זו רק אני או שגם אתם תמיד רואים את הסוף?

תמייייי
מאוהבת זה סוג של דיכאון , אולי יותר סוג של אופוריה,
לא התכוונתי לאוהבת.

נראה שכאן זוהי אהבה שלא ככ ממומשת..
לא נכנס לזה כאן ובפורום הזה.


אך צדקת מאד לגבי אומץ.
אם קראת את הספר "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" (ספר מדהים ומומלץ כשלעצמו)
אז האיש החכם (כותב הספר) אומר שאומץ זה עניין של תרגול.
כככל שתתרגלי יותר את האומץ שלך, תגלי כי התכונה הזו (המדוברת למעלה) משתנה אצלך.

בהצלחה יקירתי.

_________________

לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים.

- אוסקר ווילד

אוה, כן
ותודה לכולם על התגובות
מחכים לקרוא (מלש' חכמה..)

ובכן, אחת מאלף אני לא ממש בדיכאון :) ב"ה
במיוחד לא בזמן האחרון (באשכול השירים שלי דווקא טענת שאני מאוהבת / מסנוורת.. אה?)
רק מה,
בכלל אופן כללי טוענים כלפי שאני בנאדם נורא ביקורתי. סוג של ראיה מנתחת על כל מה שקורה או יכול לקרות. ו-כן, בדר"כ אני חושבת לכיון השלילי.
אמנם זו חשיבה הגיונית, חשוב לקחת בחשבון את כל הרע שיכול לקרות. אבל מה?
בשלב בו את צריכה לקבל החלטות חשובות בחיים זה תוקע אותך בטירוף
עם כזו חשיבה אפשר להמשיך לעמוד באותו מקום ולהתבכיין עד 120
מזל גם שנוסף לכל יש בי קצת אומץ, אז זה מתאזן

אחת מאלף
אמרתי לך כבר פעם,
אני חוזרת ואומרת שוב:
את הרבה יותר מאלף!
כל מילה שלך בסלע!

את חושבת את זה כי זה הכי קל -
כי זה בעצם לחשוב בלי לחשוב.
העולם של הילדים הוא עולם של מחשבות טובות וחיוכים,
ושל המבוגרים אוטומט הופך להיות הפוך, כי הם רואים יותר חסר מאשר מציאות.
(זה תורה ארוכה ואני מנסה להסביר לך אותה על רגל אחת)

זה פשוט הכי קל, לא להתאמץ - תמיד ללכת על - מה יהיה הסוף - או - מה הכי גרוע שיכול להיות,
זה כאילו (שוב, כאילו) מחשל אותנו לרגל הרוע שהולך להיות-
כביכול את אומרת לעצמך - הכנתי את עצמי כבר להכי גרוע, ומה שיהיה יהיה.

(יש את ההמשך שלא בא לי לפרט עכשיו - מה יהיה אם כן תחשבי טוב, וכל זה - אפילו אם לא יצא באמת כך,
ומה האנרגיה החיובית הזו עושה לנפש... אבל עזבי...)

ו-תמי-
אפשר לומר לך משהו אישי?
בזמן האחרון הדיכאון הזה מדעיך אותך.
זה לא כיף לראות אותך ככה.

_________________

לחיות הוא אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים.

- אוסקר ווילד

תמי, נכון , ההחלטות גורליות מאד לכל החיים ואין "פתרון קסם" או "נוסחאות פלא" ,  שיכולות לפתור לנו ולהחליט עבורנו. 
 
צריך לנסות  לא להסתכל על רק הרגע, האם השיחה שלי איתו נעימה , זורמת ומושכת, כי למרות שזה חשוב, זה יכול להיות זמני, ויכול בעוד שנה להשתנות.  צריך להסתכל הרבה יותר על המידות של האדם, ובעיקר את ההתחשבות שלו בזולת, טוב לב, היכולת שלו לוותר ולא להתעקש סתם על דברים שאינם חשובים.   בפגישות המידות והתכונות  האלה מתבטאות אולי רק  בפרטים קטנים,  אבל חשוב לדעת להסתכל על הפרטים הקטנים האלה כי אחרי כן , במשך החיים, תהיה להם משמעות  הרבה יותר גדולה. 
צריך לדעת לבדוק, לשים לב לדברים קטנים, לא להתעלם מהם,  אך יחד עם זה להסתכל באופטימיות , לא לחשוש יותר מדי.