בזכות מצוות האתרוג סיפור יפה לחג

האתרוג                                                                                                          טלטלה עזה בכתפו עוררה את רבי שלמה מהרהוריו. לצידו עמדו שני חיילים חמושים והוא ידע שאין בידו בירה ועליו להראות להם את תעודותיו ובתעודות יגלו שונאי ישראל אלו מאיזו עיירה הגיע ובדמיונו יכול היה רבי שלמה לראות בחלחלה את סופה של הרפתקה זו.
הימים ימי מלחמת העולם הראשונה וככדור פינג-פונג קטן קפצה עיירתו של רבי שלמה מן השלטון הרוסי לגרמני ושוב לרוסי. אך לזמן קצר, בזמן המלחמה, בעת שנכבשה העיירה על ידי הצבא הגרמני "זכו" ליחס הוגן ורווח להם מעט אך תקופה זו, לא נמשכה זמן רב. בסביבה התפשטו שמועות על עלילותיו וגבורתו של גנרל רוסי מסוים אשר הצליח להכניע כל אויב שעמד מולו. יודעי דבר לחשו כי הוא מתכוון במסע כיבושיו "לעבור" דרך העיירה בה התגורר רבי שלמה ואכן, לא ארכו הימים וושוב מצאו עצמם יהודי העיירה נתונים תחת המגף הרוסי.
מבית אבן נמוך בפאתי העיירה, יצאו לילה אחד חמישה אנשים כשפניהם מביעות קורת רוח. היו אלה חמשת האנטישמים הגדולים ביותר שבין גויי העיירה. למחרת היום התפשטה הידיעה בקרב היהודים כי אל הגנרל הרוסי השולט בעיירה, הגיעה משלחת של חמישה אנשים שהעלילו בפניו על היהודים, כי הם רוו נחת מן השלטון הגרמני ואף מסרו באוזני הקצינים הגרמניים סודות צבאיים חשובים. הגנרל הודיע שיחקור את השמועה ביסודיות ואם תתברר כנכונה, לא יחוס על יהודי העיירה ולא ישאיר מהם שריד ופליט ובינתיים, עד לסיום החקירה, נצטוו היהודים לא לצאת מן העיירה לשום מקום. כמו כן, הודיע הגנרל, שאם ייתפס יהודי מחוץ לגבולות העיירה יתפרש הדבר כהודאה באשמת הבגידה ברוסיה וכבריחה מן העונש וכך יעמיד הבורח את העיירה כולה בסכנת כליה.
הגזירה התקבלה בכאב רב. בטוחים היו היהודים שלאחר חקירה ודרישה תתברר האמת והאשמה המגוחכת הזו תתבטל אך בכל זאת ההרגשה של אסירים המרותקים למקומם הציקה להם. סוחרים נאלצו לבטל נסיעות חשובות בענייני עסק, והילדים שתכננו מסע מרתק לעבר בית הרוחות הבודד שביער הסמוך לעיירה, נאלצו לוותר על תוכניתם הנועזת. מעבר לכל זה העיקה על לב תושבי העיירה דאגה מכבידה אחת ימי חג הסוכות ממשמשים ובאים. את הלולב, הערבות וההדסים ניתן היה להשיג בעיירה אך מה יועילו אלה באין אתרוג ? ואותו, אפשר להשיג רק בעיירה הגדולה המרוחקת מן העיירה מהלך שני ימים.
ישבו רבני העיירה על המדוכה והחליטו שפיקוח נפש דוחה את מצוות ארבעת המינים מה גם שמדובר בחייהם של כל יהודי העיירה ולכן, יברכו השנה על ארבעת המינים בליבם ואף את הנענועים ייאלצו לעשות . . . במחשבתם בלבד.
יהודי אחד לא ויתר. הוא לא ביקש רשות, הוא פשוט הודיע לרבני העיירה שהוא יוצא העירה על-מנת להביא אתרוג כשר ומהודר. ניסו הרבנים להניאו מכוונתו, והוא בשלו סיבה יש לו ובגללה הוא מוכרח, ממש מוכרח, לצאת ולהשיג אתרוג כשר ומהודר אף במחיר חייו. "אל דאגה", הרגיע רבי שלמה את רבני העיר הנסערים. "לא יתכן כי בשל מצווה יביא עלינו הקדוש-ברוך-הוא פורענות".
בסופו של דבר, יצא אל הדרך כשברכתם המודאגת של רבני העיירה מלווה אותו. בתבונה רבה ובזהירות הצליח לחמוק מן העיירה מבלי שהחיילים השומרים עליה השגיחו בו. עתה, בצעדו יחידי בדרך, הרשה לעצמו להרהר בינו לבינו באותה סיבה כמוסה אשר דחפה אותו לדרכו המסוכנת. זיכרונות עגומים צצו ועלו במוחו ממרחק הזמן.
בן היה לו לרבי שלמה ופנחס שמו. כל תושבי העיירה, לרבות הכומר, התקנאו בו על בנו זה. עיניים כחולות צוחקות היו לו וגומות בלחייו מוחו חריף, ודיבורו כן וישיר. בן חמש שנים בלבד כבר בנה עם אביו את הסוכה בחצר ביתם וביום שלאחר מכן, נסע עם אביו העירה על-מנת לקנות אתרוג. הילד ידע שאבותיהם של רוב חבריו מסתפקים באמירת ברכה על ארבעת המינים של רב העיירה, אך מצווה זו היתה חביבה מאוד על רבי שלמה והוא היה מקפיד שיהיו לו ארבעת המינים מהודרים משלו. פנחס הקטן הסתובב בין דוכני האתרוגים כשהוא נרגש. באוויר עמד ריח משכר. הוא עזר לאביו למצוא אתרוג כשר ומהודר במיוחד. בזהירות רבה עטף רבי שלמה את אוצרו הריחני, שילם עבורו סכום רב והם שבו לביתם שם הניח רבי שלמה את החבילה העטופה על מדף גבוה.
ערב החג, הסוכה מוכנה, והבית מצוחצח. אבא עוד לא חזר מבית-הכנסת ואמא במטבח טרחה סביב הדגים הממולאים לפי מרשם של הדודה רבקה. פנחס, בלא לעורר כל רעש ניגש לחדר הספרים, גרר כסא, טיפס עליו בזריזות והנה קופסת האתרוג בידו. הוא צירף לאתרוג את הלולב, הערבות וההדסים ויצא אל הסוכה לערוך "חזרות" על נטילת לולב. לא היתה לו סבלנות לחכות יממה תמימה. הוא הוציא את האתרוג מעטיפתו והריח הנעים כבש אותו. לאט ובזהירות נענע את ארבעת המינים אנה ואנה כשלפתע – ידיים חזקות אחזו בו. בבהלה ניסה לצעוק אך פיו נחסם ארבעת המינים נפלו ונתגלגלו אל הארץ ופנחס עצמו נישא אל מרכבה רתומה לשני סוסים אשר המתינה לו בחוץ כשבתוך המרכבה חיכה לו כומר העיירה מחכך ידיו בהנאה.
עשרים וחמש שנה עברו מאז אותו מעשה וליבו של האב עוד לא מצא ניחומים על אבידתו הגדולה. עכשיו בצעדו בדרך יחידי כאילו חזר והדהד באוזניו קולו של הצדיק, רבו הקדוש, האומר לו – כמו אז לפני עשרים וחמש שנה – יבוא יום ותמצא את בנך רק הישמר כל ימיך להקפיד, אפילו מתוך מסירות נפש, להשיג אתרוג מהודר לחג הסוכות, כי באתרוג תיוושע. ואכן, זוהי סיבתו הכמוסה של רבי שלמה, זו הסיבה שבשלה מוכן היה לסכן את חייו עבור אתרוג מהודר לחג הסוכות.
יומיים הלך רבי שלמה רגלי כשהוא שואב עידוד מרוחו של רבו הקדוש ומן המחשבה על בנו. בהגיעו לעיר מיהר לשוק, שם עמדו דוכני האתרוגים כאילו ממתינים היו לו. בחר לו רבי שלמה אתרוג יפה ומהודר שישמש את בני העיירה כולם, שילם עבורו, עטפו בזהירות והחל ללכת במעד מהיר בדרכו חזרה, כשפתאום . . . טלטלה עזה בכתפו ושני החיילים לצידו.
תוך שעה קלה מצא עצמו רבי שלמה עומד בפני הגנרל הרוסי ששימעו יצא למרחוק ובעיניים כחולות חודרות מביט הגנרל ביהודי הניצב לפניו. "מה יש בחבילה העטופה?" דרש לדעת. רבי שלמה פורש אט אט את העטיפה, פותח את מכסה הקופסה, והחדר מתמלא באחת בריח עז, משכר.
עיני הגנרל מתערפלות. הריח הנעים כמו מעמיד לנגד עיניו תמונה רחוקה, מטושטשת, המתבהרת לאיטה. קולות, שמות, פרצופים, כל שהשכיחו ממנו האנשים והשנים. העומד כמו חי לפניו הוא קורא, זועק, שואל – "אבא?"
השניים נפלו זה על זה.
עם התקדש ליל החג, היתה העיירה כולה עטופה בהתרוממות רוח ובשמחה מיוחדת. שמחה על הגזירה שבטלה, ושמחה על האושפיז החדש שהצטרף לסוכתו של רבי שלמה, הרי הוא הבן האובד ששב הביתה.