| נשלח ב-19/11/2009 16:27 |
|
| |
השורפן - חסיד ! אימת הציפורניים.
"השורפן - חסיד" והפעם אין זו אימרה של פונדמנטיליסטים חרדים על נשים לא צנועות, אלא דווקא על ציפורניים.
בתלמוד כתוב שמי שזורק ציפורניים הוא רשע, ומי שקובר אותן הוא צדיק ומי ששורף אותן הוא חסיד.
וכאן הבן יקיר לי זלמן שואל: שו הדא ??? יש למישהו הסבר הגיוני לדבר הזה? מה הפארנויה מציפורניים? ( מזכיר לי את סאשה כהן בסרטו האחרון עם המורה לקרטה) למה צריך לשרוף אותן? ולקבור? מה כל זה?
חשבתי שאולי זה קשור לקטע פסיכולוגי, הציפורניים חלק מהאדם, וייתכן שברגע שחלק מגופו זרוק מת, עלול לערער לו את שלוות הנפש ולהכניס אותו למחשבות נוגות בדבר קץ כל בשר. ככה ששריפת הציפורניים משמידה ראיות ועוזרת לתהליך ההדחקה הנחוץ לחיים סדירים.
אבל מהתלמוד נראה שזה עניין של רוח רעה.הסכנה היא שמא תעבור עליהם אשה מעוברת ותפיל , וזה דווקא כשהציפורניים זרוקות באותו מקום בו הן נפלו לראשונה ( ככה מהתלמוד במסכת מועד קטן). ואפילו כשהתלמוד מנסה למזער את החשש ולתלות את הסכנה במקרים מאד ספציפיים, בכל זאת המסקנה היא שצריך לחשוש בכל מצב ( בתלמוד במסכת נידה).
בפירוש התוספות מביאים הסבר מתוך ספר הערוך למה מי ששורף את הציפורניים שלו הוא חסיד? כי מי ששורף חלק מגופו שנעקר ממנו, גורם בכך להיחלשות גופו כמו שכתוב בתלמוד במקום אחר ( לדעתי - עניין פסיכוסומטי מובהק) וכיון שישנה סכנה לאשה מעוברת מהציפורניים הוא מוכן לסבול על עצמו את הכחשת גופו והעיקר שלא תפיל אשה בגלל הציפורניים שלו.( במילים אחרות: קדוש מעונה ).
לדעתי אולי אפשר הסבר אחר:
מי שזורק ציפרניים הוא רשע - כי הוא סתם מזלזל בדברי חכמים שאמרו לא לעשות כך.
מי שקובר אותן הוא צדיק - כי הוא הולך בדיוק לפי חכמים.
מי ששורף אותן הוא חסיד - כי הוא מוכיח שהוא יודע שאין רוח רעה ואינו חושש אפילו להכחשת גופו. אבל בכל זאת מכבד ומודע לחששות ולדמיונות של אחרים החוששים מרוח רעה.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2010 16:02 |
|
| |
| דערציבעל כתב: |  | ובאמת מאז ומעולם תהיתי האיך יתכן שהיד שמניחה את התפילין תהיה יותר חשובה מהיד שעליה מונחים התפילין?
|
|
כי מתייחסים לכף היד (שעושה דברים קדושים, לא מתאים שהיא תעשה וכו')
ולא מתייחסים ליד כולו, (ולעניין הרצועות בכף היד, היא לא מעיקר הדין)
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2010 04:21 |
|
| |
| דינוזאורוס כתב: |  | | (מעניין כי גם התנאים הצריכו קינוח ביד שמאל מסיבות שונות, והמשותף שביד ימין מבצעים פעולות חשובות).
|
|
אאל"ט הגמ' אומרת מפורש את הסיבה שם, כיון שביד שמאל היא מסיעת להניח תפילין. ובאמת מאז ומעולם תהיתי האיך יתכן שהיד שמניחה את התפילין תהיה יותר חשובה מהיד שעליה מונחים התפילין?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 10:00 |
|
| |
ברכות דף סב.
ניא, אמר רבי עקיבא: פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא, ולמדתי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום, ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 03:53 |
|
| |
אהבתי את ההסבר שלך דינוזאור, נשמע מעניין והגיוני וכדאי הוא הנימוקי יוסף לסמוך עליו בשעת הדחק.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2009 02:15 |
|
| |
דינוזרוטרונאוסוס ( התחרפנתי מהניק שלך)
הסיבה היא משום רוח רעה. כעניין סגולה ייתכן באמת שזה תלוי במקום הנחיתה שלהם. מניין לך שאישתני זה דווקא שינוי בחפצא? פירוש הנימוקי יוסף צריך להיכנע לגמרא ולא הגמרא לנימוקי יוסף. ולפי דבריך, אם משום גועל, למה דווקא החשש שמא האישה תעבור עליהם? די לחשוש משום שמא תראה אותם.
*
לגבי מה שכתבת על פעולות ביד ימין, זה מובא בהלכה היהודית. אבל גם בהלכה האיסלמית יש עניין של השתמשות ביד ימין דווקא לעניינים חשובים. ואני לא יודע מי שאב ממי. כי לא זכור לי כרגע איזו גמרא שאומרת לאכול דווקא ביד ימין או משו כזה ורק זכור לי שראיתי זאת לראשונה בדברי הרמ"א ( או מעצמו או מאחד הראשונים)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2009 23:48 |
|
| |
אגב, לירוחם, גם בזמננו אצל הבדואים רגילים לקנח בידיהם, וכך קראתי במדריך טיולים לירדן, כשאתה פוגש בדואי לעולם אל תיתן לו את יד שמאל או אל תיגע באוכל ביד שמאל כי יד זו שמורה אצלהם לקינוח הגוף ואינה נוגעים בה לעולם באוכל או באחרים. (מעניין כי גם התנאים הצריכו קינוח ביד שמאל מסיבות שונות, והמשותף שביד ימין מבצעים פעולות חשובות).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2009 23:46 |
|
| |
ירוחם:
| דינוזאורוס כתב: |  | | אולי ניתן לשער שבפעולת ניקוי הגוף בבית הכסא תמיד היו מעורבות הידיים, ותחת הצפרניים יכל להצטבר צואה כפשוטו. |
|
קוסצעעם
הפירוש "משום מיאוס" הוא של הנמוקי יוסף ולא שלי. וכן, כשהצפרניים עומדות במקום הגזירה, הלכלוך שעליהם טרי וניכר, וכשהן נדרסות בעפר הן יבשות ומאבדות את האותנטיות של הסירחון. וזה הפירוש "אשתני", וברור שאין הכוונה שאם השתנה מקומם אז אין בהם סכנה, שאם כן בשביל מה חסיד צריך לטרוח לשרוף, יניחם על הקרקע ויעבירם קצת. אלא הכוונה שר' יוחנן השליכם בבית המדרש, ושם אין נשים, ובשביל שיגיעו הצפרניים החוצה הם צריכים לעבור מסלול הידרסות מספיק גדול בשביל שלא יישאר זכר לצורה שלהם. אמנם יש לשאול מדוע החסיד לא מניחם בבית הכנסת? או בבית שלו אם אין אשתו מעוברת? ואפשר להשיב שהחסיד חושש שמא יגעלו מהם גם גברים
סיים במעשה של חסיד אחד שהיה בשכנותינו בפנימייה, שכל ערב שבת היה מהדר ומכין לו מדורה קטנה לשרוף את הצפרניים, והיה הסירחון עולה עד גלגל העליון. וכשהעירו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? השיב להם במאור פנים: וחסיד שורפן קטה היא בעיניכם??
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2009 21:40 |
|
| |
ההסבר של דינוזאורוצוזוסזוס קשה מאד. בגלל שהציפורניים כבר לא במקום הנחיתה האורגינלי שלהם הם כבר לא כאלו מגעילות? מה קרה? מכונת כביסה?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2009 11:40 |
|
| |
דינו
אני במקומך היתי אומר שזו -צואה ממש שהצטברה מתחת הציפורניים, בקינוח- בזמנם היו מקנחים עם אבנים.
ראה את החמרות של ר' יהודה חסיד על כך.
כתוב בספרים - שמי שזורק ציפורניים לארץ. לאחר מותו הוא יחזור לאוספן.
בטיול בפריז עמד חרדי אחד וגזז את ציפורניו ופזר אותן לרוח, שאלו אותו מה אתה עושה? אתה לא יודע את מה שכתוב? כן כן אבל לפה אני רוצה לחזור!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2009 11:22 |
|
| |
אלא שלכלוך הצפרנים אינו יוצא מגוף האדם רק מצטבר. אני בכלל לא בטוח שמדובר אפילו בצפורן אחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2009 11:09 |
|
| |
צואה-כל דבר קשה היוצא מגוף האדם נקרא- צואה- צואת האף
בבא מציעא דף קז: דאמר מר-צואת החוטם וצואת האוזן ,
דינו קצת הגזמת שמדובר על ערימת ציפורניים- אפילו ציפורן אחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2009 04:21 |
|
| |
דינו כפרה עליך
אני ואתה יודעים שאין הטעם משום צואה כפשוטה.וד"ל ועשיר נפגשו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2009 00:57 |
|
| |
ה"נמוקי יוסף" על מו"ק יח' מפרש שהציפרניים מסוכנות לאשה מעוברת מפני המיאוס, דהיינו שמרוב גועל היא יכולה להפיל.
הסבה שייחסו לצפרנים גועל כה גדול (כינו את הלכלוך שתחתיהם "צואה", במסכת נדרים על התנא שהכניס ידו לתוך הקערה "עד מתי אתה מאכיליני צואתך"), אולי ניתן לשער שבפעולת ניקוי הגוף בבית הכסא תמיד היו מעורבות הידיים, ותחת הצפרניים יכל להצטבר צואה כפשוטו.
ולפי זה נראה שלא מדובר בצפורן אחת סתמית, אלא כשאדם מתיישב פעם בשבוע וגוזר את כל צפרניו, משאיר לאחר מכן על מקום ישיבתו ערימת צפרניים סרוחות, זה בהחלט מעשה המתאים לכינוי "רשע". ו"כיון דאשתני" המוזכר שם בגמ', (מדובר על ר' יוחנן שזרק צפרניו בבית המדרש, ועל זה אמרו שהסכנה היא רק לאשה שאינה בבית המדרש, ואפילו אם יצאו הצפרנים לחוץ "כיון דאשתני אשתני") ייתכן שהכוונה שלאחר שהיו הצפרניים על הרצפה ונדרסו בעפר והתפזרו כה וכה כבר אין הם יוצרים את אותה תחושת גועל אותנטית המתוארת לעיל.
אגב, ר' יוחנן לא חשש לדעת המקובלים שצפרניים יכולים להזיק גם לגבר.
ולגבי "שורפן חסיד", בעיני דוקא מוצא חן פירושו של מחדיר אור שהכוונה חסיד משום שמהדר לשמוע בקול חכמים. וכמו שמסופר על החפץ חיים שפעם נפלה צפורן של אשה לתוך המקוה, והבלן לא הסכים לטרוח יותר מדי לחפשה, שילם הח"ח מכיסו את ריקון כל המקוה ומילויו מחדש. אכן חסידות!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/11/2009 22:54 |
|
| |
אתה יודע מה בקריאה שניה המילה "רמזו" אולי מוציאה את העוקץ מהביקורת שלי, נו מילא שיהיה. :-) ליל מנוחה.
|
|
|
|
|