לפחות עפ"י התקשורת אני מרגישה שיש נסיון להראות לציבור "שתי מראות מנוגדות", האחת : הקושי של נתניהו להגיע להסכמות שיפגעו בא"י, ההתנגדות שלו כביכול לעשות שינויים שיפגעו ביו"ש וירושלים - והשניה: מתן הקלות בלתי נסבלות לפלשתינאים (אני לא רוצה לחשוב על תקופות שניתנו הקלות כאלה ובעקבותיהם נפגעו יהודים), "פיתוח כלכלי" בישובים בהם הם נמצאים (עפ"י דברי סילבן שלום) וכמובן, מה שכותבים בפורומים שונים - הקפאת בניה בשכונות בירושלים והקפאת בנייה ביו"ש.
לגבי יו"ש - לא ידוע לי שיש בניה פרט להתקדמות מזערית לגבי מה שהובטח בעבר, או שלדים שכבר קיימים בשטח והבנייה בהם צריכה להימשך.
אני מעמידה לצד דברים שכתבתי (תרחישים) ומרגישה שהממשלה בעצם 'מרדימה' אותי לקראת החלטה הרת-גורל , או מעשה שינחת עלינו באופן פתאומי, וכל המסרים המנוגדים שמועברים לנו בתקשורת נועדו ליצור מצב שבו איש לא יהיה מוכן לקראת הפתעות שסביב שיקרו נוכח ההקלות כלפי הפלשתינאים, וקצב הבנייה בישובים שלהם (קלקיליה, ג'לג'וליה וכנראה בעוד מקומות), וגם ממה שאני שומעת מראש הממשלה שצריך להגיע כבר להסכמים, כאילו "אין זמן".
עכשיו אני רואה שתרחיש "טבת" קצת הגיוני, כי זה יוצא בינואר 2010, שאז יש בחירות ברשות הפלשתינאית, עד אז בכירים בממשלה צריכים לתת דו"ח לגבי ישובים מועדפים (מועצת יש"ע לוחצת להכניס את ישובי יו"ש לישובים אלה), וגם כי עתיד המאחזים עומד להיחרץ כנראה עד אז, שלא לדבר על 'הסכמים' שלא נחשפו בתקשורת, בין ישראל לארה"ב, ואולי בין הימין השולט לשמאל, כי השתיקה של ציפי לבני מעוררת חשש גדול.
וישראל מתייסרת. אזרחים יהודיים מרגישים עניבת חנק כלכלית סביב גרונם, התקשורת מדברת על העוני של הפלשתינאים ומתנערת (אולי במתכוון?) במה שקורה מתחת לאף שלנו בחיים של יהודים שהמצב הכלכלי שלהם מביש, חוסר וודאות גדול לגבי ההתיישבות. אולי מי שחי במרכז הארץ מרגיש את זה פחות, אבל בהתנחלויות יש הרבה סימני שאלה.
בתרחיש הבא - אדר ניסן התש"ע - רואים דמות מנהיגותית שבאה דווקא מהצד התורני וארץ-ישראלי, הכוכבים מאירים עליה באור יקרות, ואולי בזה אפשר להתנחם, ולהמשיך להתפלל לבורא עולם שיעזור לנו ויקל על ייסורנו.
 |
|
|
