בית פורומים החרדים והאינטרנט

מה נשתנה כיבוש בית גוברין לעומת כיבוש חברון? השמאל ופיצלו.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-19/10/2009 03:43 לינק ישיר 
מה נשתנה כיבוש בית גוברין לעומת כיבוש חברון? השמאל ופיצלו.

מה נשתנה?

בעבר בימי כאב וזעם כתבתי מאמר ששיקף את רגשותיי מצד אחד, אך גם את ההבנה השכלית
הנלוות למבטינו על המציאות. חשבתי לעצמי מה נשתנו באנשי השמאל הציוני בימי "צעירותו"
אשר היה "רב אונים ואמיץ כח" להתיישבות לכיבוש ול"תחייה", לעומת השמאל הציוני ב"זקנותו
אשר נלחם מלחמת חרמה נגד המתיישבים וה"כובשים"  ביהודה ושומרון להלן דברי:

ציטוט
"היום הכתה בי המציאות!!  
 
תמיד שאלתי את עצמי כיצד זה השמאל שהיה אבי ההתיישבות אינו מאמין
בזכותנו על יהודה ושומרון. כיצד זה השמאל שרק לפני שישים שנה
עמד בראש המערכות שכל עבודתם הייתה כיבוש שטחים בארץ ישראל ויישובם,
פתאום עושה "איפה ואיפה" בכל הנוגע ליהודה ושומרון. מה שונה בעיניהם
"כיבוש" שארע ב48' מ"כיבוש" שארע ב67'? מה בער בעצמותיהם?
הרי בסך הכל חשבתי לעצמי,אין כמו יהודה והשומרון כדי לבטא את הקשר
של עם ישראל וארץ ישראל. רוב מאורעות התנ"ך המפורסמים אירעו שם,
ביהודה בבנימין ובארץ השומרון. אז מדוע דווקא הם "זכו" ליחס משפיל שכזה?

היום בנסיעתי בכבישי יהודה היפיפיים,תוך שאני מתבונן בנוף העתיק והשובה
לב. העברתי לעצמי בראש את כל מאורעות התנ"ך שהתרחשו באזור זה.
זכרתי את בועז,את דוד המלך,את אברהם אבינו שקנה את מערת המכפלה.
זכרתי את אבנר בן נר איש צבא שאול,ושוב עלו בי כל התהיות שהזכרתי לעיל,
"מדוע? מדוע דווקא כאן?" ואז הכתה בי סוף סוף המציאות...

כן דווקא,דווקא משום שזוהי ארץ התנ"ך,דווקא משום שפה אירעו סיפורי
ההיסטוריה בני אלפי השנים של העם היהודי,דווקא את המקום הזה הם שונאים.
הם כל כך להוטים להיפטר ממנו עד שהם מוכנים אפילו להחריב את המדינה
העיקר לצאת משם. משום שאזור זה מזכיר להם את מה שהם מנסים להתכחש לו:
אנחנו לא עם שנולד לפני שישים שנה!! אנחנו עם בני אלפי שנים,העם העתיק
בעולם!! התנ"ך הוא מקור עמינו,והתורה היא דרכינו. ואת זה הם רוצים לשכוח
מזה הם מנסים לברוח. הם הלא רצו להיות אירופאים..מערביים לא יהודים
"פנאטיים",אז עכשיו הכל מובן... "

דברי לעיל אינם מפרטים דיו את המציאות שהובילה אותי למסקנות אלו והפעם ברצוני להרחיב.
עם פרוץ מלחמת הקוממיות הוכה הישוב היהודי שוק על ירך ב"חזית הדרכים" שיירות יהודיות
הותקפו השכם וערב וה"הגנה" נותרה ללא מענה הולם, בתוך כך הורע המצב ביותר דווקא בבירתנו
הנצחית: ירושלים. ההגנה לא הצליחה לפרוץ את המצור על העיר ובטח שלא לסייע לתושבי העיר העתיקה
הנצורים והלוחמים עד טיפת דמם האחרונה על טיפת דמם האחרונה... בתוך כך דווקא ארגון קטן, הקטן
ביותר והמנודה ביותר מבין הארגונים היהודיים-לח"י- לוחמי חירות ישראל זכה בירושלים לאהדת הציבור.
לא לחינם זכו לוחמי חירות ישראל באהדתם של הירושלמים מורל היהודים הירוד עקב התנכלויות הערבים
מהשכונות הסמוכות עלה פלאים עקב נטישת שכונות אלו ע"י הערבים נוכח התקפות לח"י. כמו כן חלקים
רבים מירושלים המערבית היו היום כבושים בידי האויב לולא פעולות אלו, שכונות כמו רוממה או קטמון
ואפילו משכן הכנסת נמצאים בידינו הודות לפעילות הארגון הקטן הדל באמצעים ואנשים אך רב הרוח והתעוזה.
האם לחינם נכשלה ההגנה במערכה על ירושלים ואילו במערכה בשאר חלקי הארץ הניבה הצלחה מרובה?
חוששני שממש לא!

ב17 ביולי 1948 יוצאים לוחמי חירות ישראל(לח"י) יחד עם הארגון הצבאי הלאומי(אצ"ל) בתיאום עם
ההגנה לכבוש את העיר העתיקה ולהציל את תושביה הזועקים לעזרה,  התפקידים חולקו כך:
האצ"ל יחדור לחומה באמצעות קונוס שיכין בעצמו, לח"י יקבלו קונוס מההגנה ואילו ההגנה מצדם
הבטיחו להרעיש את העיר העתיקה בדווידקות ובמרגמות, הלוחמים התקדמו לכיוון החומה אצ"ל מצדו פרץ
את החומה והחל לכבוש כמה רחובות, לח"י לעומתו שניסה לפרוץ בעזרת קונוס שקיבל מההגנה נכשל..
מצד שני הסיוע הארטילרי המובטח לא הגיע ובאורך "פלא" המרגמות היחידות שנורו היו מרגמות ערביות
על לוחמי לח"י המתקדמים אל עבר העיר העתיקה, האם "במקרה" ההגנה נכשלה במילוי חלקה? האם במקרה
רק הקונוס תוצרת אצ"ל עבד ובמקרה לא נורו המרגמות כפי שהובטח "הרעשה שלא הייתה כמוה"?
תשובה לכך ניתנה עם שחר במקום לסייע ללוחמי אצ"ל שכבר הצליחו להתקדם בתוך העיר העתיקה ההגנה
איימה עליהם שאם לא ישובו הם יהרגו מאש ההגנה, למותר לציין את הידוע לכל שתוך זמן קצר בלא סיוע
מן החוץ העיר העתיקה נפלה ותושביה נלקחו בשבי. מדוע? מדוע ההגנה שנהנתה מפעולות המחתרות
בירושלים המערבית הכשילה אותם במתכוון במערכה על העיר העתיקה? אולי מאותה הסיבה שהם מכשילים
עד היום את ההתיישבות ואת כיבוש כל אזור הקשור בתנ"ך?

השמאל הציוני נולד מתוך פיצול קשה, מצד אחד הוא לא ראה את עצמו יהודי שורשי אלא אירופאי מערבי
שפשוט נזרק ע"י אירופה אך נשאר נאמן לערכי המערב ומנסה להיות אירופאי-ישראלי. מצד שני
אם אתה לא יהודי וללא ערכי התנ"ך המקנים לך זכות על הארץ הזו, מי נתן לך זכות לכבוש עם אחר
ולבנות מדינה על חשבונו? אם כך חייב השמאל מצד אחד להישען על ערכי היהדות והתנ"ך אך מצד שני
להשכיח אותם מכל וכל... לכן ירושלים המערבית היא פתרון מושלם.. מצד אחד הם קנו את עמם בחזון
"ירושלים הבנויה".. אך בשום אופן אסור לנו לחזור לירושלים התנכית העלולה חלילה להזכיר לנו
שאנו אותו עם יהודי שבנה את בית המקדש, ולחם למען תורתו ואמונתו אותה אמונה שהם כל כך רוצים
לשכוח, אותו עם אשר כבש את הר הבית כדי לסלק מארצו את "תרבות יוון" ההלניסטית, אותה תרבות
שלגלגולה החדש הם סוגדים. לכן גם ב67' אמר משה דיין על העיר העתיקה "מה אני צריך את הוותיקן
הזה?" ורצה למוסרה לערבים מיד, ואף הזדרז למסור את הר הבית ואת כל המקומות העתיקים והקדושים
ליהדות אשר ביהודה שומרון וירושלים דוגמת מערת המכפלה לערבים המוסלמים, מדוע?

הלא זה אות שמאל אשר גירש והחריב כפרים שלמים של ערבים מצפון ובדרום כל אזור חבל לכיש גורש
 מערבים שם. ישובים כגון קריית גת ובית גוברין הוקמו על חורבותיהם של הכפרים הערביים וללא כל ייסורי
 מצפון, המומחה הישראלי לשנאה עצמית אורי אבנרי ע"פ עדויות טבח בערבים בורחים ללא רחם, אז מדוע
כשזה נוגע לאזורי התנ"ך לפתע צו מצפונם המעוות מתרגש כל כך? מדוע דווקא יהודי חברון דוכאו מכל
 המתיישבים? מדוע דווקא הבאים למקומות עתיקים ותנכיים בארצנו מדוכאים על ידם? מדוע דווקא במקום
שבו יש לנו זכות היסטורית מסוימת הם נזעקים? אך ורק מפני שאזורים אלו מזכירים להם ולעם שאותו הם
מתיימרים להוביל את מה שהם כל כך רוצים לשכוח, אנחנו יהודים, אנחנו קשורים ליהדותנו ולספר הספרים
קשר  נצחי, לא נולדנו לא ב48' וגם לא ב1882! אנחנו כאן אלפי שנים שומרים על דתנו הייחודית בארץ
ובגלות ואת זה כל כך לא נעים ליהודי המתבולל(רעיונית) לראות..

מקור: גור-אריה בפורום הימין האמיתי: http://hayamin.org/forum/index.php/topic,23067.0.html

http://www.hayamin.org/



תוקן על ידי ימיניאמיתי ב- 19/10/2009 3:47:11




דווח על תוכן פוגעני

סמל אישי
מנותק
נשלח ב-28/10/2009 19:15 לינק ישיר 

בס"ד

אספתי פסוקים למען תיראו ותיראו  ..... ותתעוררו ותאירו מאורה של התורה כן יהי רצון...

ונאמר ע"י חז"ל

א,י  שמעיה ואבטליון קיבלו מהם.  שמעיה אומר, אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות; ואל תתוודע לרשות.                                                       (רבנות = שלטון = להטיל פחד על אחרים)

 

א,יא  אבטליון אומר, חכמים, היזהרו בדבריכם--שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום המים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמיים מתחלל.

א,יב  הלל ושמאי קיבלו מהם.  הלל אומר, הוי כתלמידיו של אהרון--אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הברייות ומקרבן לתורה.  [יג] הוא היה אומר, נגד שמא אבד שמא, דילא מוסיף יסוף, ודילא יליף קטלא חייב, ודישתמש בתגא חלף.

א,יג  [יד] הוא היה אומר, אם אין אני לי, מי לי; וכשאני לעצמי, מה אני; ואם לא עכשיו, אימתיי.

א,יד  [טו] שמאי אומר, עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה; והוי מקביל את כל האדם, בסבר פנים יפות.

א,טו  [טז] רבן גמליאל אומר, עשה לך רב, והסתלק מן הספק; ואל תרבה לעשר אומדות.

א,טז  [יז] שמעון בנו אומר, כל ימיי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה; ולא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה; וכל המרבה דברים, מביא חטא.

א,יז  [יח] רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלושה דברים העולם קיים--על הדין, ועל האמת, ועל השלום

ב,ב  רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון; וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון.  וכל העמלים עם הציבור, יהיו עמלים עימם לשם שמיים, שזכות אבותן מסייעתן, וצדקתם עומדת לעד.  ואתם, מעלה אני עליכם כאילו עשיתם.

ב,ג  הוו זהירין ברשות--שאין מקרבין לו לאדם, אלא לצורך עצמן:  נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו.

ב,ד  הוא היה אומר, עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו; בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.

ב,ה  הלל אומר, אל תפרוש מן הציבור, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע וסופו להישמע.  ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה.

ב,ו  [ה] הוא היה אומר, אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד.  ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד.  ולא כל המרבה בסחורה, מחכים.  ובמקום שאין אנשים, השתדל להיות איש.



מִזְמור לְדָוִד הָבוּ לה' בְּנֵי אֵלִים:
הָבוּ לה' כָּבוד וָעז:
הָבוּ לה' כְּבוד שְׁמו. הִשְׁתַּחֲווּ לה' בְּהַדְרַת קדֶשׁ:
קול ה' עַל הַמָּיִם. אֵל הַכָּבוד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים:
קול ה' בַּכּחַ:
קול ה' בֶּהָדָר:
קול ה' שׁבֵר אֲרָזִים. וַיְשַׁבֵּר ה' אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנון:
וַיַּרְקִידֵם כְּמו עֵגֶל. לְבָנון וְשרְיון כְּמו בֶן רְאֵמִים:  
      במהרה בימינו כן יהי רצון
קול ה' חצֵב לַהֲבות אֵשׁ:
קול ה' יָחִיל מִדְבָּר. יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ: =  ללמוד תורה הרבה ולהגיע ממצב של ריק - למלא
קול ה' יְחולֵל אַיָּלות. וַיֶּחֱשף יְעָרות. וּבְהֵיכָלו. כֻּלּו אמֵר כָּבוד:
ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב ה' מֶלֶךְ לְעולָם:        =    למביני ענין... (והמאמר לא כפשוטו, ב"ה יתברך)
ה' עז לְעַמּו יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּו בַשָּׁלום:


ועוד ...

לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה.
כִּי הִיא מְקור הַבְּרָכָה.
מֵראשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה.
סוף מַעֲשה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה.


בגלל  ...

בראשית פרק יג

א וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלוֹט עִמּוֹ--הַנֶּגְבָּה.  ב וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב.  ג וַיֵּלֶךְ, לְמַסָּעָיו, מִנֶּגֶב, וְעַד-בֵּית-אֵל--עַד-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה, בֵּין בֵּית-אֵל, וּבֵין הָעָי.  ד אֶל-מְקוֹם, הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁם, בָּרִאשֹׁנָה; וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם, בְּשֵׁם יְהוָה.  ה וְגַם-לְלוֹט--הַהֹלֵךְ, אֶת-אַבְרָם:  הָיָה צֹאן-וּבָקָר, וְאֹהָלִים.  ו וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו:  כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו.  ז וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץח וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ:  כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ.  ט הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי:  אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.  י וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ, מַשְׁקֶה--לִפְנֵי שַׁחֵת יְהוָה, אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר.  יא וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו.  יב אַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד-סְדֹם.  יג וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד.  יד וַיהוָה אָמַר אֶל-אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד-לוֹט מֵעִמּוֹ, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם--צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה.  טו כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם.  טז וְשַׂמְתִּי אֶת-זַרְעֲךָ, כַּעֲפַר הָאָרֶץ:  אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה.  יז קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ:  כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה.  יח וַיֶּאֱהַל אַבְרָם, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא--אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן; וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה


ונאמר: 

ד אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר, בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה, לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאתוּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָה לֹא בְצִדְקָתְךָ, וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ, אַתָּה בָא, לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם:  כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹבו וְיָדַעְתָּ, כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת--לְרִשְׁתָּהּ:


וראינו כבר מה קרה בהמשך רחמנא ליצלן

מַה נּאמַר לְפָנֶיךָ יושֵׁב מָרום וּמַה נְּסַפֵּר לְפָנֶיךָ שׁוכֵן שְׁחָקִים. הֲלא כָל הַנִּסְתָּרות וְהַנִּגְלות אַתָּה יודֵעַ. אַתָּה יודֵעַ רָזֵי עולָם. וְתַעֲלוּמות סִתְרֵי כָל חָי. אַתָּה חופֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן רואֶה כְלָיות וָלֵב. אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמָּךְ, וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ:

יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ, שֶׁתִּמְחל לָנוּ אֶת כָּל חַטּאתֵינוּ וּתְכַפֵּר לָנוּ אֶת כָּל עֲונותֵינוּ. וְתִמְחל וְתִסְלַח לְכָל פְּשָׁעֵינוּ. וְסָלַחְתָּ לַעֲונֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ:
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ. מְחל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ:
כִּי אַתָּה אֲדנָי טוב וְסַלָּח. וְרַב חֶסֶד לְכָל קרְאֶיךָ:
לְמַעַן שִׁמְךָ ה'. וְסָלַחְתָּ לַעֲונִי כִּי רַב הוּא:
לְמַעַן שִׁמְךָ ה' תְּחַיֵּנִי. בְּצִדְקָתְךָ תּוצִיא מִצָּרָה נַפְשִׁי:
ה' צְבָאות עִמָּנוּ. מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלהֵי יַעֲקב סֶלָה:

ה' צְבָאות. אַשְׁרֵי אָדָם בּטֵחַ בָּךְ:
ה' הושִׁיעָה. הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיום קָרְאֵנוּ:
הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה. חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם:


אַנְשֵׁי אֱמוּנָה אָבָדוּ. בָּאִים בְּכחַ מַעֲשֵׂיהֶם:
גִּבּורִים לַעֲמד בַּפֶּרֶץ. דּוחִים אֶת הַגְּזֵרות:
הָיוּ לָנוּ לְחומָה. וּלְמַחְסֶה בְּיום זַעַם:
זועֲכִים אַף בְּלַחֲשָׁם. חֵמָה עָצְרוּ בְּשַׁוְּעָם:
טֶרֶם קְרָאוּךָ עֲנִיתָם. יודְעִים לַעֲתר וּלְרַצּות:
כְּאָב רִחַמְתָּ לְמַעֲנָם. לא הֱשִׁיבותָ פְּנֵיהֶם רֵיקָם:
מֵרב עֲונֵינוּ אֲבַדְנוּם. נֶאֶסְפוּ מֶנּוּ בַּחֲטָאֵינוּ:
סָעוּ הֵמָּה לִמְנוּחות. עָזְבוּ אותָנוּ לַאֲנָחות:
פַּסּוּ גודְרֵי גָדֵר. צֻמְּתוּ מְשִׁיבֵי חֵמָה:
קָמִים בַּפֶּרֶץ אַיִן. רְאוּיִים לְרַצּותְךָ אָפֵסוּ:
שׁוטַטְנוּ בְּאַרְבַּע פִּנּות. תְּרוּפָה לא מָצָאנוּ:
שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ בְּבשֶׁת פָּנֵינוּ. לְשַׁחֲרָךְ אֵל בְּעֵת צָרותֵינוּ
:

תָּמַהְנוּ מֵרָעות. תָּשַׁשׁ כּחֵנוּ מִצָּרות:
שַׁחְנוּ עַד לִמְאד. שָׁפַלְנוּ עַד עָפָר:
רַחוּם כַּךְ הִיא מִדָּתֵנוּ. קְשֵׁה ערֶף וּמַמְרִים אֲנַחְנוּ:
צָעַקְנוּ בְּפִינוּ חָטָאנוּ. פְּתַלְתּל וְעִקֵּשׁ לִבֵּנוּ:
עֶלְיון רַחֲמֶיךָ מֵעולָם. סְלִיחָה עִמְּךָ הִיא:
נִחָם עַל הָרָעָה. מַטֵּה כְלַפֵּי חֶסֶד:
לא תִתְעַלָּם בְּעִתּות כָּאֵל. כִּי בְצָרָה גְדולָה אֲנַחְנוּ:
יִוָּדַע לְעֵינֵי הַכּל. טוּבְךָ וְחַסְדְּךָ עִמָּנוּ:
חֲתם פֶּה שָׂטָן וְאַל יַשְׂטִין עָלֵינוּ. זְעם בּו וְיִדּום:
וְיַעֲמד מֵלִיץ טוב לְצַדְּקֵנוּ. הוּא יַגִּיד יָשְׁרֵנוּ:
דְּרָכֶיךָ רַחוּם וְחַנּוּן גִּלִּיתָ לְנֶאֱמַן בַּיִת:
בְּבַקְשׁו אָז מִלְּפָנֶיךָ. אֱמוּנָתְךָ הודַעְתָּ לּו:


אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. אַל תַּעַשׂ עִמָּנוּ כָלָה. תּאחֵז יָדְךָ בַּמִּשְׁפָּט:
בְּבא תוכֵחָה נֶגְדֶּךָ. שְׁמֵנוּ מִסִּפְרְךָ אַל תֶּמַח:
גִּשְׁתְּךָ לַחֲקר מוּסָר. רַחֲמֶיךָ יְקַדְּמוּ רָגְזֶךָ:
דַּלּוּת מַעֲשִׂים בְּשׁוּרֶךָ. קָרֵב צֶדֶק מֵאֵלֶיךָ:
הורֵנוּ. בְּזַעֲקֵנוּ לָךְ. צַו יְשׁוּעָתֵנוּ בְּמַפְגִּיעַ:
וְתָשִׁיב שְׁבוּת אָהֳלֵי תָם. פְּתָחָיו רְאֵה כִּי שָׁמֵמוּ:
זְכר נָאַמְתָּ. עֵדוּת לא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעו:

חותָם תְּעוּדָה תַתִּיר. סודְךָ שִׂים בְּלִמּוּדֶךָ. טַבּוּר אַגַּן הַסַּהַר. נָא אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג:
יָהּ דַּע אֶת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יְדָעוּךָ. מַגֵּר אֶת הַגּויִם אֲשֶׁר לא יְדָעוּךָ:
כִּי תָשִׁיב לְבִצָּרון לְכוּדִים אֲסִירֵי הַתִּקְוָה:


שנאמר:

לְךָ ה' קִוִּינוּ. לְךָ ה' חִכִּינוּ. לְךָ ה' נְיַחֵל אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְעַנֵּנוּ. כִּי נָאֲמוּ גויִם אָבְדָה תִקְוָתָם. כָּל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע וְכָל קומָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה:
הַפּותֵחַ יָד בִּתְשׁוּבָה לְקַבֵּל פּושְׁעִים וְחַטָּאִים. נִבְהֲלָה נַפְשֵׁנוּ מֵרוב עִצְּבונֵנוּ.
אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ נֶצַח קוּמָה וְהושִׁיעֵנוּ. אַל תִּשְׁפּוךְ חֲרונְךָ עָלֵינוּ כִּי עַמְּךָ אֲנַחְנוּ בְּנֵי בְרִיתֶךָ. אֵל הַבִּיטָה. דַּל כְּבודֵנוּ בַגּויִם וְשִׁקְּצוּנוּ כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה. עַד מָתַי עֻזְּךָ בַּשְּׁבִי וְתִפְאַרְתְּךָ בְּיַד צָר. הֵמָּה יִרְאוּ וְיֵבשׁוּ וְיֵחַתּוּ מִגְּבוּרָתָם. עורְרָה גְבוּרָתְךָ וְהושִׁיעֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ. אַל יִמְעֲטוּ לְפָנֶיךָ תְּלָאותֵינוּ מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ בְּעֵת צָרותֵנוּ. לא לְמַעֲנֵנוּ אֶלָּא לְמַעֲנָךְ פְּעול וְאַל תַּשְׁחֵת אֶת זֵכֶר שְׁאֵרִיתֵנוּ. כִּי לְךָ מְיַחֲלות עֵינֵינוּ כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה. וּזְכור עֵדוּתֵינוּ בְּכָל יום תָּמִיד אומְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה:
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. ה' אֱלהֵינוּ. ה' אֶחָד:


ועוד נאמר:

א וְהָיָה כִי-יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לְפָנֶיךָ; וַהֲשֵׁבֹתָ, אֶל-לְבָבֶךָ, בְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה.  ב וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ, כְּכֹל אֲשֶׁר-אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם:  אַתָּה וּבָנֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  ג וְשָׁב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ; וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שָׁמָּה.  ד אִם-יִהְיֶה נִדַּחֲךָ, בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם--מִשָּׁם, יְקַבֶּצְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמִשָּׁם, יִקָּחֶךָ.  ה וֶהֱבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ--וִירִשְׁתָּהּ; וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ, מֵאֲבֹתֶיךָ.  ו וּמָל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת-לְבָבְךָ, וְאֶת-לְבַב זַרְעֶךָ:  לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ--לְמַעַן חַיֶּיךָ.  ז וְנָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵת כָּל-הָאָלוֹת הָאֵלֶּה, עַל-אֹיְבֶיךָ וְעַל-שֹׂנְאֶיךָ, אֲשֶׁר רְדָפוּךָ.  ח וְאַתָּה תָשׁוּב, וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה; וְעָשִׂיתָ, אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם.  ט וְהוֹתִירְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ--לְטֹבָה:  כִּי יָשׁוּב יְהוָה, לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ, עַל-אֲבֹתֶיךָ.  י כִּי תִשְׁמַע, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה:  כִּי תָשׁוּב אֶל-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  {ס}

 

יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא.  יב לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּהיג וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא:  לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה.  יד כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.  {ס}

 

טו רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם, אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב, וְאֶת-הַמָּוֶת, וְאֶת-הָרָע.  טז אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו; וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ--וּבֵרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּיז וְאִם-יִפְנֶה לְבָבְךָ, וְלֹא תִשְׁמָע; וְנִדַּחְתָּ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים--וַעֲבַדְתָּם.  יח הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן:  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים, עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן, לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּיט הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ.  כ לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ:  כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ--לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם. 



ועוד נאמר :

ג כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא:  {ס}  הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ.  {ר}
ד הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ,  {ס}  כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט:  {ר}
אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל,  {ס}  צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.  {ר}
ה שִׁחֵת לוֹ לֹא, בָּנָיו מוּמָם:  {ס}  דּוֹר עִקֵּשׁ, וּפְתַלְתֹּל.  {ר}
ו הַ לְיְהוָה, תִּגְמְלוּ-זֹאת--  {ס}  עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם:  {ר}
הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ,  {ס}  הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ.  {ר}
ז זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר;  {ס}  שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.  {ר}
ח בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם,  {ס}  בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם;  {ר}
יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים,  {ס}  לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  {ר}
ט כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:  {ס}  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. 

לט רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא,  {ר}
וְאֵין אֱלֹהִים, עִמָּדִי:
  {ס}  אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה,  {ר}
מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא,  {ס}  וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל.  {ר}
מ כִּי-אֶשָּׂא אֶל-שָׁמַיִם, יָדִי;  {ס}  וְאָמַרְתִּי, חַי אָנֹכִי לְעֹלָם.  {ר}
מא אִם-שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי,  {ס}  וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי;  {ר}
אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי,  {ס}  וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם.  {ר}
מב אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם,  {ס}  וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר;  {ר}
מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה,  {ס}  מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב.  {ר}
מג הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ,  {ס}  כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם;  {ר}
וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו,  {ס}  וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.  {ר}

מה וַיְכַל מֹשֶׁה, לְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה--אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.  מו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם:  אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת-בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  מז כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם--כִּי-הוּא, חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. 

יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת--קְרָא אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַאֲצַוֶּנּוּ; וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד.  טו וַיֵּרָא יְהוָה בָּאֹהֶל, בְּעַמּוּד עָנָן; וַיַּעֲמֹד עַמּוּד הֶעָנָן, עַל-פֶּתַח הָאֹהֶל.  טז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.  יז וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת; וְאָמַר, בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּהיח וְאָנֹכִי, הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא, עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה:  כִּי פָנָה, אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים.  יט וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם:  לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  כ כִּי-אֲבִיאֶנּוּ אֶל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי.  כא וְהָיָה כִּי-תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ:  כִּי יָדַעְתִּי אֶת-יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּיכב וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיְלַמְּדָהּ, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  כג וַיְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, וַיֹּאמֶר חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם; וְאָנֹכִי, אֶהְיֶה עִמָּךְ.  כד וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה, לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--עַל-סֵפֶר:  עַד, תֻּמָּם.  כה וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת-הַלְוִיִּם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה לֵאמֹר.  כו לָקֹחַ, אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה, וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ, מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; וְהָיָה-שָׁם בְּךָ, לְעֵד.  כז כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת-מֶרְיְךָ, וְאֶת-עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה; הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם, מַמְרִים הֱיִתֶם עִם-יְהוָה, וְאַף, כִּי-אַחֲרֵי מוֹתִי.  כח הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת-כָּל-זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם, וְשֹׁטְרֵיכֶם; וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם, אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאָעִידָה בָּם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ.  כט כִּי יָדַעְתִּי, אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי-הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם; וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים--כִּי-תַעֲשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶםל וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, בְּאָזְנֵי כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, הַזֹּאת--עַד, תֻּמָּם

וזיכרו...


ט אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  י טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.  יא לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ:  אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם.  יב לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  יג וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  יד כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם.  טו כִּי-אַתֶּם יְדַעְתֶּם, אֵת אֲשֶׁר-יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֵת אֲשֶׁר-עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם.  טז וַתִּרְאוּ, אֶת-שִׁקּוּצֵיהֶם, וְאֵת, גִּלֻּלֵיהֶם--עֵץ וָאֶבֶן, כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם.  יז פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם:  פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ--וְלַעֲנָה.  יח וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי--כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ:  לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה.  יט לֹא-יֹאבֶה יְהוָה, סְלֹחַ לוֹ--כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף-יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא, וְרָבְצָה בּוֹ כָּל-הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה; וּמָחָה יְהוָה אֶת-שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִםכ וְהִבְדִּילוֹ יְהוָה לְרָעָה, מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל--כְּכֹל, אָלוֹת הַבְּרִית, הַכְּתוּבָה, בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה.  כא וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם, וְהַנָּכְרִי, אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה; וְרָאוּ אֶת-מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא, וְאֶת-תַּחֲלֻאֶיהָ, אֲשֶׁר-חִלָּה יְהוָה, בָּהּכב גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ--לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא-יַעֲלֶה בָהּ כָּל-עֵשֶׂב:  כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, אַדְמָה וּצְבֹיִים, אֲשֶׁר הָפַךְ יְהוָה, בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ.  כג וְאָמְרוּ, כָּל-הַגּוֹיִם, עַל-מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה, לָאָרֶץ הַזֹּאת; מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל, הַזֶּה.  כד וְאָמְרוּ--עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ, אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם:  אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם, בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  כה וַיֵּלְכוּ, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לָהֶם:  אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּם, וְלֹא חָלַק לָהֶםכו וַיִּחַר-אַף יְהוָה, בָּאָרֶץ הַהִוא, לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת-כָּל-הַקְּלָלָה, הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה.  כז וַיִּתְּשֵׁם יְהוָה מֵעַל אַדְמָתָם, בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל; וַיַּשְׁלִכֵם אֶל-אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּיּוֹם הַזֶּה.  כח הַנִּסְתָּרֹת--לַיהוָה, אֱלֹהֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם--לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  {ס}



וזיכרו ...
ג עֵינֵיכֶם, הָרֹאוֹת, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה, בְּבַעַל פְּעוֹר:  כִּי כָל-הָאִישׁ, אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל-פְּעוֹר--הִשְׁמִידוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ.  ד וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם--חַיִּים כֻּלְּכֶם, הַיּוֹם.  ה רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי, יְהוָה אֱלֹהָי:  לַעֲשׂוֹת כֵּן--בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  ו וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם--כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים:  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.  ז כִּי מִי-גוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ, בְּכָל-קָרְאֵנוּ אֵלָיו.  ח וּמִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם, כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם.  ט רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ.  י יוֹם, אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי הַקְהֶל-לִי אֶת-הָעָם, וְאַשְׁמִעֵם אֶת-דְּבָרָי:  אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי, כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה, וְאֶת-בְּנֵיהֶם, יְלַמֵּדוּן.  יא וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן, תַּחַת הָהָר; וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, עַד-לֵב הַשָּׁמַיִם--חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל.  יב וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:  קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל.  יג וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת-בְּרִיתוֹ, אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים; וַיִּכְתְּבֵם, עַל-שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים.  יד וְאֹתִי צִוָּה יְהוָה, בָּעֵת הַהִוא, לְלַמֵּד אֶתְכֶם, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים:  לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם--בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ.  טו וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד, לְנַפְשֹׁתֵיכֶם:  כִּי לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה, בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.  טז פֶּן-תַּשְׁחִתוּן--וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל, תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל:  תַּבְנִית זָכָר, אוֹ נְקֵבָה.  יז תַּבְנִית, כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ; תַּבְנִית כָּל-צִפּוֹר כָּנָף, אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם.  יח תַּבְנִית, כָּל-רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה; תַּבְנִית כָּל-דָּגָה אֲשֶׁר-בַּמַּיִם, מִתַּחַת לָאָרֶץ.  יט וּפֶן-תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה, וְרָאִיתָ אֶת-הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת-הַיָּרֵחַ וְאֶת-הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם, וַעֲבַדְתָּם--אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֹתָם, לְכֹל הָעַמִּים, תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם.  כ וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה, וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה, כַּיּוֹם הַזֶּה.  כא וַיהוָה הִתְאַנַּף-בִּי, עַל-דִּבְרֵיכֶם; וַיִּשָּׁבַע, לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת-הַיַּרְדֵּן, וּלְבִלְתִּי-בֹא אֶל-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.  כב כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְאַתֶּם, עֹבְרִים, וִירִשְׁתֶּם, אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת.  כג הִשָּׁמְרוּ לָכֶם, פֶּן-תִּשְׁכְּחוּ אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר כָּרַת, עִמָּכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, אֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  כד כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵשׁ אֹכְלָה הוּא:  אֵל, קַנָּא.  {פ}

 

כה כִּי-תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים, וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ; וְהִשְׁחַתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל, וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ, לְהַכְעִיסוֹ.  כו הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן.  כז וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג יְהוָה אֶתְכֶם שָׁמָּה.  כח וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹהִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם:  עֵץ וָאֶבֶן--אֲשֶׁר לֹא-יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן, וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן.  כט וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ:  כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  ל בַּצַּר לְךָ--וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.  לא כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ; וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶםלב כִּי שְׁאַל-נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר-הָיוּ לְפָנֶיךָ, לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל-הָאָרֶץ, וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם, וְעַד-קְצֵה הַשָּׁמָיִם:  הֲנִהְיָה, כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, אוֹ, הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ.  לג הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ-הָאֵשׁ, כַּאֲשֶׁר-שָׁמַעְתָּ אַתָּה--וַיֶּחִי.  לד אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים, לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי, בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים:  כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, בְּמִצְרַיִם--לְעֵינֶיךָ.  לה אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים:  אֵין עוֹד, מִלְּבַדּוֹלו מִן-הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת-קֹלוֹ, לְיַסְּרֶךָּ; וְעַל-הָאָרֶץ, הֶרְאֲךָ אֶת-אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה, וּדְבָרָיו שָׁמַעְתָּ, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.  לז וְתַחַת, כִּי אָהַב אֶת-אֲבֹתֶיךָ, וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ, אַחֲרָיו; וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל, מִמִּצְרָיִםלח לְהוֹרִישׁ, גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ--מִפָּנֶיךָ; לַהֲבִיאֲךָ, לָתֶת-לְךָ אֶת-אַרְצָם נַחֲלָה--כַּיּוֹם הַזֶּה.  לט וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים, בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת:  אֵין, עוֹד.  מ וְשָׁמַרְתָּ אֶת-חֻקָּיו וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ, וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ--וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל-הַיָּמִים. 









דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/10/2009 19:17 לינק ישיר 

בדבר אחד הלייטמן צודק...בזה שאי אפשר להבין חכמת
הקבלה ללא בעל הסולם.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-27/10/2009 13:45 לינק ישיר 

אני סבור שאלו שעושים מטעמים מארץ ישראל כדוגמת המזרחי ודתיים לאומיים, זה הפך האמת ושקר גדול.
כי רוצים ארץ ישראל רק כדי תאוות, וזה חורבן, ובפרט שחלקם מושפעים מהעולם, ולבושים בתלבושות של פריצות, ומה העניים ליישב ישובים חילוניים ולהקים התנחלויות ללא שמירת מצוות,רק כדי להאיחז בארץ כפי שטורמפלדור עשה?
זה לא דעתנו דעתנו היא שצריך לשבת בארצינו הק' עם לימוד פנימיות התורה חכמת הקבלה, ההתישבות הזאת של הדת"ל היא ככל הגויים ולכן צריך לתקנה.
רבניהם שסילפו דעת הרב קוק וצינזרו כתביו במכוון, והציגוהו כאדם שאינו מסיטי כדבריהם,
כפי שערך בנו הרצי"ה קוק, שאינו מבין בעניני החכמה ושאינו בעל השגה, אלא רחוק מהאמת כרחוק שמים וארץ.
לגבי שיטתם אכמ"ל.
אבל הסתובבתי בהתנחלויות וראיתי שם חורבן רוחני אדיר, והם חושבים שהם גואלים את ישראל ע"י ישיבתם ואחיזתם בארץ ללא קיום מצוות, והתנגדות לאמת ולחכמת הקבלה והפכו עצמם ל"מגזר דת"ל"
 שיש לו בתי מדרש ושיטה משלהם, וזה עיוות התורה הק'. וחושבים שזו האמת.
 והם אינם חפצים להיות פשוטים ועובדי ה' בפנימיות. אלא ככל הגויים, רבנים עים פרפוסורה של בר אילן. וכדומה מהשקצים שהוציאו, כדוגמת קאפח שר"י ואדון זיני התמהדר בשמם של רבותינו הראשונים, וחולה בשגעון גדלות ואמ"ל עם שאר מרעיהם הארור אבינר ושרלו וכד'. שהפכו התורה לעיסקי נשים ופולטיקיה. רח"ל. 

תוקן על ידי אלעאידלע ב- 27/10/2009 13:48:05




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-25/10/2009 20:15 לינק ישיר 

בס"ד אור ליום ב ח חשון התש"ע
ישר כח כי טוב שהבאת מדברי רבנו בעל הסולם האר"י אשלג הלוי זצ"ל
במאמר לסיום הזהר עש"ה



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-22/10/2009 19:02 לינק ישיר 

ונודע שהגאולה ושלימות ההשגה כרוכים זה בזה, והמופת הוא שכל מי שיש לו המשכה

לסודות התורה יש לו המשכה לארץ ישראל, ולפיכך לא הובטח לנו ומלאה הארץ דעה את ה'

וגו' אלא באחרית הימים, דהיינו בזמן הגאולה.

ולפיכך כמו שבשלימות ההשגה לא זכינו עוד לזמן קבלה אלא לזמן נתינה בלבד, שבכוחה

ניתנת הזדמנות לבוא לשלימות ההשגה, כן הוא בענין הגאולה שלא זכינו לה, אלא בבחינת

נתינה בלבד. כי העובדה היא שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנכרים והחזירה לנו,

ובכל זאת עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו

בענין שלימות ההשגה, באופן שנתן ואנחנו עוד לא קבלנו. שהרי אין לנו עצמאות כלכלית,

ואין עצמאות מדינית בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי

גאולת הנפש, וכל עוד שרוב בני הארץ שבויים בתרבויות הזרות של האומות, ואינם מסוגלים

כלל לדת ישראל ותרבות ישראל, הרי גם הגופות שבויים תחת הכוחות הנכרים. ומבחינה זו

נמצאת עוד הארץ בידי הנכרים, והמופת הוא שאין שום אדם מתרגש כלל מן הגאולה כמו

שהיה צריך להיות בזמן הגאולה אחרי אלפיים שנה. ולא בלבד שאין בני הגולה מתפעלים

לבוא אלינו וליהנות מן הגאולה, אלא חלק גדול מאותם שנגאלו וכבר יושבים בתוכנו,

מצפים בכליון עיניים להפטר מגאולה זו ולשוב לארצות פזוריהם. הרי שאעפ"י שהקב"ה

הוציא הארץ מרשות האומות ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה.

אלא שבנתינה זו נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה, דהיינו להיטהר ולהתקדש ולקבל

עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה, ואז יבנה בית המקדש ונקבל הארץ לרשותנו, ואז

נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה. אבל כל עוד שלא באנו לזה, שום דבר לא נשתנה, ואין שום

הפרש בין נמוסי הארץ עתה, מכפי שהיתה עדיין תחת ידי זרים, הן במשפט, הן בכלכלה והן

בעבודת ה'. ואין לנו אלא הזדמנות לגאולה.


מתוק מדבש!Thumbs up




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-21/10/2009 19:55 לינק ישיר 

בס"ד אור ליום ה ד חשון התש"ע
ימני אמיתי
מלחמתינו על ארץ ישראל בלי פנימיות התורה חכמת האמת לא נצליח לכבוש את נחלת אלד'ים
וכבר צווח רבנו האר"י אלשג הלוי זצ"ל שהקב"ה נתן לנו את ארץ ישראל ועדיין לא לקחנו כמו כן נתן את ההזדמנות לגאולה ועדיין לא נגאלנו ואין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש ואין עצמאות מדינית בלי עצמאות כלכלית וכל זמן שאין בן ישראל מסוגל כלל לדת ישראל עדיין ארצנו בידי נכרים והאריך במאמר לסיום הזהר עש"ה.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > אקטואליה וחדשות > החרדים והאינטרנט > מה נשתנה כיבוש בית גוברין לעומת כיבוש חברון? השמאל ופיצלו.
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר

bholext