מסע הקדש של עצכח

מיימוני בחר אישית את המועמדים למסע. הנוסעים נמנו על סולתה ושמנה של חבורת החושבים, וכולם הבינו את גודל המעמד והשעה. מטרת המסע היתה להשתטח על קבריהם של חכמי ישראל שהטיפו להפצת אור החכמה בישראל ולהתחנן על מצבו האינטלקטואלי הירוד של הדור. על פי הוראה מפורשת של מועצת חכמי עצכח, עזבו הנבחרים את עבודתם ומשפחותיהם, וגם מרביצי התורה שבהם צייתו לדעתו הרמה של מארגן המסע והפסיקו את אמירת השיעורים למספר ימים.

חלק מהנבחרים חששו להופיע בצבור ולכן הגיעו להסכם עם הנהלת נמל התעופה וחברות התעופה שיותר להם לעלות על המטוס כשהם רעולי פנים. מי שלא ראה רעול פנים ענוב עניבה ולבוש פראק, לא ראה מחזה נאה מימיו.

כהכנה למסע עלו הנוסעים על קברו של הרמב"ם בטבריה. הם באו לבקש מחילה ממנו שלמרות שדעתו לא היתה נוחה מהשתטחות על קברים, הרי עת לעשות לחוכמה, הפרו תורתך. אין דרך אחרת להעביר את המסר להמונים אלא אם כן ישתמשו בשיטות המקובלות על ההמון.

מטבריה נסעו הנבחרים לנתב"ג ועלו על המטוס לגרמניה. תחילה הם עלו על קברו של משה נהדלסון בבית העלמין הישן בברלין. בבית העלמין קראו קטעים נבחרים מספריו על השארות הנפש וקראו קוויטלך שהצבור שלח לבקשות עבור חכמה ותבונה. לאחר לינת לילה במלון מקומי המשיכו הנוסעים לבית העלמין הספרדי באלטונה, למקום מנוחתו של ר' נפתלי הירץ ויזל. במקום נערכה תפילה מיוחדת לשיפור החינוך של נערי ישראל והוקראו פתקאות שנכתבו בנושא. ניתן היה לחוש את ההתרגשות באוויר ואת הרגשת האחריות הכבדה לחינוך דור העתיד.

בניגוד למיתוס הרווח, רודפי חכמה ודעת היו גם במזרח אירופה ולא רק במערבה. נוסעינו נסעו לטרנפול לקברו של מנחם מנדל לפין, מחבר ספר חשבון הנפש (כמה מהם אף עלו לקברו של המנחת חינוך). על קברו נערכה תפילה מיוחדת לשלמותם המוסרית של בני ישראל והוקראו פתקאות מרגשות ביותר שהעידו של חפץ בני ישראל להשתלם בתורה המידות. לסיום הוקראו יג המידות (שלקחם מבנג'מין פרנקלין וקבל האמת ממי שאמרה) שרי"ס אימצם כידוע וסיימו בתפילה נרגשת לשיפור ההתנהגות המוסרית.

עם חזרתם ארצה, טרם שיבתם הביתה, עלו הנוסעים לקברו של פרופ' לייבוביץ בירושלים לבקשת מחילה.

כל הנוסעים ציינו את אווירת ההתרגשות העילאית שחפפה על מסעם, וכפי שסיכם זאת אחד מהם, הרגשנו הדבקות אמתית בשכל הפועל.



איני צריך לפרט מהיכן קבלתי את ההשראה.

תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 14/10/2009 13:29:07

לפני אלף וחמש שנה למדו את הגמרא הזו.

כך סברו גם רבבות עובדי- הבעל והאשתורת ודומיהם, באלפי שנות קיומו של עם ישראל, זה לא חדש.
אני לא מתימר להיות צדיק במשמעותו היום, אני  צדיק במשמעותו המקראית =צודק

_________________

מודה ועוזב

איש
אני לא בוחן כליות- רק בעיני אני מביט- המוני בית ישראל העולים להתפלל לר' שמעון במירון, המוני בית ישראל הבאים שבוע לפני ההילולה, על נשותיהם ואוהלים ומתמקמים סביב הציון, ושם מקיימים מצות עונתה, שברכת הצדיק יתן להם פרי בטן או בן זכר. על רבבות רווקות ורווקי בני ישראל העולים להתפלל לזיווגעל קברו של ר' בן עוזיאל, על האלפים הנוהרים כל ר"ח לבית העלמין בחיפה וכל לילה בגבעתיים, להתפלל לצדיק שיושיע. על רבבות אחינו בני ישראל הנוסעים לאומן- בראש השנה וכל השנה- שהצדיק יושיע את נשמתם וכשיגיע זמנם- יוציאם בציציות ראשם מהגהנום ,כפי שהבטיח, על הרבבות המתפללים בבית העלמים בברוקלין,  ויסלחו לי מאות הצדיקים והקברים והציונים שלא ציינתי מקוצר הזמן.

הקבר הוא מקום טמא כל קבר!!! אסור לכהן להתקרב ארבע אמות אליו, וזאת לא מקדושה יתירה,של טומאת ידיים.

הלכות לא נקבעות לפי אגדתות וסיפורים דמיוניים- ואפילו אם רש"י מביא את האגדה,
הלכה נקבעה על ידי פוסקי ההלכה כמו הרמב"ם למשל- או אם תסלח לי גם מהתורה, שבה נאמר בפרוש אל תדרשו אל המתים,
בתוך עמי אני יושבת- ואני מכיר את כל התרוצים המופרכים, שאנו מבקשים בעצם מאלוקים דרך הצדיק , והוא בעצם השליח רק, ולא אליו מתפללים, ולכן הקדים דוד בתהילים- והמתים אינם יודעים מאומה.

ר"ג ככל הנראה לא הפליק לשוטר ואין זה אלא דרך גוזמא כעין אגדתות דבגמרא.

באותן הפגנות עצרו כל מי שהסתובב באיזור [בין היתר נעצר באותם ימים גם הרבי מסלאנים], ובין היתר עצרו את ר"ג. ר"ג ניסה לאיים על השוטר, ואמר לו "אני רב".

השוטר שככל הנראה לא היה מחכמי עצכ"ח ולא הכיר ברבנותו של ר"ג, לא התרשם והעלה אותו לניידת. 

ר"ג הגיע גם להשתתף בהפגנה שהתקיימה באותם ימים בככר מלכי ישראל בתל אביב.

הרמב"ם בנושא קברות צדיקים
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=134932

_________________

בברכה

לא יתכן.
אין זה עצכ"ח כי אם עצכ"מ.
עצור כאן משתטחים (או משתטים)