בראשית - הרב כתריאל משולמי

זמן עיבורו של הנחש - מאת הרב כתריאל משולמי שלום חברים: בפרשתינו מובא, שלאחר שהנחש פיתה את חוה לאכול מעץ הדעת, קללו הקב"ה כפי שנאמר (בראשית ג, יד): "וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹקִים אֶל הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה..." ובמה מתבטא הקללה של ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה? בהקשר לכך מובא מעשה במדרש (בראשית רבה כ, ד): מעשה בפילוסוף אחד שביקש לדעת, כמה זמן שוהה עיבורו של הנחש במעיו. יום אחד ראה זוג נחשים מתעסקים זה עם זה, מיד נטל אותם ושם אותם בחבית (מעבדה), והיה מספק להם מזונות ובודק את קצב התקדמות ההריון במשך שבע שנים, עד שהנקבה הטילה את ביציה. פעם אחת נזדמנו זקני חכמי ישראל לרומי. בא אותו פילוסוף ושאל את רבן גמליאל: תאמר לי כמה זמן לוקח לנקבת הנחש להוליד מרגע שהתעברה? ולא הייתה תשובה לרבן גמליאל. (מסתמא שהפילוסוף ללגלג עליו ואמר לו: איה חכמתך? אתה חכם היהודים ונשיא ישראל, מתעסק בענייני שמים, ודבר פשוט בטבע אינך יודע?) ונתכרכמו פניו של רבן גמליאל מבושה. כשנפרד רבן גמליאל מהפילוסוף, פגש אותו רבי יהושע, וראה את פניו חולניות. שאל אותו רבי יהושע: מדוע פניך חולניות? השיב לו רבן גמליאל: מכיון שנשאלתי שאלה על ידי פילוסוף, ולא יכולתי להשיבו. שאל אותו רבי יהושע: ומה השאלה? אמר לו: כמה זמן שוהה עיבורו של הנחש במעיו? מיד השיב לו רבי יהושע: שבע שנים. שאל אותו רבן גמליאל: ומנין לך? השיב לו: הנה החתול חיה טמאה, ומוליד לחמישים ושניים יום, ובהמה גסה טמאה (חמור) יולדת לי"ב חודש, ובקללת הנחש נאמר: "ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה", וכשם שהבהמה גסה טמאה (החמור) ארורה מן החיה (חתול) פי שבעה, כך הנחש ארור מהבהמה פי שבעה. מיד עוד לפנות ערב הלך רבן גמליאל לפילוסוף ואמר לו את התשובה. כששמע זאת הפילוסוף החל מטיח את ראשו לכותל, ואמר: כל מה שעמלתי אני במשך שבע שנים, בא זה חכם היהודים והושיט לי בקנה אחד מתוך פסוק בתורה (עפ"י בראשית רבה כ, ד) אולם חכמי המדע קראו תיגר על מסקנת רבותינו, הם טענו שהנחש לא מוליד אלא בין חודשיים עד 14 חודשים, בעוד שחז''ל כותבים שהנחש מוליד אחר שבע שנים. אולם אחרי כמה מאות שנים של אשליית ה''מדע היודע הכל'', ''אשרו "החוקרים" את דברי חז''ל שהנחש יכול- באופן הייחודי אך ורק לנחש – להוליד לאחר שבע שנים מהרביה, הם גילו שנקבת הנחש יכולה לשמור את זרע הזכר בכיס מיוחד במעיה הרבה שנים לאחר שהזכר מעביר לה את זרעו, ולאחר זמן זה הנקבה יכולה להפרות את עצמה ולהתעבר! ראה ב''החי והצומח של ארץ ישראל כרך 5 עמ' 30 לגבי הנחשים: ''במינים רבים של זוחלים קיימת אגירת-זרע אצל הנקבות, המאפשרת הפריה לאחר שחלפו חודשים, ואף שנים, מעת הזיווג וכו' ואצל הנקבה של אחד ממיני הזעמניים נמצא זרע בן שש שנים''! הנה הוסף לשש שנים אלו עוד שנה לעיבור, והרי לך שבע שנים מהזיווג ללידה! (וזהו מדוייק גם בלשון רש"י בבכורות ח: שביאר את הגמרא בד"ה "לכמה מיעבר ומוליד" – וביאר: "כמה שוהה עיבורו במעיו" ולא אמר כמה זמן לוקח לביצה להיווצר. הנה כתוב שהנקבה יכולה לשמור בבטנה את הזרע, ולהוליד אחרי זמן פרק מסוים, וזה משחז"ל אמרו שהנחש יכול להוליד אחרי הכי הרבה זמן מכל החיות שיש! ומדגישים רבותינו ז"ל, שזו תכונה מיוחדת רק לנקבת הנחש להריון הכי ארוך מכל החיות, וזו כוונת התורה: ''ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה". (וישנם עוד סוגי נחשים עם תכונה זו. בעוד שהחיות הספורות האחרות עם תכונה זו אינן יכולות לשמר יותר משנתיים. ועדיין אי אפשר לדעת כמה סוגי נחשים יש עם תכונה זו שנתגלתה רק לאחרונה). ובזמן זה לא תתעבר הנקבה מנחש אחר. הנה רבותינו ז"ל מביאים עובדה ביולוגית זו, כדי לבטא את גודל הקללה לנחש, ובאמת אין לך קללה גדולה מזו למין-הנחש שיוליד רק פעם אחת בשבע שנים! ולכאורה, איך ''ניחשו'' חז''ל דבר פלאי זה שלא ידעו כל חכמי עולם עד לאחרונה?! אלא כפי שאמר הפילוסוף כל מה שעמלתי אני במשך שבע שנים, בא זה חכם היהודים והושיט לי בקנה אחד מתוך פסוק בתורה. והרי לנו עוד הוכחה נפלאה לאותם תוהים ומבולבלים, שהתורה מן השמיים. בברכה כתריאל משולמי