בס"ד
מסר חדש אוטיסטים!!!
אין עוד מלבדו
החג עבר, הסוכות פורקו והחיים חוזרים למסלולם הרגיל כביכול ואלה שקוראים את המסרים שלנו מאוכזבים בגדול. חלק אומרים: אתם רואים, לא קרה כלום. אין גאולה, הכל שטויות.
על היהודים האלה, יש לי רחמנות גדולה. כי כל אדם נורמלי יכול להרגיש עד כמה שהגאולה קרובה. ואם לא מאמינים שהגאולה קרובה, אז כל אדם עם אפילו טיפה של שכל יכול להבין כמה קרובה מלחמה קשה ביותר, שיכולה להחריב את רוב העולם [ראה זכריה יג, ח], שלא נדע.
אבל קמים בבוקר, יוצאים החוצה, השמש זורחת, המכוניות נוסעות, הציפורים שרות את השירים שלהן, הולכים לעבודה, מרוויחים כסף, קונים בסופרמרקט, ויש כל מה שאדם חושב שהוא צריך. לא חסר דבר, אפילו לא בַּמבַּה, או שוקולד, גלידה או פיצה.
הכל כאילו כרגיל, וזה מבלבל אפילו את האדם המאמין ביותר. הכל שקט, הכל כביכול כרגיל בעולם השקר. ואיך זה יכול להיות שאנחנו בסכנה כל כך גדולה? איך זה יכול להיות?
במלחמת העולם השניה הנאצים ימ''ש אספו יהודים ואמרו להם לקחת רק מה שצריכים. גברים נשים ילדים ותינוקות, לקחו את כולם לרכבת. רוב האנשים לא האמינו שהולכים למות, שלוקחים אותם לנסיעה האחרונה שלהם.
לא האמינו, איך זה יכול להיות? השמש זורחת, יש אויר לנשום, כל מיני אנשים שמכירים וקרובים מסביבנו. איך זה יכול להיות?
עד הרגע האחרון כשהלכו לתאי הגזים, הם לא האמינו, לפחות הרוב לא האמינו, מה עומד להתרחש - ואנחנו עכשיו באותו מצב!
ומי לא מאמין? אלה שלא רוצים להאמין. אלה שרוצים להאמין שהעולם הגשמי, השטחי, העולם של עגל הזהב, ימשיך. לא רוצים להאמין שזה הכל שקר. לא רוצים שה' יהרוס את הכל לנצח [ראה הבטחת ה' בישעיה ב ועוד].
לא רוצים להאמין. מה אפשר להגיד? איך אפשר לומר לאדם שעומד על פסי הרכבת, ומדבר עם חבר שלו והוא חייב לסיים את הבדיחה שיש לו להגיד. והנה הוא רואה את הרכבת, אבל הוא לא רוצה לדעת, כי הוא רוצה לספר את הבדיחה. הוא רוצה לראות את התגובה של החבר שלו.
צועקים לו מכל הכיוונים: ''תרד מהפסים, הרכבת מתקרבת!'' אבל הוא עסוק בלספר את הבדיחה. ובדיוק ברגע של הצחוק הכי גדול של החבר שלו, הרכבת באה והם נעלמים לנצח.
זה המצב שלנו. נכון, חיכינו בתש"ס, נכון שחיכינו במוצאי שביעית, נכון שחיכינו בסוכות השנה, ולא הגיע. אבל תסתכלו מסביב מה קורה. תסתכלו טוב.
כל הארצות קונות ומייצרות נשק, נשק הכי קשה וקטלני שהיה אי פעם בהיסטוריה. תסתכלו כמה כולם מדברים על מלחמה [''אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו, צפה לרגלו של משיח'' (בראשית רבה מב)].
תסתכלו איזה רשעות יש בעולם, מהבן אדם הכי קטן, עד ראשי מדינות וכו'.
תסתכלו על המצב הכלכלי, איך ה' ממש מחסל את עגל הזהב. תסתכלו טוב [על המצב האמיתי של אנשים, נפילת הרבה בנקים וכו' - שזה לא כמו הסילופים שמפיצים בעיתונות וכו'].
תסתכלו כמה אנשים חולים ונפטרים ממחלות משונות וקשות.
תסתכלו כמה שהרופאים ממש הורגים, בטעות או בכוונה אלפי אנשים כל יום.
תסתכלו איך המשטרה בעצמה נהפכה לפושעת.
תסתכלו איך בתוך הצבא מתרבות קבוצות גדולות של גוים וכל מיני אנשים שלא שייכים לעם ישראל [ערב רב]. צבא של הרבה חיילים עם סמים, אלכוהול וכו'.
תסתכלו איך אי אפשר לסמוך - לא על חברות ביטוח, לא על ביטוח-לאומי, לא על שום דבר, לא על בנקים, לא על כלום.
תסתכלו איך הרשעות שולטת, שולטת כמו שלא שלטה אף פעם בהיסטוריה.
ולמה? כי זה הזמן שה' מגלה את כל הרשעות ביחד [ראה במסגרת ובמהר''ל נצח ישראל פל''ה ועוד]. יש פה גלגולים של דור הפלגה [כפירה], של דור המבול [זימה], של סדום ועמורה [רשעות], ושל הבריונים [לאומניות]. נקבצו היום כל הרשעיות שהיו בעולם אי פעם, גם של היהודים וגם של הגוים.
למה הם פה עכשיו, הם לא מתקנים? גם הערב רב פה, ורוב היהודים היום, בסוף הגלות, הם מנשמות של הערב רב [האר''י ז''ל אמר כבר בדורו שרוב היהודים הם מן הערב רב (ליקו''ת פרשת ואתחנן) ובנוסף: ''הדורות מתמעטין והולכין והערב רב מתגברין'' (הגר''א, אבן שלמה פי''א ע''ש)].
הם לא מתקנים, אז למה הם באו לפה? בשבילנו! בשבילנו, כדי שנחזור בתשובה [לתקן את הרע שיש בנו]. וזו העבודה הכי קשה שנתנה לדור אי פעם, כי עלינו להתמודד מול כל הרשע של כל הדורות שהיום זה קיים ביחד.
אנשי דור הפלגה היו צריכים רק להלחם נגד היצר הרע של דור הפלגה. אנשי דור המבול היו צריכים רק להלחם נגד יצר הרע של דור המבול וכו'. מי שהיה בזמן דור המבול היה צריך רק להלחם נגד התכונות הרעות של דור המבול. אבל אנחנו צריכים להלחם נגד כולם, כנגד כל סוגי הרשע. זה לא פשוט בכלל, וצריכים להיות חזקים ביותר. מי שיעמוד בזה, בודאי יקבל חיי נצח, ומי שיקבל את הנצח הזה, הטעם יהיה מתוק במיוחד.
אנחנו כמעט בסוף. אם זה יהיה בעוד שבועיים, עוד יום, עוד עשרה חודשים, לא יודע. אבל אני יודע שבעזרת ה' זה קרוב ביותר. ומי שרוצה לשרוד צריך לחזור לקב"ה ולסרב לקבל אפילו דבר קטן מהדרך של כל הרשעים שקיימים היום - שהם לא יקבלו את הנצח, הם יושמדו אחרי זה [''בפרוח רשעים כמו עשב... להשמדם עדי עד (תהלים צב)].
אבל אם אנחנו לא מסרבים לקבל את כל הדברים האלה, איבדנו את הנצח ח''ו. לדוגמא, אם אנחנו לא מסרבים לקבל את היצר הרע של דור המבול, את החוסר הצניעות שלהם, את התאוות הגדולות שלהם, את כל הדברים העקומים האלה. או הרע של הערב רב שהם מכניסים בנו, בתוך היהודים עצמם, את כל הרשע שבעולם. בעיקר העבודה זרה של עגל הזהב הם מכניסים לתוך הקהילה היהודית, גם החרדית וגם החילונית.
עגל הזהב, זה העגל שהערב רב עשה במדבר וזה עוד חי וקיים בצורה המתאימה לדור שלנו. החזירו אותו לעולם הזה בדורנו ועכשיו הם עושים את זה כאילו שזה דבר כשר ביותר. למשל, מושכים את היהודי מהתורה שלו לאכול במסעדות, בורגרים, פיצות, וכו', כל מיני דברים, שלא שייכים ליהודי.
יהודי אמיתי אוכל מחוץ לבית שלו, רק אם הוא רחוק מהבית וכדו' ולא יושב במסעדה לבלות, ולא אוכל אוכֶל בטעם הרחוב. זה דבר גויי, זה עגל הזהב, זה ''העולם הזה''. זה לא יהודי אמיתי.
יהודי אמיתי יושב ליד השולחן, מדבר דברי תורה ומברך עם כל הכוחות שלו. הוא לא הולך לבלות, הוא ''מבלה'' רק עם הקב"ה [''להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים'' (מסילת ישרים פ''א)].
אבל היום יש כל מיני טיולים של יהודים שהם כמו דרכי הגוים. ללכת להנות כביכול, לעשות ''כיף''. המילה ''כיף'' היא מילה פסולה. כיף זה לגוי, כיף זה שייך לעוה''ז ולעגל הזהב [וזה הבל ולא תענוג אמיתי].
אנחנו יהודים. הטוב שלנו, השמחה שלנו, זה רק החגים, התורה, המצוות וכו' [''שזה התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים'' (מס''י שם)].
היה עכשיו סוכות. זו שמחה גדולה [''כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו'' (סוכה פ''ה)]. צריכים להיות שמחים ביחד בשמחת תורה, לרקוד עם התורה, לשמוח עם התורה באמת. יש משהו יותר טוב מזה? [''טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף'' (תהלים קיט)] אם יהודי חושב שלטייל בתאילנד זה יותר טוב ח"ו, אז הוא כמו גוי. אז הוא לא מאמין בקב"ה, הוא מאמין בעיקר בעגל הזהב, רח''ל.
אותם היהודים החרדים ביותר שבוטחים באנשים כמו רופאים, משטרה, ביטוח לאומי, הכנסת, הכסף של המדינה, בנקים, בורסה וכו' - הם כאילו מאמינים בקב"ה, אבל בעיקר הם מאמינים בעגל הזהב [ראה ''קובץ מאמרים'' של ר''א וסרמן זצ''ל (מאמר עקבתא דמשיחא ב', אות ד')]. הם מאמינים שאדם יכול להציל אותו יותר מהקב"ה! יהודי כזה לא ישרוד, כי הוא לא יכול לחיות בעולם של אמת, אם הוא מאמין בשקר [ראה במסגרת מעבר לדף].
וזה המצב שלנו היום. המלחמה תהיה. אם זה במוקדם או במאוחר, זה יהיה וזה יהיה קשה ביותר. אבל רוב ההרס יבוא ישר מן השמים. הקב''ה לא צריך כל מיני פצצות וכו' [כדי לקיים את הנבואה (זכריה יג ח) ששני שליש של העולם יחרב].
יהיו ניסים ענקיים [''יהיה נס של גאולה אחרונה גדול מנס של יציאת מצרים, עד שלא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה מארץ מצרים, כי אם וגו''' (מלבי''ם, ירמיה טז, ע''ש)], ואם זה לא יחזיר יהודים בתשובה, אז הם אבודים.
יהודים צריכים להבין שאין עוד מלבדו - ואם לא מבינים את זה, אין תקווה [ראה במסגרת מעבר לדף]. אם מאמינים אפילו בטיפה של השקר של העולם הזה, אם כן אין להם תקווה לשרוד ח''ו.
כשהיהודים יצאו ממצרים הם עוד לא היו ברמת הביטחון בה' שה' דרש מהם. הם לא יצאו לגמרי מאמונתם שהעולם הזה יכול להציל אותם [ראה כלי יקר, ריש פרשת בשלח], כי הערב רב משך אותם לכיוון אחר. אבל בתוך כל יהודי שהיה בהר סיני ואמר ''נעשה ונשמע'', יש את האמונה הזאת, ועכשיו נראה מי יהודי באמת ומי לא.
כל היהודים האמיתיים, שעמדו בהר סיני ואמרו ''נעשה ונשמע'' יש להם את הקשר עם הקב''ה [ראה רמב''ם, אגרת תימן], ואף אחד לא יכול לקחת את זה מהם. וכל היהודים האלו יעשו תשובה וינצלו [ראה דרך ה' ח''ב פ''ב ד, ואדיר במרום עמ' ריב ''וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וגו'''].
אבל אי אפשר לדעת ברור מי זה יהודי אמיתי [בנשמתו] כי יש גם נשמות של ערב רב בתוך יהודים כביכול חשובים, עם זקנים ארוכים ופאות ארוכות וכדו'. ומי שלא יכול להאמין לגמרי בקב"ה לא ישרוד, ונשמתו מהערב רב, במקרה הטוב.
ורק להזכיר לכולם, שאפילו יהודי אמיתי חייב לחזור עכשיו בתשובה כי אם לא, ה' יכריח אותו לחזור בתשובה, וזה יהיה עם סבל רב [''הקב''ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה'' (סנהדרין צז:)].
אפילו חילוני שהוא לא יודע הרבה אידישקייט [יהדות], אבל אם הוא יכיר פתאום שהכל בא מהקב"ה, והוא יאמין בלב שלו, במהות שלו, בשכל שלו, עם כל הכוחות שלו, אז הוא יוכל לשרוד.
יהיו הרבה הפתעות, הרבה מאוד הפתעות [''יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו וגו''' (סוף דניאל)]. יש הרבה יהודים כביכול חשובים שהם באמת מנשמות של הערב רב [''נראה בעליל שהרבנים והחסידים והבע''ב שבדור המה בעוה''ר רובן מערב רב'' (דברי חיים עה''ת, השמטות לפרשת ויקהל וכה''ג בשולחן הטהור עמ' עד ועוד)].
לא נדע מי שייך למה עד הסוף. אבל מי שמדביק את עצמו לקב"ה לגמרי, סומך עליו לגמרי, הוא יראה ניסים. כדאי להתחיל לעבוד על זה עכשיו. [''עיקר נתינת תורה לישראל היא כדי שישימו בטחונם בה'...שעיקר הכל הוא הבטחון השלם והוא כלל כל המצות'' (הגר''א, משלי כב, יט)]
דניאל: בֶּן אמר כמעט את הכל, אבל אני רק רוצה להזכיר לכולם שהגיע הזמן לעזוב את כל הארצות. הגיע הזמן להתחיל לארוז את החפצים ולבוא לארץ ישראל. לא בגלל שמדינת ישראל תשמור על היהודים, ובחו"ל האנטישמיות גדלה, וידוע כמה שהנשיא האמריקאי רוצה לחסל את היהודים.
לא בגלל זה. אלא בגלל שהגאולה מאוד קרובה, ומי שהגיע ויגיע לפה לשם שמים, כי הוא מאמין שפה הוא יהיה קרוב יותר לקב"ה, ולאמת, זה יהיה זכות בשבילו [ראה בהרחבה המסר של מנחם בדף 52].
מי שבא לארץ ישראל צריך לסמוך רק על הקב"ה. המדינה והצבא לא יעמדו הרבה זמן. ואם סומכים על המשטרה והצבא והנשיא של ארה"ב או מלכת אנגליה, או על סרקוזי של צרפת וכו', אז אין לכם מה לבוא. תעשו מהר תשובה, כי אם לא, אין לכם סיכוי לשרוד [''ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן ה' יסור לבו...ולא יראה כי יבוא טוב וגו' (ירמיה י' ע''ש)].
ואני לא אומר שאם יהודים לא יכולים להגיע בגלל כל מיני סיבות, שהם לא ישרדו. זה תלוי במה שיש להם בלב. אבל הזמן מגיע, ואין לחכות. חייבים להזדרז כי באמת זה הסוף.
מי שרוצה לצחוק, ולא מאמין שזה הסוף, הוא חושב שהוא יכול ללכת לים להשתזף בשקט, ללכת למסעדה כשרה ולאכול המבורגר עם קטשופ וקולה בלי דאגות, שהוא יכול ללכת לבית הכנסת לספר בדיחות לחבר שלו בקריאת התורה - הוא לא מבין את ה-אלף בית של להיות יהודי. למעשה, הוא כמו גוי.
יהודים שעושים עבירות ומצטערים על העברות שלהם ומשתדלים עם כל הכוחות שלהם לעשות תשובה, ויודעים שאין על מי לסמוך חוץ מהקב"ה, יהודים כאלה ישרדו [''ברוך הגבר אשר יבטח בה', והיה ה' מבטחו'' (ירמיה יז) ''אם יבטח בו, הוא יהיה מבטחו'' (רד''ק שם)]
מי שלא בוטח בה' מעל לכל, זה בגלל שהוא לא רוצה לראות את האמת. הוא רוצה להמשיך את החיים הטיפשיים, השטחיים, הגויים. אנשים כאלה הם שמחים להגיד שכאילו [אנחנו האוטיסטים] טעינו.
אני רק יודע שהסוף מאוד קרוב וכשיגיע הזמן, שוב ישמעו הניגונים של דוד המלך, משיח בן דוד והעולם יהיה רגוע ומלא שמחה, תורה ודעה את ה'. [ראה במסגרת]
