המסקנה בסוף מגילת קהלת - כיצד?

מואדיב: סוף דבר הכל נשמע - תוספת?

עוד בענין:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2713167&forum_id=20048

קהלת והרמב"ם

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D_%D7%95%D7%A7%D7%94%D7%9C%D7%AA

דרום
הוא היה  מיואש וממורמר ומתוסכל. פלא? הרי מי שרק קורא את הספר הופך מיואש וממורמר ומתוסכל.  ולכן תקנו לקרא את קהלת בזמן שמחתנו.
בחג האסיף כש היקבים מלאים יין, האסמים בר, והמחסנים דבלות תאנים תמרים  לדר ופירות אחרים, ואתה יושב מדושן עונג ורווה נחת  נהנה  מכל רגע,  אומרים לך, חביבי הכל  הבל!

איך שר איזה דרומי נדמה לי- לא הבל היופי ולא שקר החן. כי לעומת הספר הזה יש את הפסוק בתורה, ושמחת בכל הטוב,
דברי קהלת או דברי תורה -תורה עדיף.

ספר קהלת גוונים רבים לו
אחד מחבב את סופו
אחד מחבב את אזהרותיו
ואחד מחבב את רמיזותיו

אני אישית חושב כי מחבר ספר קהלת חיפש את העולם הבא בעולם הזה, מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, אם נשאל אדם למה אתה עובד וחי ומתחתן ומגדל ילדים, הוא לא יחפש פילוסופיות אוויריות אופטימיות או פסימיות, אלא הוא ישיב בפשטות, נולדתי כאן לעולם בלי שישאלו אותי, וכעת אני בעולם, לעבור אותו כמה שיותר טוב, להשתדל ליהנות ממנו ולשמוח בו, וכמובן לא לעבור על החוקים, לא של אלהים ולא של בני אדם, בכדי שלא אנזק.

כך משיב אדם מן השורה

והנה מחבר ספר קהלת מחפש סודות ועיניינים וכוונות, ואז הוא כותב פסוק וסבותי אני ליאש את ליבי, מה אתה מיואש, תהנה מהחיים ממה שיש בהם, וזהו, מה אתה מחפש כוונות נסתרות גדולות ונצורות.
 
למען האמת גם מחבר הספר ידע כי המטרה להעביר את העולם בטוב ובהנאה, כך הוא כותב פעמיים, אין טוב באדם אלא שיאכל וישתה ויראה טוב בכל עמלו כי זה חלקו בכל עמלו, אולם כמו שאמרנו אדם זה מתפלסף, הוא מחפש עוד ועוד, מה שיש לא מספק אותו, ואז הוא מגיע לפסוק השני, וסבותי אני לייאש את ליבי.

ההתרשמות שלי מספר קהלת היתה של אדם מיואש מהעולם, הוא חשב שיש בעולם סדר אבסולוטי, ומשלא מצא זאת, הוא התייאש לגמרי ולא הסתכל על חצי הכוס המלאה.

כיוון שכך התרשמתי מהספר, אדם מיואש הוא אינו ירא שמים, כי אם העולם הזה הוא פרוזדור מה אתה מיואש, תסבול בכדי לקבל שכר, וכפי שאמרו חכמים ודע שמתן שכרם של מצוות בעולם הבא, על כורחנו אין לפנינו ירא שמים, אלא יש לפנינו אדם מאוכזב מהחיים.
 
ספר קהלת המקורי פותח במילה הבל ומסתיים במילה הבל, יב,ח הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת, הַכֹּל הָבֶל.  יב,ט וְיֹתֵר, שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם:  עוֹד, לִמַּד-דַּעַת אֶת-הָעָם, וְאִזֵּן וְחִקֵּר, תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה. 

פסוק ח הוא הפסוק החותם את הספר, פסוק ט מצביע בבירור על תוספת של העורכים, הם מדברים על קהלת בגוף שלישי, שלא כמו שאר הספר, כיון שכן גם פסוק יג (יב,יג סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע:  אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת-מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי-זֶה כָּל-הָאָדָם.) הוא תוספת שלל אותם עורכים, שלקחו את כל דברי קהלת לכיוון יראת שמים, וכאמור מחבר הספר לא היה ירא שמים, אלא מיואש וממורמר ומתוסכל.  

***

תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 03/11/2009 20:53:30

ספרן:
תודה על הלינק וההפניות. לצערי אין לי אף אחד מהספרים שציינת, אבל אשתדל לחפש.

מואדיב:
לשיטתך, קוהלת מראש מקבל אתה הדרך של יראת ה' כנכונה. ז"א, אתה מתייחס לכל ה"הבל הבלים" כאל טריק רטורי מתוחכם אבל לא הרבה יותר מזה. אני לא בטוח שאני מסכים. לפי מה שנראה לי מהטקסט, הספר מתאר תהליך אמיתי כלשהוא שמתחיל בקביעה ש"הכל הבל". והכל זה הכל. אבל בסופו של דבר כן מוצאים את המשמעות המיוחלת הזו. גם הדוגמא שהבאת היא מסוף הספר, מהפסוקים האחרונים של פרק י"א שבירור מובילים לפרק י"ב. האווירה כאן היא כבר שונה, ואכן נראה שמוליכה לקראת המסקנה בסוף. האם אתה מוצא דוגמאות כ"כ ברורות גם בחלקים המוקדמים יותר בספר? בחלקי ה"הבל"?

אישציפור:
מה שאתה מתאר דומה במקצת, אם הבנתי אותך נכון, למה שתיארתי בהודעה הראשונה שלי בתור האופציה השניה. אני חושב שברור שקהלת מודע לאופציית יראת ה', ולא "מגלה אותה במקרה". אבל אני טוען שהספר מתאר תהליך, פנימי או אישי אם תרצה, שבו האדם בהתחלה לא מחזיק באופצייה הזו כדרך החיים שלו ובסוף הספר כן. אולי רק אחרי הבירור הזה, של פסילת המשמעויות האנושיות וההבליות ניתן להגיע לאמונה האמיתית. זה יכול להסביר במידה מסויימת את ה"סוף דבר הכל נשמע" - בסופו של דבר, אחרי כל החיפושים, כבר שמענו מה האמת בעבר (מסיני?) ועכשיו אנחנו יכולים לקבל אותה. זאת בעצם השאלה שלי, מה התהליך שגורם לקהלת להגיע למסקנה הזו. אתה טוען שאין כאן סוג של קפיצת אמונה?
אולי לא התנסחתי ברור מההתחלה. אולי אפשר לחשוב על השאלה כעל איך ניתן לעבור מהשלב שבו רואים שהכל הבל לשלב של יראת ה'. איך מגיעים להכרה הזו? והאם קהלת בכלל מספק תשובה לשאלה הזו.

ליאור.

.


אין כאן שום קפיצת אמונה. תוכו של הספר, לכל אורכו, רצוף אמונה.

ראה, למשל, את ההערה צינית לבחור. לאחר ההמלצה "שמח", מעיר לו קהלת שלא ישכח כי על הכל יועמד לדין, בבוא יומו. יש עוד דוגמאות רבות כאלו. המסקנה מסומנת מראש, ובקריאה בוחנת-פרטים, ניתן לראות כי קהלת מצייר עיגולים סביב לחץ האמונה שנעץ די בהתחלה.

_________________