Because of you

וואו. הרבנים יכולים לשים אותך בפשקווילים מהיום.

ועכשיו ברצינות- תמיד אמרתי שאני לא מבינה מה האיסור בפלאפונים כשרים ושמי שרוצה לעשות שטויות יעשה אותם כך וכך, מעניין שהראית לי לראשונה שהרבה יותר קל לעשות שטויות בסמס.

אסמסים. הדבר הכי גרוע שיש לעולם הזה להציע. הדבר ששיגע אותי. קל שלא להתקשר אליך, בשביל לעשות את זה נדרש מדי הרבה אומץ  וטיפשות. שתי תכונות שלא התברכתי בהם. אבל האסמסים הקנו לי בקלות את המחסור בתכונה השניה. סימסתי לך. אוי, סימסתי לך. למה אלוקים, למה? שניה אחרי זה הצטערתי, נשבעת. אבל זה היה מאוחר כבר. הטכנולוגיה הזאת מהירה לי מדי. אבל הכל היה שווה את השתי שניות המתוקות שבהם ציפיתי לתגובה ממך. שתי שניות עברו. שתי שניות בדיוק בשביל להבין עד כמה את מטומטמת. הוא לא מתגעגע אליך. הוא אפילו לא ישקר לך שכן, גברים. עוד שניה אחת בשביל להבין שהסתבכת כאן לגמרי. עכשיו תגובה מצדך. את גם לא מתגעגעת, זה פשוט שהיית חייבת לשאול משו. שניה וחצי עוברת. מה למען ה' רצית לשאול? את כותבת משו שלא מסגיר את האמת ושולחת. ממחר פאלפון כשר. סכנה לבריאות האסמסים האלה. סכנה ללב שלי. אם לא הייתי נכנעת להמצאה הדבילית הזאת, הייתי ממשיכה לחשוב שאתה מתגעגע גם. חייבת לחשוב שקשה לך. לא רוצה לדעת שממש לא. אמת עושה לי רע בכל מה שנוגע לך. היית צריך לשקר לי. וזה אפילו לא דרש ממך מאמץ. סתם היית כותב שאתה מתגעגע, קצת לפרגן מילים שיעשו לי טוב לקרוא. לא מבינה איך זה שאתה לא דוגל בשיטה של ניצול אסמסים. הוא שזה פשוט אני. בכל מקרה, אני את טעות חיי עשיתי אתמול בלילה. לא יקרה שוב. פלאפון כשר.

אשראי כל מילה זהב

רוחלה זה נישמע טרגדיה [לחינם]  בכל אופן כתיבה יפה מאוד
לא מצאתי שיר יותר מוצלח בכל אופן בהצלחה

חשדות, חשדות, התפרקה נפשי
הלכת לא השארת סימן
תהיות, תהיות, הסתרקה נפשי
למי אתה חייב במזומן
התזכור? לידידותך כי אני לחרותך
ברוחי, בנפשי, בעצמי
בבשרי, בכוחי, ברצוני
ביכולתי, בעיני, בידי, בקולי

הלילה לא אשכב לישון...    

[התלבטתי פעם מי יותר קנאי גבר או אישה? האם מישהו יכול להביא
תשובה עם מקורות מוסמכים אשמח]

תוקן על ידי חמקן1 ב- 19/11/2009 20:46:33

עד עכשיו לא נשאר דבר רק תן לי סימן. השיר שעושה לי הכי רע בלב. השיר שהכי מזכיר לי אותך. מזכיר לי אותנו. לא רוצה שתתקרב. לא רוצה לראות אותך יותר. לא רוצה לכתוב לך יותר. אתה חייב לצאת לי מהחיים. אני חייבת לחזור להיות כמו לפני שהכרתי אותך. לפני שחשבתי שאפשר לאהוב מבלי לשנוא. מה זה לאהוב בכלל. מילה גדולה עליי אהבה הזאת.פוחדת לפגוש בך יום אחד ולשכוח שאסור לי לסלוח לך. לנשים יש נטייה לשכוח כאב, בגלל זה הן לא מפסיקות ללדת. בגלל זה הן לא מפסיקות להתאהב. היית צריכה לשבור לך את הלב חזק כמו שרק אני יודעת, הרבה לפני שהספקת לשבור את שלי. אבל האמנתי בך, באשליה המתוקה שהתאמצת למכור לי. היית חמוד כשהתחננת לאהבה שלי. גרמת לי להרגיש לא נוח באישיות שלי. לא הבנתי מה לא בסדר איתי. למה אני לא יודעת לאהוב. מסתבר שידעתי, הרבה יותר טוב ממך. לא היית צריך להוכיח את פוטנציאל אהבה שחבוי בי. היית צריך להסתפק בסירוב הראשוני ולהניח לי. ככה הייתי מסמנת עוד איקס מהרשימה וממשיכה הלאה במיומנות השמורה לי. אבל העסק הסתבך כשדרשת את הלב שלי. הייתי חייבת להוכיח שאני מסוגלת להעניק. באיזושהוא שלב התמכרתי. זה לא כבר לא בגללך, זה בזכותך. בזכותך אני יודעת מה אני רוצה באמת. מפוקסת מאי פעם. ממוקדת. טוב לי בלעדיך. אל תיתן לכל אלה להטעות אותך. הוצאת ממני משו נדיר. קסם שהיה די חבוי לו. מאושרת מאי פעם. מניחה לך באופן סופי. אתה משוחרר. המשחק נגמר. ולא אין לו מנצחים. כי מזמן שנשאר פה רק שחקן אחד, יותר נכון שחקנית. כולה סיפור נחמד שהיה. אהבת קיץ אבודה. שבעזרתי הפכה לטרגדיה, אהבה נכזבת. אלוקים, הרחקתי לכת. סתם עוד תוצר לוואי של שיעמום.

תוקן על ידי רוחלה2 ב- 18/11/2009 23:59:24

ואני הולכת לכתוב לך את כל האמת:

אהבתי אותו,
הרגשתי שכמוסות בו כל משאלותיי,
כל תאוותי, כל אהבותיי.

הוא היה מושלם - אבל רק כמעט.
ההתנשאות קמעא -
אפילו שלא נאמרה...
היראה הלא ככ שלמה...

הספק שניקר יומם וליל
בעיקר בשעות הקטנות,
רק הכרית יודעת כמוני להתפלל
יודעת כמה דמעות...

איתו - העולם מושלם, מחייך ומלבלב,
אחר כך, כשחזרתי הביתה -
אוף. הכאב הקוצני הזה שם בלב,
לא  ע ו ז ב

זה כמו הקצף שצף על הגלים
זה כמו השמן שצף לו מעל
בסוף הם מתגלים
תמיד בסוף חוזר הגלגל

ואז היא באה אלי,
לא בחלום, ממש במציאות,
אשה המבינה לליבי, לתחושותיי
ואמרה לי בלחישה קטנה, עמוקה
ולא מוותרת -


את ראויה ליותר.
אסור לך לוותר.


ומילותיה ליוו אותי בקשיי הפרידה
המייסרים את הנפש
ומילותיה ליוו אותי במיטה
וברחוב
בכיתה
הלוך ושוב

כשהבטתי לפלאפון בעיניים כלות
עצובות
שיודעות
שאין למה לחכות

כי אני בחרתי בחיים.

כשצעדתי ברחוב בשיממון מה
וידעתי למה הדממה

כשהבטתי ברכבו עובר ביעף
וניסיתי כלכך לא להניד עפעף

ולא להרים ידיים
רק להרפות.

היום אני שמחה,
כל כך מאושרת
היום כבר שכחתי, אני אחרת.

אני מסוגלת לצחוק עלינו, על עצמי,
איך פעם זה היה כל עולמי,
מה ששנה אחת וחצי יכולות לעולל
מי פילל.

היום  אני אוהבת כל דקה ביום,
כן, אני לבד, אז מה? זה כמו הגשמת חלום!

זה כמו לנצח במלחמה עקובה מדם-
כשהדם הוא שלי,
כשהדם הוא חיי,
אז מה?
עלי הם אמרו - בדמייך חיי.

והחיים שלי היום,
כל נשימה מתנה,
כל דקה נעימה
אני נבנית ובונה
ברוגע, ובהמון שלמות ואמת.

מוקדש לך יקירתי,
קחי מילותיי עימך,
ולכי בבטחה בדרכך.

יהי ה' עימך.

_________________

לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים.

- אוסקר ווילד

נרגעת. קפה זה מרגיע. יום ראשון זה מלחיץ. תחילת שבוע זה מדכא. אני אוהבת את המילה הזאת דיכאון. כבר הסברתי לכם למה. מחוברת אליה קשות. לומדת להתרגל לימים שעוברים בלעדיך.  קשה וטוב לי. רע וטוב. מן מצב לא ברור שכזה. לא יודעת למה כזה אהבתי אותך. לא יודעת איך אפשר בכלל לאהוב מישהו שלא נועד לך. לא יודעת למה לעזאזל לא נועדת לי. יום אחד נקבל הסברים על כל זה. מקווה שעד אז אני אמצא תירוץ טוב למה המשכתי עם זה שכבר ידעתי שאין למה. אני ביקורתית מדי כלפי עצמי. איתך לא הייתי כזאת. חבל. הייתי מעיפה אותך מזמן. היית מתנשא מדי. זה גורם לי להטיל ספק ביראת שמים שבך אם בכלל. אם הייתה בך אפילו קצת לא היית מתנהג כך. היית מבין שאין לך את הזכות. פתאום המחשבה על זה עושה לי טוב מעט. זה ניסיון שאני חייבת להצליח בו. זה ניסיון שאני כמעט מסיימת.