן ואין פגע).

עוד ברצוננו להוסיף, כי דיברנו היום עם הגאון מרן רבנו הגדול שליט"א, וסיפרנו לו על ספר הנזכר, והשיבנו שבלי ספק איסור גמור הוא לדבר כנגד אותו צדיק. ושאלנו אותו אם הרב קוק היה אדם גדול, וכה השיבנו: לא רק אדם גדול, אלא צדיק יסוד עולם. והוסיף, כי הגאון רבי יהודה צדקה (שהיה מתנגד אפילו לבחירות כנודע, ובודאי שלא היה שייך למזרחי), סיפר לו, שהיה שנה אחת בישיבת מרכז הרב ביום שמחת תורה, והכיר שם את הגרא"י קוק, ואמר לו, זה היה מלאך ה' צבאות ממש!  וחזר על הדברים גם מרן שליט"א, זה היה מלאך ה' צבאות ממש!

והנה מלבד דעת קדשו של מרן רבנו הגדול שליט"א, שכל דבריו אינם צריכים חיזוק, עוד יש בידינו הקלטה מבית הגאון ר' יוסף שלום אלישיב שליט"א, המדבר קשות מעניין זה, וביקש שייפנו למפיץ הספרים הללו לדרוש ממנו שיחדל ממעשיו, ואם יהיה צורך בדבר, נביא את כל לשונו מה שדיבר מעניין זה.

ויהי רצון שידון ה' על כל אלה המבזים את החכמים, וכל התומכים והמחזקים את ידיהם, כי ענשם נאה להם ונאה לעולם. ויחזרו בתשובה אלה הטועים בהבלי העולם, והנוטים אחר הקנאות הבזויה הבאה מנטיית הלב בעצת היצר, ושקט ושאנן באין מחריד. ואין אנו רוצים להיכנס לפולמוס בזה, מפני שהדברים גוררים אחר כך תשובה על דברינו, וצריך לחזור ולהשיב שנית, וגם עושים פרסומת לדברים הללו, שכבר שקעו ונשכחו תהלות לאל ית'. על כן די בזה. אולם אם נראה שלא די בדברינו, ויש מקום לעוד דברי מחאה בזה, נאריך יותר בעזרת ה'.

*ביום הראשון לרבנותו בזוימל (או זיימל) שבליטא הרצה על ה"רצפה" שלקח "אחד מן השרפים" שבספר ישעיהו (פרק ו') שעליו דרשו חז"ל: "רצוף פה שאמר דליטוריא על בני", והאריך בדרשתו במשך שלוש שעות. (ר' אהרן חיות, בן ר' מתיתיהו חיות שהיה ראש הקהל בזיימל)

*בתחילת רבנותו בזיימל חגגו בעיירה את סיום הש"ס במשך שבעה ימים ובכל יום אמר הרב אמר הדרן מיוחד במינו: שאל כל אחד היכן פתוחה הגמרא לפניו ואת כל המקורות האלו שילב יחד! (הרב שמעון גליצנשטיין)

*לפני שעלה לארץ ישראל להתמנות לרב של יפו והמושבות, ביקר גדולים שונים, וביניהן הגאון המקובל הרב מרדכי רוזנבלט מאשמינה זצוק"ל. הרב קוק דיבר עם ר' מרדכי גם בענייני נסתרות ור' מרדכי התפעל כ"כ מהשגותיו הרוחניות של הרב קוק ושאלו אם זכה לגילוי אליהו. הרב קוק השיב לו שישנו גם גילוי אליהו במחשבה. 

*היה השיב מיד ללא צורך לעיין בספר בכל שאלה ששאלוהו בכל חדרי התורה.

*הרב אשר סנדומירסקי זצ"ל, ממקורביו של הגרא"ז מלצר, סיפר שבתשובה לאישה שבאה לרב מלצר בשאלה מסוימת, הוא עיין זמן מסוים בספר והשיב לה על שאלתה. לאחר כמה ימים ביקר אצל הרב קוק, ובביקורו אצל הרב בא מישהו עם אותה שאלה שנשאל הגרא"ז כמה ימים קודם לכן, והרב קוק השיב על שאלה מיד את אותה תשובה שהשיב הרב מלצר לאחר עיון בספר. הוא סיפר זאת לרב מלצר שענה: "מה הפלא? אפילו עשרה סוסים לא יכולים להשיגו!"

*באחד מהספדיו על הרב קוק אמר הגרא"ז: "...מדי פעם נכנסתי לבר עניינים קשים. הרב היה שקוע בעניינים אחרים, אבל מיד כששאלתי נפתח המעיין והכול קיבל אור חדש, עד שנדמה שזה עתה עסק הרב בדיוק בסוגיה זו".

*באחד הלילות בשעה 10 באו אל הרב בשאלה בעניין ריאה. ביקש הרב להזמין כמה שוחטים ובבואם ביקש מהם את פרטי המקרה. הרב אמר לשמשו הרב אברהם צ'צ'יק (בירושלים שימש כשמשו גם הרב מאיר-דוד שוטלנד, חסיד קרלין) להביא לו ספר קטן בריכה כחולה בעומד בפינה. היה זה ספרו של ה'סמ"ק' ("ספר מצוות קטן") שחיבר רבי משה מקוצי, השר מקוצי, זצוק"ל זיע"א. הרב פתח את הספר והראה ששאלה זו נשאלה אז ויש עליה תשובה בספר. ואמר הרב שלא למד בספר 40 שנים, 'וכדאי בעל הסמ"ק שהיה בירושלים לסמוך עליו בירושלים'.

*בשנת תרס"ח כשעוד היה ביפו באו לפני הרב קוק בפעם הראשונה הרב עובדיה הדאיה ואביו הגאון הרב שלום הדאיה זצוק"ל. כשהציג עצמו הרב שלום הדאיה לפני הרב קוק, אז הרב קוק אמר דברי תורה של הרב שלום שקרא בספר שפרסמו, והרב שלום הוסיף מדברי תורתו. לאחר 20 שנים כשהיה בירושלים הם באו שוב לפני הרב קוק, וכשראה אותם הרב קוק נעמד ומיד וחזר את דבריו של הרב שלום מלפני 20 שנים!

*סיפר הרב שזורי (ובר): 'כשנבחרה באדר תרפ"א מועצת הרבנות הראשית לא"י נערכו בשבת שלאחר זה דרשות ראשי הרבנים בבית הכנסת של הספרדים המיוחס לר' יוחנן בן זכאי. כשגמר הרב הראשי הגר"י מאיר שליט"א את דרשתו נצנץ בלבו הרעיון לבקש מאת הקהל שיקום על רגליו לכבוד הגאון שעמד עתה לדרוש. הקהל כולו עמד כאיש אחד, ורבנו הגדול זצוק"ל, בלי לחשוב רגע, שילב מיד לקימה זו את המאמר של חז"ל: "בשעה שהחכם יושב ודורש (והקהל עומד) הקב"ה מוחל עוונותיהם של ישראל", והמאמר הזה משולב להצעה ספונטנית שאיש לא יכול היה להעלותה על דעתו אף רגע אחד קודם, היה להפתעת כל השומעים לנושא הדרשה כולה. כבמטה קסמים גלל לפני הקהל את כל פזורי מאמריו של ר"י בן זכאי, שבית הכנסת נקרא על שמו, ואת כל האמרות בקשר עם הוראה ודין ומנוי דיינים ושופטים שבתלמוד ובפוסקים כולם. שילב מאמר למאמר, צירף רעיון לרעיון, חרז פנינה לפנינה, וכך עמד ודרש משך שלושת רבעי שעה דרשה נפלאה, מלאה לשד התורה ושירת הקודש, לפני הקהל שעמד נדהם ורותק כבמסמרים למראה גאונות זו, וכמחלום פנטסטי הקיץ הקהל על גאוניו גדוליו וחכמיו לאחרי גומרו.'

*במכתב לגאון הרצי"ה זצ"ל בתש"ל כותב הגאון ר' יוסף שמואל מוריה (ברנדויין) מסטרטין זצ"ל: "כשמת רבי מאיר אדלר מייסד ישיבת חיי עולם וועד כללי בשנת (תר)פ"ד או (תר)פ"ה (דודי רבי מאיר אדלר מת ביום ג' חשוון בבית הכנסת קרלין בעיר העתיקה בין מנחה למעריב בהיותו לומד משניות עם הצבור. באמצע הלמוד פתאום מת.) הייתה לו הלוויה גדולה ושלחו אותי להביא את כבוד האבא שיגיד עליו הספד. הלכתי והבאתי (אולו) [אותו] לבית המדרש של ר' ניסן בק תפארת ישראל. הגישו לו כסא לעמוד עליו להגיד ההספד כי היה קהל גדול אז ברגע שעלה על הכסא שאל אותי באיזה משנה למדת. אמרתי לו במסכת בבא קמא במשנה, זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו של זה בקורתו של זה, עלה על הכסא והתחיל באותה משנה בגאוניות מפליאה מאוד מהירושלמי והמפורשים. ומהם הראה לדעת ולקשר באותה משנה את מותו הפתאומי עם בית הכנסת וביום היארצייט של רבינו ישראל מריזין ובהיותו בדיוק בן שישים שנה ויצא מכלל כרת וכל קהל הל(ו)מדנים והרבני[ם] הפליגו בשבחו ובגודל גאונותו השתוממו על (על) גודל בקיאותו הנפלאה וחריפות שכלו הנעלה. חבל שלא רשמתי את תוכן ההספד, שהיה פלאי פלאים." (בסוף המכתב שזה סעיפו האחרון הוא כותב שקשתה עליו הכתיבה ולכן כתב בשגיאות המתוקנות בסוגריים כשהסוגריים העגולים אלו הטעויות והמרובעים הם התיקונים).

*מתוך התבסמותו בסעודת פורים: בבית מרן הראי"ה רבתה השמחה בפורים. חסידי ברסלב שגם במשך כל השנה מצאו בבית הרב יחס חם, היו בהאי יומא רישי חדוותא. ר' מאיר אנשין ז"ל (שמדי יום ביומו, במשך שעה ארוכה היה לומד קבלה עם מרן הראי"ה) יחד עם חבריו היו רוקדים על השולחן, ולקול השירה והצהלה נמשכו רבים והגיעו לבית הרב. בין ניגון לניגון ובין ריקוד וריקוד, דרש הרב בפני הבאים מעניינו של יום, וכל פעם הפסיק ושתה 'לחיים', ושוב המשיך. כל שאלה וכל הערה זכתה מיד לתשובה מהירה, ולא עוד אלא שנמצא מיד הקשר לשמחת פורים ולכל פרשת גדולת היום. והנה נכנס ובא אחד מיוחד מיקירי יפו, בעל בית סוחר אמיד ורב פעלים, בעל טובה ובעל צדקה, הלא הוא רבי משה בצלאל טודרוסוביץ ז"ל, מייסד המוסד החינוכי "שערי תורה", אשר היה מראשי היוזמים להעלאת הרב מבויסק ליפו. ר' משה בצלאל סיים את סעודת פורים בביתו, ועתה הגיע אל שולחנו של הרב אשר עליו גאוותו. ומכיוון שר' משה בצלאל היה מבוסם במקצת, הרשה לעצמו לפנות אל הרב בנוסח פורימי, ולבקש מהרב להגיד דברי תורה על פסוק שלכאורה לא ניתן לומר שם כלום. וכך עמד רמ"ב וקרא: רבי, יאמר נא לנו תורה על הפסוק "ואחות לוטן תמנע"! [בראשית לו, כב]. ידע רמ"ב שרב כוחו של הרב, ולא פחד כלל שמא יגרום חלישות דעת כלשהי, אלא שהיה סקרן לראות מה יהיה כאן, איך יפליא הרב לעשות בפסוק כזה? והנה זקף הרב עיניו ונעץ מבטו בקורא ואמר בחיוך רחב: ר' משה בצלאל, הלא פסוק זה כל כולו שייך לפורים, וממנו כל העניין מתחיל! תמה רמ"ב ושאל: הא כיצד? אפוא יש כאן רמז כלשהו לפורים? חזר הרב והשיב: הלא גמרא מפורשת היא במסכת סנהדרין [צט:] שבאה תמנע לידבק בבית אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו, אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. וממשיכה שם הגמרא להסביר שעל חטא שריחקוה מתחת כנפי השכינה "נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל", שהיא היתה אמו של עמלק, סב סבו של המן האגגי צורר היהודים. ונעוצה אפוא האתחלתא של גזירת המן בזה שלא גיירו את סבתו, את אחות לוטן תמנע, והיה אחר כך התיקון של החטא הקדמון הזה, בימי מרדכי ואסתר ב"ורבים מעמי הארץ מתיהדים", שקבלו גרים מאנשי פרס ומדי והכניסו אותם תחת כנפי השכינה. וכאן התחיל הרב מרחיב את הדיבור על קירוב ועל ריחוק, על אברהם אבינו שמצד אחד נאמר בו ובשרה "ואת הנפש אשר עשו בחרן" [בראשית י"ב, ה], ומצד שני אומר ר' יוחנן שחטא אברהם אבינו בזה שויתר על הנפש של אנשי מלך סדום, שהחזירם ולא גיירם [נדרים לב.] וכו' וכו'. עלה הרב הרים וירד בקעות, ונמשכו דבריו שעתים רצופות באגדה והלכה, כורך יחד זוהר ורמב"ם, ראשונים ואחרונים, והכל מבריק בחריפות ומתרחב בבקיאות, וכל היושבים ליד השולחן והמצטופפים סביבו משתאים למראה השפע הגדול הזה, המעין הנובע, המתגבר והולך, המתגבר ושוטף, וכשסוף סוף גמר הרב, קפץ ר' משה בצלאל ממקומו, תפס את הרב וחיבק אותו ופרץ בקריאה: "רבי, איך האב אייך ליעב!"=רבי, אני אוהב אותך! ('מועדי הראי"ה' עמ' רמח, 'ספר מירון' עמ' 415)
באחת השנים אמר ר' שלמה זלמן אויירבך לתלמידיו לפני פורים: "בואו ואספר לכם מה זה היה שמחת פורים אמיתית!". וסיפר להם ר' שלמה שבצעירותו הלך פעם עם אביו (הגרחי"ל אוירבך, ראש ישיבת המקובלים 'שער השמים') בליל פורים לביתו של הרב קוק, וכל הבית היה מלא באנשים שבאו לחגוג עם הרב, ולשמוע מדברי תורתו. והנה, הרב קוק ישב במרכז, וסביבו כמה וכמה רבנים מרבני ירושלים וצדיקיה, אנשים של צורה, וכן ישבו שם גם כל מיני עסקנים (למרות שכשהרב קוק דיבר בלימוד, ניכרת הייתה המבוכה על פניהם, באשר הם – שלא זכו לחינוך ישיבתי – לא ממש הבינו את דבריו). וכל אחד מאותם תלמידי חכמים שהיו שם הקשה קושיא, כל אחד ממקום אחר בש"ס בבלי וירושלמי, ואז הרב קוק בגאונותו הרבה אמר פלפול אחד שחיבר וקישר בין כל המקורות שהוזכרו. וסיים ר' שלמה זלמן ואמר לתלמידיו: "זה היה שמחת פורים!"
סיפר הרב ש' קליין שליט"א: 'כידוע, מרן הרב קוק היה איש קדוש מאוד. פניו היו מאירות בקדושה, וממש יכלו להרגיש את זה כשעמדו לצידו. אני זכיתי לשמוע עליו סיפורים מופלאים מבני משפחתי שלמדו אצלו. אבי זצ"ל זכה ללמוד אצל הרב קוק במשך שנה, וגם דודי הרב שמעון קליין היה במשך חמישים שנה מזכיר ישיבת 'מרכז הרב'. הם סיפרו לי את הסיפור הבא: בשנים שכיהן הרב קוק כרבה של ירושלים, היו מגיעים בפורים כל הרבנים מרחבי הארץ להביא משלוח מנות לרב קוק ולדבר אתו. להם הרי היה פורים ביום י"ד, אז ביום ט"ו הם היו עולים ירושלימה אל הרב קוק. בפורים של אחת השנים, הגיעו אל הרב קוק כשלושים רבנים גדולים וגאונים מרחבי הארץ: מעפולה, מראש פינה ועוד מקומות. ובשלב מסוים התיישבו לסעודת פורים עם הרב קוק. הרב קוק ישב בראש השולחן, הסעודה הייתה נראית כמו טיש. ואז הרב קוק אמר: הנה, כל רב שיושב פה בסעודה, יגיד לנו את הסוגיה בה הוא עוסק באותם ימים, בהלכה, בגמרא או בקשר למצוות התלויות בארץ, ויעלה בפנינו איזושהי קושיא חמורה שעלתה לו בלימודו ובה הוא מעיין בימים אלו. ואכן כך היה: כל תלמיד חכם העלה קושיא בה הוא מתקשה מאוד, מתוך הסוגיה אותה הוא לומד באותם ימים, וכשסיים, התפלפלו כל אותם שלושים תלמידי חכמים גאונים בדברי הגמרא וההלכה, וניסו לענות לו כפי יכולתם. אך הם לא הצליחו. כך עברו אחד אחד, וכל שלושים הרבנים שהיו שם הציגו את קושיותיהם הגדולות. ואז, לאחר שהשתתקו שלושים הרבנים, לקח הרב קוק בקבוק יין, ומזג לכוסו. הוא שתה כוס אחת של יין, ואחריה עוד אחת, ואז עשה פלפול עצום בש"ס שמתוכו התחדש לו עקרון גאוני חדש. לאחר מכן הוא פנה לכל שלושים הרבנים, והראה להם איך על פי השיטה החדשה שיצר בפלפולו, תורצו להפליא כל הקושיות שלהם, אחת אחרי השנייה. כשהתפרסם הסיפור הזה בירושלים, היו אומרים שמכאן ניכרת הגאונות המופלאה והמיוחדת של הרב קוק: איך הוא הצליח לתרץ בבת אחת את כל הקושיות, על-פי עקרון גאוני שחידש על המקום, בעוד שגאונים גדולים אחרים שהיו שם לא הצליחו לתרץ בכלל את אותן הקושיות. שהכין היטב, ולתדהמתו היה הרב בקי בכל השיטות כאילו למדן ממש עכשיו ('ליקוטי הראי"ה' א', עמ' 53).