פרשת לך לך - רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

 הקב"ה אומר לאברהם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (בראשית יב, א) לכאורה המילה "לְךָ" מיותרת, הציווי היה מובן אילו היה כתוב "לֶךְ מארצך וממולדתך..." וכו'. למה בכל זאת כתוב "לְךָ"? מסביר רש"י: "להנאתך ולטובתך" דהיינו: לא נדרש ממך מאמץ עילאי והקרבה מיוחדת בציווי זה, בסופו של דבר זה לטובתך, אתה הולך לארץ המובטחת, ארץ כנען אותה יבטיח לו ה' מאוחר יותר: "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" (שם יג, טו). ולמרות שבשלב זה ה' לא גילה לו לאיזה ארץ עליו ללכת הוא מבטיח לו שפע ברכות: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (שם ג). והנה על אף ההבטחות הללו, פקודה זו "לך לך" נחשבת כאחד מעשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד עליהם בהצלחה.

שואל מו"ר הרב נבנצל שליט"א: מה הניסיון כאן? אם מבטיחים לאדם לנדוד למקום מרוחק ושם יהפוך לעשיר גדול, שמו יתפרסם בעולם, מפתח הברכות ינתן בידו, וכו', והמבטיח אמין ובעל אמצעים, המסוגל לקיים את הבטחתו, האם לניסיון תיחשב בקשה זו?  

יש שפירשו שהניסיון היה לבחון עבור מה אברהם אבינו ילך מארצו: האם בשביל לקבל את הברכות וההבטחות הטובות או שהמניע יהיה קיום מצוות הבורא בלבד. ואכן אברהם עומד בניסיון ויוצא לדרך רק בשביל לקיים ציווי ה', שנא': "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'" (שם יב, ד) דהיינו, רק בגלל שה' ביקש זאת.

מעשיו של אברהם אבינו עם כניסתו לארץ מוכיחים שכל מגמתו הייתה להשתמש בברכת ה' לעבוד אותו ביתר שאת; "וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'" (שם יב, ח) "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע" (שם כא, לג)                                                                                                 עוברי אורח רבים הוזמנו לסעוד באכסניה שלו, ובסוף "לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם? משל מי שאמר והיה העולם אכלתם!" (רש"י שם) וכך שם שמיים התפרסם והתקדש על ידו; הוא רצה להקים עם של עובדי ה', לכן הוא לא השתמש בעושר שברכו ה' להנאתו אלא להכנסת אורחים ולקרבם תחת כנפי השכינה; "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שם ג) תרתי משמע: גדול בתורה ובמספר.

והנה בנוסף לפירוש זה מסביר הרב שהניסיון הוא גם כפשטו: לעזוב את מקום מולדתו של האדם, משפחתו, חברים, וכו' זה לא פשוט, גם כשמובטח לו כל טוב והצלחות בכמה תחומים. אנחנו עדים בשנים האחרונות לעשרות אלפי יהודים העוזבים את ארצם ומולדתם, ולעתים גם משפחתם כדי לעלות לארץ ישראל, ודאי שמגיע להם שכר גדול על כך. גם בחורים שעושים זאת בשביל ללמוד בישיבות, הן אלו שבאים מחו"ל והן אלו שבאים מבל חלקי הארץ ועוזבים את בתיהם בשביל לקיים את דברי חז"ל: "הוי גולה למקום תורה"(אבות ד  יד) ודאי שמגיע להם שכר על כך. למעשה חלק מהברכות שבירך הקב"ה את אברהם אבינו מיועדות לנו. חז"ל הסבירו שמה שנאמר לאברהם: "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ" (בראשית יב) שייך לכל יהודי. מי שרוצה לזכות בברכה טובה וחשובה אינו צריך לנסוע למרחקים ולעמוד בתור ארוך כדי לזכות בברכת תלמיד חכם (אם כי ברכת צדיק זה דבר גדול), בקלות יכול לזכות בברכה עצומה, לא פחות ולא יותר ממלך מלכי המלכים הקב"ה, בכבודו ובעצמו הבטיח לברך את מי שיברך יהודי מזרע אברהם.

הבטחת הארץ לזרעו של אברהם הפכה לברית בינו לבין הקב"ה. בברית בין הבתרים נאמר: "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (שם טו, יח) מפסוק זה משמע שאין שום תנאי לקבלה וירושת הארץ. וכן בכל פעם שה' מבטיח לו את הארץ לא מתנה הבטחתו בשום תנאי: "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (שם יב, ז) "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם" (שם יג, טו)

והנה כשהקב"ה מתגלה אל אברהם ומצווה אותו למול את עצמו ובני ביתו, אומר לו: "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (שם יז, ב) מסביר רש"י: "ואתנה בריתי. ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצווה זו" (רש"י שם) דהיינו: כדי לזכות בירושת הארץ חייבים לשמור על ברית המילה. מאוחר יותר מתברר שלא רק ברית מילה אלא שמירת כל תרי"ג מצוות הוא תנאי הכרחי שבלעדיו אין לזרע אברהם זכות אחיזה בארץ; כך משתמע מכמה מקומות בתורה כגון: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם"  "ואבדתם מהרה. על כל שאר היסורין אגלה אתכם מן האדמה" (רש"י)

שואל הרב: מה קרה כאן? וכי הקב"ה חזר בו מהבטחתו? אם אדם יתן מתנה לחבירו ולאחר זמן יגיד לו: "אמנם נתתי לך מתנה אבל תמורת זאת אני רוצה שתעשה לי כך וכך" מאוחר יותר יציג דרישות רבות נוספות, התנהגות כזאת לא ניראת מוסרית והגונה במיוחד, ואם כך אצל בשר ודם כל שכן אצל הקב"ה! איך אפשר להבין אם כן שאחרי שה' הבטיח לאברהם את הארץ, מציב לו תנאים ודרישות לירושתה?

אלא כשהקב"ה נותן לאברהם אבינו את ארץ ישראל, בד בבד מסביר לו מה צריך לעשות בשביל לשמור עליה, להפיק ממנה את התועלת המרבית, ובעיקר מה לא צריך לעשות על מנת שהארץ לא תקיא אותם כמו שקרה בסופו של דבר עם הכנענים "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (ויקרא יח, כח) משל למה הדבר דומה? לאדם שנתן שדה מתנה לחבירו; למחרת מסביר מה כדי לזרוע בו, איזה סוג של תבואה או פירות יניב השדה ביתר שאת, וכו. הוא הדין כאן, הקב"ה מסביר לאברהם שהדרך היחידה להיאחז בארץ היא על ידי קיום תורה ומצוות. זו הדרך שגם היום נזכה להמשיך בישובה של ארצנו, על ידי שמירת תורת אלוקינו.