וואווו תמיייי איך שהתגעגעתי....!!! השירים שלך תמיד מחזירים אותי לתקופה הזאת שלפני שנה ו4 חודשים... איפה ההיתי אז....ואיפה אני היום....!! הלוואי שמה שכל כך נוגע לי ללב כאן בקרוב כבר לא יהיה רלוונטי כמו שקרה אצלך אחרי שנה ו4 חודשים... תמייי אינעלייייך!!! מכולם את תמיד הכייי נוגעת!!!!
נשלח ב-4/9/2011 11:48
שנה ו4 חודשים אחרי - הקפצה...
מדהים לראות שהאשכול הזה נכתב על 2 בחורים שונים שכעת אני אפילו לא זוכרת אותם :)
נשענת על אדן החלון, מסתכלת החוצה, אל הרחוב השקט, אל ריחות הפעלתנות הרחוקים.
כולם שם, בפארקים, עם כולם. משפחות עליזות וזוגות צוחקים.
הרחובות מתחת לחלון שלי, רק הם, רייקים ושקטים.
והיום, אני זוכרת, שיש עוד חלון, איפה שהוא שם בעולם, אחד מתוך כולם ואתה עומד לידו, נשען על אדן החלון ומסתכל החוצה, אל הרחוב השקט, אל ריחות הפעלתנות הרחוקים.
ונאנח. מתגעגע אלי, אל מי שעוד לא הכרת, אבל חלמת עליה המון. אל מי שתפרת לכבודה תילי תילים של תכנונים ותוכניות. אל מי שקיוות אליה, אל מי שיחלת, אל מי שהתפללת, אלי.
מתכווצת, מבוישת. בחיוך קטן שעולה לו על דל שפתי, מהוסס.
זו אני? כן, זו שחיפשת אחריה. זו שהתגעגעת אליה. זו שהיית רוצה לצידך יותר מכולם, עכשיו.
עוצמת עינים לרגע ורואה אותך בקצה הרחוב, שומעת את פסיעותיך, את הנשימות הכבדות, אתה ממהר. מסיטה את הוילון ואתה מתקרב, בדיוק כמו שתארתי אותך לעצמי בכל הדמיונות, בדיוק כמו שהיית בכל החלומות, עולה במדרגות, נוקש בדלת.
ובשנה הבאה לא אעמוד עוד, נשענת, על אדן החלון, מסתכלת החוצה אל הרחוב השקט. בשנה הבאה אהיה גם אני, איתך, משפחה עליזה וצוחקת, עמוק בתוך ריחות הפעלתנות הקרובים.
נשלח ב-20/4/2010 14:53
תמי, בבקשה שיר שמחזק את התקווה שמפריח אותה. (יום עצמאות רווקה זו בדידות לשמה.)
לאו דווקא בשגרה, כשהכל זורם לו על מי מנוחות דווקא בימים בהם רכבת היום יום יורדת מהמסילה, בימים בהם משהו משתבש, לא הולך, פורץ לו הרחק מהתוכניות פתאום בא ועולה לו הרצון העמוק הזה, ממלא את הגרון מחנק, מכניע את הגוף, את הלב, מכווץ דווקא בימים האלו אני צריכה אותך ואתה לא כאן? דווקא בימים בהם אין לי במה להאחז, בימים בהם אני צריכה את היד שלך, לתפוס בה בשביל לא לטבוע דווקא בימים האלו אני תוהה איפה אתה, כמה רחוק וכמה עוד נשאר לחכות ובשביל מה ומתי כבר תהיה לי כתף להתחפר בה ולבכות בהקלה דווקא בימים האלו
בס"ד תמי, עת להרוס ועת לבנות עת לתפור ועת לפרום. כל דבר נעשה בעיתו ובזמנו.. גם העת שלך יגיע בע"ה בקרוב,העת למצוא אותו שיתפור ויפרום.... איתך בכאב כתיבה מדהימה!!
נשלח ב-9/2/2010 17:43
חזרתי לכתוב
מדפדפת
הסטוריה, באצבעות
רועדות שוב
מסיטה
וילון רגשות
מאובק
כבד וכואב
מאוכזב ומאכזב
בודקת
אם הגלידו
הפצעים העמוקים
בהם פצעת
אותי
באהבתך
לפניי ולפנים
עמוק,
עמוד מדי. הם
עוד כאן בוערים,
סוערים
מחכים שתחזור
עם פלסטרים אחרים
תפצע שוב
ותחבוש ותפצע
ותחבוש בלי
להסס
או לחשוש
שוב תופרת, תקוות
מתוקות כל כך
דביקות
כמו אלו שהיית
מבקש
לשתף אותך בהן
שתדע גם
אתה
לתפור את שלך
ויחד, יום
אחד נחבר אותן בסוג של
שמחה
אבל היום הזה עוד
לא בא כי
ברחת לפניו
והשארת פה המון
חוטים וסריגות
של חלומות שנתפרו ונפרמו
חליפות
רק מחכים לך
שתחזור
איתי יחד אותם
לתפור
ולפרום ולתפור
כמו שרק
שנינו יודעים
להרוס
ולכאוב. תוך כדי
גם לאהוב
מתגעגעת
מחכה שתחזור לפצוע
ולחבוש. לפרום
ולתפור
תוקן על ידי תמי_4 ב- 09/02/2010 17:46:56
נשלח ב-21/12/2009 23:33
רק עכשיו קראתי את 'שירבוטים' ולא בריפרוף.. במילה אחת.. מפחיד!!
