השורפן - חסיד ! אימת הציפורניים.

"השורפן - חסיד" והפעם אין זו אימרה של פונדמנטיליסטים חרדים על נשים לא צנועות, אלא דווקא על ציפורניים.
 בתלמוד כתוב שמי שזורק ציפורניים הוא רשע, ומי שקובר אותן הוא צדיק ומי ששורף אותן הוא חסיד.
וכאן הבן יקיר לי זלמן שואל: שו הדא ??? יש למישהו הסבר הגיוני לדבר הזה? מה הפארנויה מציפורניים? ( מזכיר לי את סאשה כהן בסרטו האחרון עם המורה לקרטה) למה צריך לשרוף אותן? ולקבור? מה כל זה?

חשבתי שאולי זה קשור לקטע פסיכולוגי, הציפורניים חלק מהאדם, וייתכן שברגע שחלק מגופו זרוק מת, עלול לערער לו את שלוות הנפש ולהכניס אותו למחשבות נוגות בדבר קץ כל בשר. ככה ששריפת הציפורניים משמידה ראיות ועוזרת לתהליך ההדחקה הנחוץ לחיים סדירים.

אבל מהתלמוד נראה שזה עניין של רוח רעה.הסכנה היא שמא תעבור עליהם אשה מעוברת ותפיל , וזה דווקא כשהציפורניים זרוקות באותו מקום בו הן נפלו לראשונה ( ככה מהתלמוד במסכת מועד קטן). ואפילו כשהתלמוד מנסה למזער את החשש ולתלות את הסכנה במקרים מאד ספציפיים, בכל זאת המסקנה היא שצריך לחשוש בכל מצב ( בתלמוד במסכת נידה).

בפירוש התוספות מביאים הסבר מתוך ספר הערוך  למה מי ששורף את הציפורניים שלו הוא חסיד? כי מי ששורף חלק מגופו שנעקר ממנו, גורם בכך להיחלשות גופו כמו שכתוב בתלמוד במקום אחר ( לדעתי - עניין פסיכוסומטי מובהק) וכיון שישנה סכנה לאשה מעוברת מהציפורניים הוא מוכן לסבול על עצמו את הכחשת גופו והעיקר שלא תפיל אשה בגלל הציפורניים שלו.( במילים אחרות: קדוש מעונה ).


לדעתי אולי אפשר הסבר אחר:

מי שזורק ציפרניים הוא רשע - כי הוא סתם מזלזל בדברי חכמים שאמרו לא לעשות כך.
מי שקובר אותן הוא צדיק - כי הוא הולך בדיוק לפי חכמים.
מי ששורף אותן הוא חסיד - כי הוא מוכיח שהוא יודע שאין רוח רעה ואינו חושש אפילו להכחשת גופו. אבל בכל זאת מכבד ומודע לחששות ולדמיונות של אחרים החוששים מרוח רעה.

ירוחם:

דינוזאורוס כתב: אולי ניתן לשער שבפעולת ניקוי הגוף בבית הכסא תמיד היו מעורבות הידיים, ותחת הצפרניים יכל להצטבר צואה כפשוטו.

ההסבר של דינוזאורוצוזוסזוס קשה מאד. בגלל שהציפורניים כבר לא במקום הנחיתה האורגינלי שלהם הם כבר לא כאלו מגעילות? מה קרה? מכונת כביסה?

דינו

אני במקומך היתי אומר שזו -צואה ממש שהצטברה מתחת הציפורניים, בקינוח- בזמנם היו מקנחים עם אבנים.

ראה את החמרות של ר' יהודה חסיד על כך.


כתוב בספרים - שמי שזורק ציפורניים  לארץ. לאחר מותו הוא יחזור לאוספן.
בטיול בפריז עמד חרדי אחד וגזז את ציפורניו ופזר אותן לרוח, שאלו אותו מה אתה עושה? אתה לא יודע את מה שכתוב? כן כן אבל לפה אני רוצה לחזור!!!

אלא שלכלוך הצפרנים אינו יוצא מגוף האדם רק מצטבר. אני בכלל לא בטוח שמדובר אפילו בצפורן אחת.

צואה-כל דבר קשה היוצא מגוף האדם נקרא- צואה-  צואת האף

דינו כפרה עליך

אני ואתה יודעים שאין הטעם משום צואה כפשוטה.וד"ל ועשיר נפגשו.

ה"נמוקי יוסף" על מו"ק יח' מפרש שהציפרניים מסוכנות לאשה מעוברת מפני המיאוס, דהיינו שמרוב גועל היא יכולה להפיל.
הסבה שייחסו לצפרנים גועל כה גדול (כינו את הלכלוך שתחתיהם "צואה", במסכת  נדרים על התנא שהכניס ידו לתוך הקערה "עד מתי אתה מאכיליני צואתך"), אולי ניתן לשער שבפעולת ניקוי הגוף בבית הכסא תמיד היו מעורבות הידיים, ותחת הצפרניים יכל להצטבר צואה כפשוטו.
ולפי זה נראה שלא מדובר בצפורן אחת סתמית, אלא כשאדם מתיישב פעם בשבוע וגוזר את כל צפרניו, משאיר לאחר מכן על מקום ישיבתו ערימת צפרניים סרוחות, זה בהחלט מעשה המתאים לכינוי "רשע". ו"כיון דאשתני" המוזכר שם בגמ', (מדובר על ר' יוחנן שזרק צפרניו בבית המדרש, ועל זה אמרו שהסכנה היא רק לאשה שאינה בבית המדרש, ואפילו אם יצאו הצפרנים לחוץ "כיון דאשתני אשתני") ייתכן שהכוונה שלאחר שהיו הצפרניים על הרצפה ונדרסו בעפר והתפזרו כה וכה כבר אין הם יוצרים את אותה תחושת גועל אותנטית המתוארת לעיל.
אגב, ר' יוחנן לא חשש לדעת המקובלים שצפרניים יכולים להזיק גם לגבר.
ולגבי "שורפן חסיד", בעיני דוקא מוצא חן פירושו של מחדיר אור שהכוונה חסיד משום שמהדר לשמוע בקול חכמים. וכמו שמסופר על החפץ חיים שפעם נפלה צפורן של אשה לתוך המקוה, והבלן לא הסכים לטרוח יותר מדי לחפשה, שילם הח"ח מכיסו את ריקון כל המקוה ומילויו מחדש. אכן חסידות!