בדקתי. 67 פסוקים הקדישה התורה לתיאור הרומנטי ביותר במקרא. פרק שלם על שידוך, על אהבה ועל התאהבות, על פגישה עיוורת, על עבד שדכן, על החתן דנן שמחכה בבית כשרחוק רחוק כולם רוקחים לו שידוך מתאים. זיווג משמיים.
מה אין כאן? ולמרבה הפלא גם בפרטי פרטים, שלא כדרכה של תורה: הסיפור על אברהם שמבורך בכל, אבל דבר אחד חשוב הוא עוד לא מצא. שידוך טוב לילד. כל הזהב והמקנה שבעולם לא משתווים ליידישה-נחס כשאתה רואה את הילדים מתחתנים.
סיפור העבד שיוצא עם אורחת גמלים ארוכה מצוידת בכל טוב בציד אחרי הנערה המבוקשת. תאור תהליך בחירת הנערה . בתחילה גרסת האב המצווה את העבד, וגרסת העבד, וגרסת המספר, וגרסת העבד למשפחת הכלה. הרבה התפלאות והרבה השתאות ואפילו כמה שקלו הצמידים.
והאב שלה, והאח שלה, והנערות האחרות המשחקות עם הרועים ליד הבאר, ורבקה, יפת המראה שעל-פי הפרשנים הייתה זו הפעם הראשונה שיצאה לשאוב מים, ושהיא בתולה, כנראה גם זו עובדה יוצאת דופן ביחס לחברה ולתרבות בה חיה. והצניעות שלה (שלא התכופפה אל הבאר אלא ירדה אליה כך דורשים המפרשים), והחינניות שלה וטוב הלב, והחריצות מעוררת הערצה.
והבאר. כנראה אתר ההיכרויות הכי פופולארי בימי קדם. הבאר הזו שמלהיטה את היצרים ואת הרועים שמחכים לבנות, ושבדיוק על פיה בבוא היום יתאהב גם בנה של רבקה באישה של חייו.
שלא לדבר על ההתמסרות וההקשבה,וההסכמה העיוורת ללכת אל יצחק מבלי להכירו. והרצון הטבעי של האב והאח שמבקשים לשמור עליה עוד קצת בבית. והכבוד אל רבקה. "נקרא לנערה ונשאלה את פיה", שגם הוא מריח מעט מודרני לתקופה בה נשים ובנות היו נקנות בכסף וללא הסכמה.
והגמל, והצעיף, ושעת בין הערביים המשכרת הזאת בשדה.שעה בה כל האהבות נצבעות באדום וכתום וכחול של ערב, וההתבודדות בשדה, והתפילה. מבט אחד לעברו והיא נופלת מהגמל.
הכניסה לאוהל של שרה, האוהל שאור נרות חזר לרצד בו באלפי עיניים של חום, והבן שמתנחם על מות אמו רק בזרועותיה של אהובתו. ועל מילה אחת שהקפיד הכתוב לכתוב רק אחרי כניסתה של רבקה לאוהל. "ויאהבה".
אחר כך יבואו דורות שלמים בהם ישדכו את הבנות בדיוק כך, בלי שהן תראינה את החתן, אך גם בלי העבד, ובלי ההבטחה, ואולי גם בלי ההסכמה שלהן.
גם הסבתא רבה שלי, ראתה את החתן היפה והגבוה שלה מבעד לחרכים של בית הכנסת . גם היא ראתה אותו בפעם הראשונה בחייה כשהוא מתפלל. גם אצלה זה סודר דרך ההורים. מבט אחד בבית הכנסת הספיק לה. האהבה הגדולה באה אחרי החתונה.
אכן, זוהי הפרשה של הרווקים והרווקות, הפנויים והפנויות...
כל אחד ימצא בה את מקומו. ההורים יפנו את תשומת ליבם של הבנים אל מעורבותו של אברהם שקבע מי תהיה האישה לבנו. הם יזכירו לצעירים עד כמה חשובה דעתם של ההורים. באנגלית קוראים לזה Father knows best.
הרבנים ייעצו לצעירים להתפלל ביתר שאת, לחפש בעלת מידות וחשוב מאוד צנועה, מכניסת אורחים וגומלת חסדים.
הבנות תחפשנה אותו בשקיעה, בשדות, בטבע, שח אל אלוקיו ואל עצמו.
הבחורים ודאי ימשיכו לחפש אחרי "הנערה טובת מראה מאוד", בתקווה שהיא גם תדע להשקות אותם ואת גמליהם.
האמהות תקווינה שבניהן יאהבו אותן לפחות כמו שיצחק אהב את שרה. שימצאו אישה בדיוק כמותן, שתהיה הברכה מצויה בעיסה, שהנרות ימשיכו לדלוק ושהאוהל יתנהל בדיוק באותה צורה.
אני מתנחמת ומתענגת בנצחיותה של התורה ושל סיפורי המקרא שלא נס ליחם לעולם. שגלגלי הזמן והדורות לא שינו ולא ישנו לנו את טבעם של האוהבים והנאהבים ושל כל מי שקשור אליהם. שנמשיך לחפש את האהבה בשדה, לעת ערב, שנתפלל, שנאמין בה. שהיא תגיע עם שליח או בלי שליח, ליד הבאר או בכל מקום אחר ושכמו יצחק, בסופה ניכנס לאוהל של אהבה ונחמה.
מצוטט מ Y נט יהדות,
אני מקווה שהתכנים בסדר ולא מדי פרובוקטיביים,
תגובותיכם לענין????...
