זכיתי לראיין את ר' דוב לפני מותו.
הנה הפרוטוקול שרשמתי אז לזיכרון:
ביקור אצל ר' דוב כהן, חניך חברון בשנים תרפ"ה-תרצ"ה.
חורף תשס"ה 28.6.2005
ש: האם החיים בארץ השפיעו על דרכה של סלבודקה?
ת: לא השפיעו, אומרים שהמוסר והלימוד בחברון לא היו כמותם בסלבודקה ולא בשום ישיבה אחרת. היתה התעלות עוד יותר מסלבודקה. לא היה שם שום פיתוי ותעסוקה צדדית שיבטלו את הלימוד. אמרו שגם הסבא התעלה למדרגה אחרת. לחברון באו בחירי הישיבה בסלבודקה, 180 סרטיפיקטים, שהיו שוים הרבה כסף. ריננו על הסבא שהוא קנה תלמידים בכסף מישיבות אחרות באמצעות הסרטיפיקטים. רוב תלמידי חברון היו מסלבודקה, אולם היו קבוצות בולטות מישיבות אחרות, טלז, ראדין, ומהבחורים החשובים שבהם, אפילו מנובהרדוק באו. (?)
ש: ספר על הקשר עם הסבא?
ת: הוא הכיר והתעניין בכל אחד. אני הייתי בגיל צעיר. הממוצע בישיבה היה 24 ויותר, והצעירים היו בני 21, אני הייתי בן 14. הייתי 'תלמיד התלמידים'. אבל הסבא התעניין בכולם, גם בי. היתה קבוצת צעירים כזו שהיו 'סמוכים' על הישיבה, כמוני וכמו משה טיקוצינסקי, ש"ז ברוידא, ברגשטיין, קבוצת צעירים שאינם תלמידים רגילים אלא 'תלמידי תלמידים'.
הסבא התעניין בי שיהיו לי חברים, והוא הפעיל לשם כך את הבחורים המבוגרים, איתם גם התגוררתי באותה אכסניה.
כשהיה חולה במלון ורשבסקי, טיפלו בו בחורים לפי תור. את אפרים סוקולובר הוא שלח מעל פניו באומרו: אתה נשוי, לך לאשתך. אולם יומיים לפני פטירתו שאל את סוקולובר אודותיי, כיצד אני לומד.
בבית דיברו אנגלית, ושמעתי קצת יידיש, אבל לא ידעתי לדבר. כשבאתי לחברון, ישבתי מול הסבא, ועל ידו ישב החברותא טוביה ליסיצין (כל שבוע הוא החליף בחור אחר). אני זוכר שטוביה גיחך על היידיש שלי. לאחר מכן הסבא אמר לי שאנסה לשפר את היידיש שלי באמצעות קריאה בכתבי סופר יידיש (שכח את שמו... או שלא רצה לומר לי. מאוחר יותר אמר מישהו שזה ב"צ אלפס. אני הבנתי מדבריו שזה היה סופר חילוני ולכן לא רצה לומר. הדעת נותנת שהסופר הנפוץ ביותר ביידיש הוא שלום עליכם)
מעורבות הישיבה בפוליטיקה:
אחת הסיבות שהתישבו בחברון היתה בכדי לא להתערב המחלוקת הירושלמית. כשהגיעה לירושלים, זוכרני שהישיבה קנתה בשר משתי השחיטות, גם של זוננפלד וגם של קוק (כך, בלי 'הרב') ובישלו אותם יחד.
(בהדגשה) "השיטה החברונאית היתה לא לנקוט עמדה! לא להתנגש עם אף אחד ולא להתערב בשום מחלוקת". בחור שרצה ללכת לשמוע את הרב קוק, לא מנעו ממנו.
בתרצ"ו התחתנתי, והמשכתי להתפלל בישיבה, עד פרוץ מלחמת העולם השניה.
מבקרי השיטה הסלבודקאית:
אמרו "בסלבודקה מדברים גבוה, מעל לראש, מעל לחיים הממשיים". ומי אמר את זה? ר' לייבציק חסמן, שהיה משגיח בישיבה. הוא היה קלמאי במאת האחוזים, גילם את קלם, ועם זאת היתה לו השפעה גדולה בישיבה. הוא גילם את המוסר שגורס 'למעשה'. בסלבודקה עשו מהבנאדם - מלאך, אולם ר' לייבציק טען ש'אדם הוא אדם, ומלאך הוא מלאך'. אני הייתי בחור צעיר ומעט חוצפן, וזוכרני שתמהתי בפניו על חטאיו של דוד המלך, כיצד יתכן הדבר. ר' לייבציק היה אדם גבוה, תקיף, המשיך ללכת והתעלם משאלותי, אני צועד אחריו ולא מרפה, ולפתע הוא אומר: "דוד המלך איז גיווען א'מענטש", [דוד המלך היה בנאדם]. זה היה קלם. בסלבודקה העריכו את האדם גבוה, בקלם – נמוך.
(השווה דברי צ' קפלן, סלבודקאי שהיה מקורב לר' לייב חסמן: "אישי התנ"ך וביחוד כפי שהוארו דמויותיהם על ידי חז"ל − בני אדם הם. צדיקים, קדושי עליון שבהם נכשלים וחוטאים, ואין חיפוי לחטא, הוא מתגלה ומתפרש, ועושהו נענש... אין האור מכסה את הצל, ואין הצל מאפיל על האור. (שיטין, עמ' עד)
ר' לייבציק היה ידוע כלוחם מלחמות המוסר, לוחם ממש, פעל בישיבות רבות ובעיקר בטלז כידוע, עד שגירשו אותו משם. יתכן שבשל כך לקח אותו הסבא למשגיח. למרות שסלבודקה וקלם שונות, הן יכלו לחיות בשלום.
מעמד המוסר בישיבה:
המוסר היה עקרון גדול, אבל הלמדנים היו החשובים. בעל מוסר שלא היה למדן - לא נחשב גם לבעל מוסר. המושג 'צדיק' היה ביטוי לזלזול. היה בישיבה 'צדיק' אחד, שהסבא רצה לאזן אותו, מה עשה? ציוה על אחד הבחורים שיקח את ה'צדיק' הזה לתל אביב, לעדלידע! שיצא קצת מהצדיקות שלו. וצריך להבין, העדלידע היתה אז האירוע המרשים ביותר, ומשך אותנו מאד ללכת לשם, אבל לא העזנו. אבל את הבחור הזה הסבא בעצמו שלח לשם, זה נחשב לדבר נועז.
יחס סלבודקה לנובהרדוק:
לא אענה עכשיו.
אבל לא כתשובה על השאלה, אומר רק שהחיים היו אחרים, עד כדי כך אחרים, שאי אפשר להבין ולתפוס בכלים של ימינו.
מפי בנו:
האלטער ביקש מדוב כץ שידריך את דוב כהן.
הסבא ביקש להרחיק את דוב כהן שחברת הבחורים האמריקאים, ביקשו להתרועע רק עם המבוגרים שהגיעו מסלבודקה.
שאלות לר' דוב כהן למפגש הבא:
1. בין סמכות לבין עצמאות בחינוך סלבודקה
2. טיפוח לכתיבה, לשירה.
3. המשכיות או שינוי בתקופת ירושלים
4. שיחות הסבא שלא נדפסו
(לא זכינו למפגש הבא, ר' דוב כהן נפטר בקיץ תשס"ה)
ראיון מצולם עם הרב דוב כהן, סרט של הישוב היהודי בחברון, קיץ תשנ"ט.
הוא מספר על ביקור האדמור מגור בשנת תרפ"ז בחברון, בכניסתו לעיר לא פנה אל הישיבה. השמועה פשטה בישיבה שהוא הגיע ולא נכנס. כמה בחורים צעירים ובתוכם דב כהן, המתינו לו שייצא מן העיר, וחסמו את הכביש. מכוניתו הגיעה ונעצרה. הבחורים נגשו וביקשוהו להכנס לביקור. הוא היסס רבות, שאל איזו מסכת לומדים, עד שהגיע הרב סרנא וביקשו להכנס. הרבי יצא מן הרכב ורץ לעבר הישיבה, טיפס על המדרגות בריצה והתיישב על כסא סמוך לפתח. התלמידים היקיפוהו, הוא פתח גמרא, שאל שאלה וענה תירוץ, קם והלך.
