כסלו / חנוכה

כסלו / חנוכה

בס"ד

מידע נחוץ

 

בעניין עת הרצון שיחול ב ט׳ כסלו התשע״ד:
וכך כתב רבי חיים ויטאל בהקדמת ספר "עץ חיים": ספר ברית מנוחה נעשה ע"י צדיק קדמון, שנגלה משמים אליו אליהו הנביא, וגילה לו סודות ורזין, וביניהם גם את הסוד הבא:
"בכל יובל שנים, פעם אחת בחמישים שנה, מגיעה השנה התשיעית ליובל, ובה מגיע החודש התשיעי, ובו יש יום תשיעי ובו יש שעה תשיעית - שבה כל הגלגלים בעולמות העליונים נרעשים ומתקיים "אוצרך הטוב עלינו תפתח".
באותן דקות גורליות נשפך לעולם שפע עצום של ישועות. הקב"ה פותח את השמים ומשפיע גאולות ושמחות, ישועות לכלל ולפרט, תורה, בריאות, פרנסה, זיווגים, שלום בית, זש"ק ונחת מהילדים."
המפתח של השפע לחמישים שנה הקרובות נמצא בדקות הללו!
אליהו הנביא גילה זאת משמים.רבי חיים ויטאל העיד על כך.גורי האריז"ל יראו רק מלהזכיר את הספר "בריתמנוחה" שבו נכתבו הדברים.החיד"א ב"שם הגדולים" מעיד על הספר הזהשהוא מלא סודות ורזין עליאין.
"היא מוכנת מאד להצלחה" - כתוב בספרים עלהשעה הזאת.
"היא שעת ששון ושמחה" אומר הרמב"ן.
"היא צינור לכל השפע" – אמר בעל ה"ברית מנוחה".
מתוך חמישים שנה, מתוך כל השנים, מתוך כל החודשים, מתוך כל הימים, ומתוך כל השעות - ישנה שעה אחת ויחידה שלא חוזרת על עצמה ועליה נאמר "היא המובחרת מכל השעות ומוכנת לכל השפע". מה שאפשר לקבל בה – אי אפשר בזמן אחר.
וכך גם אמר פוסק הדור, מרן הגרש"ה וואזנר שליט"א, לאנשי קופת העיר שהלכו להוועץ עימו בענין "התשיעי שבתשיעי" :
"משמים הסכימו עם העת רצון הזו".

נאבד לנו בגלות התשע הגורלי ביותר, ולא ידענו מהו. הסגולה דיברה על תשיעיות הרבה. ידענו לכוון לרובן, אבל את השנה התשיעית ליובל - לא מצאנו.
לפני ארבע שנים נתגלתה סגולת התשיעי שבתשיעי על ידי קופת העיר. אז נודע כי 'תשע' הוא מספר סגולי ומסוגל ביהדות. תשע הוא כמו מפתח לצינורות השפע בשמים. ככל שמצטרפות תשיעיות כן נפתחים מנעולים להיכלות יותר גבוהים של שפע. כי כך כתוב בספר 'ברית מנוחה' שנתחבר ע"י התנאים הקדושים:
"השעה התשיעית היא שעת ששון ושמחה, היא שעת המנחה. ודע כי השנה התשיעית ליובל היא השנה המובחרת, וחודש תשיעי הוא החודש הטוב והרצון, ויום תשיעי לחודש הוא המובחר מכל ימי החודש, ושעה תשיעית היא המובחרת מכל השעות".
מאותה שנה ואילך, מידי שנה כשמגיע החודש התשיעי ביום התשיעי בשעה התשיעית – עוצר העולם היהודי את נשימתו.
אבל, לפני שקופת העיר יצאה בזמנו בפרסום המונים, היא חקרה דרשה בררה הלכתית כל פרט ותג הקשור לסגולה הזו. לגבי מקורות הסגולה – התברר מעל לכל ספק כי מדובר במקורות, שבכל הדורות וכל הצדיקים בלי יוצא מן הכלל סומכים עליהם את ידם ובטוחים כי אכן מדובר בשעה נדירה מעבר לגדר הטבע.

צורת החישוב
כעת נשאר לברר את שאר הפרטים הרלוונטיים.

שנה שלמה כוללת 525,600 דקות. איך נדע מתוך כל מאות ואלפי השעות איזו היא אותה שעה 'תשיעית' מסויימת מיוחדת המכוונת אל עת הרצון? מהו היום התשיעי והחודש התשיעי, מתוך מאות ואלפי רגעים? לאיזו שעה תשיעית הכוונה? לפי איזה חשבון?

רבנים ישבו על המדוכה עם פוסקים ותלמידי חכמים, ידענים בצבא השמים, וידענים בתאריכים ובשעות, בתקופות חמה, במולדי חודשים ובעיבור שנים. ואחרי עיון מעמיק השוואות ופסקי הלכה התבהרו מרבית הפרטים.
לגבי החודש התשיעי, התעוררה שאלה האם מתחילים לספור את החודשים מניסן או מתשרי. מרן הגר"ש וואזנר שליט"א פסק ללא עוררין, שיש להתחיל לספור מניסן, וכשמדובר על החודש התשיעי הכוונה, בלי ספק, לחודש כסלו הבעל"ט.
לגבי היום התשיעי בחודש – ברור היה, אם כן, - שהכוונה היא ליום ט' בכסלו.
ומהי השעה התשיעית? פנו לכל הרבנים הגאונים.כל אחד מהם חישב במשך שעות ארוכות את חישוביו ואחרי שקופת העיר קיבלה את כל הדעות, היא חישבה ובדקה, ומצאה דבר אדיר ומדהים: ישנן תשע דקות, אשר בהן לכל השיטות, לפי כל החישובים – מדובר בעת הרצון הגדולה הכתובה בספרים
הקדושים.
אז כבר יש לנו את מרבית נתוני הסגולה: חודש, יום ושעה.
מרבית הנתונים אמרנו, ולא כולם, כי רק פרט אחד לא התבהר, והוא - מהי השנה התשיעית ליובל? כבר מזמן לא נשמעת תקיעת החירות ביובל, עבדים לא משתחררים ואדמות לא שבות לבעליהן. ביחד עם בית המקדש אבדה לנו, כך סברנו, גם מסורת היובלות,ואיך נדע מהי השנה התשיעית שעליה רשום בספרים הקדושים?
ככל שמצטרפות עוד תשיעיות - כן גדולה יותר שעת הרצון. לכן, השעה התשיעית, ביום התשיעי, בחודש התשיעי – היא שעה טובה ומיוחדת, וראוי לנצלה במקסימום, אף אם היא אינה השנה התשיעית ליובל בדייקא. וכך נהגנו עד היום: 'התשיעי שבתשיעי' הפך להיות יום מוכר של תפילה ותחנון. חישובי יובלות לא מוכרים היום! איך נדע מתי בדיוק היא השנה התשיעית ליובל? מי שמר על חשבון היובלות מאז ימי בית המקדש ועד ימינו? כמה סיכויים יש שנזכה להתפלל בדיוק בשנה התשיעית הזו?

השנה התשיעית
אתם מכירים את האנשים שלא מוותרים? יהיו כאלו שיסעו למצוא את תכלת החלזון, ואת תולעת השמיר, ואת השבטים האבודים מעבר לסמבטיון. ב'קופת העיר', היה מי שיצא למסע חיפושים קדחתני, למצוא את שנת היובל הגורלית והאבודה.
לבסוף התגלתה האמת המהממת, המדוייקת והמרגשת.
השנה, שנת ה' אלפים תשע"ד, זו הפעם הראשונה מאז שסגולת ה'תשיעי שבתשיעי' מוכרת לציבור, שעומדים להתממש כל הנתונים כולם! השנה זו הפעם הראשונה, וגם האחרונה לחמישים שנה הקרובות. כי השנה, לפי הרבה ראשונים, היא התשיעית ליובל בדיוק!
באותיות קטנות, עמוק ברמב"ם, בספר זרעים, בהלכות שמיטה ויובל פרק י' הלכה ד' מביא הרמב"ם את חשבון היובלות לפי דעת הגאונים והראשונים. ראשונים, ביניהם הראב"ד ב"סדר הקבלה",
היסוד עולם, וכפה"נ כן סבר ה"ברית מנוחה". לדעת הרבה גאונים וראשונים יש היום יובל. יש חשבון של יובל אפילו שהוא לא קדוש.
מאז ימי הבית נספרו היובלות, אפילו שאין בהם קדושה הם נספרו לצורך החישוב. ולפי החשבון שמופיע ברמב"ם, שנת היובל היא בשנת תשס"ה. וכן כתב שם מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א בפירושו "דרך אמונה" )ס"ק קל"ז( ששנת תשנ"ו היא שנה מ' ליובל, ושנת תשס"ה היא שנת היובל.
והנה אם כן, נתגלתה לנו תגלית כבירה ונדירה. אם יודעים מהי שנת היובל אפשר לספור תשע שנים קדימה ולדעת בדיוק מהי השנה התשיעית ליובל אשר עליה רשום שהיא המיוחדת והמסוגלת מכל השנים כולן, וכאשר מתקדמים מתשס"ה מתברר כי זכינו! השנה התשיעית המוכנת לקבלת השפע היא השנה הנוכחית, שנת תשע"ד, התשיעית ליובל!
השנה, לראשונה, הכל שריר ובריר וקיים. הכל בדוק, הכל מתקיים ומתלבן. פעם קודמת זה התרחש כשהסבתות שלכם תיפקדו בתור אמהות, כשאתם – ספק אם הייתם בעולם, לפני חמישים שנה. הפעם הבאה תהיה עוד חמישים שנה.
לכל מציאות יש את הנקודה הפנימית שלה המקודשת ביותר. יש עולם- ובו ארץ ישראל - ובו ירושלים - ובו בית מקדש - ובו קודש קודשים. לכל מציאות יש למעלה ולמעלה ממנה, עד הלב, הפנימי.
והנה, מתוך יובל שנים נכנסנו בשערי תשע"ד, נסענו במנהרת הזמן והגענו אל השנה התשיעית. ובתוכה - מתוך שנים עשר חודש הלכנו ובאנו עד היכלות החודש התשיעי הוא חודש כסלו, ובו ספרנו בצפיה עד היום המיוחד ביותר - היום התשיעי, וכשהוא יגיע מתוך עשרים וארבע שעות תבוא השעה התשיעית, ובתוך תוכה של השעה המיוחדת תגענה תשע דקות אשר לפי כל החשבונות הן דקות שהשם בוחר לפתוח בהן את כל האוצרות המיוחדים לכל מי שיכין כלים לשפע.

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

בס"ד

אפרופו הגל העכור של שנאת יהודים במדינת ישראל התשע"ב

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

בס"ד

מקובלנו כך:

בחודש התשיעי ביום התשיעי בשעה התשיעית
עת רצון גדולה.

כל ירא השם ימצא עצמו מסתופף בצקון לחשו עבור כלל ישראל השכינה הקדושה
ועבור ביתו וכל אשר לו.
וירא השם וירחם ויחוס על עמו.

ויגאלנו.

_________________

http://blog.tapuz.co.il/infinitum888

פשששש כל הכבוד חסד לאלפים עבודת קודש את עושה כאן יחד עם מורדכי...

וכאדם מתחזק , אתם עוזרים מאוד מאוד במוסר ולימוד הפרשות וחגים :)

בכלל כל הכבוד לפורום שלכם , עושה תיקון גדול והצדקה לקיום האינטרנט הזה !

תוקן על ידי adamdror ב- 23/11/2010 07:56:43

סיפור מדהים ששמעתי באחת ההרצאות נדמה לי של הרב בן צור
הכל התחיל בבנין מגורים בירושלים לאחד הדירים שגר בקומה הראשונה היו ילדים קטנים שלפעמים כמו ילדים מתפסים על אדן החלון ומשקיפים אותו בעל דירה מחשש לחיי בניו הזמין אדם שירכיב לו סורגים השכן מהדירה אמר בשום פנים ואופן כי אם תרכיב סורגים זה יהי סולם לגנבים ויפרצו לדירה שלי בקלות החל ויכוח לכאן ולכאן מתיחות בין השכנים ראה השכן מהקומה השלישית את המחלוקת בין השכנים החליט למען ישרור השלום והשקט הציע לדיר מהקומה הראשונה להשתתף איתו בהוצאות של הסורגיים של הדירה מהקומה השנייה
הם באמת הרכיבו והכל היה מדהים
ערב חנוכה מוסיפים והולכים חנוכה כבר כמה ימים הדליקו נרות כל השכנים בעלת הדירה השכיבה את הילדים הבעל הלך ללימוד והיא היתה זקוקה לקפוץ לרגע לחברה היא נעלה הדלת בשקט בשקט ויצאה
לפתע עובר אדם ברחובות מגלה שמהחנוכיה פרצה שרפה שהתפשטה לווילון ומשם מתקרבת לכוון הסלון מבלי לחשוב פעמים תיפס על הסורג הראשון עבר בזריזות וסורג השני קפץ לדירה השלישית כיבה את הדליקה לפני שיהיה סכנה
והמוסר הגדול......
תחשבו לבד
בהצלחה

בס"ד

"היתה לו מנורה קבועה של שמונה נרות, בלילה הראשון מדליק את הנר הקיצוני שבצד ימין. למחרת מוסיף עליו שכנו משמאל ומדליק אותו תחילה, ופונה לימין ומדליק זה של אתמול". הדלקת נרות חנוכה לאור מחלוקת בית שמאי ובית הלל. כיצד יש לפרסם את הנס - ב'כח' או שמא ב'פועל'?

ואיך זה בא לידי ביטוי בעבודת הקודש של האדם?

מפורסמת המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי לגבי מספר הנרות שיש להדליק בכל אחד מימי חג החנוכה:

בית שמאי: ביום הראשון מדליקים שמונה נרות ובכל יום מפחיתים נר אחד - "פוחת והולך".

בית הלל: ביום הראשון מדליקים נר אחד ובכל יום מוסיפים נר אחד - "מוסיף והולך".

והמפרשים מסבירים את הטעמים לכל אחת מהשיטות:

בית שמאי - "פוחת והולך":

1. מספר הנרות כנגד ימי החג שנותרו עד לסיומו.

2. כנגד הפרים שהקריבו בבית המקדש בחג הסוכות - בכל יום הקריבו פחות פרים מביום הקודם.

בית הלל - "מוסיף והולך":

1. מספר הנרות כנגד ימי החג שעברו.

2. בקודש 'מעלין' ולא מורדים.

מאחר ושתי השיטות שקולות זו כנגד זו, יש לבדוק האם הנס של נרות חנוכה היה באופן של הולך וגדל מיום ליום או להיפך:

* בשנה בה אירע הנס, לא ידעו לכמה ימים יספיק השמן שבפך וכל יום נוסף שדלקה בו המנורה הגדיל את עוצמת הנס. כלומר לעיני הרואים היה הנס הולך וגדל מיום ליום. (מתאים לשיטת בית הלל).

* קביעת חג החנוכה לזכר הנס, לא היתה באותה שנה, אלה בשנה שלאחריה. אז כבר ידעו כי השמן שבפך הספיק לשמונה ימים - מיום שנמצא הפך. כלומר מהיום השני יספיק לעוד שבעה ימים וכן הלאה – פוחת והולך מיום ליום (מתאים לשיטת בית שמאי).

לשיטת בית שמאי, יש לנהוג בעניין כפי שהוא ב'כח' (הפוטנציאל הגלום בו). לעומתם בית הלל סוברים כי יש לנהוג בעניין כפי שהוא בפועל - לפי מראה העיניים, רוב העולם נוהג לפי מה שעיניו רואות - הנס גודל מיום ליום. מאחר והסיבה להדלקת הנרות החנוכה, היא פרסום הנס - כפי שהוא התרחש בפועל ממש, לכן נוהגים בשיטת מוסיף והולך.

הרבי מליובאוויטש מבאר, כי כל המחלוקות בין בית הלל לבית שמאי הן בעלות אופי זהה - ה'בפועל' לפי בית הלל, לעומת ה'בכח' לפי בית שמאי. ומכאן נגזרת התייחסותם לעבודת ה' של האדם:

בית שמאי סוברים, כי מי שנפל ברשתו של היצר הרע ורוצה לשוב בתשובה. ראשית עבודתו צריכה להיות באופן של 'סור מרע' - מלחמה כוללת על היצר הרע. באופן זה כבר מההתחלה האדם יזדקק לאור גדול, אבל לאט לאט ככל שיתגבר הצד הטוב הוא יוכל להסתפק באור נמוך יותר.

בית הלל סוברים כי ראשית העבודה צריכה להיות באופן של 'ועשה טוב', להתחיל מיד את עבודת הקודש גם בעת שהרע עדיין בתוקפו, להתחיל באור אחד קטן, ובע"ה מצוה גוררת מצוה, האדם יגביר את מאמציו בקודש והאור ילך ויגבר.

יסייע הקב"ה את כל עמו ישראל ובעת הרצון הזו של חג החנוכה הבא עלינו לטובה. כל אחד ואחד מאיתנו יוציא מהכח אל הפועל את הטוב הטמון בו ונזכה לחשוב, לדבר ולצעוד בדרך ישראל סבא באופן של מוסיף והולך. 

(באדיבות "מאור החסידות")

_________________

    אין יום שאין בו טוב

בס"ד

אמן! וכן לאמור. תודה על הכל.

בס"ד

בס"ד

"הנרות הללו אנו מדליקין על הניסים ועל הנפלאות ועל התשועות ועל הנחמות ועל המלחמות, שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, על ידי כהניך הקדושים, וכל מצות שמונת ימי חנוכה, הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד, כדי להודות ולהלל לשמך הגדול על ניסיך ועל נפלאותיך ועל ישועתך".

[ב] וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בחמשה ועשרים בחדש כסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.

[ג] ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחלתן מליל חמשה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים, והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה".  (הרמב"ם - היד החזקה, הלכות מגילה וחנוכה)

הדלקת נרות חנוכה:

·         שעת ההדלקה:

מיד עם צאת הכוכבים ולאחר תפילת ערבית. ויש הנוהגים להדליק מיד עם שקיעת החמה, לפני תפילת ערבית. בדיעבד כל הלילה כשר להדלקה. הנרות צריכים לדלוק לפחות חצי שעה אחר צאת הכוכבים. אם לאחר ההדלקה נראה כי כמות השמן אינה מספיקה, אסור להוסיף שמן כשהנרות דולקים, יש לכבות את הנרות ולהדליקן מחדש בלא ברכה, כי חיוב המצוה חל על ההדלקה הראשונה. אין להשתמש באורן של הנרות וכן אסור לטלטל את הנרות ממקום למקום. בערב שבת מדליקים את נרות החנוכה לפני נרות שבת. במוצאי שבת מדליקים את הנרות לאחר ההבדלה. ויש הנוהגים להפך, כל אחד נוהג לפי מנהג אבותיו.

·         מקום ההדלקה:

מפני החיוב לפרסם את הנס, יש להניח את החנוכיה סמוך לפתח הבית על מנת שיוכלו לראותה מבחוץ. בצד שמאל של הפתח - מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל, כך כשיהודי ניצב בתווך הוא מוקף במצוות. לגבי הגובה בו צריכה להיות החנוכיה ישנם מספר דינים, באופן כללי אסור שתהיה נמוכה משלושה טפחים או גבוהה מעשרה טפחים. רבים נוהגים להציב את החנוכיה על עדן החלון.

·         במה מדליקים:

מצוה מן המובחר להדליק את החנוכיה בשמן זית ופתילות העשויות צמר גפן, זכר למנורת בית המקדש שהודלקה בשמן. הגביע של השמן צריך להיות עשוי מזכוכית או מתכת. גביע חרס טוב להדלקה רק פעם אחת בהיותו חדש כיון שהוא נשרף ומתכער ואינו כשר להדלקה נוספת. מותר להשתמש באותן פתילות מספר ימים. וכן מותר להשתמש בשיירי השמן שנשארו בגביע מהיום הקודם. את השמן הנשאר בתום ימי החנוכה וכן את הפתילות יש לשרוף מאחר והוקצו למצווה ואסור להנות מהן, אלא אם התנה תחילה שאינו מקצה את הנותר. 

·         סדר ההדלקה:

את הנרות מתחילים להציב מצד ימין של החנוכיה ובכל יום מוסיפים אחד מצד שמאל. בכל יום מתחילים להדליק מהנר השמאלי ביותר לכיון ימין. הנר הנוסף שבכל יום מעיד על התגברות הנס ועל כן הוא חביב יותר וממנו מתחילים להדליק. הנרות צריכים להיות מסודרים בשורה ישרה. יש להקפיד על רווח ברור בין הנרות על מנת שהלהבות לא תגעה זו בזו ושחומו של נר אחד לא ימיס את הנר הסמוך. אין לסדר את הנרות בצורה של עיגול כדי שלא יראה כאבוקה או כמדורה. את הנרות מדליקים בעזרת ה'שמש' בלבד. ומיקומו בחנוכיה יהיה מובדל משאר הנרות. 

הברכות:

·         בלילה הראשון מברכים שלוש ברכות:

* "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצוונו להדליק נר של חנוכה".

* "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".

* "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה".

החל מהלילה השני מברכים רק את שתי הברכות הראשונות. בעת ההדלקה אנו אומרים: "הנרות הללו אנו מדליקין על הנסים ועל הנפלאות...". וכן יש הנוהגים להוסיף: "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו...", "למנצח בנגינות מזמור שיר...", תפילת "אנא בכח", "מזמור שיר חנוכת הבית...", "שיר המעלות לדוד...". "רננו צדיקים בה'..." וחותמים במזמור "מעוז צור".

מי חייב להדליק:

הכל חיבים בנר חנוכה, גברים, נשים וקטנים שהגיעו לגיל חינוך. יש הנוהגים כי ראש המשפחה מדליק עבור כל בני המשפחה. ויש הנוהגים כי כל אחד מהגברים בבית מדליק בפני עצמו. אם נמצא אורח בבית (השוהה מספר ימים) מדליק לעצמו. ואם לא, טוב שישתתף בהוצאת קנית הנרות או השמן ויוצא ידי חובתו בהדלקת בעל הבית. 

"פתילות ושמנים שאינם ראויים להדלקת נרות שבת - מפני שאינם דולקים היטב - ראויים מכל מקום לשימוש כנרות חנוכה. כל אות במלה "נפש" מייצגת מרכיב של הנר: נר, פתילה, שמן. בדומה, לזהות יהודית אשר לעיתים אינה "בוערת" היטב בשבתות ובמשך השנה, הודות לכוח המיוחד הטמון בנרות חנוכה, מסוגלת אותה הזהות היהודית "לזהור ולדלוק" היטב בחנוכה. מפני שבחנוכה, אולי יותר מכל זמן אחר בשנה, מסוגל אדם לעמוד ביתר שאת על מרכיבי זהותו הפנימית". (שפת אמת)

מנהגי חנוכה נוספים:

·         תפילות:

בכל שמונת ימי החנוכה אומרים 'הלל' שלם בתפילת שחרית, וכן את 'על הניסים' בתפילת "שמונה עשרה" ובברכת המזון. בבית הכנסת קוראים בתורה בפרשת הנשיאים שהקריבו קורבנות בחנוכת המשכן. בכל יום נשיא אחר. ביום השמיני מתחילים בנשיא השמיני וקוראים עד "וזאת חנוכת המזבח" ומסימים בפרשה הראשונה של סדר "בהעלותך את הנרות". בימי החנוכה לא מתענים ולא סופדים למת.

·         עשיית מלאכה:

שמונת ימי החנוכה מותרים בעשיית מלאכה, ע"פ המהרי"ל אין לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים. נשים נוהגות שלא לעשות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים, בחלק מקהילות ספרד נוהגות הנשים לא לעבוד במשך כל ימי החנוכה. ויש הנוהגות לא לעבוד ביום הראשון וביום האחרון של חנוכה. הטעם לכך שנשים מחמירות יותר הינו מפני הגזירה החמורה שגזרו על הנשים: "בתולה הנישאת תבוא לפני ההגמון תחילה". ונס נעשה על ידי יהודית, בתו של יוחנן כהן גדול, אשה יפת תואר, שחמדה המלך הצורר והיא נתרצתה לו ובאה לפניו, האכילה אותו גבינה והשקתו יין עד שנשתכר ונרדם. אז כרתה את ראשו והביאתו לירושלים, וכראות שר צבאם כי אבד מלכם וינוסו.

·         מאכלי חנוכה:

לזכר הנס שנעשה בפך השמן, נוהגים להרבות באכילת מאכלים המטוגנים בשמן. ולזכר הנס של בת יוחנן כהן גדול, נהוג לאכול מאכלי גבינה. קהילות ספרד בירושלים, נהגו לערוך סעודות מצוה ולספר על הניסים שקרו לעם ישראל, סעודות אלו נחשבו כסגולה להשכנת שלום בין חברים שנפל ריב בינהם, ובין אשה לרעותה.

·         מעות חנוכה וסביבונים:

בימי חנוכה נותנים מעות חנוכה לילדים (וגם איש לרעהו, בעל לאשתו ואשה לבעלה וכדומה). אחת הסיבות היא, לאפשר לילדים לקיים את מצוות הצדקה, שבה מרבים בימי החנוכה. מטבעות הכסף הם עגולים, לאמור: מי שנמצא למטה, יכול לעלות על ידם, ומי שנמצא למעלה - יכול ליפול. תלוי מה עושים בכסף וכיצד משתמשים בו.

בין היתר נהגו לתת לילדים מעות חנוכה כעין תשלום 'מקדמה' על חשבון עול תורה ומצוות שיקבלו על עצמם לאחר ימי החנוכה.

בלילי כסלו וטבת הארוכים נתנו לילדים לשחק בסביבונים. אבל גם בשעת המשחק אסור לשכוח את מעשה הנס ועל כן חרטו על הסביבונים נ(נס), ג(גדול), ה(היה), פ(פה). ובחו"ל נ. ג. ה. ש (שם).